מטוסי קורנס לצילום בחיל האויר

הצורך בצילום כמרכיב מרכזי באיסוף מודיעין אווירי הומצא כמעט מיד לאחר לידת המטוס והופעל מבצעית כבר במלחמת העולם הראשונה. די מהר הבינו בתעופה הצבאית שכדי להביא תוצרי צילום איכותיים, נדרש לייצר מטוסי צילום ייעודיים שזאת תהיה משימתם העיקרית.

גם בחיל האוויר בוצעו משימות צילום אווירי מיד עם הקמתו. ומהר מאוד נקלטו בחיל מטוסי צילום ייעודיים. החל במוסטנג צילום, המשך במוסקיטו מדגם PR16, מטאורים דו מושביים מוסבים לצילום, מטוסי ווטור מדגם IIB, מטוסי מיסטר מוסבים לצילום ועוד מטוס יעודי שהגיע מצרפת.

בשנת 1963 פורסמה פקודה לפתיחתה מחדש של טייסת 119 בתל נוף כטייסת שחק (מיראז’ 3) שלישית בחיל. לטייסת היה רקע בצילום עם מטוסי הווטור וניסיון בכלל בטיסות מיוחדות וארוכות טווח עוד מעידן המטאור.

בנוסף, מערכות צילום מתקדמות דורשות אחזקה מתקדמת וקרבתה הפיזית של הטייסת ליחידת האחזקה המרכזית של חיל האוויר – יא”א 22 היושבת בתל-נוף הביאה להחלטה שזוג מטוסי השחק הייחודיים לצילום ייקלטו ב-119. מטוסים אלו קיבלו את מספרי הזנב – 98 ו-99, כונו התשעימים והגיעו לטייסת 119 במרץ 1964. כך הפכה טייסת 119 לטייסת שמתמחה במשימות צילום, התמחות שהיוותה בסיס לקליטת קורנסי הצילום לעתיד לבוא.

קורנס – תחילת הדרך

עסקת רכש מטוסי הקורנס הראשונים נקראה Peace Echo 1  ובמסגרתה נרכשו 50 מטוסי קורנס מתוכם 6 מטוסי RF-4E בלוק 45. ראשוני מטוסי הקורנס נקלטו בטייסות 201 ו-69 החל מספטמבר 1969 אולם מטוסי הצילום הייעודיים היו עדיין בפיתוח ותוכננו להגיע רק בפברואר 1971.

השנים שלאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש סיני, הגבול החם עם המצרים במלחמת ההתשה ובמקביל הצטיידות המצרים בטק”א ארוך טווח העמיקו את הצורך במטוסי צילום. העיתוי המאוחר של הגעת מטוסי ה- RF הביא את המוח היהודי להמציא פטנטים ובענף מצ”ד 4 במטה חיל האוויר בוצע תהליך פיתוח והסבה מהיר של מטוס קורנס “רגיל” לצלם. בטייסת 69 מתבצעת הסבת צילום למטוסים 17 ו-39. ההסבה בוצעה כך שהותקן חלון צילום ייעודי באף המטוס, בקדמת כן הנסע הקדמי והמצלמה הוכנסה במקום התותח. קורנסים אלו יכלו לשאת מצלמה אחת בלבד ממגוון סוגים.

צילום מבצעי ראשון בקורנס – ב- 24/3/1970 מבוצע הצילום המבצעי הראשון כאשר זוג מטוסי מיראז’ הצילום של 119 מוביל קורנס צילום מוסב של 69 לעומק מצרים.

גם צמד קורנסי הצילום המוסבים של טייסת 69 לא נתנו מענה מספק וכדי לגשר על הפער נחתמה עסקת חכירה עם האמריקאים של שני מטוסי קורנס צילום ייעודיים מדגם
RF-4C.

RF-4C בחיל האוויר הישראלי – ב – 8 באוגוסט 1970 הגיעו ארצה 2 מטוסי הצילום המושאלים והוצבו בטייסת 69 שהחלה מתמחה בביצוע צילום ממטוסי קורנס. המטוסים הגיעו במבצע העברה שנקרא Night Light. מטוסים אלו, שהיו מיועדים לכנף הסיור הטקטית העשירית של חיל האוויר האמריקאי נלקחו בפועל ישירות מפס הייצור במפעל ונצבעו בסכמת הצביעה של חיל האוויר.
שני המטוסים קיבלו מספרי זנב זמניים 150 ו-151 ובחיל האוויר קיבלו את הכינוי  החמישימים. כנף הסיור העשירית של חא”א שלחה צוותים טכניים שעזרו לאנשי הטייסת בקליטת המטוסים ובאחזקת מערכות הצילום. ב-22 באוגוסט 1970 טייסת 69 ביצעה גיחה מבצעית ראשונה במטוסים אלו לצילום תעלת סואץ.

