שלישית מטוסי עייט של טייסת 102 שאותה הוביל מפקד הטייסת רס”ן ניסים אשכנזי בעייט 02 ובה טסו גם רענן נאמן ואילן פורת, המריאה מחצור בתאריך 19 באוגוסט 69 לתקיפה בנפל”מ של סוללת טילי SA-2 בעגרוד שבמצרים וכן עמדות הנ”מ שסביבה. במהלך התקיפה נפגע מטוסו של אשכנזי מטיל SA-7 והוא נטשו. המטוס המשיך בהנמכה קלה פגע בהר והתפוצץ. כשאשכנזי נראה קופץ, הופנה מסוק בל 205 של טייסת החרב המתהפכת שהגיע מהצפון לחלצו,ובו הקברניט מיכה עציון, הטייס אשכנזי המכונאי המוטס גכט, רופא, ושני חיילים מפלס”ר 14: סמל אילן חצור וסג”מ משה גבאי.
כשחצה המסוק את התעלה בגובה המים, ירו עליו חיילים מצריים אש מרובי הקלצ’ניקוב שלהם. עציון נפגע ברגלו מכדור שפגע גם במכשיר הקשר ושיתק אותו. כשניתק הקשר עם המסוק,הוזנקו מרפידים שני מסוקים נוספים כדי לחפש אותו.עציון חזר על עקבותיו,העביר את השליטה במסוק לאשכנזי וטופל ע”י הרופא. באותו הזמן ירה המכונאי המוטס במקלע המאג של המסוק אש אל הקרקע עד שהמסוק יצא מטווח האש המצרית. בתחקיר הסתבר שהבקר אסר לחצות את התעלה מפני שאשכנזי נטש ליד מתחמים מצריים, ומס’ 2 של אשכנזי ששימש כממסר קשר היה זה שכיוון את המסוק למקום נחיתתו המשוער.
אשכנזי נפל בשבי המצרי.
תאר אשכנזי בחוברת שהוצאה לרגל מלאת 20 שנה לטייסת: “ההרגשה הנוראה,אתה טס באוירון בהרגשה של כוח, בטחון, שליטה, אתה המלך בשמיים – זורק פצצות, הורג ערבים, מבסוט מהחיים, שקט, הרבה מהירות,הרבה כוח…דקה אחר כך אתה מוצא את עצמך בעולם שונה-תלוי על מצנח בשמים,מפרפר בין חיים ומוות. נפלטתי במהירות של 500 קשר,זוהי מהירות גבוהה,על גבול מגבלות כסא המפלט,ומצאתי עצמי עם שברים ביד וברגל,מפותל בין מיתרי המצנח,כל זה מן ההפלטה במהירות גבוהה זו. הרגשתי שאני נחנק מחוסר אויר.צינור החמצן היה מפותל.הסרתי את הקסדה וזרקתי אותה.הגעתי לקרקע ברוח חזקה,עם גפיים שבורות,לנחיתה על שדה מלא אבנים ענקיות. המצרים ירו עלי בעודני באויר.עם הנחיתה תפשו אותי וקבעו את ידי והרגל השבורות בגבס במרפאת שדה מוזנחת.התעוררתי מן העילפון בבית חולים בקהיר,שם ישבתי ארבעה חודשים.בתקופה זו עברתי שבעה ניתוחים לא מוצלחים במיוחד,אך ההתמודדות הקשה יותר היתה עם החוקרים שניסו להוציא ממני את כל מה שהיה חסר להם בידע המודיעיני על ח”א הישראלי…” רס”ן אשכנזי הוחזר ארצה לאחר ארבעה חודשי שבי.
סיפר קברניט המסוק מיכה עציון:
| ב-19 לאוגוסט 1969, הוצבתי כקברניט בטייסת 124 לפ.מ של כוננות לחילוץ טייסים ליד התעלה. כוננויות לחילוץ נעשו בדרך כלל בשעות הלילה, ולכן הכוננות הזו קיבלה את הפירוש שלי שרק במקרה שאחד הטייסים יפגע בתקיפה, מעבר לתעלה, אני אאסוף אותו במידה ויצנח בשטחנו, הרי לא שולחים מסוק בשעות היום לשטח האויב. כטייס המשנה שלי הוצב סגן צעיר, בשם אשכנזי, שזו היתה משימתו הראשונה כטייס משנה מבצעי. לאחר שישבנו לתכנון הפ.מ, במבצעים של הטייסת בתל-נוף. אספנו את הרופא ואת חמשת החיילים (שהיו מצויידים ברובים צ’כיים) כחוליית האבטחה למשימה והמראנו אל נקודת הכוננות. מקום הכוננות היה בסיס טילי sa2 לייד ציר המיתלה, אם איני טועה בערך 30 ק”מ צפונית לעיר סואץ. ישבנו כל הצוות במטוס עם מכשיר הקשר פתוח כדי לזנק במהירות במידת הצורך. היה יום חם כרגיל באוגוסט, ושמעתי בקשר את המבנה התוקף מחליף הנחיות בין הטייסים. כמובן לא היה לי מושג מי הם הטייסים ומאיזה טייסת כל שיגרת הכוננות לא חייבה קשר ישיר. לאחר כשעה של המתנה על הקשר שמעתי את אחד הטייסים מודיע שנחוץ להכניס את החילוץ כדי לחלץ את אחד מבני המבנה שלו. האינסטינקט שלי מהרבה שנות כוננות לחילוצים, לא המתנתי להוראה מפורשת עם אות הקריאה של הבקר ושלי. הודעתי לאנשי הצוות שאנחנו ממריאים לחילוץ! המראנו בשעת הצהרים, והפנתי את המסוק מערבה אל התעלה. לא שמעתי כל הנחיות נוספות מהבקר והיה לי ברור שאנחנו נבצע את המשימה שכל השנים התחנכנו וחינכנו את טייסי הטייסת. טסת בגובה נמוך מאד, אולי שני מטרים מעל הדיונות. הרגשתי את היובש בגרון כאשר אני ממשיך ומתדרך את המכונאי המוטס “לפתוח באש כאשר נחצה את התעלה”. אמצעי הביות אל הטייסים הנוטשים היה מכשיר ה’רינה’ שטייס המשנה השקיף בתוכו לחיפוש אותה צורת פרפר שמסמלת את קליטת מכשיר ה’רינה’ של הטייס הנוטש. חצינו את התעלה מגרדים את המים ומייד עלינו למרכזו של מוצב מצרי, זכור לי שהחיילים נראו מבוהלים ממראה מהמסוק שטס בגובה ראשיהם. לא היתה קליטה כל שהיא של ה’רינה’ ואני הייתי מתוח מעובדה זו. באותו הרגע נורה צרור מאחד הקלשניקובים שבידי החיילים ו…פילח את רגלי הימנית. מיידית צעקתי לטייס המשנה:”נפגעתי, אתה לוקח !” הצוות משך אותי לאחור ונתן את הטיפול הרפואי המתאים לאובדן דם רב. טייס המשנה התעלה על עצמו ובקור רוח השתלט על ההגאים וטס כ20 דקות אל בסיס רפידים. מראה המסוק עם החרטום האדום זכור לי כמראה שלא אשכח. חזרתי לטיסה לאחר הטיפולים המסורים של ד”ר הורושובסקי בתל השומר, וגם לטיסה חזרתי לאחר כחצי שנה. ודרך אגב, עם ניסים נפגשתי מספר פעמים בארוחות צהרים, אצל ידידינו משפחת שפי, לציון ימי העצמאות. |
