בסיס חיל האויר תל נוף הוקם על ידי הבריטים בביצוע של “סולל בונה”, כונה שדה עקיר (R.A.F. AQIR) ע”ש הכפר הערבי עקיר ששכן בסמוך (היום קרית עקרון) ונפתח לפעילות מבצעית באביב 1941, בתקופה בה התקדם הצבא הגרמני בצפון אפריקה לעבר מצרים, והיה חשש שהגרמנים יצניחו כוחות גם בארץ ישראל ואף יגיעו לארץ. חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF) תיגבר את שדות התעופה בארץ בטייסות של מפציצים ומטוסי קרב. כן פרסו לבסיס טייסות ויחידות רבות.עם סיום המנדט הפך הבסיס לבסיס חיל האויר עקרון, ומאוחר יותר שונה שמו לתל נוף.
יחידות וטייסות חיל האוויר המלכותי שהיו מוצבות בבסיס עקיר (לפי תאריך הצבתן בבסיס):
טייסת 6 מטוסי הוריקיין (17-24 בפברואר 41)
טייסת 250 הוקמה בבסיס, מטוסי טומהוק (1.4-25.5.41)
טייסת 84 מפציצי בלנהיים IV (26.4-24.5.41)
טייסת 211 מפציצי בלנהיים IV (10.5-5.6.41)
טייסת 11 מפציצי בלנהיים IV (25.5-9.8.41)
יחידת האחזקה 123 (6.6-29.12.41 וכן 29.5-10.7.42)
טייסת 45 מפציצי בלנהיים IV (22.6-10.8.41)
טייסת 450 (ח”א המלכותי האוסטרלי)מטוסי הוריקיין I(23-29.6.41)
טייסת 55 מפציצי בלנהיים IV (15.8-22.9.41)
טייסת 147 מטוסי דקוטה (12.8-18.11.42)
טייסת 159 מפציצי ליברייטור II (12.8-16.9.42)
טייסת 80 מטוסי הוריקיין I (16.8-9.9.41)
טייסת 84 (גף) מפציצי בלנהיים IV ספטמבר-נובמבר 41)
טייסת 76 (גף) מפציצי הליפקס (10.41-7.9.42)
טייסת 160 מפציצי ליברייטור II (16.9-8.11.42)
טייסת 335 (יוון החופשית) הוקמה בבסיס מטוסי הוריקיין I (10.10-6.12.41
יחידת אמון מבצעי מס’ 74 הוקמה בבסיס,מטוסי אוסטר (18.10.41-7.7.42 וכן 27.2-20.9.43)
יחידת תיקון והנצלה מס’ 55 (28.10.41-16.4.42)
טייסת 162 מפציצי בלנהיים (גף) 1.42-4.43)
גף אימון לחיל האויר היווני החופשי (12.1-11.42)
משרד התארגנות (3.42-8.3.43)
משרד התארגנות מס’ 14 (8.3.42-15.6.43)
דרג קרקעי של טיייסת הצבא 454 (4-9.42)
דרג קרקעי של טייסת הצבא 458 (4-9.42)
יחידת אחזקה מס’ 136 (עד 30.8.42)
יחידת האחסנה מס’ 36 (1.7-26.10.42)
מטה כנף 249 (מפציצים כבדים) (1-23.7.42)
טייסת 227 מפציצי הליפקס (1.7-7.9.42)
טייסת 10 (גף) מפציצי הליפקס (5.7-7.9.42)
מטה כנף 245 (מפציצים כבדים) (23.7-13.8.42)
פלוגת תדלוק וחימוש מס’ 51 (8-9.42)
מטה כנף 242 (12.8-22.11.42)
ביה”ס להדרכה של המזרח התיכון מס’ 2 (26.8-31.10.42)
יחידת אימון מבצעי מס’ 76 הוקמה בבסיס. מפציצי וולינגטון 3,ליברייטור (1.10.43-30.7.45)
יחידת תיקון מטוסים מס’ 4 (המזרח התיכון) (6.7.42-13.2.43)
גף מס’ 1434 (פיענוח תצלומי אויר) (12-24.5.43)
טייסת 294 (גף) מפציצי ולינגטון (3.44-6.45)
טייסת 680 (גף) מטוסי ארגוס (2.45-7.46)
טייסת 221 (גף)מפציצי ולינגטון XII (4-8.45)
מטה כנף 231 (2.10-14.12.45)
טייסת 70 מפציצי ליברייטור IV (12.10-12.12.45)
יחידת אחזקה מס’ 104 (13.10-12.12.45)
טייסת 37 מפציצי ליברייטור VI (16.10-12.12.45)
ביה”ס לראיית לילה של המזרח התיכון (11.45-31.7.46)
טייסת שת”פ עם הצבא 621 (גף) מטוסי אוסטר (12.45-4.46)
יחידת קיפול מצנחים ניידת מס’ 9 (3.46-47)
טייסת 208 עם מטוסי ספיטפייר VIII (12.3-6.6.46)
טייסת 32 מטוסי ספיטפייר IX (15.3-6.6.46)
טייסת שת”פ עם הצבא 621 מטוסי אוסטר III (20.4-6.6.46)
טייסת שת”פ עם הצבא 620 מטוסי אוסטר (14.6-1.9.46)
ביה”ס לצניחה של ח”א המלכותי (1946-1947)
טייסת 113 (לשעבר 620) מטוסי הליפקס להצנחה(1.9.46-1.4.47)
יחידת נ”מ מס’ 26 (30.9.46-31.3.47)
גף קשר למזרח התיכון (30.9.46-31.3.47)
טייסת 215 מטוסי דקוטה להצנחה (31.10-23.11.47)
טייסת 621 מפציצי לנקסטר לסיור ימי (1946)
שלוש שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, הוחלט על סיומו של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
בתחילת שנת 1948 הציעו הבריטים למכירה מטוסים קלים מסוג אוסטר 3 ו-5 שהיו בשירות טייסת 651. במסגרת המכרז הוצאו 17 מטוסים שמישים ועוד חמישה כגרוטאות. הסוכנות היהודית סיפקה את המימון, העיסקה נחתמה וב-21 בינואר 48 הגיעו אנשי שירות-אויר של ההגנה לבסיס מלווים ב-20 משאיות, והחלו לפרק את המטוסים בשטח שהקצה להם מפקד הבסיס. העבודה הסתיימה למחרת וכל המטוסים הועברו למרתפי היין שבשרונה בתל-אביב שם תחת עיני הבריטים הוכשרו לטיסה.
בחודש מרץ 1948 עמד הצבא הבריטי לעזוב את הארץ. המחנות הבריטיים הענקיים והמודרניים במושגים של התקופה ההיא היו משאת נפשם של אנשי ההגנה והסוכנות היהודית וגם הערבים קיוו לקבל חלק מהם. ערב תום המנדט הבריטי בארץ נעשתה פעילות ענפה להפוך לבעלים של נכסים חשובים אלה.
בישוב היהודי נעשו הכנות להכרזת המדינה ולהקמת חיל אוויר ישראלי, הסוכנות היהודית ניסתה לרכוש את המחנות ללא הצלחה, כיוון שהבריטים סרבו למכור את המחנות למוסדות יהודיים. לכן פנו אנשי הסוכנות היהודית לאנשי עסקים יהודיים להירתם לרכישת מחנות ואמצעי לחימה משאריות המלחמה ומציוד שהצבא הבריטי עמד להשאיר בארץ. בין השאר פנו לאיש העסקים דוד נוטמן כדי שינסה לרכוש מהשלטונות הבריטיים את שדה התעופה עקיר שליד רחובות. השדה היה אז בין המחנות הגדולים של הבריטים במזרח התיכון ואף תרם את חלקו במלחמת העולם השנייה, ממנו המריאו מפציצים בריטיים להפצצה באזורי הקרבות בצפון אפריקה ובאירופה.
נוטמן כבר רכש אז מחנות צבא ליד צומת ביל”ו, בגדרה וברחובות, פרק מהם את הצריפים והציוד ומכר אותם לקיבוצים. שדה התעופה שהוקם על אדמות הכפר הערבי עקיר, השתרע על 2,500 דונם של אדמות ערבים בעבר, ועתה התכוונו הבריטים למכור את האדמה לכל המרבה במחיר.
נוטמן הציע מחיר של 20 לירות ארצישראליות לכל דונם, כלומר סך של 50,000 לירות מנדטוריות. הוא גם הציע סכום של 15,000 לירות עבור כל הציוד שהיה בשדה. החוזה נחתם ובחודש מרץ 1948 עזבו הבריטים את השדה ומסרו אותו לחיילי ההגנה שנכנסו למקום*.
בתחילת חודש מאי 1948 התמקמה לצד כוחות גבעתי שחנו בתל נוף יחידה של “שירות-אויר” **. מפקדו הראשון של בסיס חיל האוויר בתל נוף היה יעקב פרנק. פלוגת בינוי בפיקודו של מרדכי בורן שיפצה את המסלול והמתקנים שהעזובה בהם היתה רבה. ב-12 במאי 1948 החלו נוחתים במקום מטוסי הרכבת האווירית מצ’כוסלובקיה שהביאו במסגרת מבצע “בלק” נשק, תחמושת ואף מטוסי “אויה S-199”, הגירסה הצ’כית למטוס הקרב הגרמני “מסרשמידט 109” מימי מלחמת העולם השנייה שנרכשו בצ’כוסלובקיה, פורקו והועמסו בבטנם של מטוסי התובלה. מטוסי האויה הורכבו בבסיס בסיוע טכנאים צ’כים.
בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות הופצץ שדה תל נוף מספר פעמים על ידי מטוסי קרב מצריים ששלטו בשמי הדרום והנגב. עם הגעתם של מטוסי המסרשמידט, ולאחר שמפקד טייסת 101 מודי אלון הפיל שתי דקוטות שהפציצו את תל אביב, עברה העליונות האווירית בשמי המדינה לחיל האוויר הישראלי.
ב- 29 במאי 1948 המריאו מתל נוף ארבעה טייסי קרב: לו לנארט, עזר ויצמן, מודי אלון ואדי כהן, במטוסי מסרשמידט מטייסת 101 לתקיפת טור השריון המצרי ליד אשדוד ובלמו את התקדמותו. זוהי משימת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי, ויום הקמתה של טייסת 101. במהלך חודש יולי 1948 נחתו בתל נוף, לאחר שהפציצו בדרך את קהיר, שלושה מטוסיB-17 “מבצרים מעופפים” שתרמו לשינוי משמעותי בכוח האוויר של חיל האוויר הצעיר.
ב-6 במרץ 49 החלה לפעול בבסיס יחידת האחזקה האווירית בפיקודו של מאיר סטול ז”ל שכונתה אז “כנף 22” (או באנגלית Base Overhaul Depot –BOD), וכללה את טייסת המנועים (215), טייסת מטוסים (216), טייסת חימוש (221), טייסת מבנה מטוס (225) וטייסת אביזרים (226) וכן את מפקדת הכנף. ביחידה שופצו מטוסי חיל האוויר וכן מנועים וציוד, פעילות שמתבצעת בה גם כיום.
מי היה האיש שמאחורי העיסקה ?
דוד נוטמן נולד ברחובות בשנת 1895 כילד השלישי במושבה הצעירה, אביו היה הסנדלר הראשון של המושבה רחובות. הוריו שלחו אותו לבית ספר דתי כדי שילמד תורה ויהיה רב, אולם דוד סיים את לימודיו והפך לחקלאי. כשהיה בן 19 החליטו בני המשפחה להגר אוסטרליה שם עסק נוטמן במגוון מלאכות, כולל כריית פחם והיה פועל במטעי קנה-סוכר. לאחר 11 שנים חזר דוד נוטמן לארץ ישראל ועבד בסלילת כבישים באיזור יריחו, בסביבות שכם ובראש פינה. בתקופת מלחמת העולם השנייה עסק נוטמן כקבלן משנה בעבודות סלילה ובניין עבור הצבא הבריטי במזרח התיכון, ובסיום המלחמה החל לרכוש אדמתו ערבים בארץ ולנטוע בהן פרדסים. נוטמן נפטר בשנת 1963.
הערות המחבר:
בספר “שורשי חיל האויר” בהוצאת הענף לתולדות חיל האוויר, 1988, מוזכר בעמ’ 318 כי “ב-16 במרס בצהריים, בדיוק בשעת צאת הבריטים מהמקום, השתלטו אנשי גבעתי על בסיס עקרון…”. ברור כי זו לא היתה פעילות צבאית, המקום היה כבר בבעלות הסוכנות היהודית.
** המושג “חיל האויר” מופיע באות וו אחת כפי שמופיע במקורות. הכתיב העדכני הנכון הוא “חיל האוויר”, בשני ווים.