במקביל,מטוסי הצילום המוסבים, ה- 17 וה-39 הושאלו לטייסת 201 שביצעה בהם גיחות צילום לפרק זמן קצר עד שהוחזרו לטייסת 69. על כך סיפר רן פקר, מפקדה של טייסת 201 באותה תקופה “היו קרבות אימים על מטוסי הצילום. אני כמפקד בחיל האוויר יכולתי להבין את ההחלטה של חיל האוויר… הייתי מחליט בדיוק אותו דבר, אבל רציתי שיישאר לפחות גף מוקטן, כי בעתות רגיעה אין תחליף לצילום”.

ב-29 באוקטובר 1970 נחתו הקורנסים הראשונים בתל נוף וטייסת 119 הפכה לטייסת הקורנס השלישית בחיל האוויר. בהתאם למסורת ותחת אותו הגיון של קרבה ליא”א 22, הוחלט בחיל האוויר שטייסת 119 תהיה טייסת הצילום המובילה בחיל ועל כן תקלוט 4 מתוך 6 הצלמים החדשים. כן הוחלט כי שני הנותרים ייקלטו בטייסת 69 שהובילה את קליטת נושא הצילום בקורנס עד אותה תקופה.

הצלמים מגיעים – ב- 5 לפברואר 1971 נחתו בארץ 2 קורנסי הצילום הראשונים של חיל האוויר, מספרי זנב 194 ו-196 והוצבו בטייסת 119 ובכך נורתה יריית הפתיחה לגף צילום קורנס של טייסת 119. שני הקורנסים הבאים 191 ו-195 הגיעו לטייסת 69 שהחלה להתמחות בצילום בגובה נמוך. עמוס עמיר, מפקד טייסת 119 דאז, שרצה לשמר את מסורת התשעימים של טייסת 119, דאג לכך ששני קורנסי הצילום האחרונים שהגיעו לטייסת זכו למספרים 198 ו-199 כמיטב המסורת.

עם התייצבות סד”כ צילום ראוי, ב- 3/3/1971 הוחזרו לארה”ב מטוסי ה- RF-4C ומטוסי הצילום המוסבים הוחזרו מטייסת 201 לטייסת 69. שחקי הצילום הועברו מטייסת 119 לטייסת 101 וגם הם המשיכו לבצע משימות צילום במקביל למערך הקורנס.

בניגוד למטוסי הצילום המוסבים שיכלו לקחת מצלמה בודדת באף המטוס, הצלמים הייעודיים יכלו לקחת עד 6 מצלמות בו”ז זמנית וסיפקו לחיל ולצה”ל יכולת מבצעית מרשימה. ב- 9/3/1971 ביצעה הטייסת את הצילום המבצעי הראשון בעידן של 119 קורנס.

פוד מפלס – למרות מגוון המצלמות שסחב קורנס צילום, היה צורך עז במצלמה אלכסונית איכותית, בעיקר לצרכי צילומי עומק במצרים. ב- 17/9/1971 בעת ביצוע משימת צילום אלכסוני בסיני ע”י מטוס סטרטוקרוזר – ענק, הופל המטוס ממארב טק”א SA-2 ושבעה מתוך שמונת אנשי הצוות שלו נספו. בחיל האוויר הבינו עוד טרום הנפילה, שמשימות מסוג זה עדיף שיבוצעו ע”י מטוסי קרב בעלי יכולת תמרון והתגוננות, הבעיה היתה שמצלמה כל כך איכותית וגדולה לא התאימה לחרטומם של קורנסי הצילום. לשם כך נרכש פוד צילום ייעודי בודד שנשא מצלמה של חברת ג’נרל דינמיקס מסוג KA -90 שהיתה באיכות וברזולוציה גבוהה מאוד.

