אחד הראשונים: סיד כהן ז”ל

ב-2 בדצמבר 2011 נפרדנו מד”ר סיד כהן, טייס ורופא סמל לדור של ענקים שעוזבים אותנו ומשאירים אחריהם שובל של סיפורי מורשת גבורה, אירועי טיסה, וקורות חיים שהפכו חלק מן ההיסטוריה של חיל האוויר.

ד”ר סיד כהן היה טייס ורופא. כטייס נמנה עם מקימי חיל האוויר הישראלי, ושימש כמפקדה השני של טייסת 101, וכמפקד בסיס חצור.

סידני (סיד) כהן נולד בכפר בות’הוויל שבמחוז העצמאי אורנג’ בדרום אפריקה למשפחה בת שבעה אחים. כשהיה בן 19 החלה מלחמת העולם השנייה והוא החליט להתגייס לצבא הדרום-אפריקאי. בתחילת שנת 1942 קיבל את כנפי הטיס שלו, לאחר שלמד לטוס על מטוסי הטייגר מות’ והוקר הארט. חודש לאחר סיום הקורס נשלח סיד לקהיר, והחל בטיסה מבצעית במדבר המערבי, בטייסת מס’ 4 הדרום אפריקאית שפעלה במסגרת כנף של חיל האוויר המלכותי הבריטי והפעילה מטוסי קרטיס קיטיהוק. הטייסת פרסה לארץ ישראל פעמיים בתקופת המלחמה וכמו שסיד סיפר אחר כך: “טעמתי מארץ ישראל”. סיד ושני אחיו, ששירתו גם הם בחיל-האוויר הדרום אפריקאי, השתתפו בקרב אל-עלמיין בשנת 1942, בקרב זה איבד כהן את אחד מאחיו.

בהמשך המלחמה, ולאחר שביצע 135 גיחות קרביות, חזר לדרא”ף ושימש כמדריך בביה”ס לטיסה מבצעית של ח”א הדרום אפריקאי, ומשנת 1944 לחם במסגרת טייסת הדרום אפריקאית מס’ 11 באיטליה. עם סיום המלחמה באירופה התנדב להילחם בקרבות נגד היפנים במזרח הרחוק במסגרת טייסת דרום-אפריקאית שהוצבה שם.הוא כונה “הרבי המעופף של מלחמת העולם השנייה” בגלל הזקן העבות שגידל.

כשהסתיימה המלחמה קיבל תעודת הצטיינות ממלך אנגליה וממפקד חיל-האוויר הדרום אפריקאי על פעילותו במלחמה. לאחר המלחמה חזר לדרום אפריקה והחל ללמוד רפואה.

בשנת 1947 עם תחילת מלחמת העצמאות בארץ, ולאחר שיחה עם יואל פלגי, שליח הגיוס של ההגנה בדרא”ף, החליט להפסיק את לימודי הרפואה, והצטרף למשלחת של מתנדבים לעזרת יהודי ארץ ישראל (מח”ל). ביוני 1948 הגיע סיד לארץ ישראל, יחד עם הטייסים איזי נוח ולס שאגאם וצורף לטייסת 101 בחיל-האוויר. מפקד הטייסת היה מודי אלון וחבריו לטייסת היו לו לנארט, מילטון רובנפלד, אדי כהן, עזר ויצמן ועוד טייסים מאנגליה, קנדה, ארצות הברית ודרום אפריקה.

באפריל 48 נשלח עם שאגאם לבסיס צ’סקה בודיוביצ’ה בצ’כוסלובקיה ושם הצטרפו לבוריס סניור בקורס טייס על מטוסי האויה S-199. מגליון ההערכה של משתתפי הקורס, ניתן ללמוד כי הוא טס שעתיים על מטוס C-2 ושעה ועשרים דקות על מטוס CS-99 (מטוס S-199 דו מושבי) עם המדריך פרוקופק, ועוד סולו במשך 3 שעות ו-10 דקות על מטוס S-199. הוא הוערך כ “חרוץ, מתעניין בטיסה, טייס טוב מאד, ידע נרחב בתאוריה של הטיסה, מתאים להיות טייס-מפקד” .הציון הכללי שקיבל היה “מצויין”.

לאחר סיום הקורס הקצר עלו הטייסים על מטוס C-54 סקיימאסטר שהוביל ארצה נשק ותחמושת במסגרת טיסות מבצע “בלק” ונחתו בבסיס עקרון ב-11 ביוני 48.

