מלחמת “יום הכיפורים” פרצה במפתיע, כאשר היוזמה של שלב הפתיחה הייתה בידי האויב.בשתי החזיתות פרצו כוחות רגלים ושריון את הגבול ותפסו מאחזים נרחבים יחסית בשטח שהיה בידי צה”ל, ובכך סיכנו את כוחותינו המעטים שהיו פרוסים על הגבול והיוו איום חמור: הסורים פרצו לרמת-הגולן והגיעו עד למרכזה, והייתה סכנה לגלישה של כוחותיהם מערבה לאצבע הגליל. בחזית המצרית – הצבא המצרי הצליח לחצות את התעלה ולכבוש כמעט את כל הגדה המזרחית, ונוצר איום שכוחותיו יתקדמו עד למעברים בסיני.
חיל-האוויר נדרש בשלב זה להשתתף בבלימת כוחות האויב הפורצים, ולאפשר בכך לכוחות המילואים של צה”ל להתגייס, לנוע אל הגבולות ולהיערך להדיפת כוחות האויב. כך נכנס חיל-האוויר ל”מלחמת יום הכיפורים”, כאשר סדר העדיפות בדבר הפעלת החיל משתנה ביחס למשימות שנקבעו. בגלל מצבם הקשה של כוחות היבשה המעטים שהיו ערוכים בגבולות, תקף חיל-האוויר כוחות אויב והשתתף בלוחמת היבשה עוד לפני שהושגה העליונות האווירית וחופש הטיסה.רק ביום השני למלחמה בוצע הניסיון הראשון להשמדת מערכי הטילים המצרי והסורי.
מתקפת-המנע האווירית וביטולה
כשבועיים לפני המלחמה הוכרז על כוננות ג’ בצה”ל, שעלתה וירדה לסירוגין, בגלל עיבוי מערך הטילים הסורי והכוננות בצבא סוריה, שפורשה על רקע המתיחות שנוצרה בעקבות קרב האוויר שהתחולל בצפון סוריה ביום 13 בספטמבר, קרב שבו הופלו 12 מטוסי מיג סוריים, ובשל החשש שהסורים יבצעו מחטף נגד כוחותינו ברמת-הגולן (הפירוש שנתן אמ”ן לכוננות של הצבא הסורי והיערכותו בחזית). כעבור כמה ימים החל “תרגיל תחריר 41” בצבא המצרי לחציית התעלה, שהיה למעשה תרגיל הונאה לקראת פתיחת המלחמה ביוזמתם.
הכוננות בחיל-האוויר בטרם מלחמה נמשכה והחיל היה דרוך לאפשרות של התדרדרות לפתיחה באש. ביום 5 באוקטובר התקיים דיון מטה במפקדת חיל-האוויר, וההערכה הייתה שהמצב מתוח עד כדי פרוץ מלחמה. חיל-האוויר המליץ לתקוף עוד באותו היום את מערך הטילים הסורי בחזית. אך ההמלצה נדחתה. בשלב זה לא הייתה ודאות שתפרוץ המלחמה.ביום שבת “יום הכיפורים” ה-6 באוקטובר 1973 בשעות הבוקר המוקדמות, הגיע מידע מודיעיני אמין שמצרים וסוריה יפתחו במלחמה באותו יום. ההערכה במטכ”ל הייתה ששעת ה”ש” למלחמה תהיה בשעה 18:00. (בחיל-האוויר הוערך שהמלחמה תיפתח לפני השעה 15:00 “,). לשאלת הרמטכ”ל מה חיל-האוויר יכול לעשות – הומלץ לבצע את “דוגמן 5 א’ כלומר לתקוף את מערך הטילים הסורי בחזית. האישור המטכ”לי ניתן, אולם בהמשך הסתבר שבגלל מזג אוויר הדבר לא ניתן לביצוע. לחילופין, המליץ חיל-האוויר לתקוף את חיל-האוויר הסורי בבסיסיו (במסגרת “נגיחה”). תשובת הרמטכ”ל דוד אלעזר הייתה “יש אישור, תתכוננו, אולם יש להמתין לאישור הדרג המדיני”.
הופצה פקודת ביצוע לטייסות שהחלו בהכנות קדחתניות, בוצעו התדריכים, המטוסים חומשו בחימוש מתאים לתקיפת שדות תעופה, והטייסים ערכו את הכנותיהם האחרונות,אולם האישור המדיני לתקיפה בושש לבוא והזמ”מ נדחה מדי פעם. בשעה 11:30 לערך הודיע הרמטכ”ל למפקד חיל-האוויר שהממשלה לא מאשרת את התקיפה. בשלב זה הורתה מפקדת חיל-האוויר על פירוק חימוש והתכוננות לספיגה. מטוסי פיטרול סיירו לאורך הגבולות.