הפוד, שהיה מדגם G-139 LOROP תוצרת חברת ג’נרל דינמיקס  ונקרא בחיל האוויר “מפלס” פותח בארה”ב ביחד עם נציגי חיל האוויר וטס טיסת ניסוי ראשונה ב 20/11/1971 בקורנס RF-4C אמריקאי באיוש מעורב אמריקאי-ישראלי. הפוד נישא בגחון הקורנס, היה באורך של 6.8 מטר ושקל כמעט 2 טון. תצורה זו הגבילה מאוד את הקורנס שנשא אותו בהיבטי מהירות, גובה ותמרון. אבל התוצרים היו מעולים והפוד נקלט מיידית בטייסת 119 והופעל מבצעית כבר בדצמבר 71.

צילום גובה רב – עד מלחמת יום כיפור ביצעו שתי טייסות קורנסי הצילום מבצעי צילום רבים בכל רחבי המזרח התיכון. כאשר טייסת 119 מתמחה בצילומי גובה רב (עד 50,000 רגל) וטייסת 69 בגובה נמוך. למרות ש-119 החזיקה כשירות גובה רב עוד בעידן השחק, האמריקאים לא ששו להעביר לחיל האוויר חליפות לטיסה בגובה רב לשימוש טייסי הקורנס, כשירות שהייתה מאפשרת ביצוע משימות צילום מעל גובה הטילים של האויב. רק כעבור שנתיים, ב- 23/4/1973, לאחר הגעת החליפות הייעודיות לארץ בוצע לראשונה ניסוי צילום גובה רב בארץ בקורנס. ב- 2/7/1973 בוצעה גיחה מבצעית ראשונה בגובה רב ותעלת סואץ צולמה מגובה 67,000 רגל. כשירות גובה רב הייתה כשירות ייחודית שהוחזקה ב-119 שנים רבות לאחר מכן.

כמעט נפילה – ב- 9/8/1973, בעת צילום גובה רב במצרים, מצליח מיג 21 להזדנב, לשגר טיל ולפגוע במנוע שמאל של קורנס 194 והצוות, מפקד טייסת 119 סא”ל אליעזר פריגת והנווט חיים ברקן מצליח להנחיתו בשלום בשדה אופיר. מטוס 194 ניצל אך לא לזמן רב.

מלחמת יום כיפור – במלחמה מצלמות שתי הטייסות בכלל החזיתות – מצרים, סוריה וירדן. בניגוד לתקופת טרום המלחמה בה ירי טק”א על המבצעים היה נדיר. במלחמה בוצעו שיגורים רבים על הצלמים ולכן משימות צילום רבות הופסקו והמטוסים נאלצו לשבור ולהפסיק את המשימה. לאור זאת בוצע שימוש נמוך בפוד “מפלס” שמאוד הגביל את תמרון הצלם ויכולת ההתמודדות שלו עם טילים. במלחמה ביצעה טייסת 119 81 גיחות צילום מהן 40 מעל מצרים, 34 מעל סוריה ו-3 מעל ירדן.

נפילת מטוס 194 – מיד לאחר המלחמה, ב- 9/11/1973 בוצע מבצע צילום גובה רב בסיני. הצוות שפורר-צידון נקלע למארב של שתי סוללות SA-2 משופר ששיגרו עליו 11 טילים. המטוס נפגע והנטישה בוצעה בתנאים קשים מאוד בגובה 47,000 ובמהירות 1.8 מאך. הטייס גדעון שפורר נפצע, שתי ידיו יצאו ממקומן והוא נפל בשבי. והנווט עופר צידון נהרג. קורנס 194, הצלם הראשון של 119 אבד.

המוסבים חוזרים – הצורך באכיפת הסכמי השלום בסיני הגדיל את הצורך במטוסי צילום ומצד שני אובדן קורנס 194 החזיר לסד”כ את הצלמים המוסבים ה- 17 וה- 39 שהפעם כבר סומנו כ- 117 ו-139 והוצבו בגף צילום של טייסת 119. ב-29/1/1974 כבר ביצעה הטייסת גיחה מבצעית ראשונה בסיני על מטוס 117. על מנת להקל על סד”כ הצלמים, הותאמו גם מטוסים אלו לנשיאת פוד המפלס וגם הם החלו בביצוע משימות צילום אלו.

