מובא לפניכם חלקו הראשון של יומן טייסת 101-פרקים בתולדות הטייסת שנכתבו ע”י אנשיה במשך השנים-לא נגענו.
30.5.48
ההתקפה של אתמול היתה מוצלחת.כולם מדברים עלינו בהתפעלות ומתברר כי הצלחנו “לעשות היסטוריה”.אומרים שהטור המצרי באשדוד נעצר ונפוץ לכל רוח.שני “מסרשמידטים” יוצאים לסיור בדרום, צולפים על משטרת עירק סואידן. ה”מסרשמידטים” חזרו מהמשטרה ולטייסת הגיעה ידיעה חשובה:טור של משוריינים מתקדם מכיוון טול כרם לנתניה.עזר וויצמן וד.רובנפלד,מח”לניק מארה”ב זינקו ותקפו את הטור המשוריין של הלגיון הירדני,שמנה כ-20 כלי רכב.הטור הזה יצא מטול כרם בכיוון כפר יונה,לעזר ולרובנפלד היו שתי פצצות 70 ק”ג.השניים הפציצו את תחנת הרכבת בטול כרם בגובה נמוך.רובנפלד נפגע,כנראה מהפצצות של עצמו והתחיל לבעור.הוא משך את המטוס עד לסביבת כפר ויתקין,שם קפץ.המטוס נכנס לים.כשרובנפלד נכנס לכפר ויתקין באו לקראתו המושבניקים.הוא פחד שיחשבו אותו למצרי בגלל צבע פניו השחום וצעק בכל כוחו “שאבס! שאבס! געפילטע פיש!” היו אלה המילים היחידות שידע באידיש.לאחר מקרהו של רובנפלד נשארו בטייסת שלושה טייסים ושני מטוסים.
3.6.48
יום גדול.עד כה הצליחו מטוסים מצריים להפציץ את תל אביב כמעט ללא הפרעה.בקושי היה אפשר לעשות משהו נגדם.ההרגשה היתה לא הכי טובה בעולם.שני מטוסי “דקוטה” מצריים הגיעו גם היום לביקור שגרתי מעל תל אביב.הם כבר היו בתל אביב בשעות הבוקר ועכשיו חזרו.התושבים ירדו למקלטים.השמש היתה קרובה לשקיעה.מודי אלון המריא ב”מסרשמידט” שלו ותקף אחד משני מטוסי ה”דקוטה” שהגיעו לשמי העיר.תושבי העיר שמעו את היריות ויצאו לרחובות,עמדו על הגגות.היה אפילו אחד שהנציח את האירוע המצלמה.ה”דקוטה ” המצרית נפגעה ואיבדה גובה.לפתע התרסקה בחולות שמדרום לבת ים.ה”דקוטה” השניה ברחה.מודי רדף אחריה והגיע לשמי נס ציונה ורחובות,בדיוק כאשר הטייס המצרי חיפש מטרות כדי להטיל עליהן את הפצצות.מודי ירה ופגע.המטוס המצרי צלל בחולות הים,ממערב לרחובות.מספרים שבכיכר סמואל בתל אביב יצאו אנשים במעגלי ריקוד…
9.7.48
ארבעה מטוסי “מסרשמידט” המריאו היום לתקוף את שדה התעופה המצרי באל עריש.הטייסים היו ארבעה אנשי מח”ל שאחד מהם ריסק את המטוס עוד בשלב ההמראה.הוא ניצל,אבל המטוס הלך.נשארו שלושה מטוסים וטייסים שיצאו לתקוף את אל עריש-ולא מצאו אותה.כיון שלא רצו לחזור הביתה בידים ריקות,החליטו לתקוף את ריכוזי הצבא המצרי בעזה.אחד משלושת הטייסים,בוב ויקמן,צלל על נמל עזה ולא נראה יותר.לבסיס הטייסת בהרצליה חזרו רק שני מטוסים.איזו גיחה:שני מטוסים וטייס אחד אבדו לחיל האויר הישראלי והמצרים לא נפגעו כלל.
10.7.48
מפקדת חזית הצפון לוחצת.רוצים סיוע אוירי.המצב במשלטים של צה”ל קשה.החיילים תובעים עזרה אוירית.יוצאים לצפון שני אנשי מח”ל:מוריס מאן וליונל (לס) בלוך.ליד משמר הירדן הם פוגשים בשני מטוסי הרוורד סוריים.נכנסים לקרב.מוריס מן הצליח לפגוע בהרוורד סורי אחד,שנפל והתרסק.בלוך רדף אחרי ההרוורד השני שברח לכיוון סוריה,חצה את הגבול ומאז נעלמו עקבותיו של איש המח”ל.