בשעה 13:50 לערך דווח על המראות מטוסים מסוריה, והחלו דיווחים רבים על ירי ארטילרי בחזיתות המצרית והסורית. כן בוצעו תקיפות מהאוויר בשתי החזיתות, ומטוסי היירוט של חיל-האוויר שפיטרלו לאורך הגבולות הופנו נגד מטוסי אויב. התחוללו קרבות אוויר ברמת-הגולן ובמערב סיני.
מיד לאחר מטח הירי הארטילרי המסיבי, פרצו כוחות האויב את קווי החזית – בסוריה פרצו שלוש דיביזיות את החזית והתקדמו מערבה. בחזית המצרית – הצבא המצרי הצליח לחצות את התעלה לכל אורכה על-ידי דיביזיות הרגלים של שתי ארמיות ולכבוש בשלב ראשון של המלחמה את רוב המוצבים של “קו בר-לב”.
חיל-האוויר בפתיחת המלחמה היה בשלב של פירוק חימוש שיועד לתקיפת שדות-תעופה,ומטוסים אחרים הופנו לחזית לתקיפת כוחות אויב ולבלום את התקדמותם. התקיפות ברמת הגולן היו כולן באמ”ט (אזור מוכה טילים). בוצעו 32 גיחות תקיפה ברמת הגולן, שני מטוסים נפגעו מטילים ונפלו. גם בחזית המצרית הופנו מטוסי תקיפה נגד הכוחות המצריים וביצעו עשרות גיחות, ומטוסי פטרול הפילו מטוסים מצריים רבים.
מצב זה נמשך עד הלילה, ובמטכ”ל היה בשלב זה ערפל-קרב סמיך, ולא ניתן היה לקרוא תמונת-קרב אמינה בכל הקשור למאמצים של האויב. לא ניתן היה להצביע על מאמץ נקודתי לא ברמת-הגולן ולא בחזית המצרית.ההערכה הראשונית שנצטיירה במטכ”ל הייתה שבחזית הסורית המצב יציב, ואילו בחזית המצרית, בגזרה הצפונית (מול ארמייה-2) המצב חמור. לשם גם הופנו מטוסי תקיפה של חיל-האוויר.
בקד”מ רמטכ”ל שהתקיים ב- 6 באוקטובר,בשעה 18:30, הציג מפקד חיל-האוויר את תכנוני החיל ליום ה-7 באוקטובר והצביע על שתי אפשרויות: להמשיך בתוכנית המקורית ולתקוף שדות-תעופה בסוריה ואחר כך את מערך הטילים במידה ומזג האוויר יאפשר זאת או לחילופין לתקוף שדות-תעופה במצרים ואת מערך הטילים בתעלה.
לאחר הדיווחים מהחזיתות ויצירת תמונת-הקרב שנצטיירה במטכ”ל, שהוערכה כחמורה יותר בחזית התעלה, הוחלט שהמאמץ העיקרי של חיל-האוויר ביום ה-7 באוקטובר יהיה בחזית המצרית.מפקדת חיל-האוויר הורתה ליחידות החיל על ביצוע “תגר 4” לתקיפת הטילים בתעלה -תקיפה משולבת עם תקיפת שדות-תעופה.
מטס ההכנה של “תגר 4”
פקודת-המבצע הורדה לטייסות מיד לאחר הדיון במטכ”ל, ושעת ה”ש” לביצוע נקבעה ליום ה-באוקטובר ב-06:45. במשך כל הלילה התכוננו הטייסות לביצוע התוכנית. נקבעו כוחות ומשימות למטס ההכנה, והחלו בהכנות לקראת המטסים הבאים. היחידות התומכות המסייעות ירדו לסיני והוצבו מול התעלה, מערכות הל”א הקרקעי והאווירי הוצבו באתריהן,וכן הוכנה תוכנית (לפי “נגיחה”) לתקיפת 7 שדות-תעופה במצרים, כדי לסגור שדות ולשבש טיסות שעלולות להפריע למטסי התקיפה של “תגר”.
בינתיים, במהלך הלילה ובשעות הבוקר הקטנות של ה-7 באוקטובר, החלו להצטבר ידיעות בדבר הפריצה הגדולה בחזית הסורית, ויצירת הבטן העמוקה בדרום הרמה לאחר שחטיבה 188 לא מנעה את הפריצה וכוחותיה כמעט הושמדו. כוחות אויב התקדמו על ציר הנפט והגיעו עד לנפח, ומפקדת פיקוד הצפון נאלצה לדלג לכנען. בדרום הרמה נכבשה רמת-מגשימים וטנקים סורים התקדמו על ציר אל-על ולכיוון מעלה-גמלה.
