העברת מטוסי קורנס לישראל וקליטתם בחיל האויר במלחמת יוה”כ

תודתנו לאל”מ (מיל’) נתן סגל על העזרה בחומר ובתמונות

במסגרת הסיוע האמריקאי שהוגש למדינת ישראל הלוחמת במלחמת יום הכיפורים, הגיעו ארצה בטיסה שלושים וארבעה מטוסי מקדוננל דגלס F-4E פאנטום.
מטוסים אלו נלקחו משלושה מקורות עיקריים: האחד,ממצאי כנף אימונים ה-57 של חיל האויר האמריקאי,השני, מטוסים חדשים ישירות מקו היצור במפעלי מקדוננל דגלס שהיו מיועדים לחיל האויר האמריקאי והשלישי מטוסים חדשים שרק הוצבו בכנף הקרב הטקטית הרביעית של ח”א האמריקאי בבסיס סיימור ג’והנסון שבמדינת צפון קרולינה.

ההעברה ארצה

כאמור, המטוסים הועברו ארצה בטיסה. הטיסו אותם צוותים סדירים של טייסת הקרב הטקטית ה-58 של כנף הקרב הטקטית ה-33 , וצוותים אזרחיים שהיו טייסי חברת מקדוננל דגלס, עם נחיתת ביניים בשדה לאחס שבאיים האזוריים.ב-13 באוקטובר נחתו בבסיס חצור (שנקבע ע”י חיל האויר כמקום לקליטת המטוסים) שמונת המטוסים הראשונים,ב-14 באוקטובר ארבעה נוספים, ב-15 באוקטובר שמונה, ב-19 באוקטובר שנים עשר,ושניים נוספים מאוחר יותר. לפי כמה מקורות, רוב המטוסים הגיעו חמושים בטילי אויר אויר ובפוד ל”א “לכל צרה שלא תבוא”, ומאותה סיבה ליוו אותם מטוסי קרב של חיל האויר בחלק האחרון של מסעם הארוך ארצה.

ג’ו דוברונסקי, שהיה טייס הניסוי הראשי של חברת מקדוננל דגלס באותם שנים ושהשתתף במבצע, סיפר

“לאחר שחיל האויר הישראלי ספג אבידות כבדות במשך המלחמה, הותנע מאמץ אדיר ע”י ארה”ב שבאה לעזרת מדינת ישראל. אנחנו העברנו מבנה של ארבעה מטוסי פאנטום חדשים ונחתנו, כרגיל, לתדלוק באיים האזוריים, כשהאירועים קיבלו תפנית מעניינת. הבסיס (שדה לאחס המערכת) היה פעיל יותר מאשר ראינו אי פעם וראינו כל מיני מטוסי תובלה הפונים גם הם לכיוון ישראל עם אספקה קריטית. זמן קצר לאחר שנחתנו,  הגיעה רביעיה נוספת של פאנטומים שהוטסו ע”י צוותים של ח”א האמריקאי.

כמה מאיתנו החליטו לשחק גולף בשדה הגולף הנהדר בגבעות שנמצאו במרחק חצי שעת נסיעה מהבסיס. כשהתחלתי לשחק, הגיע בריצה נער פורטוגלי ומסר שעלי להתייצב בדחיפות בבסיס. היות והגיעה לי שיחה דחופה מהפנטגון. מיהרתי חזרה לבסיס כדי לענות לשיחה בקו מאובטח. גנרל מחיל האויר אמר שהוא רוצה שנצרף את המבנה של חיל האויר למבנה שלנו, ושאני אוביל את המבנה המשולב באופן מיידי.
 

מטוס גלאקסי ממריא משדה לאחס בדרכו ארצה כשמתחתיו מטוסי פאנטום בחניית ביניים, גם הם
בדרך לארץ. המטוס השמאלי  הפך בחיל האויר לקורנס 323 והימני לקורנס 327
ראיתי את טייסי חיל האויר מנמנמים בבר של מועדון הקצינים וידעתי שהם לא נמצאים בכושר טיסה.לאור הכרתי את המערכת של ח”א האמריקאי, ידעתי שהם העבירו את רוב הלילה הקודם בתדריכים,ולכן אמרתי לו שהצוותים שלו עייפים יתר על המידה ונחים.כשענה שהוא מתיר להם לטוס הודעתי לו שיש בעייה טכנית במטוס שלי ושהוא לא יתוקן עד הבוקר שלמחרת.הוא ענה שהוא יתזמן עוד מבנה של פאנטומים ומטוסי תדלוק שיעברו מעל לאחס בזמן שיועד להמראה שלנו. הורו לי לפגוש את המבנה שלי שגדל לשמונה מטוסים,שיחד עם מבנה חיל האויר גדל לתריסר מטוסים.שני מטוסי תדלוק מסוג KC-135 הצטרפו אלינו מספרד כשהתקרבנו לגיברלטר, וכך גדל ה”כוח” שלנו לשנים עשר מטוסי קרב וארבע מיכליות.

