ספיטפייר 2042

פרטי המטוס:

דגם: ספיטפייר L.F.Mk.IXe

יצרן: ויקרס סופרמרין, בריטניה

מספר יצרן: CBAF-IX-571

מספר ח”א המלכותי הבריטי: SL633

תולדות המטוס:

מטוס זה יוצר במפעל ויקרס-ארמסטרונג בקאסל ברומביץ’ לפי חוזה מס’ (B981687/39/C.23(c,הזמנה מס’ 16 מתאריך 1 בפברואר 44, בלוק יצור מס’ 2 מתאריך 16 בנובמבר 43. התקבל ע”י ח”א המלכותי הבריטי בתאריך 25 ביוני 45 תחת מס’ הזנב SL633 והקוד DU-K.

בחיל האויר הצ’כוסלובקי (נכתב ע”י Zdenek Klima ו- Martin Vich ( תירגום:אבינעם מיסניקוב

בתאריך 19 ביוני 1945 ביקש דר’ קרל יאנוצ’ק, שהיה המפקח הכללי של חיל האויר הצ’כוסלובקי החופשי בבריטניה, מהשלטונות הבריטיים, להחליף את ציודן של כל שלוש הטייסות של כנף הקרב של ח”א הצ’כוסלובקי החופשי, שהיו מוצבות בבסיס מאנסטון עם מטוסי ספיטפייר דגם F.Mk.IX C ודגם HF.Mk.IX C –(טייסת 310,טייסת 312 וטייסת 313) למטוסים חדשים.

לאחר שדנו בנושא מפקד כנף פרנק בומונט, שהיה מנהל שיתוף הפעולה של בנות הברית במשרד האוירייה, וסגן מרשל האויר וויליאם פ. דיקנסון, שהיה עוזר מפקד ח”א הבריטי לנושאי כח אדם, הציעו בתשובתם מתאריך 25 ביוני 1945 מטוסי ספיטפייר חדשים מדגם LF.Mk.IX E לגובה נמוך עד בינוני או מדגם HF.Mk.IX E לגובה רב. (דגמים אחרים של מטוסי ספיטפייר לא היו בנמצא בכמות שנדרשה).

לאחר שגם הסובייטים התעניינו במטוסי ספיטפייר מדגם HF.Mk.IX E, אישרו השלטונות הבריטיים את אספקתם של מטוסי דגם LF.Mk IX E לחיל האויר הצ’כוסלובקי.

שלושת הטייסות הצ’כיות בבסיס מאנסטון, קיבלו את המטוסים החדשים (18 מטוסים לטייסת ועוד 16 מטוסי רזרבה, סה”כ 70 מטוסים) מה-16 ביולי ועד ה- 12 באוגוסט 1945.

מטוס SL633 ששהה ביחידת האחזקה מס’ 33 שהיתה ממוקמת בקולרן שבמחוז צ’יפנהאם לביקורת קבלה והתקנות מבצעיות, הוטס משם ב-30 ביולי עם תשעה מטוסים נוספים, והוצב בטייסת 312. ב-2 באוגוסט, צבעו אנשי האחזקה בסיוע הטייסים על המטוס את הדגל הצ’כוסלובקי ואת הקוד DU-K. בנוסף, נצבעה האות K על חיפוי המנוע התחתון, קונוס המדחף נצבע בלבן וסמל הטייסת נצבע משני צידי חיפויי המנוע. המטוס היה מצוייד ב-2 תותחי היספנו HS-404 בקליבר 20 מ”מ ו-2 מקלעי בראונינג 12.7 מ”מ , נושאי פצצות מתחת לכנפיים, מיכל דלק בקיבול 90 גלון בגחון,כוונת ג’ירוסקופית Mk.II ומצלמת כוונת.