תמונת-הקרב בחזית הסורית נראתה עגומה מאד במטכ”ל, וההרגשה הייתה שהרמה עומדת ליפול כולה לידי הסורים, ומשם קיימת סכנת גלישה מערבה לכיוון אצבע הגליל. הייתה אפילו הוראה לפוצץ את הגשרים שעל הירדן – הוראה שלא בוצעה בהוראת אלוף הפיקוד.
בשעות הקטנות של הבוקר, לערך בשעה 05:00, התקיים דיון חפוז בין הרמטכ”ל לבין מפקד חיל-האוויר בני פלד שדנו במצב שנוצר. לשאלת הרמטכ”ל אם חיל-האוויר מסוגל לבצע את “תגר” ואחריה את “דוגמן” באותו היום, השיב מפקד החיל שלא ניתן לבצע ביום אחד את שתי התוכניות. ואז, בעצה אחת, החליט הרמטכ”ל לרכז את המאמץ העיקרי של חיל-האוויר ברמת-הגולן. המשמעות לכך הייתה כמובן להפסיק את “תגר”.
מאחר והמטוסים לביצוע מטס ההכנה של “תגר” כבר חומשו, הטייסים תודרכו והמטוסים היו בעמדות המראה, החליט מפקד החיל לבצע את מטס ההכנה נגד מערך הנ”מ בלבד,כמטס עצמאי, שכלל כמובן את תקיפת שדות- התעופה במצרים, והגדיר זאת “כתוספת אש לקו”. המשך תקיפת מערך הטילים ב”תגר” בוטל, ואז יצא מברק מלשכת מפקד החיל לטייסות בשעה 06:57 ,בזו הלשון: “הפעל דוגמן 5 ב’ שעת ה-ש’ 11:30. בטל תגר מטס שני “.למטס ההכנה הוחלט להוסיף גיחות תקיפה נגד סוללות S.A.-6, שהתקדמו מערבה לכיוון התעלה. במטס ההכנה של “תגר”, נפגעו שני מטוסי סקייהוק ונפלו. שני הטייסים, שמעון אש וליבי דולר, נהרגו.
מבצע “דוגמן 5 ב'” ותוצאותיו
מיד עם קבלת המברק בטייסות בדבר הפעלת “דוגמן”, נכנסו צוותי הקרקע והטייסות לפעילות קדחתנית לחימוש המטוסים והכנתם למבצע, וזאת בשלב שבו חלק מצוותי האוויר היו עדיין באוויר וביצעו באותו זמן את מטס ההכנה של “תגר”. מבצע “דוגמן” תוכנן להתבצע במספר שינויים לעומת התכנון המקורי: ביטול ירי ארטילרי וירי מוץ על-ידי הארטילריה של פיקוד צפון בגלל המצב הקשה שבו היה נתון הפיקוד בשלב זה כל המבנים שהיו מיועדים לתקוף קרובות לקו הגבול ומטרות אחרות שיועדו לתקוף טילים לאחר תקיפת הסוללות הופנו לתקיפת כוחות סורים כסיוע לכוחות הפיקוד. כל המבנים שיועדו לתקוף סוללות שיאותרו לאחר המטס העיקרי בוטלו.
מבצע “דוגמן” תוכנן כאמור ל”ש” 11:30. עד לתחילת המבצע בוצעה תקיפה מסיבית של 65 מטוסים ברמת-הגולן כסיוע לכוחות צה”ל באמ”ט. שלושה מטוסים נפגעו מטילים ונפלו והטייסים נהרגו.
הפקודה לביצוע “דוגמן” ירדה לטייסות סמוך לשעה 07:00 בבוקר, בעת שקרוב ל-120 מטוסים תקפו יחידות נ”מ באזור התעלה ו-7 שדות- תעופה במצרים. ההכנות בבסיסי החיל לקראת הפעלת “דוגמן” נעשו בלחץ זמן. צוותי הקרקע בדקו את המטוסים תוך כדי תידלוק וחימוש במהירות רבה. רק בחלק מהטייסות בוצע תדריך מסודר, ובשאר הטייסות בוצע תדריך חפוז מקוצר זמן, והיו טייסים שקיבלו את התדריך לאחר שהמריאו עם מטוסיהם.
