בזמן טיסה מעל עננים, כשהמטוס חוצץ בין השמש לענן, אפשר להבחין על העננים בדמות המטוס, הנראה כצללית כהה מוקפת הילה עגולה ונוצצת בשלל צבעי הקשת.הצללית מלווה את המטוס בטיסתו מעל העננים, עד שהמטוס מתרחק או מגביה מן הענן.תופעה פיזיקלית זו זוכה להסברים שונים ומשונים, ושובה את ליבו של כל טייס.
האגדה מספרת על טייס במטוסי סיור בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לפעמים, בימים שלא טס אל הקרב, נוהג היה רון לטוס לו, כך סתם כדי להנות, מעל השדות הירוקים המשתרעים עד קצה האופק. לעיתים, אם נותר לו מעט דלק עודף, נהג להמשיך לטוס עוד דקות אחדות בסוף טיסת מבחן למטוס שיצא מתיקון במוסך המטוסים. כך טס רון להנאתו לאורך השבילים והנחלים, נהנה מן המראות הנגלים מן האוויר – הרים, אגמים ויערות עבותים.
בחלק מטיסותיו הרחיק משדה התעופה בה חנתה טייסת מטוסי הסיור בה שירת. הוא סמך על מטוס הסיור הישן שלו שלא איכזב מעולם. המנוע הזקן פעל כהלכה ובדרך כלל לא קרו תקלות. למעשה, לא היתה במטוס הישן כמעט כל אפשרות לתקלות. מעט המכשירים שהותקנו בתא הטייס היו פשוטים ופעלו כהלכה. פרט למצפן רגיל לא היו במטוס מערכות ניווט.
בבוקר ערפילי אחד חזר רון יחד עם חבריו למבנה מטיסת סיור מבצעית במהלכה נתקלו במטוסי אויב ובאש שנורתה אליהם מן הקרקע. מטוסי המבנה נחתו אחד אחד על מסלול הדשא הירוק, ורון שהיה במצב רוח נסער רצה להירגע מאירועי הטיסה. משהעיף מבט אל שעון מד-הדלק נוכח כי יש לו די דלק לטיול קצר בסביבה. הוא פנה ועזב את שטח שדה התעופה וטס לו מערבה, אל עבר איזור בו נראה היה כי קרני השמש שחדרו מבעד לענני הבוקר יאירו לו נופים חדשים וקסומים.
רון טס בגובה נמוך, במרחבים הירוקים לא נראתה נפש אדם, נחלים ופלגים נצצו בשמש הבוקר כמו חוטי כסף רקומים בשטיח ירוק. הכל היה מבריק ומסנוור כמו בחלום עמוק. צעיפים של עננים כסופים וזוהרים ריחפו מעל הגבעות שהחלו להופיע משני צידי המטוס. הטיסה השלווה והרעש המונוטוני של המנוע הפילו על רון מן שלווה רוגעת. הוא התמסר כולו למראות המתחלפים מתחת למטוס. כך טס דקות ארוכות עד שהעיף שוב מבט אל שעון מד-הדלק ונחרד. הוא הבחין כי מחוג מד-הדלק עומד קרוב לאפס. הוא התעשת במהירות, ספק אם אוכל לחזור אל הבסיס, חשב לעצמו.
הוא החל פנייה לאחור והגביה מעט. חושיו נדרכו וניעורו. דרוך ועצבני, ניסה לאתר את מקומו ללא הצלחה, הנוף היה זר לו לחלוטין. רון הבין כי אינו יודע את הדרך הביתה. רחוק מן הבסיס, בגובה נמוך וללא כל נקודת ציון או מכשיר עזר לניווט שיעזור לו לחזור לנחיתה בביטחון, זה היה מצב גרוע עד מאד.
רון החליט להגביה אל מעל לעננים. אולי אמצא מקום לנחות בו אם יגמר הדלק, הרהר לעצמו. מצב הדלק היה בכי רע. המחוג עמד על הספרה 0 ולא נע. רון ידע כי רק דקות ספורות נותרו למנוע לפעול ושלח מבטים דואגים אל הקרקע בצידי המטוס, מנסה לאתר קצה של מסלול לנחות עליו. אולם חוץ משדות ירוקים לא ראה דבר, והמשיך לטוס מעל קרעי העננים, שהפכו לשכבת עננים, כעין שטיח צמרירי לבן הנפרש עד האופק. כעת התרכז רון בחיפוש חור בשכבת הענן כדי להנמיך וליצור קשר-עין עם הקרקע. לפתע, נדמה היה לו כי ראה משהו בצד ימין של המטוס, מאחורי הכנף הימנית. הוא מיקד את מבטו שנית לאותו מקום ומצמץ בעיניו, מסונוור מן האור הבוהק שהוחזר מן העננים, מראה מופלא נגלה לעיניו.
