על פי הספר “אין מקום שהוא רחוק מדי”, וראיונות עם אנשי הטייסת (2007)
מלחמת יום כיפור ולקחיה, בצד אספקת מטוסים ואמל”ח מתקדם למדינות האויב סביב ישראל גרמו לצורך מבצעי בהצטיידות במטוס קרב מתקדם.
הצטיידות מדינות ערב במטוסים החדישים כללה גם חימוש מודרני כולל טילי אוויר-אוויר. כן נקלטו במדינות המזרח התיכון סוללות טילי קרקע-אוויר חדישות שנועדו לפגוע בעליונות האווירית של ישראל ובחופש פעולתו של חיל-האוויר.
המקור היחיד לרכש מטוסי קרב מתקדמים באותן שנים, היתה ארה”ב. חברת “מקדונל-דאגלס” פיתחה תשובה למטוס הקרב הרוסי מיג-25 שנחשב אז לטוב מסוגו בעולם, המטוס האמריקני 15-F של חברת מקדונל-דאגלס וה-14-F מתוצרת “גרומן” היו מטוסי קרב מתקדמים שנכנסו לשירות בארה”ב ונתנו מענה לצורך המבצעי.
ישראל פנתה לארה”ב וביקשה לרכוש אחד המטוסים, לאחר שנתקבל אישור בדרגים המדיניים, והושלמו ההליכים במפקדת חיל האוויר נמשכה פעילות המטה בהכנות ליציאת משלחת לארה”ב לצורך בחינה והמלצה איזה משני המטוסים (אם בכלל) מתאים לצרכי חיל האוויר ועונה על הצורך המבצעי.
צוות של טייסים ומהנדסים ביקר בארה”ב בחודשי אוגוסט-אוקטובר 1974 הטייסים שבמשלחת טסו ב-18-20 בספטמבר 1974 מספר טיסות במטוסי 14-F ו-15-F דו מושביים. חברי המשלחת בחנו את שני המטוסים ואת מידת התאמתם לצרכיה המבצעיים של ישראל. המידע שנאסף עובד, ובאוקטובר 1974 חזרו ארצה אנשי המשלחת והמליצו פה אחד על רכישת מטוסי 15-F. המלצתם התבססה על התאמתו של המטוס ועל כושרו להכריע את היריב בקרבות אוויר במתכונת שהייתה מקובלת אז. יתרונו של המטוס בתמרון, תכונות הטיסה שלו בצירוף מערכות הנשק שהותקנו בו איפשרו לטייס להכתיב את מהלך הקרב ולהגיע להכרעה כנגד כל אחד מסוגי המטוסים שהיו בחילות האוויר של מדינות העימות. המשלחת המליצה להצטייד בסד”כ של 25 מטוסים.
ה-15-F היה מטוס בעל כושר תמרון טוב משל כל מטוס אחר, מצוייד בשני מנועים רבי עוצמה מסוג F-100 מתוצרת פראט אנד וויטני, עם יכולת לטוס לטווח רחוק, תכונה שנוצלה אכן בהצלחה במהלך שירותו המבצעי. המטוס תוכנן אמנם כמטוס לעליונות אווירית, אולם הצטיין גם ביכולת לתקוף מטרות קרקע, הוא צויד במכ”מ רב-משימתי יעיל בטווחים רחוקים מדגם AN-APG-63 מתוצרת חברת “יוז” וביכולת לשאת אמל”ח מתקדם ומגוון למטרות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע.
מפקד חיל-האוויר, אלוף בני פלד, קיבל את המלצת הצוות, וכבר בסוף 1974 החלה עבודת מטה קדחתנית לקליטת המטוס בחיל. הוחלט כי המטוס החדש יקרא בעברית “בז” ונקבע כי קליטת מטוסי הבז תתבצע בתל-נוף.
בעקבות דרישת ישראל להקדים את אספקת המטוסים, הוחלט כי ארבעת מטוסי קדם-סדרה שייצורם הושלם, יסופקו לישראל לפני תום 1976. יתר המטוסים, מייצור סדרתי, מבלוק יצור 5 ו-6, תוכננו להיקלט בשנת 1977. עסקת ההצטיידות, שנחתמה במחצית פברואר 1976, כללה גם טילי אוויר-אוויר מתבייתי חום מסוג סיידווינדר J, טילי אוויר-אוויר מונחי מכ”ם AIM-7F ספארו ופריטי חימוש נוספים.
בהוראת התכנון נקבע כי ביוני 1976 ייצאו לארה”ב מפקד הטייסת המיועד איתן בן-אליהו וארבעה טייסים ללימוד המטוס, כדי להיכנס לכשירות מבצעית אוויר-אוויר מיד עם קליטת המטוסים הקדם-סדרתיים.
באוקטובר 1975 יצאה לארה”ב משלחת ואנשיה סיירו בבסיס חא”א רייט-פטרסון ואספו מידע בנושאי תפישת אחזקה, הצטיידות, לוגיסטיקה, שינויים במטוס, הדרכת צוות קרקע ועוד. נערכו ביקורים במפעל מקדונל-דאגלס בסנט-לואיס, בבסיס חא”א לוק, בפנטגון ובנספחות בוושינגטון. סכום העיסקה היה כ-653 מליון דולר.(ראה מאמרו של תא”ל (מיל’) ישראל בהרב באתר זה).
באפריל 1976 הוקמה טייסת הבז הראשונה, טייסת 133. בפיקודו של סא”ל איתן בן אליהו.
באוקטובר 1975 יצאה לארה”ב משלחת ואנשיה סיירו בבסיס חא”א רייט-פטרסון ואספו מידע בנושאי תפישת אחזקה, הצטיידות, לוגיסטיקה, שינויים במטוס, הדרכת צוות קרקע ועוד. נערכו ביקורים במפעל מקדונל-דאגלס בסנט-לואיס, בבסיס חא”א לוק, בפנטגון ובנספחות בוושינגטון. סכום העיסקה היה כ-653 מליון דולר.(ראה מאמרו של תא”ל (דימ’) ישראל בהרב באתר זה).
באפריל 1976 הוקמה טייסת הבז הראשונה, טייסת 133. בפיקודו של סא”ל איתן בן אליהו.
הקמת טייסת 106- טייסת הבז השנייה
בקיץ 1980, עם השלמת עסקת הבז הראשונה, נחתמה עסקת הצטיידות שנייה של מטוסי בז שחייבה פיצול מערך הבז לשתי טייסות. מפקד הבסיס, תא”ל אביהו בן-נון יזם הקמת טייסת בז שנייה מתוך טייסת 133.
ב-14 ביוני 1981 התקיים דיון אצל ראש להק אויר בו גובשו נקודות עקרוניות בהקמה מחדש של טייסת 106 כטייסת בז שנייה. נקבע תאריך יעד להקמת גרעין ההקמה של הטייסת: 1 בדצמבר 1981. תוכנן כי הטייסת תמוקם במבנה טייסת 124 שנדרש בו שיפוץ מיידי.
סא”ל יואל פלדשו, מפקדה הראשון של הטייסת כתב: “בנובמבר 1981 התחלנו להיערך לקראת פתיחת טייסת 15-F חדשה. נבחרתי להיות מפקד הטייסת הראשון ורציתי לפתוח אותה מוקדם ככל האפשר. אולם לבסוף קמה טייסת 106 בסערת מלחמה, בתוך המסגרת הארגונית של טייסת האחות הותיקה. ואין המדובר רק במלחמת לבנון הראשונה שהתחוללה בחוץ, בעצם ימי-ההקמה; אלא גם במאבקים, ויכוחים ומלחמות, שהתחוללו בבית פנימה.”
עיתוי הקמת טייסת הבז השנייה בחיל-האוויר היה נתון לחילוקי דעות בין מפקדת חיל האוויר והבסיס. המטה רצה לפותחה בסוף 1982, כאשר יצטברו יותר מטוסי בז-2 בארץ, והבסיס רצה להקדים, בתחילת 1982. כפשרה, נקבע עיתוי לפתיחת טייסת 106 לשישה ביוני 1982. אך בכך לא תמו הוויכוחים, והתעוררו נוספים, כגון: אילו מטוסים תקבל כל טייסת? כיצד יתחלקו הצוותים בין הטייסות? איך יחולקו התשתיות? ועוד.
| המאפיינים הבולטים ביותר של טייסת 106 בתקופת ההקמה היו: הקמה תוך כדי לחימה; משאבי תשתית מועטים ונחותים, ביחס למקובל בחיל האוויר, להקמת מסגרת חדשה – גם אם הייתה זו מסגרת קטנה יחסית; רצון עז של צוות המקימים להוכיח, כי למרות הכול אנו מסוגלים לבצע הכול, טוב יותר, ובלא קשר לאמצעים שבידינו”. מאחר ובמועד המתוכנן מצא הבסיס עצמו במלחמה, אוחדו תשתיות וכוח האדם של שתי הטייסות לכדי טייסת אחת גדולה (באותה תקופה כבר הייתה קיימת מסגרת נפרדת ועצמאית של הגף הטכני בטייסת 106). הטייסת המשותפת פעלה במהלך המלחמה, ובתום הקרבות נפתחה כטייסת עצמאית. אבני דרך במורשת הטייסת: ב-15.6.82 נכנסה הטייסת לכוננות. ב-16.6.82 – נפתחה הטייסת בטקס צנוע בראשות מפקד חיל האוויר. ב-22.6.82 – הוזנקה הטייסת, לראשונה, לגיחה מבצעית. ב-24.6.82 – הפילו פלדשו-ליפשיץ בבז 979 שני מטוסי מיג 23 דרומית לבסיס ח”א הלבנוני ריאק. ב-31.8.82 – הוזנק שוורץ בבז 821 ואיתו סולן, והפיל יחד עם סוללת טילי הוק, מטוס מיג 25 דרומית לג’וניה שבלבנון. רק בסוף הקיץ התפנתה הטייסת מעיסוקיה המבצעיים וחגגה בנשף חגיגי את פתיחתה. צוות ההקמה של הטייסת והרכב טייסיה היה מקרב הצעירים ביותר במערך. עובדה זו באה לידי ביטוי ביוזמה, בדמיון ובדחף, שהושקע בפיתוח תרגילים ותורת-לחימה לנשק חכם במטוסים מתקדמים. כאמור,ב-22 ביוני, הוזנקו מטוסי טייסת 106 לגיחה מבצעית ולאחר יומיים ב-24 ביוני הפילו טייסי הטייסת שני מטוסי מיג-23 בלבנון. פלדשו: |
| “טסנו במבנה של זוג ובמהלך הגיחה קיבלנו התרעה על זוג מטוסים סוריים שחצה את הגבול. מדובר בשני מטוסי מיג-23 שנכנסו לבקעת הלבנון. זיהינו אותם על המכ”ם והתחלנו בהליך של יירוט. מהר מאוד זיהיתי את המטוס הראשון ושיגרתי לעברו טיל. אחר כך שיגרתי גם לעבר המטוס השני. מספר שתיים שלי, שהיה מאחוריי, זיהה גם הוא את המטוס השני ושיגר טיל לעברו, מבלי שידעתי. הטיל שלו פגע במטוס מיד לאחר הטיל שלי. שני המיגים הופלו, וטייסיהם צנחו בשטח סוריה”. אלה ההפלות הראשונות של טייסת 106. |