בגלל מחסור בזמן לא בוצע צילום מקדים לעדכון המיקום של מערך הטילים. בפועל הסתבר שרוב הסוללות ושני מכ”ם חטיבתיים דילגו מערבה כדי לתת מטריית טילים נ”מ לכוחות היבשה שחצו קו והתקדמו לתוך הרמה (בהתאם לדוקטרינה הסובייטית שכוחות יבשה מתקדמים תחת כיסוי מטרית טילים נגד מטוסים).
כאמור, כל היחידות התומכות והמסייעות, כולל מערכות הל”א והמסוקים היו מרוכזים בשלב זה בסיני למבצע “תגר”, ואלה לא הספיקו להגיע לרמה לסיוע ותמיכה ל”דוגמן”. בשעת ה”ש” היו צריכים לשגר גופי הטעיה לפיזור מוץ, ואלה שוגרו באיחור – בדיוק בשעת ה”ש” במקום ב”ש-מינוס-2 דקות” כפי שנקבע בתכנון.
היערכותם של כוחות הקרקע בשטח לא הייתה ברורה, ורק לאחר שעות הבוקר הוברר שכוחות אויב פרצו את קו כוחותינו בצומת רפיד – אזור שנקבע כנתיב לחלק מהטייסות התוקפות, כך שנתיבם של שתי טייסות שטסו בגובה נמוך עבר מעל לכוחות אויב שהיו עימם יחידות נ”מ שירו לעבר מטוסינו. בשעה 11:20 בוצע מטס הכנה קטן יחסית נגד סוללות נ”מ.
המטס העיקרי תוכנן להתבצע על-ידי כ-100 מטוסים, אך בפועל המטס בוצע בכ-60%מהתכנון. הטייסים ביצעו את התקיפה בנתונים שנקבעו מראש – ולכן ברוב המקרים הוטל חימוש לעבר מטרות ריקות (מאחר והסוללות דילגו מערבה). התוצאות היו גרועות מבחינת חיל-האוויר – סוללה אחת ס.א.3 הושמדה וסוללה אחת ס.א.2E נפגעה (וחזרה לפעילות כעבור כמה ימים).
ששה מטוסי פנטום אבדו בתקיפה זו – שלושה מטוסים נפגעו לפני התקיפה ושלושה אחריה. כל המטוסים נפגעו מאש נ”מ למעט אחד שכנראה נכנס לאדמה או נפגע מנ”מ. שני אנשי צוות נהרגו, שמונה אחרים נפלו בשבי ושניים נטשו בשטחנו וחולצו. (הסורים ראו בתוצאה זו ניצחון גדול למערך ההגנה נ”מ שלהם, ומאז הם חוגגים בכל שנה את יום ה-7 באוקטובר כ”יום חיל ההגנה נגד מטוסים”).
רמת-הגולן נותרה אזור אמ”ט עד סוף המלחמה והתקיפות של חיל-האוויר בחזית זו היו כולן באזור מוכה טילים. אחרי “דוגמן” המשיך חיל-האוויר בביצוע תקיפות רבות ברמה, חרף הטילים, והשתתף בבלימת ההתקדמות של הסורים, והסיוע היה במידה רבה יעיל עם תוצאות טובות. הסורים נבלמו. כוחות פיקוד הצפון הצליחו לייצב קו, ולאחר שכוחות המילואים גויסו והגיעו לחזית, החלו בהדיפת האויב ולבסוף פרצו את החזית וכבשו את המובלעת ממזרח לקוניטרה. בכל שלבי המלחמה תקף חיל-האוויר את הכוחות הסורים והשתתף בלוחמת היבשה ביעילות, אך תוך אבדות רבות – 27 מטוסים אבדו לחיל-האוויר בלוחמת היבשה בחזית הסורית.
באשר לתקיפת סוללות טילים – בהמשך הותקפו בהצלחה סוללות טילים סוריות בודדות שהיו מוצבות על נתיבי חדירה בגזרת ההבקעה. בסך הכל הושמדו עד סוף המלחמה עוד שלוש סוללות טילים סוריות, אולם כל התקיפות של חיל-האוויר ברמת-הגולן היו באמ”ט. חיל-האוויר לא חזר על ביצוע מבצע גדול בקנה מידה של “דוגמן” או “תגר” עד סוף “מלחמת יום הכיפורים”.
המלחמה נגד מערך הטילים בחזית המצרית נשאה פרי בהמשך – לאחר שחיל-האוויר השמיד את מערך פורט-סעיד (שלוש פעמים), התפנה לאחר מכן לתקוף את סוללות הטילים לפי חלוקה גזרתית – קנטרה, איסמעיליה, שלופה-סואץ? וכוחות הקרקע שחצו את התעלה, השמידו במבצע פשיטה חמש סוללות טילים. עד סוף המלחמה הושמד כל מערך הטילים המצרי.