18.7.48
הצבא המצרי תוקף את משלטי פלוג’ה בסיוע טור משוריין.הם רוצים ליצור עובדות מוגמרות לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה.לא ניתן להם.קוראים לנו לעזור להדוף את המצרים.מודי אלון מוביל שלישיה של “מסרים” לתקיפה.בתחקיר שנעשה לאחר הפעולה נאמר:,המראנו ופנינו לכיוון המטרה.ראיתי התפוצצויות פגזים באיזור פלוג’ה.עשיתי גיחת הפצצה ושלוש גיחות הצלפה.פגעתי במכוניות,ונראה כי פגעתי גם בטנקים שניזוקו.הפצצות נפלו על ידם.אחרי שלוש גיחות פניתי לכיוון נבטים.בדרך חזרה הצלפתי את באר שבע”.דקות אחדות לאחר ששלושת המסרשמידטים חלפו מעל באר שבע הם נתקלו בספיטפיירים מצריים.”טסנו בגובה 2000 מטרים וראינו שני ספיטים מצריים עולים להתקיפנו.צללנו לעברם.הם פנו עורף ונסו,אך אני הייתי בר מזל והצלחתי לפגוע האחד מהם ולהפילו.גם האחרים נפגעו,אך איני יודע אם מישהו נפל”.
28.10.53
בצעדים נרגשים נכנס עיזר לטייסת והכריז:”ובכן,זהו זה.בחודש הבא נוסעים לצרפת לטוס על המיסטר II ולהביא אותם.יסעו:בני,דני,דנג’י,שמואלי,א,…היה זה חודש ארוך.חודש שנמשך תשעה חודשים…ובינתיים בתאונת מטוס נהרג עירא שמואלי.
3.7.54
המראנו מלוד בשעות אחר הצהריים במטוס קונסטליישן.בני הפשיל ראשו ונרדם.דני עקב אחרי הדיילת,י.צילם,דנג’י כתב מכתבים הביתה,מ.קנה שני קרטונים סיגריות,א.הצליח סוף סוף להשיג מקום ליד החלון.הגענו לפאריז השכם בבוקר.חודש ימים בפאריז ללימוד השפה,ולאחר מכן,בתחילת אוגוסט:”מונט דה מרסן”-בסיס חיל האויר הצרפתי בדרום צרפת.חמש טיסות על אורגאן,לאחר מכן סולו על המיסטר II ,ואז באה ההודעה המרעישה:”להפסיק את הטיסות על המיסטר.קונ ים אורגאנים…” היה זה לאחר הטיסה הרביעית במיסטר.פרידה נרגשת ממונט דה מרסן.חשבנו כי לא נראה אותה יותר…
נובמבר 54
במטוס צרפתי מועברים לבסיס ירי “קאזו” ומצטרפים לטייסת אורגאן שבאה מגרמניה לאימוני ירי אויר אויר ואויר קרקע.התוצאות מתקבלות על הדעת.אחרי חמש טיסות מועברים שוב לבסיס אחר:אוראנג’ בדרום מזרח צרפת.ושם לראשונה מתגלים האורגאנים עם הסמל:מגן דוד כחול…לאחר מספר טיסות ניסוי נקבעו תאריך ושעת ההמראה.ניתן תדריך.טייס צרפתי בעל וותק מסופח אלינו לביצוע ההעברה.נעשים הסידורים האחרונים:
-איפה להכניס את הטייפרקורדר?
-לפרק את האופניים או להעביר בשלמות?
-האגסים אולי יקפאו,אבל התפוחים יחזיקו מעמד.
-למי עוד יש מקום למגהץ “קלור?”
-לאף אחד אין יותר מקום…
השכם בבוקר.ההרגשה-אחת המופלאות ביותר בהן זכינו כולנו יחד,וכל אחד כפרט.סומכים עלינו.חיל האויר הישראלי מתחיל לקבל דם… לאחר ארבעה חודשים מחוץ לבית נמריא מנקודה המרוחקת כ-3000 ק”מ וננחת עם ערב בישראל.ממריאים בשלשות.שמש זורחת ישר בעינים.קורסיקה,חוף איטליה,רומא…עם חשיכה נחתו המטוסים בבסיס בישראל.הברכיים רועדות מהתרגשות בלחצן על המעצורים.הרמטכ”ל,מפקד חיל האויר וכל מיני אנשים גדולים אחרים מקבלים פני המטוסים. כעבור יומיים-חזרה לצרפת והתהליך החל שנית עם שישה מטוסים נוספים.
פברואר 56
החלו הדיבורים על רכישת המיסטר IVA ועל הקמת טייסת סילון.במרץ 56 אנו ממריאים שוב לפאריז.הפעם זו עיר מוכרת…הבסיס הראשון אליו מועברים אנו הפעם נמצא בצפון צרפת ובקרבת הגבול הבלגי:קמברה.בסיס שכולו מיסטרים…לאחר לימודי קרקע של מחצית היום-סולו על המיסטר IV.40,000 רגל-תעלת למאנש מתחת.אנגליה ממול עם עשנה של לונדון,בלגיה מימין,צרפת מאחור…כמה “בומים” על קוליים במספר ארצות אירופה,והתרשמות מהמטוס יוצאת מן הכלל! כעבור 4-5 טיסות,עוזבים לפאריז,בה פוגש אותנו מנהל משרד הביטחון לשיחה על כדאיות הרכש של המיסטר II.הדעה המובעת:רוצים את המיסטר IV.
