העברת מטוסי סקייהוק לישראל במלחמת יום הכיפורים

מבוסס על זכרונותיו של “בום” פאואל, טייס סקייהוק שהשתתף במבצע.
תודתנו לנתן קליימן וליעקב סונר על העזרה בפרטים.

בתדריך בוקר בתחילת אוקטובר 73 ביקש מפקד טייסת הסקייהוקים VA-127 מתנדבים בקרב טייסיו למשימה מיוחדת שעלולה לכלול גם סיכון מסויים.כמעט כל הטייסים, ששימשו מדריכים הרימו את ידם.

מפקד הטייסת המשיך לתדרך את הטייסים בתיאור הכללי של הטיסה שהיה העברת מטוסי סקייהוק לישראל.לקומנדר טולי היו כמה פרטים, אך כל מה שידע בוודאות שהמתנדבים יהיו צריכים להטיס רבים ממטוסי הטייסת שלהם לבסיס הצי בנורפולק שבמדינת וירג’יניה, ושם יקבלו תדריך נוסף. “אירזו לשהייה של שבוע” אמר להם.

טייסת VA-127 “הכחולים המלכותיים”

טייסת VA-127 של חיל הים האמריקאי היתה טייסת לאימון מכשירים של הצי, הוקמה והיתה מוצבת בבסיס לאמור שנמצא במחוזות קינגס ופרסנו שבמדינת קליפורניה.בדרכם להצבה בטייסותיהם, היו מחוייבים טייסי ה-A-7 קורסייר של הצי לעצור בלימור ולעבור אמון בטיסת מכשירים על סקייהוקים דו מושביים של הטייסת כדי לשפר את כישוריהם.

בטייסת VA-127 היו מוצבים טייסים רבי ניסיון והם גם הדריכו כל מיני טקטיקות קרביות לטייסי סקייהוק בדרכם להצבה על נושאות המטוסים של הצי ששטו מול חופי ויאטנם ומטוסיהן תקפו באופן רצוף מטרות בויאטנם ובקמבודיה.

יוצאים לדרך

ב-17 באוקטובר עלו הטייסים למטוסים. לפני כן צוידו בסרבלים וציוד טיסה חדשים וכן מצנחים ללא כל פאצ’ים או כיתובים עליהם.מהות הטיסה הפכה עוד יותר חשובה בעיניהם כשראו כמה מטוסי סקייהוק חנו מחוץ להאנגרים שבבסיס נורפולק.עד מהרה הוזמנו לחדר תדריכים גדול, על הפודיום עלה אדמירל של הצי, מסר לטייסים את התכנית ושאל כמה שאלות.

הטייסים המתינו בבסיס יום נוסף שבו הוצאו מהמטוסים כל המכשור והאלקטרוניקה שהאמריקאים לא רצו להעביר לישראל.המכונאים גם טישטשו בצבע את כל הסמלים של המטוסים ואת כל הכתובות וסימני הזנב והשאירו רק את הסמל האמריקאי משני צידי הגוף.

התוכנית היתה לשלוח את המטוסים בקבוצות של 12 לכיוון האיים האזוריים בלווית 2 מטוסי תדלוק KC-135. האחד מנווט והשני כרזרבה שאמורים לחזור לחוף המזרחי.
הטיסה מנורפולק לאיים האזוריים ארכה 5.5 שעות.הטייסים העבירו את הלילה בשדה לאחס וגם מצאו שם את המועדון.בינתיים, המכונאים ניסוי ליישר צינור תידלוק או שניים שהתכופפו קלות בזמן אחד התדלוקים.

המטוסים המריאו למחרת ותותחיהם חמושים.תותחי ה-20 מ”מ של המטוסים יכלו לירות כמה מאות כדורים, אך למעשה נתקעו אחרי שירו שניים:אחד לכל תותח. עקב אחריהם מטוס מיכלית מדגם KA-3 של הצי. ליד חוף ספרד אמורים היו הטייסים לפגוש מיכלית KC-130 של חיל הנחתים , ולשם כך היו צריכים להנמיך ולהאט. לאחר מכן המטוסים לקחו כיוון אל נושאת המטוסים רוזוולט ( CV-42) של הצי השישי ששטה ליד חופי איטליה ונחתו עליה.

על נושאת המטוסים קיבלו הטייסים תדריך נוסף מקצין בדרגת אדמירל, לקראת החלק האחרון של מסעם. נאמר להם כי מטוסי פאנטום ישראליים ילוו אותם מגבול המרחב האוירי הישראלי לנחיתה. “עוד כמה מטוסי קרב לארוחת צהריים” הם חשבו….בימים ההם, הפעם היחידה שראו פאנטום היתה כשהוא טס על מבערים ומיד אחר כך ללא דלק…

למחרת היום הם המריאו מנושאת המטוסים לחלק השלישי של מסעם ללא מטוס מנווט ולמעשה לא ידעו הטייסים להיכן בדיוק הם טסים. הם ,נתנו לפנטומים הישראליים למצוא ולהוביל אותם ונחתו בבסיס תל נוף ללא בעיות.זה היה ב-21 באוקטובר.

פאואל נחת אחרון בגלל ספק שהיה לו בדבר שמישותו של וו העצירה שלו.וכשנחת, כבר נצבע סמל חיל האויר הישראלי על שלושה מהסקייהוקים. בזמן שהסיע, ראה הרבה עמדות תותחי נ”מ כשכביסה מתייבשת על קני התותחים.

לאחר קבלת פנים וארוחה דשנה במועדון הקצינים הם העבירו את הלילה בבסיס,ולמחרת הועלו לאוטובוס שהסיע אותם לשדה התעופה בלוד ושם  עלו על מטוס C-5A גלאקסי ריק שהביא קודם לכן  תחמושת במסגרת מבצע “מנוף”. המטוס הטיס אותם לבסיס חיל האויר האמריקאי מקגוויר בארה”ב ומשם טסו לביתם.

מטוסי הסקייהוק נגררו למוסכי טייסת התחזוקה בתל נוף שם עטו עליהם צוותים מתוגברים של מכונאים שביצעו ביקורת קבלה, עידכנו את מערכות הקשר והזע”ט ושינו את מערכת המילוט לסטנדרט הישראלי. לאחר הרצה וטיסת מבחן, הוטסו המטוסים לטייסות העייט השונות למילוי מקומם של המטוסים שהופלו או ניזקו במלחמה.