על הענן, ממש בצד המטוס, ריחפה לה נערה יפיפיה בתוך הילת אור צבעונית בשלל צבעי הקשת.
“מי את “?שאל רון, נדהם מן המראה הנהדר מוקף בשלל הצבעים.
“בת השמיים”, ענתה לו הנערה וחייכה. “טוס אחריי ותגיע הביתה”, הוסיפה בקצרה.
עכשיו כבר ראה אותה רון באופן ברור, היא היתה עדינה ומלאת חן. עורה היה חוור, עיניה כחולות וצלולות כשני אגמים, שערה ארוך וכסוף, מתפזר ברוח. רון המשיך לטוס לידה, מוקסם מיופיה המוזר.
“בואי, התקרבי”, רמז לה רון בידו. אולם היא נשאר קרוב לענן, טסה לה לידו. “בואי וננחת יחד”, המשיך רון להציע לה, “אכיר לך את חבריי לטייסת”.
“כל מה שאתה מציע נראה לי מופלא ומעניין, אך אני חייבת להישאר מעל העננים”. ענתה הנערה.
רון לא ויתר והמשיך בניסיונות לשכנע את הנערה לנחות איתו ולבקר בטייסת. הוא ניסה להטות כנף ולפנות אל עבר הנערה, אולם ככל שפנה התרחקה היא ממנו, כך טסו שניהם זמן קצר וכשהגיע המטוס אל איזור בו נפער חור בשכבת הענן, נעלמה הנערה כאילו לא היתה שם מעולם.
על הקרעע לפניו, מעט מימין, זיהה רון את המסלול המוכר לו היטב. מגדל הפיקוח ירה לעברו זיקוק בצבע ירוק והוא נחת בשלום, פינה את המסלול ואז כבה מנוע המטוס מחוסר דלק.
חבריו של רון בטייסת הופתעו. הם היו בטוחים שמטוסו הופל באש מטוסי אויב, או נחת נחיתת אונס באחד מן השדות בסביבה. הם התאספו סביבו ושמעו ממנו את הסיפור המוזר.
“היא טסה לידי, מוקפת בקשת צבעונית”, המשיך רון לשכנע את חבריו שלא האמינו לאף מילה.
מאז ועד היום ממשיכים הטייסים לנסות למצוא שנית את הנערה היפיפיה שטסה לה על ענן מוקפת בהילה צבעונית בצבעי הקשת. אולם שוב ושוב הם מגלים את דמות המטוס השועטת לידם על שכבת העננים, מוקפת בקשת צבעונית. מי יודע, אולי אי-פעם יזכה מישהו לראות שנית את הנערה המופלאה, ואנחנו ממשיכים לנסות.
* * *
התופעה המדהימה המוזרה הזו נגלתה לעיניי בהיותי חניך בקורס הטיס. בשנת 1956 נבחרתי להיות חניכו של מר ג’רי רנוב ז”ל. פגשתי עולה חדש מארה”ב, יהודי שנראה לי אז כבן 50 שנה, כפוף ומקומט, חובש כיפה ודובר עברית שלמד בישיבה בארה”ב. התברר שהאיש היה טייס קרב במלחמת העולם השנייה, ולאחר שהשתחרר מחיל האוויר האמריקאי עוד הספיק לצבור כ5000- שעות טיסה במטוסי ריסוס. הוא לימד אותי להטיס מטוסי הרוורד, וכשאיש מלבדנו לא היה בשטח הטיסה, הדגים לי כמה להטוטים באוויר והנחיל לי תרבות טיסה בסיסית-עילית, הודיתי לו על כך בכל שנותיי כטייס. באחד מימי חורף של 1956 טסנו מעל שכבת עננים דרומית לגדרה, ושם הראה לי מר רנוב את הפלא שנקרא ‘הילת הטייס.’
סיפור האגדה הזה פורסם במקור בחוברת ‘באויר’ מס’27 בעריכת דני שלום, ספטמבר 1993