בזה אחר זה החלו המיסטרים-חדשים מבית החרושת-להגיע.לראשונה בתולדות המזרח התיכון זכתה נקודה בארץ ל”בום” על קולי!השלב הראשון במבצע רז יש הוכתר בהצלחה (רז יש=מיסטר-סוד-רז,יש-ישראל).כעבור ימים מספר בלבד עם אל על שוב לפאריז,במכס בלוד מתחילים להביט עלינו בחדש.מפאריז למונט דה מרסן ברכבת לילה,וכאשר מטוסים נוספים מוכנים-יוצא לפועל שלב שני של רז-יש.מבצע רז-יש הסתיים בהצלחה,וטייסת קרב סילון-נפתחה!
14.8.56
טסים טיסות אימונים רגילות בטייסת.מדברים על נסיעות לחו”ל.המתח בטייסת עולה.כל אחד רוצה להראות שהוא יודע מה עומד להתרחש.אך כולם חושבים בלב-בטח צרפת.השעה 12:30.ב.מודיע:”כל הטייסים לחדר התדריכים!” מופיע עיזר.באים הותיקים שכבר טסו אצלנו כמה טיסות.”סיגרו את הדלתות”.בסודיות רבה הודיע עיזר ש”הפורום היושב כאן,ועוד מוטי פיין,ב.,פלצ’ק,ל.,ק.,בית און,וז.,-יוצאים לצרפת כדי לבצע אימונים.כמו כן מצטרפים אלינו מכונאים אחדים. נאמר בתדריך כי הדבר הוא סודי ביותר.סוד הסודות.”סיקרט” מס’ 1 של המדינה ואסור לאיש להזכיר את המקום ומטרת נסיעתנו,אפילו ברמז דק.הודיעו שניקח איתנו בגדי קיץ, סנדלים ואילו בגדי ים -כיוון שנהיה במחנה כל הזמן ויהיה שם חם מאד.כמו כן -לקחת מדי קיץ.חולקנו לשתי קבוצות +4 מכונאים בכל קבוצה.החברה התפזרו בהרגשת סודיות רבה וחשיבות.הקיבוצניקים שבינינו החלו מתדיינים ביניהם באיזה בגדים אפשר וכדאי לנסוע.ר.הכריז שהוא סוחט מהמשק זוג נעליים חדשות ואולי אפילו ירשו לו,היות והוא נוסע לחו”ל,לקנות מכנסי “אדון”,כלומר מכנסי גברדין.שדמי הכריז שבטח לא ירשו לו לקנות מכנסי חליפה.א. החל מייד להתייעץ עם י.בקשר לצבע וטיב הבד שהוא מתכנן להכין ממנו חליפה.היינו צריכים להפגש ביום רביעי,16.8 בבוקר השכם בשעה 07:15 ליד הקיר הצפוני של גן החיות,בבגדים אזרחיים וללא כל גרגיר של מדי צבא או כל דבר אחר השייך לצבא ולמקצוע הטייס.הדבר נשא אופי בלשי למדי.
16.8.56
לאחר שהתאספנו כולם,הופיעו 3 מכוניות אזרחיות של משרד הביטחון וטנדר אזרחי.העמסנו עליו את המזוודות,נכנסנו למכוניות ונסענו.במטוס נתכנסו החברה והחלו מפטפטים ביניהם,מספרים בדיחות,ושעה וחצי לאחר ההמראה החלו להביא ארוחה קלה.למותר לציין כי בקונסטליישן מאחור בזנב,ליד בית השימוש,ישנו מתקן למים קרים וכוסות מקרטון.לוקחים כוס מהמכונה,לוחצים על הכפתור,והרי לך מים קרים.החברה הביאו חומר לקריאה.זאת למדנו מנסיונות קודמים.כ-3 וחצי שעות לאחר ההמראה החילונו רואים את החוף של איי יוון.לרבים מאיתנו היתה זו חווייה,והחברה נצמדו לחלונות.בערך אז,החלו ויכוחים לאן ה”קוני” טס ואיפה נהיה בלילה, עד שבני ראה שהחברה מתוחים כהוגן,אסף את כולם והכריז:אנחנו טסים לצרפת.ניקח מיסטרים הביתה.נשארנו בפיות פתוחים,ללא יכולת להניע את הפה.עתה נתחוור הכל.הסודיות,ההכנות הרבות,שעד עתה לא עוררו כל חדש.מייד החלו להתפזר ולהחליף רשמים על העיר הזו,שהוותיקים מתארים אותה הצבעים טבעיים ובגודל טבעי.הגענו לצרפת ב-9:30 בערב.באותו ערב,לאחר הארוחה,היה תדריך בחדר תדריכים מפואר.את התדריך נתן סגן אלוף קידר-הנספח האוירי בצרפת.לאחר מכן-לישון.
17.8.56
לאחר ארוחת בוקר צרפתית טהורה שהסתכמה בספל קפה שחור,צנימים וביצה,הלכנו לבנין הטייסת.לפנינו נתגלה קו ארוך של מטוסי מיסטר שחלקם כבר היה צבוע בסמלים שלנו.המראה היה אדיר.המטוסים נראו מבריקים ומצוחצחים על הרחבה הלבנה העצומה שלפני בניין הטייסת.מיד ניתן תדריך,וחולקו הטייסים לטיסות הניסוי.
לאחר שלושה שבועות יצאנו לישראל.
29.10.56
בבוקר נפסקות הטיסות ומד המתיחות עלה בקצב.בשעות הצהריים מקבלים הטייסים תדריך ממפקד ח”א ומאברהם יפה על מבצע סיני.המלחמה התחילה.המתיחות של חוסר הידיעה נמוגה קצת ובמקומה הופיעה הדריכות למעשים.אחרי התדריך הכללי,ניתן תדריך מפורט לטייסי הטייסת.המשימה-לשמור על שדות התעלה מהמראת מטוסים נגד מצניחי דורון-צנחני גדוד 890.הכמות-12 מטוסי מיסטר.ההוראות-לדפוק את כל המטוסים על הקרקע במקרה של המראות.החברה מבסוטים…ג.נשלח יחידי לשטח ההצנחה במעבר המיתלה לסיור ראייה כ-30 דקות לפני ההצנחה-השטח נראה נקי ו”מוכן” למשימה.המריאו 12 מטוסים לאיזור התעלה מעל שדה כברית-ללא כל תקלה.המבצע עובר בשלום ללא המראת המטוסים המיוחלת משדות התעלה.החברה חוזרים בחשיכה והולכים לישון מלאי ציפיה.
30.10.56
עם אור ראשון ממריאים ארבעה זוגות בהפרשי 40 דקות לחפות על שטח “דורון”-הוא “רפול”-במעבר המיתלה.מתחיל להתרכז כוח מצרי.החברה נאלצים לא לפתוח את הנצרות,למרות בקשת “דורון” לדפוק את האוייב האכזרי.בשעת סיור נתקלים מ. וביטון במספר מיגים מעל “דורון”.בשעת הכניסה להתקפה-הם מאבדים את המטוסים וחוזרים קצת מאוכזבים.שוב נשלחים זוגות בהפרשי זמנים לחפות על השטח.ג.ושדמי מקבלים ראשונים רשות לדפוק את הכוח המצרי במיתלה.היריה הראשונה ב”מלחמה” נורתה,וההתלהבות גדולה.אחרי הזוג הראשון באים יתר הזוגות ומריקים את התחמושת באותו שטח.התוצאות:פגיעה במספר רב של מכוניות וזחלים מצריים.הקשר עם “רפול” דופק! המוראל:עולה.אחר הצהריים מגיעה בפתאומיות ידיעה:כל המיסטרים -לאויר! החברה התנפלו על המכוניות בפראות וכל אחד מנסה לחטוף מטוס ולהמריא.המכונית של ג’ מאכזבת-והקורבנות,מספר טייסים שנסעו בה.לא הצליחו לתפוס מטוסים…לאחר ההמראה המבוהלת,מארגנים החברה לשתי שלישיות.שתי שלישיות נשלחות לכברית וזוג-ל-“דורון”.ההודעה:מיגים עומדים להתקיף את “דורון”.למנוע את ההתקפה.
לאחר ציפיה של כמה דקות מעל כברית,ממריא מבנה של מיגים.י.,א.,וצ.יורדים לדפוק אותו-אבל קשה לפגוע בגלל מהירות גבוהה מידי.צ.פוגע במיג אחד (יחי הראשון!).עם ההתקפה על המבנה הממריא,מופיעים מגובה מיגים רבים ומתפתח קרב חריף,מסוכן ובלתי מאורגן בין שישה מיסטרים לבין עשרים מיגים בערך.ההפתעה גדולה-אבל,אין ברירה,צריך להילחם..צ.נפגע מ-37 מ”מ,קורא לעזרה ומודיע שהוא טס ליפול.א. פוגע במיג ומפילו,דנג’י פוגע בכנף של מיג,ז.מפספס (טוען שהיה מחוץ לטווח).מגיעים עם חשיכה,אחד אחד,אבל כולם בריאים ושלמים.(יחי!).התוצאה:2 מיגים הופלו ועוד נפגעו.אצלנו-כולם חזרו בשלום. אחד פגוע בכנף.בערב-ארוחה חגיגית.כולם “הרוגים” והולכים לישון.
1.11.56
המתח יורד.שדות התעופה המצריים הותקפו ע”י הבריטים והצרפתים וח”א המצרי חוסל בהדרגה.רבים מצטערים שהכל היה כל כך קצר ולא הספקנו להגשים את הלקחים שקיבלנו משני ימי הקרב.
2.11.56
מהבוקר נמשכות טיסות לסיוע קרקע והשמדת כלי רכב תוך עליונות אוירית מוחלטת.זה היום השני שלא פוגשים שום מטוס אוייב באויר.דפיקות השיירות הולכות ונגמרות,לאחר שבמשך הלילה הקודם הוצא מרבית הרכב המצרי מסיני,או שנלקח ע”י כוחותינו.את אחרוני הבורחים אנו מצליחים לתפוס מספר קילומטרים מאיסמעיליה ואף מספיגים לספוג משם אש נ.מ. מתקבלת הוראה להתקפה של 8 מטוסים על שתי הנקודות הדרומיות של חצי האי סיני-ראס נצרני (ראש נצר) ושארם-א-שייך-האחרונות בסיני שנשארו בידי המצרים.הרביעיה של בני יוצאת לראס נצרני,והרביעיה של דני לשארם-א-שייך.החברה נתקלים בראס נצרני באש נ”מ רצינית ומדויקת.בפס שלישי ואחרון על המטרה,מקבל המטוס של בני קליעי נ”מ במנוע והוא נאלץ לנטוש את המטוס.החברה חוזרים נרגשים למדי.א.מספר כי יצא עשן שחור מהמנוע ובני קפץ מיד.הקפיצה בוצעה בגובה 5000 רגל,המטוס התרסק בצלילה לא חדה ליד החוף.המצנח ומשאו ירדו כ-3 ק”מ ממחנה ראס נצרני.הסיכויים קלושים,למרות ההודעה שכבר יצא מטוס פייפר לחלץ אותו.בשעת תדריך,לפנות ערב,מופיע ש. ומודיע שבני חולץ והוא בדרך הביתה.מדחום המוראל עולה לשמיים. בני מגיע בלילה ומועבר מייד לבית החולים.הוא נכווה בפניו וידיו,קיבל מכות חזקות בזמן הקפיצה ונקע את הקרסול בשעת המחיתה.באמתחתו סיפור ארוך ומרתק.הפעם התהילה לטייסי הטייסת הקלה.
1.12.56
החודש יש לנו 3 חתונות.3 פעמים יצטרך א. לשיר את “מלגניה” ב-2 קולות.3 פעמים יצטרכו כל החברה הטובים לשיר את “שלושה היו באמסטרדם”.3 פעמים יצטרך צ. לשתות מיץ תפוזים במקון יין ולהיזהר לא להשתכר מזהמי אמר שאין הווי בטייסת?
4.12.56
הטייסת הנוכחית הקריבה היום את קורבנה הראשון מאז קיומה.קורבן זה היה בדמותו הבלתי נשכחת של דנג’י (סרן דן גונן).המקרה קרה בקרב אויר.בשעה שדנג’י נכנס לסחרור ולא יצא ממנו עד הקרקע.
20.3.57
יום לאחר שאטקס,”ידידנו השבוי” הוחזר,הוא הופיע ב”בסיס המדריכים” וכמובן שהאדם שהוא ראה בבסיס האם שלו היה…ש. הגדול.כבר מרחוק התכונן אטקס לנשיקות וחיבוקים,אך לתמהונו הרב,המרחק ביניהם נסגר בצעדי ענק,ומצד ש. אין כל תגובה.המרחק הוא מטר-וש.ממשיך לרחף בקלילות ואין בדעתו בכלל לעצור…לאחר שהם חלפו אחד על פני השני,הסתובב אטקס,אץ לפני ש.וצעק כלפיו:”הרי זה אני,אטקס!!! רק אתמול חזרתי מהשבי,המצרים היכו אותי שם נורא,…ואתה-סיים אטקס בתחינה.”נו,אם זה ככה,אז ש. לא מתרגש בכלל.”תגיד לפחות שלום?!!” “שלום” מלמל ש. חז”ל אמרו “איזהו גבר?-זה שאדיש ואינו מתרגש!”