מספרי זנב, סיבוב שני – לאחר המלחמה, בוצעה בחיל האוויר הסדרה של מספרי הזנב לפי סדרות מטוסים במערכים רבים. במערך הקורנס בוצעה ההסדרה הבאה –

בלוק 38-48 – קידומת XX1

בלוק 49-62 – קדומת XX2

מטוסי הרכבת האווירית שהגיעו במלחמה – XX3

קורנסי צילום – X49

מוסבים נוספים ואחד פחות – הצורך החזק בצלמים נוספים הביא להסבת מטוסים נוספים לצילום, ב-1974 הוסב מטוס 125 ושנה לאחר מכן הוסב גם מטוס 127. ההסבה החדשה אפשרה למטוסים אלו לקחת גם מצלמות מסוג שפופ’ שהקודמים לא סחבו. מנגד, ב- 13/3/1975 בעת הזנקה לביצוע משימת הנרה על מטוס 117, אחד הנורים נשאר במשגר והמטוס נדלק באוויר. הצוות לא נטש ונהרג.

RF-4X –   נפילת קורנס 194 בעת צילום גובה רב והמגבלות שהשית פוד מפלס על תמרון המטוס הנושא אותו הביא לצורך מבצעי למטוס קורנס שיטוס בגובה רב מאוד (75,000 רגל) ובמהירות גבוהה (מעל 2 מאך). ביחד עם האמריקאים, יצא חיל האוויר לפרויקט צלם עתידי RF-4X. הפרויקט היה שאפתני מאוד ושילב בין הזרקת מים למנועי הקורנס לבין מצלמות חדשניות. לצורך הפרויקט העביר חיל האוויר את קורנס 167 באוקטובר 1974 לארה”ב כדי שישמש כאב טיפוס לפרויקט. בהמשך הובהר שמדובר במיזם שאפתני מידי והוחלט לבצע רק את הסבת חרטום המטוס לקליטת המצלמות החדשות, מצלמות השבלול.

שבלול – בתחילת הועברו גם מטוסים 146 ו-163 לארה”ב והצטרפו ל-167 להסבה לקליטת מצלמות השבלול, מצלמה זו, שתוכננה ונבנתה ע”י חברת ג’נרל דינמיקס היתה בעלת איכות דומה למצלמת המפלס, התבססה על מצלמה שהאמריקאים השתמשו בה במטוסי הסיור מדגם RB-57F. היא הייתה חדשנית יותר ובעיקר, ברת התקנה באף המטוס במקום נשיאה כפוד ייעודי. במקום RF-4X שונה כינוי הצלמים ל- RF-4ES
ב- 16/3/1976 בוצע ניסוי טיסה ראשון לתצורה זו בארה”ב ובמאי-יוני 1976 הגיעו המטוסים ארצה והועברו לטייסת 119. טיסות מבצעיות החלו כבר ביולי 1976. הרחבה על פרוייקט השבלול במאמר מאת אנדראס קליין באתר זה

מספרי זנב, סיבוב שלישי – עם הגעת מטוסי השבלול ארצה, בדומה לאחיהם, קיבלו הללו קידומת X49 כאשר מטוס 146 הופך ל-490, מטוס 163 הופך ל-492 ומטוס 167 הופך ל-493.

עם הכרזתם של מטוסי השבלול כמבצעיים בנובמבר 1976, הסתיים סופית השימוש בצלמים המוסבים ובפוד המפלס. בקנה כבר היו 6 מטוסי RF-4E חדשים מבלוק 63 שנרכשו בעסקת Peace Echo V ובשלב זה היו בייצור מתקדם בארה”ב.

מספרי זנב, סיבוב רביעי – בסוף 1976, לאחר מבצוע מטוסי השבלול, בוצעה חלוקה מחודשת של סד”כ הצלמים בין טייסות הצילום – 119 ו-69. מפקד טייסת 119, אשר שניר ז”ל התעקש שמסורת התשעימים של טייסת 119 תשמר אולם מטוסי RF 498 ו-499 תוכננו לעבור ל-69 ולאור זאת בוצע מהלך שכמעט לא קרה בהיסטוריה של חיל האוויר, מטוס RF 498 ו-499 קיבלו מס”ז חדש 488 ו-489 בהתאמה ומטוסי E(S) 490 ו-493 קיבלו מס”ז 498 ו-499 חדשים.