חזרה הביתה

לקראת שוב הכנף הביתה לצ’כוסלובקיה,התכנון היה שכל מטוסי הכנף ימריאו ממאנסטון לצ’כוסלובקיה בתאריך 7 באוגוסט 45 עם נחיתה לתידלוק בבסיס R-16 (בסיס ח”א הגרמני לשעבר בהילדסהיים,30 ק”מ מדרום מזרח להאנובר,שהיה בשליטה אמריקאית), וינחתו בשדה רוזינה שבפראג באותו יום. כל המטוסים המריאו כמתוכנן בין 07:40 ל-08:00,(מטוס SL633 הוטס ע”י קפיטן קרל פוסטה) ונחתו בהילדסהיים בשעה 10:30. מאחר שעננים כבדים התקבצו מעל השדה לאחר נחיתת המטוסים, הם “נתקעו” שם עד 13 באוגוסט, ואז המריאו בשעה 14:20 נחתו בפראג בשעה 16:30,והתקבלו ע”י הרמטכ”ל הצ’כי גנרל בוהומיל בוצ’ק, סגנו בריגדיר גנרל הליודור פיקה,מפקד ח”א הצ’כי גנרל אלואיס ויצ’רק וע”י קרל יאנוצ’ק. כן היו בין מקבלי הפנים בריגדיר גנרל קרל קלפאלק, שהיה מפקד האיזור הצבאי מס’ 1, שגריר בריטניה פיליפ ב. ניקולס, הנספח האוירי הבריטי ג’ופרי מידלטון וייאט, מפקד המשלחת הצבאית הסובייטית בצ’כוסלובקיה ניקולאי מולוטוב, ומנהל הפרוטוקול הדיפלומטי במשרד החוץ יאן סקליצקי.

ב-15 באוגוסט נערך בשדה מצעד צבאי בהשתתפות שר ההגנה הצ’כי גנרל לודביג סבובודה שהוביל את משלחת הממשלה.

בהוראת שר ההגנה הצ’כוסלובקי №1600 dův.let.45 מתאריך 25 באוגוסט, נקלטו כל טייסות הקרב של ח”א הצ’כוסלובקי שהגיעו מבריטניה אל חיל האויר הצ’כוסלובקי והוצבו תחת פיקוד מטה חיל האויר.(למרות שחיל האויר המלכותי הבריטי שיחרר את הטייסות אלו מפיקודו רק ב-16 בפברואר 46).

בהוראת מפקד ח”א הצ’כוסלובקי № 8165 Taj.let.45 טייסת 312 נדרשה לעבור מבסיסה הזמני בשדה התעופה של פראג לבסיסה החדש בשדה התעופה הנמצא מדרום לבירת חבל דרום בוהמיה צ’סקה בודוביצ’ה (השדה נמצא ליד הכפר פלאנה שליד העיר) ב-18 בספטמבר 45. המטוסים הועברו לשם בתאריך 22 בספטמבר, והמטוס הראשון נחת שם בשעה 14:44 זמן מקומי.את מטוס SL633 הטיס שוב קרל פוסטה.

לפי הוראת מפקד חיל האויר הצ’כוסלובקי 8104/taj.let.45 מתאריך 26 באוקטובר 45 יוקמו ב-28 באוקטובר שלוש דיוויזיות אויריות (שכל אחת מורכבת משני רגימנטים אויריים ומגף הדרכה) על בסיס הטייסות שהגיעו מבריטניה . הדיויזיה האוירית השניה (2. letecká divise או 2LD) בבסיסה בצ’סקה בודוביצ’ה תורכב מגרעין טייסת 312 , והרגימנטים האויריים שלה (Letecký pluk 4, Letecký pluk 5 ) יורכבו ממה שהיה גף A ומגף B של הטייסת.