3.1.57
מפקד ח”א ביצע את טיסתו הראשונה על מטוס מיסטר.לאחר הטיסה (גם זה בהתאם לפקודות קבע) התנפלו מכונאי הטייסת על הסוליסט ושטפו אותו בכמה מאות ליטרים של מים קרים וצוננים.מאחר שכמות המים היתה רבה-פתח המפקד את חגורת ההצלה והחל לצוף לכיוון הטייסת…
13.9.59
נתקבלה אתרעת “מיידי” בטייסת.כעבור זמן קצר הזניקו גם זוג שלנו.הסתבר שמטוס אזרחי חדר לגבולות המדינה בנגב הדרומי.המטוס,מסוג ויקאונט אזרחי מצרי,הסתובב בשטח ומשנדרש להתלוות ל”סופר מיסטרים” וללכת לנחיתה הוא סירב.לא הועילו יריות אזהרה לפני הטייס,שסמך על “אזרחותו”.כנראה לא האמין שיפילוהו ופשוט מאד הפנה את מטוסו לכיוון קהיר ובגובה נמוך הסתלק הביתה,כאשר דמם של החברה עולה לראש-מאין רשות ל”דגדג” אותו ארצה.אגב,הזוג שלנו חיפה מלמעלה על כל צרה שלא תבוא,ובדרך חזרה החלו מטפסים.התנאים היו כנראה טובים במיוחד,ובאותה גיחה נרשמה תוצאת שיא של הגובה בטייסת,והחברה אומרים שהיו יכולים להמשיך לטפס אך היו רעבים…
26.6.59
מה שלא יתכן-קרה! הנחה שהתאמתה מדי פעם בנאמנות,הופרכה לפתע פתאום! למרות כל הסברות ילדה אשתו של בית און בן זכר על כל הסממנים הדרושים.לאור עובדה שחמש הלידות האחרונות היו כישלון בצורת בנות-מזל טוב! מספרים שהנולד היה כה מגודל,שאביו נסע לקנות לו ישר זוג נעלים ולשלוח אותו לכיתה ב’,ויש אפילו שמועות שהוא נולד עם שפם…
29.9.59
הטייסת,בשיתוף הדוק עם האוניברסיטה העברית,ובתיווך ענף פיקוח אוירי,עורכים עתה מחקר.הנושא:מה הגובה המכסימלי בו משייטות ציפורים על כדור הארץ? עור את הבעייה סרן ג’ שבאחת מטיסות ירי הרגיש חבטה במטוס בגובה 20,000 רגל והגדירה כהיתקלות בציפור.כשירד,נמצאו על הכנף סימני דם! מחוסר ניסיון בנושא,הוחלט לפנות לעזרת המוסד האקדמאי הדגול.כרגע אנו מחכים בציפיה רבה,כדי לדעת עד איזה גובה צריכים לטוס בין הציפורים. מפיקוח אויר נמסר שהם לא יתפלאו אם ה”כמעט ונפגע” הבא יכיל תיאור טייס של “ציפור מוזרה,הנושאת עליה בקבוקי חמצן ויש עליה מסיכה על המקור,שנראתה-30,000 רגל!
19.11.59
בדיחת ה”רפיד” הלבנוני.בבוקר יצא זוג לקרב נגד טייסת אחרת.בדרך,נתבקש הזוג שלנו ללכת צפונה מול המפרץ,לבדוק איזה מטוס בלתי מזוהה,קל.תוך דהירה צפונה בגובה נמוך,עם כל הכוח-הבחין מס’ 2 במטוס דו כנפי שטס צפונה והיה בערך מול נהריה,די קרוב לחוף.הזוג עשה כמה “פסים” על האוירון הזר,זיהה אותו ואת אותותיו.כשלא הועילו כל הפסים והשבירות לכיוון הארץ “בתקווה שיבין את הרמז”,וכאשר הצפין ה”רפיד” כבר לגבול,חשבו לעזוב אותו ולראותו כמקרה הויקאונט בנגב-שאץ לעבר גבולו וברח בלי לשים לב למטוסינו.והנה,כאשר עזבו את הרפיד,ולאחר יאוש מלהניעו מלטוס ארצה,וכשכבר היו בכיוון דרום, פנה לפתע הרפיד לכיוון חיפה,והמשיך לטוס דרום מזרחה.אם כך-נשארו כבר מס’ 1 שלנו וזוג האורגאנים איתו,ודאגו שינחת יפה בחיפה.הסתבר שהיו במטוס כמה אנגלים,לבנוני וניו זילנדי,וכנראה,כשראו את המתבשל סביבם-לא רצו להסתכן יתר על המידה.
אוגוסט 60
בהתאם לפקודת ההתארגנות הרשמית,”ממירה הטייסת את ציודה” ופותחת את עידן הדלתא עם מטוסי המיראז’.הצעדים הראשונים אשר הביאו לציודה של הטייסת במטוסי המיראז’ החלו עם חתימת החוזה עם מפעלי דאסו לרכישת המטוסים.באותם ימים היתה הטייסת בפעילות מלאה עם מטוסי המיסטר.ההחלטה למסור את המטוסים לידי הטייסת ניתנה בשלב מאוחר יותר,ואין ספק שהמניע העיקרי להחלטה זו היתה השאיפה להמשיך את המסורת הוותיקה של הטייסת-כטייסת קו ראשון של חיל האויר.נשלחו טייסים לקורס הכנה.בקורס ניסו ללמד אותנו צרפתית.האמת ההסטורית מחייבת להודות שההצלחה היתה חלקית בהחלט.שיעורי הצרפתית, אשר הועברו בצורה מסודרת פחות או יותר ובשיטת ה”אודיו-ויזואל” החדשה, הביאו לתוצאות מסויימות ואחרי תקופה קצרה החילונו לקשקש כמה מילים.
19.1.61
בשעה 21:00 הופיעה בקולנוע מודעה שעל כל טייסי הטייסת לצאת מיד החוצה.קמה בהלה כללית באולם.כאשר הטייסים יצאו, התברר שר.וי.היו בת”א וקנו פריג’ידר לטייסת והיו זקוקים לסבלים על מנת להורידו בטייסת.מהיום אנו שייכים לטייסות האריסטוקרטיות בחיל שרכשו פריג’ידר.
23.1.61
אבל כללי הוכרז בטייסת.באנו בבוקר ומצאנו את כל חדר הטייסים כחדר מרחץ תורכי,כשהדגים שוכבים על גבם,מתים על רצפת האקווריום המלאה אדים.מסתבר שקצין האקווריום פחד שהדגים ימותו מקור,קירב למול האקווריום תנור חימום חשמלי,אשר בהזדמנות זו בישל את הדגים.בינתיים מחכים לדגם חדשים.
27.7.62
הטייסת עוברת לבניינה החדש.הבניין החדש,שהושלם זה עתה,עומד לבן ומצוחצח ומוכן לקבל את הטייסת.הבניין הוא גדול ומתוכנן היטב וריהוטו חדש לגמרי,ממש תאווה לעינים.חדר הטייסים בנין החדש נוח ונעים,אך בשלב זה חסרים קישוטים כלשהם. והנה צץ הרעיון לקשט את הבאר באוסף של כוסות מבתי המלון השונים בארץ.אולם,במקום להשיג את הכוסות “בדרך המקובלת והקשה” של “קנייה במשיכה” טיפין טיפין פה ושם,למה שלא נכתוב בפשטות אל אותם מלונאים ונבקשם יפה שיואילו לשלוח לנו כוס אחת מהמלון ונחסוך לעצמנו זמן ואי נעימות הכרוכה ב”שיטת המסחר” שהוזכרה לעיל.נאמר ונעשה,והנה לא עובר שבוע והחבילות החלו לזרום לטייסת בקצב גובר.כל חבילה הכילה בדרך כלל כמה כוסות+מכתב הערכה/אהבה/חיבה וכו’.הגדיל לעשות מלון “ציון” בחיפה אשר העביר לנו 30 כוסות טבין ותקילין והזמין את כל הטייסים לארוחת ערב אצלו! כל הכבוד!
25.7.63
ביקור ראש הממשלה החדש,מר לוי אשכול.רוה”מ ביקר בטייסת ושמע הסברים מפי ג. ולאחר מכן הופיע המטס,באותה הופעה,כשהפעם היתה מוצלחת ביותר (אין פלא-כ”כ הרבה חזרות) אחרי ההופעה שלנו,טסו רוה”מ ופמליתו בהליקופטרים למטווח הקרוב וחזו שם בתצוגת אש של כל מטוסי ח”א,החל בפוגות וכלה במיראז’ים.התצוגה היתה מוצלחת ביותר והפגיעות היו בדרך כלל בולים.לאחר מכן,לאחר ארוחת הצהרים,ישב אשכול עם החברה וסיפר בדיחות באידיש…
20.8.63
בעיות “חקלאיות” בצפון.הסורים מתנכלים כבר כמה ימים לחריש באיזור תל קציר.הלילה נרצחו 2 נחלאים מאלמגור שבחבל כורזים.המצב מתחמם ובחיל עומדים בכוננות.אחה”צ מתקיימת החתונה של י. בדגניה וכמעט כל הטייסים נמצאים שם.בדיוק באותה שעה מנסים מיגים סוריים לחדור למרחב ולצלם כמעה.שמינית מיגים שחודרת מיורטת ע”י מטוסים-לא מהטייסת שלנו.ב.נכנס מאחוריהם,כששתי הרביעיות נמצאות אחת מאחורי השניה בשורה עורפית.ב.יורה באחד ומתברר שפגע בפריסקופ שלו! המיג שובר.מ.יורה בשני מיגים אחרים וגומר את הכדורים בפגיעה בכנף ימין של אחד המיגים.את כל הקרב ראו החברה שעמדו למטה בחתונה של י. והוא בקושי פגע עם הרגל בכוס,מרוב הסתכלות למעלה.י. כל זמן החתונה רטן על מנהגי היהודים,שצריכים חופה כדי להתחתן,כי לולא היתה חופה-היה גם הוא רואה משהו.
19.1.64
יום רציני שלא במהרה ישכח.טייס מצרי,סרן מחמוד חילמי-מדריך בביה”ס לטיס בבילבייס נחת כאן היום מרצונו החופשי במטוס יאק 11.המתיחות החלה בשעה עשר,כשמיגים מצריים המריאו מאל עריש והתקרבו לגבול מסיבה לא ברורה.מטוסינו המריאו ופיטרלו לאורך הגבול המצרי,חזרו ונחתו.אח”כ התברר שכנראה המריאו כדי לעצור את הבורח.הבחור בא בגובה נמוך.ע.שעמד בטייסת ראה אותו,טילפן למגדל וכשהם ראו את הסמל המצרי-שלחו את כיבוי אש עם “עוזים” למסלול.הגיעו אליו עז.,ע.וז. ולקחו אותו למועדון הקצינים. הגבר נראה נרגש ביותר,לא אכל ורץ כל רגע ל-00 כשהוא מעשן סיגריה אחרי סיגריה.הוא טוען,שבא מתוך סיבות פוליטיות.מספר שנלחם בתימן.החליט על צעדו זה כבר לפני מספר שבועות,והבוקר לקח מטוס,מילא אותו בדלק,רשם שהוא יוצא לטיסת ניסוי וטס שע ועשרים עד לכאן.בדרך ירטו אותו מטוסי מיג ואותתו לו לחזור,אך הוא המשיך.במשך היום היה אצל מפקד הבסיס.
הוא לא האמין שמפקד הבסיס גר בצריף!!! בערב נערכה מסיבת עיתונאים,שהתקיפו אותו מכל הכיוונים בשאלות ובצילומים.הוא נראה מפוחד ביותר וביקש כל הזמן שיתנהגו אליו יפה.דרך אגב,הוא מאמין בכל הסיפורים על ההפלות שהמצרים מספרים עליהן מדי פעם.
16.8.66
מיג 21 עירקי מגיע ארצה! היום החל עם מתיחות לאור ההתרחשויות אתמול.בשעה 8.00 נשמעה ברחבת הטייסת צעקה:מיגים! ומספר מטוסים עברו מעלינו.בהתחלה לא הבנו מה אנו רואים,אולם מיד התבררה התמונה:מיג 21 מלווה בשני מטוסי מיראז’-שבר לנחיתה.כולם זינקו לעל כלי הרכב שהיו בסביבה ונסעו למסלול.ואכן,המיג בא לנחיתה ונחת לעיניהם התמהות של כל אנשי הבסיס.כשחלף על פנינו,זיהינו את הסמל העירקי ועדיין לא הבנו מה קורה פה.הוא עצר בצה המסלול.כולם הקיפו אותו וראו טייס עירקי יוצא מהמטוס.בדקנו את המטוס והוא נראה די עלוב לעומת המיראז’.לאחר מכן הסתבר שהטייס ערק עם מטוסו מעירק.שבוע לפני כן הוא שלח מכתב למפקד החיל והודיע לו על אפשרות שהוא יגיע ממזרח,ואמנם חיכו לו,יירטו אותו והביאו אותו לנחיתה.ממש סיפורי אלף לילה ולילה,מה שקורה בזמן האחרון!
5.6.67
לכולם כבר ברור מה קורה…הולכים להכניס סדרה חדשה של 10 מכות מצרים! ההרגשה מרוממת בצורה שלא תיאמם.מפקד הבסיס מגיע.כולו זוהר.סוף סוף הולכים לעשות משהו.אנו הולכים לעשות מעשים גורליים.לקראת זה אנו טסים ומתכוננים מהרגע שקיבלנו כנפיים.בטוחים שלא נאכזב! התדריך פשוט ביותר.המטרה העיקרית שלנו:השמדת הטופולבים.כל מטוס כזה שיושמד-פחות כמה פצצות על תל אביב.המבנים הראשונים ממריאים בסדר מופתי.אף אחד לא מאמין שזו אמת לאמיתה…
07:45:ברגע זה מתחילות הפצצות ליפול בכל שדות התעופה המצריים.עוד 40 ועוד 40 דקות-והמטוסים מתחילים לחזור.תוצאות המטס:המבנה של ע. נתקל בקשיים,אך סוף טוב הכל טוב! השדה נמצא והפצצות החלו לרדת.5 מתוך 6 הפצצות נכנסו למסלול הראשי,אך החינגא הגדולה היתה בצליפות! מסתבר,שלראות טופולב מתפרק-זה אחד מגדולי המחזות! סך הכל “דפק” המבנה הזה:8 מטוסי טופולב 16,איל 28 ו-3 מיג 21.
פתיחה נאה לתזמורת שתבוא…
11:45:מגיע תורו של שדה בילבייס לביקור קצר של כוחותינו.המבנה ממריא לדרכו.הם מצאו את הבסיס שלם לגמרי,והותירו אותו ללא המסלול הראשי.כן הורידו ממצבת ח”א המצרי עוד 10 מטוסי תובלה איל-14.