מספר זנבמספר זנב מקורידגםטייסת
488198 – 498RF69
489199 – 499RF69
491191RF69
495195RF69
    
492492E(S)119
496196RF119
498490E(S)119
499493E(S)119

צלמים חדשים מגיעים – במהלך מלחמת יום כיפור איבד חיל האוויר 32 מטוסי קורנס. לאחר המלחמה נרקמה עסקת רכש חדשה בשם Peace Echo V. העסקה כללה 48 מטוסי קורנס רגילים מבלוקים 54-62 וכן 6 צלמי RF מבלוק 63. הקורנסים הרגילים תוכננו להשלים את אובדן המטוסים בלחימה בארבע הטייסות המבצעיות ולהקים טייסת קורנס חמישית, טייסת 105.

קורנסי הצילום החדשים תוכננו להגיע לטייסת 107 בחצרים להקמת גף צילום חדש וטייסת צילום שלישית.

טרמין – יחד עם המטוסים החדשים הגיעה יכולת צילום מכ”מ זמן אמת של חברת גודייר מסוג UPD-4, המערכת נקראה טרמין ונקלטה בטייסת 107, ובמקביל הוקם גף טרמין בטייסת התחזוקה בחצרים לאחזקת הציוד.

החל מיולי 1977 החלו להגיע ארצה ראשוני הצלמים החדשים, המטוסים קיבלו מספרי זנב בהתאמה לסד”כ הקיים החל מ-485 ועד 497. כאשר חמשת הראשונים הגיעו ל-107 ומטוס 497 לטייסת 69. אחרון המטוסים הגיע בינואר 1978 ובכך התייצב סופית סד”כ הצלמים על 14 מטוסים. בניגוד לצלמים הקודמים שהיו צבועים בסכמת צבעי הסוואה סטנדרטית של חיל האוויר, מטוסי ה- RF החדשים נצבעו בצבע אפור ((Ghost Gray המתאים יותר לטיסה בגובה על רקע השמיים.

משלב זה ועד תחילת סגירת מסגרות הקורנס, נשמרו 3 טייסות צילום כאשר סד”כ הטרמין קבוע בטייסת 107, מטוסי השבלול וכשירות גובה רב ב- 119 ומטוסי ה- RF הראשונים ברובם ב- 69. מספר מטוסים קטן נדד מידי פעם בין הטייסות בהתאם לכשירויות וסוגי מצלמות שונים שהמשיכו להיקלט בחיל כדוגמת מזלג, ציטרוס, צניעות ועוד.

קזנובה, דאלאס, מפיסטו ומונטנגרו – טייסת 119 ביצעה צילומים במערב עיראק עוד בעידן מטוס השחק. ב-1975 חזרה הטייסת לצלם בגזרה והפעם במטוסי קורנס. מבצעי הצילום בגזרה זו קיבלו בד”כ שם של סרט מפורסם מאותה תקופה והיו מבצעים ברמת מורכבות גבוהה. המצבעים היו גבוליים בדלק ודרשו בד”כ תדלוק באוויר, תחילה ממטוסי עיט ובהמשך ממטוסי קרנף שכשירות התדלוק שלהם נקלטה בשנים אלו. מבצעי צילום אלו היוו בין השאר בסיס לתקיפת הכור הגרעיני “אוסיראק”  בעיראק ב- 7/6/1981.

הפלה לקורנס צילום – מבצע “מפיסטו” בוצע ב- 3/1/1982 והוא היה חזרה על הביצוע של מבצע מונטנגרו שכשל עקב מז”א מעל המטרה בעיראק. תוך כדי בצוע הצילום הוזנקו זוג מטוסי מיג 21 עיראקים וניסו ליירט את הצלמים. אחד ממטוסי המיג גמר את הדלק וטייסו נטש ולטייסת נזקפה הפלה של מיג עיראקי. כמיטב המסורת, מטוס 498 קיבל סימון הפלה של מיג עיראקי על חרטומו.

סימן ההפלה על חרטומו של קורנס 498

קורנס 139 מתרסק אחרי המראה – קורנס 139 שהיה אחד משני הצלמים המוסבים של החיל התרסק אחרי המראה ב-22 בינואר 1984 עקב התקפלות אחד הדיהדרלים של הכנפיים שלא היה נעול, שני אנשי הצוות – רחמילביץ ורכס נהרגו בתאונה. ה- 139 אמנם כבר לא היה צלם באותה תקופה אך בכך תם עידן ראשוני המוסבים.