הרהורים באשר לתכנון ולתהליך קבלת ההחלטות
אחרי המלחמה התקיימו תחקירים ודיונים רבים לניתוח המבצעים ותהליך קבלת ההחלטות בדבר ביצוע תקיפת הטילים. היו ניתוחים רבים של סוגיה זו באשר למידת הצלחתן או כישלונן של התקיפות. היו ויכוחים בדבר התכנון ובקשר לביצוע. היו שהטילו דופי בהחלטה של הפסקת “תגר” באמצע הביצוע ואחרים שטענו נגד ההחלטה לבצע בחיפזון ובלחץ זמן את “דוגמן”. היו שטענו כי התכנון לביצוע מבצעים בצפיפות כזו ובפרקי זמן מצומצמים בין המבנים התוקפים היה לקוי, אחרים מתחו ביקורת בהקשר להחלטת מפקד החיל, בני פלד, בהקשר להפסקת “תגר” באמצע המבצע והעברת חיל-האוויר לחזית הסורית לביצוע “דוגמן” בחיפזון וללא הכנות מתאימות. בחינת הנתונים מבחינה היסטורית מצביעה אחרת.
לאחר שהצגתי בפירוט את כל תהליך התכנון והביצוע של סוגיית תקיפת הטילים ב”מלחמת יום הכיפורים”, אנסה לענות על שתי סוגיות: האם התכנון של “תגר” ושל “דוגמן” היה לקויר והאם הביצוע היה לקויר עקב קבלת ההחלטות בדרג המטכ”לי להעביר את המאמץ האסטרטגי האווירי לחזית הצפון, לא ניתן לבחון את התוצאות של “תגר” לפי תוצאות המטס הראשוני – מטס ההכנה היחידי שבוצע. לכן אפשר לציין ש”תגר” כלל לא בוצעה, ואין אפשרות לבחון את התכנון אם היה הולם או לקוי. מבחינה היסטורית לא ניתן לנחש אם המבצע היה מצליח או נכשל – אם היה מתבצע לפרטי פרטיו כפי שתוכנן. ומאחר שלא בוצע בשלמותו, אפשר לומר ש”תגר” לא בוצעה.
גם מבצע “דוגמן” לא בוצע על-פי התכנון. כמעט כל האלמנטים התומכים והמסייעים למבצע לא בוצעו. לא בוצע צילום מקדים, והסוללות דילגו מערבה מבלי לאתר את מיקומן החדש. כך תקפו המטוסים אתרים ריקים. גופי ההטעיה לא שוגרו בזמן, לא בוצעו המטסים האחרים כפי שתוכנן מראש. לכן גם “דוגמן” לא בוצע כפי שתוכנן. בוצע מבצע אחר שכונה “דוגמן” שלא היה דומה כלל למקור.
אשר לביקורת הנמתחת בהקשר לתהליך קבלת ההחלטות של מפקד חיל-האוויר להפסיק את “תגר” ולעבור ל”דוגמן” – חובה על המבקר לראות את תהליך ההחלטה על רקע המועד שנתקבלה – ה-7 באוקטובר 1973, שעות הבוקר המוקדמות: הצבא הסורי פרץ לרמת-הגולן. במטכ”ל לא הייתה תמונה מדויקת על המצב. הדיווחים שהגיעו מהחזית הצפונית מסרו שהמצב חמור מאד והחדירה הסורית נראית עמוקה ומאיימת. היה חשש לפריצה משוריינת סורית לגליל. החלטת המטכ”ל הייתה בהתאם לתמונת-הקרב כפי שנצטיירה לו.
על פי תמונת המצב הזו לא ניתן היה להחליט אחרת – אלא להעביר את המאמץ האווירי, העתודה האסטרטגית בידי המטכ”ל, ולהטיל אותו במלוא העוצמה לחזית רמת-הגולן. כיום ישנם מפקדים הטוענים שהמצב ברמת-הגולן לא היה נורא כל כך, בבחינת “חכמים אחרי מעשה”, וכי השיקולים במטכ”ל היו מוגזמים. אולם אז, התמונה נראתה חמורה ומאיימת, ולכן, לדעתי, ההחלטה של הדרג המחליט במטכ”ל (של הרמטכ”ל ומפקד חיל-האוויר) באותו שלב לא יכלה להיות אחרת.
מאוד מעניין תודה 🙂