פרטי המטוס:
דגם:F-4E-42-MC פאנטום II
יצרן:מקדוננל דגלס, ארה”ב
מספר יצרן:3834
מס’ חא”א:69-0294
תיאור האירוע:
ביום 18 לאוקטובר 1973 המריא מבנה גדול של טייסת 201 מבסיס חצור למבצע “מפצח 22” במצרים. אחד ממתכנני המבצע היה סא”ל גורי פלטר, אז ראש ענף חינוך של ח”א והצ”ח בטייסת, שהוזעק ליומיים למטה חיל האוויר לעזור בתכנון, מאחר וחסרו מתכננים במטה. מטרת המבצע הייתה תקיפה של סוללות טק”א באזור קנטרה ואיסמעיליה בכדי לעזור לאוגדת שרון שחצתה את התעלה יומיים לפני כן. הנתיב היה מערבה לים ואז דרומה דרך הצד המזרחי של הדלתא. מוביל הגיחה היה רס”ן רון חולדאי, סמ”ט א’ של הטייסת, מס’ 2 פלטר ועמו הנווט סגן יצחק ברעם. הזמ”מ היה אמור להיות 9:30 בבוקר, והמטוסים חומשו בפצצות ש”כ 250 ק”ג כאשר פרופיל התקיפה היה תקיפת חטף.
מספר גורי פלטר בראיון שהעניק לצוות “מרקיע שחקים”: “בגובה הנתיב היו המון ציפורים, ונאלצנו להתרומם מעט בשביל לא לפגוע בהן. מעבר לכך, בשל מבנה הדלתא השטוח, נעלו עלינו יחסית מוקדם. חולדאי התרומם ראשון וחטף טיל, דיווח שנפגע ופנה מזרחה לנחיתת חירום ברפידים. אני התרוממתי קצת לאחריו. מהטיל הראשון הצלחתי להתחמק, אבל כשיורים עליך טילים אתה חייב להתרומם קצת כדי שתוכל לתמרן. טיפסתי ל-100 רגל, ובשבירה השנייה ימינה נאלצתי לעלות יותר כי היו עוד טילים בדרך. שברתי שתי שבירות נמוכות, ושני טילים פגעו בי, אחד אחרי השני. הראשון עשה לי רק המון אזהרות . ניסיתי לשחרר את כל החימוש ולקחת מזרחה. כפתור ה”פאניק” לא עבד, ככל הנראה המערכת נפגעה, ובנוסף מנוע שמאל בער. כיביתי אותו. עם כל החימוש ועל מנוע אחד המטוס לא מתמרן. התחלתי להפסיד מהירות, ובתוך הפנייה חטפתי טיל נוסף, כאשר אני כמעט בכיוון מזרח”.
הטיל השני פגע באזור החופה, והתא התמלא רסיסים. בגובה של כ-250 רגל, כאשר המטוס בפנייה, ניסה פלטר ליישרו, אולם המטוס לא הגיב והמשיך לגלגל למרות הטיית כל הסטיק ימינה. במהירות של כ-440 קשר ובהטיה לא נותרה ברירה: “זה כבר לא מקום להישאר בתוך מטוס כזה, כי תוך שתי שניות אתה באדמה. יד ימין מושכת את הסטיק ימינה ואחורה, יד שמאל תופסת את ידית המשיכה התחתונה של המפלט, ואני מושך. אין קשר עם הנווט בגלל החופה השבורה. ברעם מופלט ראשון ואני אחריו. אני מוצא את עצמי תלוי במצנח עם יד שמאל תלויה ולא מתפקדת (בשל התנוחה שלה בעת הנטישה). משכתי חלקית את חגורת ההצלה, ותוך שניות בודדות פגעתי במים. תפשתי את הרינה (מכשיר קשר חירום), פתחתי אותו, ואז מתחילים להגיע המצרים. אני יושב בתוך ביצה, מתיר מעל עצמי את הציוד וחותך את סירת ההצלה. ישבתי במים כדקה, ואז הגיעו כמה כפריים ושבו אותי”.הנווט יצחק ברעם הסתתר עוד 24 שעות בשטח ואז נתפס גם הוא על ידי המצרים ונפל בשבי. הצוות חזר ארצה בחילופי השבויים בחודש נובמבר 1973. יצחק ברעם ז”ל נהרג בתאונת ססנה של בית הספר לטיסה כשלושה חודשים לאחר שובו מן השבי