לפי הוראת מפקד ח”א הצ’כוסלובקי № 157/taj.let.1946 מתאריך 21 בינואר 46, יוכנסו לשימוש סמלים חדשים לחיל האויר בתוקף מינואר/פברואר 46. בנוגע למטוסי הספיטפייר שהגיעו מבריטניה,יוכנסו שלושה שינויים עיקריים:

א.קודי המטוסים של חיל האויר המלכותי יוחלפו בקודים צ’כיים המורכבים מקומבינציה של 2 אותיות המציינות את הגף וגם המספר הסידורי של המטוס בגף.לדוגמה, בקוד JT-10 שניתן למטוס SL633, קומבינצית האותיות JT הוקצתה לגף מס’ 1 (1. letka) של הרגימנט האוירי הרביעי , והמספר 10 הוא מספרו הסידורי של המטוס בגף.
ב. הדגל הצבוע על מיצב הכיוון (שהיה גירסה לא סטנדרטית לסמל הצבא הצ’כוסלובקי) יוחלף בסמל עגול של חיל האויר התחום בעיגול בצבע לבן.
ג. קונוסי המדחף (ה-Spinner) הלבנים של מטוסי הדיוויזיה נצבעו בכחול, אך לא ידוע בוודאות מתי.(לפי מחקרו האחרון של מרטין וויץ’,מכותבי המאמר היה זה בסוף מרץ 46).כמו כן, האות שהיתה צבועה על החיפוי התחתון של המנוע נשארה במקומה.

בהקשר זה, ראוי לציין שני הבדלים בסימונים (חוץ מהקוד, כמובן) בין ספיטפיירים של הרגימנט הרביעי, לבין אלו של הרגימנט החמישי. בספיטפיירים של הרגימנט הרביעי,הספינרים שלהם היו צבועים בכחול, בהתאם להוראת מפקד חיל האויר, אבל בסיסם היה צבוע בלבן, וגם סמל ח”א הצ’כוסלובקי נצבע בחלקו הגדול על הגה הכיוון. בספיטפיירים של הרגימנט החמישי,הספינרים היו כחולים ללא צבע נוסף ,וסמל ח”א נצבע על הגה הכיוון בלבד.

חימושם של המטוסים, שכלל 2 תותחי 20 מ”מ מדגם היספנו HS-404 וכן 2 מקלעי בראונינ בכנפיים וכן נושאי פצצות מתחת לכנפיים, הוסר בערך באמצע אוקטובר 46.

הקוד JT-10 שהוקצה לספיט SL633 מציין כי המטוס הוצב בגף מס’ 1 של הרגימנט האוירי ה-4 בדיויזיה האוירית ה-2, נשאר שם עד 11 בנובמבר 48, ואז הוטס לקונוביצ’ה.

היסטורית השירות שלו מראה שהוא שימש לאימון טייסי קרב במרכז להדרכת טייסי קרב (Stíhací vý­cvikové stře­disko ) מ-1 בפברואר 1947 שהיה התאריך שבו נפתח המרכז, ועד אמצע 1948, אולם הוא נשאר רשמית במצאי הרגימנט ה-4, משום שברשותו של המרכז להדרכת טייסי קרב לא היו מטוסים, ואלו נלקחו מטייסות הקרב.

להלן הגיחות העיקריות שבוצעו במטוס מספטמבר 1945 ועד לנובמבר 1948:

1.5.46-קפיטן ק.פוסטה-טיסה מצ’סקה בודיוביצ’ה לאוטרוקוביצ’ה לצורך ביצוע אירובטיקה בפני קהל,וחזרה.
5.6.46- תצוגה אוירית בפני חברי הקלוב האוירי בצ’סקה בודיוביצ’ה
16.6.46- קפיטן ק.פוסטה- טיסה לפלזן והשתתפות בתצוגה אוירית שנערכה במקום וחזרה.
3.9.46-קולונל יארוסלב הראדו-טיסה לשדה התעופה הבינלאומי של פראג. הוטס חזרה ע”י קפיטן פוסטה.
15.9.46-טיסה לשדה התעופה הבינלאומי של פראג. ביצוע אירובטיקה במסגרת התצוגה האוירית הלאומית
16.9.46- טיסה חזרה לצ’סקה בודיוביצ’ה
8.6.47-קפיטן פוסטה-הוביל מבנה בן 7 מטוסים לתצוגה האוירית המקומית בפלזן,וחזרה
17.10.47-קפיטן ג’וסף קוהוט- טיסה בתפקיד
21.10.47 -קפיטן ג’וסף קוהוט- טיסה בתפקיד

המטוס היה מקורקע מנובמבר 47 ועד תחילת ינואר 48 בגלל תקלות במדחף.

11.1.48 -קפיטן ג’וסף קוהוט- טיסה בתפקיד (כראה טיסת מבחן)
13.5.48-לויטננט ראשון ג’ינדריץ’ בילק-(טייס ברגימנט הרביעי שסופח למרכז להדרכת טייסי קרב)-טיסת מבחן מזג אויר
19.5.48 -לויטננט ראשון ג’ינדריץ’ בילק-טיסת מבחן מזג אויר.

כנראה שהמטוס נפגע קלות בחוזרו מגיחה זו שכן הרישומים מראים שהיה מקורקע עד ה-25 במאי.

25.5.48- לויטננט ראשון ג’וזף פרוקופק (טייס ברגימנט החמישי שסופח למרכז להדרכת טייסי קרב)-טיסת מבחן
2.6.48- קפיטן קוהוט –טיסת מבחן
3.6.48-קפיטן קוהוט- 2 טיסות הדרכה גובה נמוך
17,21-22.6.48-קפיטן קוהוט-גיח אחת+אחת+שלוש –סיו”ק
16.7.48-לויטננט ראשון בילק-אירובטיקה
4.8.48-קפיטן קוהוט-טיסת מבנה.
15.10.48-שתי גיחות, אחת מהן טיסה כללית (חג במעגלים)
25,26,28.10.48-לויטננט ראשון פרוקופק- טיסת מבנה.

מרישום גיחות זה נראה שבנוסף לגיחות האימונים ולגיחות המבצעיות בשורות הדיויזיה האוירית השניה,השתמשו במטוס לעיתים קרובות לטיסות סולו אירובטיות או לטיסות במבנה בתצוגות אויריות רבות בצ’כוסלובקיה שלאחר המלחמה. מטוס זה הוטס רבות ע”י קפיטן פוסטה ולכן אפשר היה להגיד שהיה מטוסו “האישי” או “המועדף”,אולם מאמצע 1947 , כששימש כמטוס אימון במרכז להדרכת טייסי קרב הוטס גם ע”י טייסים רבים אחרים.

ספיט JT-10 של גף 1 של הרגימנט ה-4 בתצוגה האוירית באוטרוקוביצ’ה, 1.5.46 (Courtesy Zdenek Klima)	בתצוגה האוירית בעיר פלזן,16.6.46 (Courtesy Zdenek Klima)

למרות שהרגימנט האוירי ה-4, שבו אוייש כוח האדם רק של סגל המטה ושל גף מס’ 1, ורק 2.5 גפים צויידו במלואם, היה צריך לעבור מהשדה בצ’סקה בודיוביצ’ה לשדה בפלזן (מערב בוהמיה) עד ה-21 ביולי 48,(ולמעשה לא סיים את ההעברה עד ה-1 בספטמבר), מטוסנו נשאר יחד עם מטוסים אחרים ועם רוב הטייסים המבצעיים בבסיס בצ’סקה בודיוביצ’ה.למעשה, מטוסי האוויה S-199 של הרגימנט הרביעי עברו לפלזן והספיטפיירים נשארו.זאת מפני שבזמן ההוא היה ברור שכל מטוסי הספיטפייר של ח”א הצ’כי היו מועמדים להוצאה משירות בגלל מחסור בחלפים וחוסר האפשרות להשיגם. זאת כפועל יוצא מירידת מסך הברזל ומהמלחמה הקרה, וגם כתוצאה מהחלטה אידאולוגית של השלטונות הצבאיים שהיו תחת פיקוח קומוניסטי. שאמרה שיהיה זה בלתי אפשרי להחזיק במטוסים מתוצרת אימפריאליסטית (במקרה זה-בריטית).

המטוס היה חלק מארבעה מטוסי ספיטפייר (שניים מכל רגימנט של הדיויזיה) שיועדו בדיויזיה בתחילת אוקטובר 48 לצורך אימונם של הטייסים הישראליים המוכשרים ביותר מבין קבוצה של 13 טייסים שהגיעו לקורס אימון מתקדם בצ’כוסלובקיה בקיץ-סתיו 48. לאחר שהצ’כים ביטלו במפתיע את הקורס באמצע אוקטובר, הסתיימו גם ימיו של המטוס ברגימנט הרביעי: הוא הוטס ב-11 בנובמבר 48 ע”י קפיטן המטה פרוקופק למפעל אוויה שבשדה התעופה בקנוביצ’ה, והמטוס, שבספריו היו רשומות אז 165:10 שעות טיסה בלבד, ולמנוע המרלין 66 שלו היו 162:45 שעות, עמד על רחבת החנייה עד השבוע האחרון של נובמבר 48 ואז , בנוסף ל-9 מטוסים אחרים שעברו שיפוץ,פורק כמות שהוא ונארז ב-22 בנובמבר בארגז עץ לצורך העברה לישראל.

עד ה-10 בדצמבר נארזו כל המטוסים ב-18 ארגזי עץ והוכנו למשלוח מהמפעל. בגלל אי הבנה בין הנהלת המפעל וחברת השילוח,בוטלה הטענת הארגזים על המובילים שיועדה ל-11 בדצמבר. אחרי בירורים הוטענו הארגזים למחרת על המשאיות. נתיב נסיעתן ויעדן לא ברור,יתכן שהארגזים נשלחו ברכבת לנמל ביוגוסלביה או רומניה ומשם ארצה ע”ג אוניה שהגיעה לנמל חיפה באותו חודש.

בחיל האויר

הארגז ובו חלקי המטוס הועבר ליחידת האחזקה האוירית בבסיס עקרון, שם הוא הורכב ונצבעו עליו סימלי ח”א והמספר 42. המטוס יועד לצילום ועבר הסבה ארוכה שהביאה אותו כמעט לסטנדרט של דגם FR.Mk.IX,עם מצלמה מדגם F.24 והתקנים נוספים בצידי הגוף ובתחתיתו לצילום אנכי.המטוס ביצע את טיסת הניסוי הראשונה ע”י טייס המח”ל ג’והן הארווי ב-22 באוקטובר 50.

ב-7 בפברואר 51 הועבר לטייסת הקרב הראשונה, אז בבסיס רמת דוד, ושם הותקן בו מיכל דלק נוסף של 90 גלון להגדלת טווח הטיסה. את טיסת הניסוי שלאחר ההתקנה, שארכה כ-25 דקות ביצע דני שפירא, טיסות ניסוי נוספות נערכו ב-10 וב-11 לאותו חודש.

הטייס דן ברק (הארי קרצנשטיין) ז”ל, ביצע במטוס 14 גיחות צילום מעל מצרים וסוריה בין התאריכים 4 ביולי וה-27 בדצמבר 1951. בגיחת הצילום האחרונה אל בסיס ח”א הסורי באל מאזה שליד דמשק כבה מנוע המטוס. טייס מטוס המוסטנג המלווה, אברהם יפה, התקרב אליו וטס לידו במהלך נסיונות ההתנעה שביצע ברק. לבסוף המנוע הניע וברק נחת בשלום ברמת דוד.

