עם סיום מלחמת קדש היה בארץ כח מסוקים מצומצם ביותר. שני מסוקי S-55 בעלי ביצועים נמוכים ומספר זעום של מסוקים קלים ששימשו בעיקר להובלת מפקדים ולחילוץ, ופעלו במסגרת טייסת התובלה בתל נוף. בשנת 1957 יצאה משלחת של מספר קציני חי”ר ואיתם סרן אורי ירום, ללמוד כיצד הפעילו הצרפתים את מסוקי האלואט נגד המורדים באלג’יריה, וב-1958 נרכשו שישה מסוקי S-58 שהיו הגרעין להקמתה של טייסת 124. מסוקי ה-S-58 הויחו מעד את כושרם בהובלת סער של לוחמים, ובחילוץ נפגעים בתנאים קשים.
מינואר 1961 נערכו במפקדת חיל האויר דיונים על אפשרות הגדלת מספר המסוקים, אולם הממשל האמריקאי סרב למכור לישראל נשק “התקפי”. לבסוף נמצא מוצא בדרך של הסכם עם הגרמנים, ולפיו תספק גרמניה לישראל אמצעי לחימה שלא היה ניתן לרכוש ישירות מהמקור. הוסכם על אספקה של מטוסי נוראטלס ופוגה מגיסטר צרפתיים שיוצרו ברישיון בגרמניה, וכן טנקי “פטון”, תותחי נ”מ מתוצרת שווייץ,ומסוקי S-58 אמריקאיים. העיסקה נקראה בשם הקוד “רז”.
לאחר משא ומתן, הוסכם על אספקה של 24 מסוקי S-58 שיסופקו בסודיות מלאה, לפי ערך של 1.8 מליון מארק גרמני.כן הוסכם שהמסוקים המגיעים מארה”ב לגרמניה, יועברו בנמל רוטרדם שבהולנד לאניות ישראליות וימשיכו את דרכם לישראל.
ארבעת המסוקים הראשונים במסגרת העיסקה החשאית, שלהם ניתנו מספרי זנב 19,20,21,23 הגיעו באניה לנמל הקישון ב-24 בדצמבר 62 ונגררו בלילה על הכביש המוביל מנמל הקישון אל בית הספר הטכני. הם הוכנסו דרך הכניסה האחורית של הטכני ישירות למוסך. נדיר סגל, שהיה אז הקצין הטכני של טייסת 124 נזכר:
“היה עלינו להכשיר את המסוקים לטיסה,אחרי ששהו תקופה ארוכה על גבי האניות בים. המסוקים הגיעו צבועים ובסמלי חיל האויר הגרמני, והיה צריך להסיר את הסמלים הגרמניים ולצבוע את סמלי המגן דוד. בין אנשי הצבע היו כמה ניצולי שואה שעמדו לעשות את המלאכה הזו. לאחר שהמסוקים הוכשרו לטיסה\ המריאו לדרכם מחיפה לתל נוף”.
יתר המסוקים החדשים,הגיעו ב-30 באפריל 63 (מס’ זנב 25 ו-26), ב-17 במאי 63 (מס’ זנב 27,28,29,30), ב-30 במאי 63 (מס’ זנב 01,04,05), ב-9 ביוני 63 (מס’ זנב 07,09,10), ב-22 ביוני 63 (מס’ זנב 31,33,35,36), ב-7 ביולי 63 (מס’ זנב 38) וב-11 באוגוסט 63 הושלמה קליטתם של כל 24 המסוקים עם הגעתם של מס’ זנב 14,40 ו-42, והטייסת צמחה בבת אחת מטייסת של חמישה S-58, שני S-55 ו-4 אלואטים לטייסת בעלת כוח מסוקים גדול. האמריקאים גילו את העסקה הסודית כבר בתחילתה, אולם לא ניתן היה לבטל את מה שכבר החל לפעול. את גריי, נציג חברת סיקורסקי ששהה בתל נוף, דאגו להעביר לבס”א 18 ולהטיל עליו עבודת עיתוד חלקים, ורק עם השלמת ההצטיידות, חזר הבחור לתל נוף והופתע לראות ליין של עשרות מסוקי S-58 בטייסת.
הסוד נחשף לציבור הרחב לאחר שב-1 מרץ 1963 הוזנק מסוק S-58 לחלץ ילד שאבד בסביבות מושב אמירים שבגליל. במסוק צולם ותמונתו פורסמה בעיתון מעריב.
מסוקי ה-S-58 נכנסו מיד לעול העבודה עם כוחות הקרקע ופעילות הביטחון השוטף, חילוץ והצלה. קליטת 24 המסוקים, שהיו בין הטובים בעולם באותה עת, הביאה לגידול משמעותי בכוח ההטסה של לוחמים, ובשת”פ עם כוחות מיוחדים. בשנים שלאחר מכן, בוצעו אימונים ומבצעים בהנחתת כוחות מעבר לקוי האוייב, ובמלחמת ששת הימים נתנו המסוקים תשובה ניצחת באשר ליכולתם. בארבעה מבצעי ההנחתה הונחתו כ-1200 לוחמי צנחנים, חולצו או פונו כ-700 פצועים, וחולצו אנשי צוות אויר שנטשו בשטח אוייב.
המספר הרב של מסוקים שנרכשו בעורמה והגיעו ללא חלקי חילוף, יצר חוסר בחלקים ונתן מיד את אותותיו. למסוקים היו מנועים רדיאליים מקוררי אויר, החלו בעיות במנועים. הטיסות והנחיתות בשטחי חול ובסביבת אבק גרמו נזק למיסבים וקרו מקרים רבים של כשל מנוע שחייבו נחיתות אונס בשטח.
מגוון המשימות שנועדו למסוקי ה-S-58 חייבו התקנות ושינויים רבים. במסוקים הותקנו אמצעים לנשיאת אלונקות, אמצעי הרמה של פצועים באלונקה, התקנות במנוף ההצלה ובמתלה המטען.
תפעול המסוקים בשטח בצמוד לכוחות היבשה, הציב קשיים טכניים ולוגיסטיים. היערכות המסוקים, בשונה ממטוסים קבועי כנף שפעלו מבסיסים קבועים, חייבה התארגנות שתיתן מענה תחזוקתי ולוגיסטי לתפעול המסוקים הרחק מבסיס האם, כולל תדלוק, חלפים, אמצעי שינוע כיבוי אש, וקשר עם בסיס האם. הפריסות בשטח הפכו לחלק בלתי נפרד מהפעילות באימונים ובמבצעים.