מספר הטיסות של סיד באותה תקופה ניתן ללמוד כי בתאריך 21 ביוני 48 הטיס מטוס אויה 199 ל”מבחן והעברה”, ב-23 ביוני הטיס את לס שאגאם במטוס אוסטר ב”טיסה כללית”, ב-25 ביוני במטוס אויה 199 “גיחת הפצצה וצליפה”, ב-27 ביוני “טיסת מבנה” וב-30 ביוני “פטרול מעל פלוג’ה”.

ב-22 בספטמבר חזר סיד לצ’כוסלובקיה יחד עם סניור, ארני רוך טוקסי בלאו, ומודי אלון, ומשם הטיסו ארצה מטוסי ספיטפייר במסגרת מבצע “וולווטה”. באמצע חודש אוקטובר איבדה הטייסת את מפקדה מודי אלון שהתרסק עם מטוסו בגישה לנחיתה בשדה התעופה הרצליה ונהרג. עוד באותו יום, ביקש מפקד חיל-האוויר דאז, אהרון רמז, מסיד כהן לקבל את הפיקוד על הטייסת.

ועוד מספר הטיסות של סיד- ב-1 בנובמבר 48 הטיס ספיטפייר ב”פטרול מעל עזה ואל עריש”,ב-3 בנובמבר “פטרול עזה-אל עריש-פלוג’ה”, ב-4 בנובמבר הטיס מוסטנג ב”ליווי מפציץ לפלוג’ה”, ב-13 בנובמבר במוסטנג “פטרול פלוג’ה-אל עריש”, ב-18 בנובמבר הטיס ספיטפייר ב”ליווי מטוס צילום”, ב-26 בנובמבר מוסטנג ב”פטרול פלוג’ה-אל עריש” וב 29 בנובמבר מטוס אויה 199 “סיור מעל חברון”.

לאחר מלחמת העצמאות חזר לדרום-אפריקה באפריל 49 להשלים את לימודי הרפואה. לאחר ההמראה מטוסו לווה במבנה מטוסי ספיטפייר של הטייסת עד שעזב את המרחב האוירי של ישראל. סיד הוסמך כרופא ועבד בעיר דורבן, לאחר מכן בעיר בראקפן ולאחר מכן שוב בדורבן.נישא לאדלין בשנת 1950 וחזר-עלה לארץ כרופא בשנת 1965 לאחר מסע שכנוע מצידו של עיזר וייצמן. הוא עבד בביה”ח תל השומר, שימש כרופא תעופתי בחברת אל על , כרופאה של ראש הממשלה גולדה מאיר בטיסותיה לארה”ב ובמילואים כרופא מוטס במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. סיד תרם מכשרונותיו עד שפרש גיל 85. בלכתו מאיתנו בגיל 90 השאיר אחריו את אשתו אדלין ושלוש בנותיו קרן, ג’נט וליאורה ונכדיו.

לא ניתן לדבר בשבחו של סיד כהן מבלי לציין את דור הענקים שהניחו בשנים 1949-1948 את היסודות לטיסה קרבית בחיל האוויר הישראלי. היו אלה בעיקר מתנדבי חו”ל – סיד כהן, לו לנארט, מילטון רובנפלד, אדי כהן, בוריס סניור, רד פינקל, רודי אוגרטין, סנדי ג’ייקובס, גידי ליכטמן, מוריס מאן, מיין פיק, סיד אנטין, לס שגם, לאק פרנקל, ביל פומרנץ, אלכסנדר גייקובס, ג’ורג’ ליכטר, סיריל הורביץ, סטנלי אנדריוס, לאו נומיס, כריס מקגי, קולמן גולדשטיין, דני וילסון, סימור פלדמו, גון מקלרוי, ג’ורג’ בייקר, ארנולד רוץ, ג’ק דויל, לי סינקלר, ועוד רבים וטובים, הם שנטעו את הזרעים, יחד עם הישראלים: מודי אלון, בן-חיים, בן-פורת, נחמן המאירי, עזר ויצמן, מוטי הוד, שעיה גזית, טיבי בן-שחר, יצחק הננסון, מיכאל קרן, שבתאי כץ ואחרים, אותם קצרה היריעה מלהזכיר, וכמובן – יבדלו לחיים טובים וארוכים – דן טולקובסקי, אלכסנדר זילוני, יהושע גילוץ, דני שפירא, הוגו מרום, ונוספים, דור של ענקים.

סיד היה ידיד וחבר קרוב, ושימש דמות מרכזית בספרי “הרפתקה בטייסת”, מסדה, 1982, המתאר את קורות תחילתה של טייסת 101 ומטוס המסרשמידט.