קורנס 139 (באדיבות רענן וייס)

ב-4/6/1991, במסגרת רה-ארגון הסד”כ בחיל האוויר, עברה טייסת 69 לחצרים. סד”כ הצלמים של הטייסת נשאר ברמת דוד מסיבות טכניות והטייסת הפעילה גף צילום קבוע ברמת דוד כאשר שאר פעילות הטייסת בחצרים.

אופיר –  ב-1992 נקלטה בחיל מערכת צילום אלכסוני חדשה תוצרת חברת פיירצ’יילד עם יכולת שידור זמן אמת לאחור. המערכת נקלטה בטייסת 69 והופעלה על קורנסי ה- RF מהגף ברמת דוד.

קורנס 495 של טייסת 69 עם פוד אופיר בגחון (באדיבות רענן וייס)

תהליכי קליטת מטוסי רעם וסופה בחיל האוויר הביאו לצמצום במערך הקורנס, ב-1/3/1994 נסגרה טייסת 69 בחצרים לקראת הפיכתה לטייסת רעם. גף צילום של הטייסת עבר לכפיפות טייסת 107 בחצרים והמשיך לפעול מרמת דוד. בספטמבר 1997 נסגרה גם טייסת 107. גף צלמי הטרמין בחצרים הועבר לפיקוד טייסת 119 בתל נוף ששוב הופעל תחת מודל של גף מרוחק הפעם מחצרים.

קורנס טקמין 497 של טייסת 69 בהמראה (באדיבות עמוס דור)

גף צילום בטייסת 201 – סגירת טייסת 107 הביאה לראשונה בתולדותיה להקמת גף צילום בטייסת 201 (למעט אפיזודה של חודשים ספורים בתחילת 1971 עם הצלמים המוסבים). שתי טייסות הקורנס שנותרו, 119 ו-201, החזיקו גף צילום כל אחת כאשר מטוסי השבלול בתל נוף, הטרמין בחצרים והאופיר ברמת דוד. בדצמבר 1999 נסגרה כשירות טרמין, הגף בחצרים נסגר ומטוסי הטרמין הודממו.

בתחילת שנות ה- 2000 החלו לעבור כשירויות צילום למטוסי בז, ברק וסופה, תהליכים שאפשרו להתחיל לפלוט חלק מקורנסי הצילום. ב-1/8/2003 נסגרה טייסת 119 וייתרת מטוסי הצילום עברה לפיקוד טייסת 201 למשך כשנה וקצת עד סגירת הטייסת ומערך הקורנס בחיל האוויר ב-24/6/2004 . כך הסתיים פרק הקורנס בחיל האוויר ועמו עבר מפואר של טיסות צילום מסמרות שיער בכלל רחבי המזרח התיכון.

אפילוג, היכן הם היום –

מטוסדגם ובלוקהיכן
117F4-E-40 צלם מוסבהתרסק ב- 13/3/1975
125F4-E-43 צלם מוסבעובדה
127F4-E-43 צלם מוסבמוזיאון חיל האוויר
139F4-E-40 צלם מוסבהתרסק ב-22/1/1984
   
150RF-4C-43ארה”ב, הוסב למטוס מטרה לא מאויש
151RF-4C-43ארה”ב, הוסב למטוס מטרה לא מאויש והופל ב 8/2014
   
485RF-4E-63תצוגה במוזיאון חיל האוויר
486RF-4E-63עובדה
487RF-4E-63עובדה
488RF-4E-45אחסנה במוזיאון
489RF-4E-45עובדה
490RF-4E-63תצוגה בצריפין
491RF-4E-45עובדה
492RF-4E(S)-44שער בסיס עובדה
493RF-4E-63עובדה
194RF-4E-45הופל ב- 9/11/1973
495RF-4E-45עובדה
496RF-4E-45תל נוף, נגרט
497RF-4E-63עובדה
498RF-4E(S)-44תצוגה במוזיאון חיל האוויר
499RF-4E(S)-44עובדה

מקורות:

“ביום בלילה בערפל” חלק 2, מאיר אמיתי, 2006

ספרי טייסות

רענן וייס

עמוס דור

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on print

1 מחשבה על “מטוסי קורנס לצילום בחיל האויר”

  1. מערכת אופיר לא פותחה ויוצרה על ידי אלאופ כפי שנכתב במאמר.
    היא מערכת אמריקאית שפותחה בחברת פירציילד במהלך ארוך שנים.
    אלאופ פיתחה את הדור הבא של מערכות צילום אלכסוני ארוך טווח בפוד, המערכות טסות עדיין בחייל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *