מסוק H-34 הוא הדגם הצבאי של המסוק האזרחי 58 S -שניהם מתוצרת חברת סיקורסקי בארה”ב.
בקיץ של שנת 1961 הציע לי אורי ירום, מפקד טייסת 124, את תפקיד הקצין הטכני בטייסת זו. זמן מה לפני כן היה אורי עד לוויכוח ביני לבין מ”מ הקצין הטכני בטייסת שבפיקודו, רס”ר ראדו, בעניין המקום הנכון לביצוע הביקורת על המסוק שנעשתה בטייסת. אני סברתי כי ביקורת זו צריכה להתקיים, על פי נהלי האחזקה, בדרג ב’ בתחזוקה ולא בטייסת.
כאשר הציע לי אורי את התפקיד, הזכירו לו חבריו את הוויכוח ביני לבין רס”ר ראדו, והוא אמר: “באותו אופן שהוא נלחם על נהלי האחזקה בתחזוקה, הוא ילחם גם על ענייני הטייסת”.
אני לא כל כך התלהבתי מההצעה של אורי להיות קצין טכני בטייסת. שירתי כקצין מוסכים בטייסת תחזוקה שבבסיס תל נוף, היתה לי עבודה מעניינת ומאתגרת עם סיכוי לקידום. טייסת 124 היתה בחיתוליה. היו בה שמונה מסוקים מתוצרת “סיקורסקי” ועוד שלושה מסוקי “אלואט”. לא היה לי מושג איך פועל מסוק, לא היה לי הידע הטכני הנדרש כדי לטפל באחזקת מסוקים. אורי טען כי הטייסת תגדל והפעילות בה תתרחב בתוך זמן קצר. הוא אף הציע לשלוח אותי להשתלמות באחזקת מסוקים במפעל בצרפת שבו ייצרו מסוקי סיקורסקי ברישיון של ארה”ב.
בסופו של דבר לאחר מחשבה ממושכת הסכמתי כי הנושא נראה לי חשוב, מאתגר ומעניין. שבתאי כץ ז”ל שהיה מפקד טייסת התחזוקה, הסכים להעברתי לטייסת, ולאחר זמן קצר יצאתי להשתלמות בצרפת בראש קבוצת טכנאים. ההשתלמות עסקה בנושאים התאורטיים והמעשיים של אחזקת שני סוגי מסוקים: אלואט, ו- S-58 . אני נשלחתי לפני החזרה ארצה להשתלמות נוספת בבית החרושת “סוד אוויאסיון” שליד מרסיי כדי לראות את יצור מסוקי H-34) S-58ׂׂ
כשחזרתי ארצה, התחלתי לעבוד בטייסת, ובמקביל השתתפתי באימונים כמכונאי מוטס מתלמד. בנובמבר 1961 הוסמכתי כמכונאי מוטס לאחר קורס לקבלת כנפיים. החיים בטייסת היו אינטנסיביים מאד. הזמן חלף, אך בניגוד להבטחתו של אורי ירום לא נוספו מטוסים. רק בסוף 1962 הוחל בהכנות לקליטת מסוקים חדשים. תהליך קליטתם היה סודי ביותר, מכיוון שהעברתם אלינו הייתה חלק מהסכם בין בן גוריון לקנצלר אדנאואר ובניגוד לכללי האמברגו האמריקאי על מכירת נשק לישראל. המסוקים הללו נועדו, על פי התכנית, לגרמניה.
המסוקים היו אמורים להגיע באוניות לנמל חיפה. לקראת הגעתם הוכן אזור קליטה במעגן קטן ונסתר מן העין בנמל. שינוע המסוקים משער היציאה האחורי של המספנות התאפשר בקלות בזכות העובדה שהמסוקים הגיעו עם רוטור מקופל, דבר שלא הכרנו קודם לכן. מהמספנות הועברו המסוקים על גבי גוררים לבית הספר הטכני של חיל האוויר. ומפקד בי”ס הטכני הונחה ע”י מפקדת החיל לפתוח את גדר הבסיס הפונה אל הכביש העוקף מכיוון הקריות.
מכיוון שהעברת המסוקים לידינו לא הייתה על דעת ממשלת ארה”ב, היה עלינו להסתיר את הפעילות מנציג חברת “סיקורסקי” בטייסת 124, ג’ון גריי. האיש שהחלים ממחלה ומאשפוז בבית חולים, נשלח על ידינו לתקופה מסוימת לבס”א 18 (בסיס הלוגיסטיקה והאספקה של החיל), בתואנה של צורך לתכנן הספקת חלקים ל-24 מסוקים. כך הצלחנו להרחיק אותו מהטייסת למשך שנה כמעט! המסוקים הגיעו במשלוחים של 3-4 יחידות בכל פעם, בדרך כלל בסופי שבוע. וכדי להסתיר את הפעילות המבצעית המוגברת שהתרחשה בבית ספר הטכני, נשלחו החניכים לחופשות שבת, לרבות אלה מהם שהיו אמורים להיות מרותקים לבסיס בשל כישלון במבחנים.
הצוות הטכני של הטייסת עבד בסופי השבוע במוסך ביה”ס אחזקה שמוקם בקצה הבסיס, ליד מגדל הפיקוח. כדי להסתיר את הפעילות מעיני צוות החירום והתורנות בבי”ס הטכני. רק “שותפי סוד” הורשו להגיע לאזור המוסך. מי שהיה ממונה על מוסך האחזקה היה אז, רס”ר עדי ריבון (ז”ל) אשר סייע לנו רבות. לאחר מכן עבר קורס קצינים ונשלח לארה”ב לשמש עוזר לאורי ירום הנספח האווירי בוושינגטון. אורי קבל תפקיד זה אחרי סיום תפקידיו כמפקד טייסת 124 ומפקד שדה דב.
הצוות שלנו הרכיב את הלהבים (הרוטורים) המקופלים, מחקנו את סמלי חיל האוויר הגרמני וצבענו במקומם סמלים של חיל האוויר הישראלי. בצוות היו גם ניצולי שואה אחדים, ומה רבה הייתה שמחתם כשהורידו את סמלי חיל האוויר הגרמני וצבעו במקומם מגיני דוד על המסוקים…בשבת אחר הצהריים הגיעו הטייסים ויצאו עם המסוק לטיסת מבחן. מסוק שנמצא שמיש, הוטס ישירות לבח”א 8.
במהלך השנים 1963/4 הגיעו 24 מסוקי H-34 לטייסת באותה דרך. בכל פעם שהגיעה אנייה עם מסוקים, יצאנו לחיפה בהתראה קצרה. לקח שנה כמעט עד שכל המסוקים הובאו ארצה והוכנסו לפעילות מבצעית בטייסת. אולם חלקי חילוף עבור המסוקים לא נתקבלו מחברת סיקורסקי, כי רשמית לא היו אמורים לקבל מסוקים אלה בישראל. רק מאוחר יותר החלו החלקים להגיע טיפין טיפין.
ומה עם ג’ון גריי, נציג חברת סיקורסקי, אותו נאלצנו להרחיק לבס”א 18 כזכור? ובכן, הוא הורשה לחזור לבסיס. כשהגיע, נעמד על מרפסת הטייסת וראה מולו שתי שורות של מסוקים מסוג H-34 ועוד שישה מסוקי S-58B עם מגיני דוד, סה”כ 30 מסוקים. אינני יכול לשכוח את ההבעה על פניו כשאמרתי לו: “מה שאתה רואה עכשיו הוא תוצאה של מה שקרה בשנה שלא היית כאן”. אחרי שהתאושש מההלם אמר: “עכשיו אני מבין למה התבקשתי להכין רשימת חלקים ל- 24 מסוקים”.