המטוסים שלנו נחתו ללא בעיות מיוחדות. כשירדתי ממטוסי,טייס ישראלי שהכרתי בשם איתן בן אליהו עצר להגיד שלום ושוחחנו בקצרה. הוא היה בדרכו לגיחת תקיפה. כשנפרדנו הסתובבתי כדי להוריד את חפצי האישיים מהמטוס וגיליתי שהוא נעלם. בעזרת ראש צוות התחזוקה מצאנו שהמטוס כבר נגרר לדת”ק וחומש בפצצות כהכנה לגיחה.

אני חושב שרוב המטוסים שהבאנו באותו יום יצאו לגיחות עוד לפני שעזבנו את הבסיס.ממש ריחמתי על טייסי ח”א האמריקאי הצעירים שנאמר להם שהם צריכים לעזוב את ישראל מיד לאחר שהגענו. ארבעה מהם היו באויר יותר משתים עשרה שעות לאחר שהמריאו מארה”ב ולכן היו ללא שינה כחמש או שש עשרה שעות.

מטוס תובלה צבאי נחת כשעה לאחר שנחתנו והטיס את כולם אל מחוץ לגבולות ישראל. לאושרנו, אנחנו, הטייסים האזרחיים, נסענו לתל אביב ובילינו שם כיממה לפני שחזרנו לארה”ב דרך אירופה.”

“מבצע קומנדו” הקליטה בחיל האויר

מספר אל”מ (דימ’) נתן סגל:

עם פרוץ המלחמה הייתי כשישה חודשים בתפקיד סגן ראש ענף מטוסים במטה חיל האויר, תפקיד שאליו הוצבתי לאחר שסיימתי קדנציה בתפקיד מפקד גף מטוסים בטייסת תחזוקה ברמת דוד. ב-14 לחודש נקראתי דחוף אל הרלצ”ד תא”ל חיים ירון ופגשתי אותו ביציאה מה “בור”.

תוך כדי הליכה מהירה מפתח הבור לכיוון בניני להק ציוד, העביר לי הרלצ”ד את הוראותיו:”צריכים להגיע כ-30 קורנסים מארה”ב. מצא את עבדי (טיס בכיר במערך התובלה ) בבור ותאם אתו את הגעתם לחצור ושם תבצע את השינויים ההכרחיים הדרושים כדי לשלב אותם ללחימה. יספקו לך כח אדם מכל הכנפות שיש בהן אנשי קורנס . מדור כוננות בלהק ציוד יתאם זוודי שינוים עם בסיס האספקה המרכזי שאמורים להגיע אליך לחצור. מצא לך מפקד עם דרגת סא”ל לפחות.”

וכך, בלי יותר מידי מידע, בחצר המפקדה, עלי להסתדר מאחר ואני מומחה גדול ומנוסה ברכבות בכלל ואויריות בפרט! בבור שררו בלגן, רעש ותחושה של סוף העולם, ואני מוצא את עבדי ( התפרסם כטייס התימני העברי הראשון) עייף מאוד ודי מבולבל , בלי מידע בסיסי על כמה מטוסים ?, מתי? באיזה נתיב ? איזה ערוצי קשר? ועם מי מדברים?

בסופו של דבר הצד האוירי הסתדר, ומטוסינו היו מקבלים את האמריקאים הרחק בים התיכון ומלווים אותם לחצור- הבסיס שנקבע לקליטה.

עלי היה מוטל לארגן את הצד ה”קרקעי” : קליטת הקורנסים,בדיקה יסודית של המטוסים שיגיעו ,ביצוע סידרת שינוים הכרחיים כדי לשלבם במערך החיל, צביעת סמלים ושיגורם ליחידות.
הוחלט להקים יחידה נפרדת שתפעל בבסיס חצור אבל מבלי להפריע לפעילות הקרבית השוטפת של הכנף. כאמור,אמרו לי שצריך סא”ל , והבאתי בזריזות את מפקדי לשעבר , סא”ל (מיל’) נוריק הראל שמתחילת הלחימה עבד בשדה מחניים ועשה שם פלאים.

