פרטי המטוס:
דגם:A-4N סקייהוק
יצרן:מקדוננל-דגלס,ארה”ב
פרטי האירוע:
בבוקרו של 8 באוקטובר 1973 הגיע זוג מטוסי עייט של טייסת 115 לתקיפת גשרי הצליחה המצריים על תעלת סואץ, שעליהם נע הצבא המצרי אל תוך סיני. כינוי המבנה היה “ריבה”, והתקיפה היתה תקיפת חטף.
כ-30 שניות לאחר יציאת כיוון ממגדל הניווט מס’ 2, נורו על הזוג טילי SA-6.המוביל גולן שבר ומס’ 2 סגן צבי רוזן הבחין בשתי נקודות בשעה 2 שלו, אך לא התייחס, המשיך בגובה נמוך ולא הבחין שטילי ה-SA-6 ששוגרו ממשיכים לכיוונו ואחד מהם פגע בו.
מטוס העיט של רוזן נפגע ובער. הוא נטש את המטוס, והנטישה אירעה מעל המישור החולי הגדול שבין העיר סואץ לבין גבעות אוּם-חשיבה. בן זוגו חזר ליעף שני, הפציץ והשמיד את הגשר. לחילוצו של רוזן הוזנק מסוק בל 205 מטייסת 123 שהיה בכוננות ברפידים.
על ניסיון החילוץ סיפר טייס המסוק אהוד יניב 1
| …”בנוסף לקברניט עמוס שני ולי היו במסוק מכונאי מוטס, רופא, חובש ושני לוחמים מאחת הסיירות.לאבטחה המסוק היה חמוש בשני מאגים, אחד מכל צד, שהמכונאי המוטס תפעל בעת הצורך על-ידי פתיחת הדלת. המסוק היה כבד. המראנו מרפידים. מיד לאחר שעברנו לערוץ הבקר הקמנו קשר יציב עם רוזן, שמכשיר הרינה שלו צייץ ללא הרף ונתן לנו כיוון מדויק אל המקום בו צנח. רוזן הודיע לנו שקרוב אליו, כ 100- מטרים, נמצאים חיילים מצרים שזיהו אותו ומתקדמים לכיוונו. ביקשנו מרוזן לעבור עם הרינה למצב משואה, על מנת שנוכל להתביית אליו. הבטחנו לו שאנחנו נגיע אליו. לפתע מכשיר הרינה של רוזן השתתק לחלוטין, יותר לא שמענו אותו. המשכנו לטוס לפי הכיוון האחרון שנתנה לנו משואת הרינה שלו. אותות הביות שהיא משדרת, נותנות כיוון בלבד, אך לא טווח. טסנו בגובה 300 רגל והמשכנו לחפש את רוזן והמצנח שלו. לצערנו, לא ראינו כל זכר לרוזן או לציוד המילוט שלו. דיונות המדבר בלעו אותו כלא היה. בגלל הדינמיות של הקרבות, תמונת פרישת הכוחות לא היתה ברורה לנו. למרות שכבר טסנו באזור מספר פעמים רב מתחילת המלחמה, לא ידענו עד היכן הגיעו המצרים בשטח ממזרח לתעלת סואץ ואיפה עובר באותו זמן הקו בין כוחות צה”ל לכוחות המצריים. לפיכך המשכנו לטוס מערבה בגובה נמוך כשכולם מסתכלים סביב ומחפשים את רוזן. חצינו את כביש האורך שירד מטסה (שכונתה ‘ציילון’ במפת הקוד ‘סיריוס’). המשכנו לטוס לכוון התעלה, מסתכלים היטב סביב לכל הכיוונים. לאחר כ 10- דקות טיסה הבחנו לפתע משמאלנו במבנה מסודר של שמונה מטוסי מיג חמושים בפצצות. המיגים טסו במבנה פרוש של ארבעה זוגות, אחד מאחורי השני. המיגים היו נמוכים אפילו יותר מאיתנו וזה לא עניין של מה בכך. הם הבחינו בנו, משכו למעלה והטילו כולם בבת אחת את כל הפצצות שלהם באמצע המדבר, סתם כך על החול. הם החליטו, כנראה, שאנחנו טרף קל יותר עבורם והרבה יותר טעים. שמונת המיגים שינו כיוון וטסו ישירות אלינו. הודענו לבקר יב”א 511 על שמיניית המטוסים, שפונה אלינו באופן התקפי, והוא הפנה להגנתנו זוג נשרים מטייסת 144 . טייסי הנשרים, סא”ל (לימים אל”מ) אורי אבן-ניר ויאיר סלע , היו מעלינו בגובה 10,000 רגל ולא הצליחו לזהות אותנו ואת המיגים, בגלל שהיינו בגובה נמוך מאוד. נתנו להם קריאת כוון, ספרנו בקשר מ 1- עד 10 על מנת שיוכלו להתביית עלינו. הנשרים הפנו אף לכווננו והחלו בהנמכה מהירה. בינתיים המיגים נכנסו עלינו למספר יעפי התקפה מסודרים, מאורגנים ורצופים, כמו במטווח קלאסי של ברווזים. על מנת להתגונן, ירדנו לגובה נמוך עוד יותר. ממש גירדנו את האדמה ושינינו כיוון בחדות, באופן תדיר, ב 90- מעלות בכל פעם, כדי להקשות על המיגים המהירים מאיתנו. המיגים ירו עלינו שלוש פעמים, אבל למזלנו הרב לא פגעו בנו. לפתע הם נעלמו כלא היו, מעין פאטה מורגאנה מדברית שכזאת. כנראה הבחינו בנשרים שלא הבחינו בהם והחליטו להרים ידיים ולפרוש מהקרב בשיא. לאחר סיום המפגש הלא נעים הזה עם המיגים המצריים, ומכיוון שלא מצאנו את רוזן וגם לא את המצנח שלו, חזרנו לרפידים. צבי רוזן נפל בשבי המצרי.היה זה קרב-אוויר מוזר למדי – שמונה בעקבות אחד.” |
הערות המערכת
- כפי שסיפר יניב בספר “סיפורי היובל, קורס 65 בן חמישים” באדיבות יעקב סולן