מטוס זה שימש כמטוס צילום עד שהגיעו מטוסי המוסקיטו לצילום. מתחילת שנת 1953 ועד תחילת 1954 שירת המטוס בטייסת 107 ולאחר מכן בטייסת 105 ברמת דוד עד שנת 1955 שם הוטס עד שנמכר לח”א של בורמה.

כחלק מעיסקת המכירה, הגיעו ארצה הטייסים הבורמזים ע”מ להתאמן על המטוסים אותם רכשו..ב-14 בינואר 54 נחת איתו טייס בורמזי והמטוס נעמד על חרטומו ונגרם לו נזק סוג 2. המטוס תוקן וחזר לטיסה וב-3 במרץ שוב נחת איתו טייס בורמזי נחיתת אונס ללא גלגלים. למטוס נגרם נזק רב ולאחר שבוצע בו סקר נזקים הועבר לאחר שבוע למכון הבדק בלוד לשיפוץ.

בורמה

כאמור,המטוס היה חלק מקבוצת מטוסי ספיטפייר שנמכרו לחיל האויר הבורמזי. מטוסים אלו שופצו במפעל הבדק בלוד והועברו לבורמה במבצע “אורז” . מטוס 42 הועבר בטיסה רצופת תלאות ע”י הטייסת ג’קי מוגרידג’ בין התאריכים 13 ל-23 באוגוסט 55. בחיל האויר הבורמזי קיבל המטוס את מספר הזנב UB542.

ההיסטוריון התעופתי פיטר ארנולד גילה את המטוס על עמוד בפארק ליד הארמון המלכותי במנדלאי בשנת 1983. המטוס היה בעל יחידת זנב של מטוס הרוורד ובעל המספר UB425.זהותו הבורמזית התגלתה אך היה ספק במשך שנים רבות לגבי מס’ הזנב הבריטי. לבסוף התגלה בארכיון צה”ל מסמך שאימת שמס’ הזנב הבריטי היה SL633.

בשנת 1994 העבירו הבורמזים את המטוס למוזיאון חיל האויר הבורמזי בבסיס מינגלדון, הוא שוקם לתצוגה, נצבע בצבעי הסוואה ועם מס’ הזנב UB422.

שיקום

בשנת 1998 נרכש המטוס ע”י דיויד גולדסמיט מ-Golden Aviation Partnership בארה”ב. במאי 99 פורק והועבר באניה לרולה שבמדינת מונטנה בארה”ב. בשנת 2002 הועבר למוזיאון התעופה בדאקספורד שבבריטניה ואוחסן שם עד שנת 2006 בכוונה לשקמו למצב טיסה. שוקם ע”י Historic Flight Foundation בדאקספורד.ב-16 באוקטובר 2006 עבר לבעלות 4 Star Aviation Inc מג’פרסון סיטי שבמונטנה .נרשם ע”ש החברה תחת הרישום האמריקאי N94147, שוקם למצב טיסה ע”י חברת Historic Flight בדאקספורד ונרשם על שמה במנהל התעופה המלכותי הבריטי ב-10.8.2007 תחת הרישום G-CZAF.

ב-28 בספטמבר 2010 היקצה מנהל התעופה הפדרלי (FAA) למטוס את הרישום N633VS. ב-10 באוקטובר 2010 עברה הבעלות ל- Historic Flight Foundation / Kilo-6 שממוקמת בשדה התעופה פיין שבאוורט,מדינת וושינגטון בארה”ב (שם ממוקם מפעל של בואינג), ותעודת כושר טיסה הוצאה בתאריך 15 באוקטובר.

ב-20 באוגוסט 2012 עברה הבעלות חזרה ל- Star Aviation Inc 4, וב-5 בדצמבר 2012 עברה הבעלות ל- Historic Flight Foundation של ג’והן סשנס מהעיר מוקילתיאו שבמדינת וושינגטון. בסיסו של המטוס הוא בש”ת פאיין בעיר אוורט.

באדיבות ניר בן יוסף