שלחו לי כ-100 טכנאים מכל המקצועות , מכל היחידות , רק חלקם הקטן אנשי קורנס, ואותם היה צריך לארגן תוך כדי תנועה ליחידת תחזוקה שאמורה היתה לטפל בסוגים של מטוסים שלא ידענו ובכמות לא ידועה. בהמשך הגיעו מתנדבים. התמקמנו בדת”ק 10 .

את רוב האנשים ששלחו לי לא הכרתי לא בשמות ובוודאי לא לפי מקצועם. כאן בא לעזרתי ה”שליש” שקיבלתי:פרופסור בן זכאי מאוניברסיטה ת”א הנ”ל השתמש בסמרטוטים הצבעוניים שקיבלנו וכרך לזרוע של כל טכנאי צבע מייצג : אדום –חמשים, כחול –ממ”סניקים, צהוב- חמ”מניקים וכן הלאה . כך לפחות ידעתי איזה מקצוע אני שולח לכל משימה .
הטייסים האמריקאים שהביאו את המטוסים היו די בלחץ וחלקם היה בוגרי מלחמת ויטנאם. וכשנשמעה אזעקה קפצו מהתאים וחיפשו תעלה להסתתר.והמטוסים – מחוץ לעובדה שכל אחד היה שונה מהשני , וחסרו לנו הוראות טכניות מתאימות לדגם כדי שנוכל לטפל ולבצע שינויים הכרחיים, רובם גם היו “חולים” . היה ברור שהמפקדים האמריקאים שקבלו הוראות לתת חלק מהמטוסים שלהם לישראל, לא בחרו את הטובים שבהם.

היו הרבה בעיות אבל הקשה מכולם היתה בעיית חוסר או אי התאמה של זוודי השינויים ההכרחיים . מטוסים חיכו פתוחים לזוודים ולהוראות מקצועיות להתקנות כי לכל סידרה היה צריך זווד מתאים והוראות טכניות בהתאם. לימים יטפלו בכך ביחידת השליטה לתחזוקה ,אבל לא היה ארגון כזה באותם ימים. הענפים המקצועיים ובסיס הלוגיסטיקה עשו כמיטב יכולתם אבל חסר היה גוף מתאם וקובע עדיפויות.המאמץ היה עצום, עבדנו מסביב לשעון . העבודה היתה קשה ורצון האנשים היו פיצוי לחוסר הידע, חוסר בציוד ולעובדה שהאנשים לא הכירו אחד את השני .

הסיוע שקבלנו מהכנף היה טוב אבל הוגבל על ידי הצרכים המבצעיים. ברור שמטוס בטייסת בלחימה עדיף על מטוס בליין שינויים כמו שלנו . לא פעם חיכינו ללילה כדי לקבל מיכלית למילוי או ריקון דלק.

במהלך ימי המלחמה ביקרו אותנו שגריר ארה”ב, וכן אל שווימר המנכ”ל הראשון של התע”א ועוד אח”מים שבאו להתפעל מהתהליך המזורז של “גיור” המטוסים האמריקאים שהגיעו ברכבת האוירית.

בסה”כ השמשנו במבצע “קומנדו” 34 קורנסים שכשלושה רבעים מהם הספיקו להשתתף בלחימה וביצעו כ-200 גיחות. לאחר המלחמה הובאו המטוסים לסטנדרד של יתר מטוסי הקורנס בחיל.

מטוסי הקורנס שהגיעו במלחמת יוה”כ הם: (הקש על מס’ הזנב של המטוס בטור השמאלי על מנת להגיע למאמר אודותיו)

מספר יצרןמספר ח”א האמריקאימספר זנב בחיל האויר
427371-1395301
428972-0129302
429172-0131303
429272-0132304
438772-0127305
429872-0138306
432272-0157307
434772-0163308
427671-1398309
428372-0123310
429772-0137311
432572-0158312
424871-1078313
424371-1074314
429072-0130315
429372-0133316
427271-1394317
428172-0121318
435772-0164319
423671-0246320
271166-0352321
337468-0333322
346168-0380323
314867-0326324
389569-7229325
328167-0383326
318767-0340327
323867-0362328
320367-0346329
393469-7225330
252866-0313331
337068-0331332
325067-0368333
259466-0327334

הערות:

¹ מתוך הספר The Kurnass in IDF/AF service

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה