האירוואן

על המטוס

 חברת “מיילס” ליצור מטוסים בבריטניה תכננה ויצרה בזמן מלחמת העולם ה-2 את דגם M-38 מסנג’ר שהיה מטוס קל חד מנועי, עקב הצלחת דגם זה, תכנן בעל החברה ג’ורג’ מיילס, בשיתוף עם המהנדס ריי בורנון, מטוס גדול יותר עם עוצמת מנועים כפולה, שחשב שיתאים לשימוש כמטוס למשימות צבאיות כמטוס מטען, אמבולנס וחדר ניתוח מעופף, במיוחד בשירות הצבא הבריטי בבורמה, ולאחר המלחמה כמטוס מטען או נוסעים לטווח קצר, זול במחירו וזול להפעלה. התכנון היה למטוס עם כנף גבוהה, עם 2 מנועי בוכנה מסוג בלקבורן סירוס מייג’ור   III, חמישים גלון דלק ויכולת נשיאה של טון מטען או נוסעים.

דגמי המטוס המתוכננים היו:מטוס מטען קל- הנפח הפנימי של 530 רגל מעוקב מאפשר הטסת מטען מועיל של 1 טון למרחק 450 מייל ובמהירות בין 110-115 מי”ש ובעלות של 30 שילינג  ל – 100 מייל. דלת ההעמסה האחורית אפשרה הכנסת מכונית ללא ציוד מיוחד.מטוס נוסעים- מספק המטוס מקום ל- 6,8 או 10 נוסעים,כמובן שבסידור של 6 נוסעים הצפיפות פחותה.בכל סוגי  סידור המושבים ישנו מקום מרווח למזוודות.קרוואן מעופף- תוכנן לבעלים פרטיים, עם מקום שינה לשני אנשים, הציוד כולל כיריים, כיור, 4 ארונות ו-3 מדפים לציוד הבישול וציוד אחר.אמבולנס מעופף – המטוס תוכנן לשאת 8 אלונקות ואחות עם אפשרות נוחה ביותר להעמסה ופריקה. כן הנסע מאפשר המראות ונחיתות קצרות וחלקות.

לשדה הקרב ולאזורי אסון מנותקים – תוכנן המטוס לשאת רופא ואחות על כל ציודם ואפשרות לניתוחי חירום בתוכו.

מיילס בנה אב טיפוס שהוטס בטיסת הבכורה ע”י טייס הניסוי הראשי של החברה טומי רוז ב-26.1.45 משדה התעופה בוודלי, ברקשייר, והייתה כה מוצלחת, שמייד הוחל בבניית עוד 2 מטוסים. לאחר ניסויי טיסה ראשוניים, הועבר אב הטיפוס לאישור מיניסטריון התעופה הבריטי, אך זה, במקום להזמין את המטוס, האשים את מיילס ביצור המטוס ללא אישור, ואסר על המשך העבודה על אב הטיפוס השני. איסור זה גרם למיילס לחכות עד לסיום המלחמה, ואז, כשהחלו להיכנס הזמנות, הוחל ביצור סדרתי, אך בגלל איסור היצור מזמן המלחמה, החברה לא הייתה ערוכה מספיק והתקשתה לספק מטוסים בזמן. אב הטיפוס של המטוס קיבל את תעודת כושר הטיסה ב-1 לפברואר 1946 היו לו 4 חלונות מלבניים לתא הנוסעים בכל צד, והוא כונה איירוואן 1. 

לאב הטיפוס השני, היה גוף ארוך יותר ב- 45 ס”מ, ו-5 חלונות עגולים לתא הנוסעים. הוא קיבל את תעודת כושר הטיסה ב-27 ליוני 1946 וכונה איירוואן 2. המטוסים מהיצור הסדרתי היו מבוססים על אב טיפוס זה. הדגם הסדרתי הראשון כונה איירוואן 3 וממנו נבנו 7 יחידות שנמכרו במשך שנת 1946. המנועים הסטנדרטיים לדגם זה היו מנועי בלקבורן סירוס מייג’ור III.  בשנת 1948 הוסב מטוס מדגם זה, (מס’ יצרן 6382) לאב הטיפוס של דגם 4.42 מטוסים נבנו מדגם 4 בין ספטמבר 46′ לאוקטובר 47′ ודמו בכל לדגם 3, חוץ מזה שהיו להם 4 חלונות עגולים בכל צד במקום 5 בדגם הקודם. מדגם זה פותח דגם H.P.R.114 ע”י חברת הנדלי-פייג’ (רידינג) קנתה את מיילס. שני דגמים אחרים, H.P.R.29 ו- H.P.R.47 לא נבנו.דגם איירוואן  5 היה מטוס מדגם 4 (מס’ יצרן 6404) שהורכבו לו מנועי דה הווילנד ג’יפסי מייג’ור 10.

הדגם האחרון שיוצר היה איירוואן 6. היו 2 מטוסים שהורכבו להם מנועי לייקומינג O-435A ומשטחי זנב מוגדלים. מטוסי האירוואן הופעלו בצרפת, בלגיה, איטליה, שוויץ, ספרד, קולומביה, יוון, עיראק, מזרח אפריקה, אנגולה, ניו זילנד, בריטניה וישראל.קיימת אי הסכמה בין ההיסטוריונים התעופתיים לגבי המספר המדויק של מטוסי איירוואן שיוצרו. דון בראון בספרו  MILES AIRCRAFT SINCE 1925 ציין שנבנו 48 יחידות בעוד שא.ג’. ג’קסון כתב על 53 יחידות, וג’והן סטראוד כתב על 53 ועוד 2 יחידות שלא הושלמו.

המטוס היה נוח וקל להטסה, למרות שהגאיו היו “כבדים” יותר מאלו של מטוס חד-מנועי, אך הם היו יעילים עד לנקודת ההזדקרות. חלונות תא הטייס הגדולים, יחד עם גבה המטוס הנמוך מעל לפני הקרקע, עשו את הנחיתה וההסעה קלות ביותר. אמנם היו כאלה שמתחו ביקורת על המטוס, שקשה לשמור בו על גבה בטיסה עם מנוע אחד, אך אלה שכחו שתופעה זו הייתה קיימת גם במטוסים דו-מנועיים אחרים כגון אנסון, ראפיד וקונסול, בהם מהירות הנחיתה הייתה גבוהה יותר.יתר על כן, אפילו עם מטען מלא, שיעור השקיעה היה מתון ביותר, ואיפשר לטייס מספיק זמן לבחור מסלול נוח לנחיתת אונס. אורך שדה הנחיתה שהיה דרוש למטוס אירוואן במשקל של 2451 ק”ג היה 140 מ’ בלבד. תכונות אלו אינן עומדות מול העובדה שאחוז גבוה של מטוסים מסוג זה התרסק. סה”כ התרסקו 23 מטוסים ועוד 5 הושמדו על הקרקע ע”י סופות או בנחיתות אונס. 

מפרט המטוס

מנועים
 2 בוכנה, 4 צילינדרים בסידור טורי הפוך מקוררי אויר תוצרת בלקבורן דגם סירוס מייג’ור II בהספק של  155 כ”ס כ”א. מיכל שמן מנוע בקיבול 11.3 ליטר נמצא בכל בית מנוע.
 מדחפים
  2 להבים, אפשר להרכיב מדחפי עץ בעלי פסיעה קבועה או מדחפי מתכת בעלי פסיעה מבוקרת.
 גוף
 בעל חתך מרובע נבנה מצלעות עשוית משכבות עץ אשוח ועץ לבוד, עם אורכנים וחיזוקים, וצופה בעץ לבוד. בחלקו האחורי של הגוף נמצאת דלת העמסה הנפתחת הצידה, וכן מנור קצר עשוי מתכת קלה ונושא עליו את יחידת הזנב. תא הטייס היה בנוי לתפעול של טייס בודד כשמוט ההיגוי, הדוושות, המצערות וכסא הטייס בצד שמאל. חלונות התא היו גדולים ומאפשרים ראות נוחה לכל הצדדים. דלת הכניסה לתא הטייס והנוסעים מוקמה בצד ימין, בחרטום המטוס.

אורך רצפת תא הנוסעים היה 3.64 מ’ ורחבו השתנה בין 1.52 ל- 1.69 מ’. גובה התא היה 2.02 מ’ ומתחת לקורת הכנף 1.59 מ’ והנפח הכולל היה 530 רגל מעוקב. רצפת התא הייתה בגובה של 0.6  מ’ מעל לקרקע והפתח האחורי היה ברוחב של 1.52 ובגובה 1.94 מ’. לתא הנוסעים היו 4 חלונות עגולים בכל צד. סידור מושבי הנוסעים היה ארבעה בודדים בשורה מצד  ימין, 2 זוגות ובודד מצד שמאל.
 כנפיים
היו עשויות מעץ עם קורה אחת שעברה בתוך תא הנוסעים וציפוי מאומץ מעץ לבוד. הכנף הייתה בנויה מ-3 חלקים ראשיים, ללא דיהדרל, כשהחלק המרכזי נושא את המנועים. פרופיל הכנף היה בשורש מסוג NACA 23018, בקצה NACA 2412, ובעל הצרה בעובי בשפות ההתקפה והזרימה. קצה הכנף היה קהה ומעוקל קלות.המאזנות היו מחורצות ומצופות בבד והמדפים היו מתכנון מיילס ומורכבים חיצונית על שפת הזרימה של הכנף. בשפת ההתקפה של כל שורש כנף היה מורכב מיכל דלק גמיש חסין התרסקות בקיבול של 109 ליטר.
 זנב
היה עשוי מעץ ומצופה בעץ לבוד. מיצב הגבה הורכב משני צידי המנור והייתה לו הצרה קלה בשפת ההתקפה והגאי גבה מפוצלים, כן היו 3 מיצבי והגאי כיוון, כשהגה הכיוון האמצעי מאוזן משקולת.
 כני נסע וגלגלים
הגלגלים הראשיים נישאו על יחידות מפרקיות ובולם זעזועים אולאו-פניאומאטי, ומוקמו משני צידי הגוף. מפתח כני הנסע הראשיים היה 2.43 מ’.כן הנסע הקדמי הורכב מתחת לתא הטייס  והיה בעל כשר היגוי. לכל הגלגלים הורכבו צמיגים ללחץ בינוני.
 מידות
 מוטת כנפיים: 15.24 מ’  אורך: 10.97 מ’  גובה: 4.11 מ’  שטח כנפיים: 36.27 מ”ר
 משקלים:
משקל ריק: 1393 ק”ג  משקל הדלק: (227 ליטר) 170 ק”ג  משקל השמן (22 ליטר) 20.4 ק”ג  משקל טייס: (ממוצע) 72 ק”ג  מטען מועיל (נוסעים/מטען) 794-976 ק”ג  משקל מלא: 2916-2633 ק”ג  עומס כנפיים: 6.26-6.76 ק”ג/ מ”ר
ביצועים
מהירות מירבית: 192 קמ”ש  מהירות שיוט: 176 קמ”ש  ריצת המראה במשקל 2450 ק”ג: 214 מ’  ריצת המראה במשקל 2630 ק”ג: 260 מ’  ריצת המראה עד לגבה 15 מ’ במשקל 2450 ק”ג: 470 מ’  ריצת המראה עד לגבה 15 מ’ במשקל 2630 ק”ג: 571 מ’  ריצת נחיתה במשקל 2450 ק”ג: 140.75 מ’
שיעור נסיקה:

 163 מ/ד במשקל 2450 ק”ג  138 מ/ד במשקל 2630 ק”ג  זמן נסיקה לגבה 1525 מ’:  11.7 דקות במשקל 2450 ק”ג  14.8 דקות במשקל 2630 ק”ג  טווח באוויר יציב: 563 ק”מ במהירות 173 קמ”ש במשקל 2450 ק”ג.    

המטוס בחיל האוויר

מטוס האירוואן דגם 4 מס’ יצרן 6418 יוצר במפעל חברת “ג’ורג’ מיילס איירקרפט קומפני” בוודלי, ברקשייר, נמכר לחברת “ליס-היל אויאיישן בע”מ”, נרשם על ידה במנהל התעופה האזרחית הבריטי וקיבל את אות הקריאה G-AJWI.

עמנואל צוקרברג (צור), שהיה הטייס הראשי של חברת “אווירון” הארץ ישראלית, נשלח ע”י החברה לאנגליה כשהוראותיו היו לרכוש מטוס ראפיד שיצורף לראפיד שהיה כבר בשירות החברה והוטס במשימות שונות גם על-ידי “שירות האוויר”. צור הצליח לרכוש מטוס, הקים חברת תעופה בשם “מייפייר איירקרפט סרוויסס” בקרוידון שמנהלה היה MR.TOWLE ותפקידה להטיס סרטני ים מטוניס לצרפת. הוא שילם 1000 ליש”ט במזומן לשם הטסת המטוס לארץ ישראל.

המטוס הגיע ארצה ב-5 למאי 1948, והצלחת רכישתו והבאתו הכתה בהלם את הממסד הארץ ישראלי ששבע כישלונות ברכישת מטוסים באותה תקופה.

צור נשלח שוב לבריטניה לנסות ולרכוש מטוסים נוספים, הוא הפעיל שוב את חברת “מייפייר”, רכש 2 מטוסי ראפיד, מטוס ג’מיני ואת מטוס האירוואן, רשמם ע”ש החברה וגייס טייסים להטיסם, וביוני 1948 הוטסו המטוסים מקרוידון לפאריס, נחתו שם בשדה טוסו לה נובל ושם הורכבו בהם מיכלי דלק נוספים לטווח ארוך כדי למנוע את הצורך בנחיתת תדלוק נוספת בקפריסין. לאחר מכן טסו המטוסים לליון, משם לאדאצ’יו, משם המריאו בעזרת תכנית טיסה לטיסת שכר לאוסטרליה. הם נחתו באתונה לחניית לילה, ולמחרת היום, ב-9 ליוני 1948 הגיעו לשדה דוב בתל אביב.מטוס האירוואן הוכנס מיד לשירות. עקב צורתו המוזרה, ניתן לו במהרה הכינו “הברווזה ההרה”. הוא נצבע בצבעי הסוואה, ניתן לו המספר ב-71, והוא הוטס במשימות  אספקה לחברת האשלג בסדום ולירושלים, שם המריא ונחת במנחת בעמק המצלבה (מרו”ם). 

ב-18 ליולי 1948 לאחר חצות ,המריא המטוס כשליד הגאיו טייס המח”ל האמריקאי בויד ספנסר ובו הוטסו גרשון סטרוסטה, יוסף בן עמרם, צבי גלזר, חנה אברך, פסח אוקראיניץ, אמנון וונטיק ומרדכי גליקסון ממנחת חברת האשלג בסדום לכיוון תל אביב. בזמן הטיסה התפתחה תקלת העברת דלק מהמיכל הרזרבי לראשי, וספנסר נאלץ לבצע נחיתת אונס בחולות נבי-רובין,  15 ק”מ מדרום לבת-ים. שניים מהנוסעים יצאו לכיוון צפון להזעיק עזרה וכששבו בבוקר הסתבר שכנופיה ערבית שהייתה באזור רצחה 4 מהנוסעים ואת הטייס ושרפה את המטוס.