אחד הראשונים: ג’ורג’ ליכטר ז”ל

ג’ורג’ ליכטר נולד להוריו בן , (שהיה מהגר מרוסיה) ובסי ליכטר ב-14 בדצמבר 1921 , וגדל ברובע ברוקלין בעיר ניו יורק. לפני מלחמת העולם השנייה ניסה להתגייס כטייס לחיל האויר האמריקאי, ורק בניסיון השני התקבל לקורס הטיס , לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור.

לאחר שהוסמך כטייס, ועם ניסיון טיסה של 220 שעות, הוצב בתחילה בוושינגטון בירת ארה”ב, כחלק מהכוח האוירי שנועד להגן עליה, ולאחר מכן נשלח בנובמבר 1943 יחד עם כ-90 טייסים צעירים לאנגליה כדי להשתתף כקרבות האויר באירופה.

סגן משנה ג’ורג’ ליכטר , מספר אישי O-677073,הוצב בטייסת הקרב ה-374 (להק הקרב ה-361) , שם טס על מטוסי מוסטנג ותנדרבולט , ולמרות היותו טייס צעיר, צבר ניסיון קרבי במהירות רבה. אחרי ה”קרב על הבליטה” בדצמבר 1944 , ולאחר כ-480 שעות טיסה וכ-88 גיחות מבצעיות בהן הפיל מטוס מסרשמידט 109 ומטוס פוקה וולף 190 גרמניים ועוד 3 “אפשריים” , ולאחר שפגע במטוס נוסף, ובעקבות נפילתו של מכרו בקרב אויר שבו השתתפו במשימת ליווי מפציצים, החליט לקחת פסק-זמן מטיסות מבצעיות, הוצב להדרכה בדרגת רס”ן, אולם לא הצליח לחזור למבצעים למרות רצונו העז לחזור ולהילחם.

בתום המלחמה השתחרר מחיל האויר האמריקאי, שימש כטייס פרטי וכמדריך טיסה, ואף טס למזרח הרחוק, שם מכר בגדים וסחורה מסוגים שונים בין היתר ביפן ובסין, ובנובמבר 1946, בדרכו חזרה לארה”ב, ירד מהאוניה בהוואי, ושם מצא עבודה כטייס דקוטה והטיס מטענים מהאי לארה”ב.

לאחר מכן פתח עסק עם שני אחיו למכירת דברי טקסטיל. בשנת 1948 שמע בבית הכנסת שמחפשים מתנדבים לעזרת חיל האויר הישראלי, מאחד מלקוחותיו שמע על תרומת יהודי ארה”ב למדינה שבדרך, ולאחר פגישה עם אחד מנציגי הגיוס באחד המלונות,. החליט התנדב לטוס לארץ ישראל. הוא חידש את דרכונו, אולם קיבל כרטיס טיסה לז’נבה, עם הוראות להתייצב כמלון “מטרופול”, משם נשלח לציריך ומשם במטוס לפראג. ג’ורג’ ניסה להתנגד ולומר שהוא רוצה להגיע לפלשתינה, אולם כל טענותיו לא עזרו, ובמלון “פאלאס” , היכן ששכנה הצירות הישראלית, פגש קבוצת ישראלים וטייסי מח”ל, וביניהם סיד כהן, עזר ויצמן, סם פומרנץ , בוריס סניור, לזלי שגאם וסנדי ג’ייקובס.

מפראג נשלח לשדה התעופה צ’סקה-בודוביצה לקורס הסבה למטוס האויה S-199 ,ומאחר ולא טס זמן מה, עבר כמה טיסות ריענון על מטוס הדרכה “אראדו”, ובסך הכל טס במטוס שעה וארבעים דקות. למחרת הגיעו לשדה ,הציגו המדריכים הצ’כים לויטננט בילק ולויטננט פרוקופק לליכטר את מטוס הקרב אויה S-199 (יצור צ’כי של המסרשמידט 109 הגרמני שאותו ראה לפני כן רק דרך הכוונת בקרבות האויר כמלחמה מעל אירופה) . טייס חבר שהכיר מתקופת שירותם בחיל האויר האמריקאי בבריטניה, הסמיך את ג’ורג’ להדרכה מהתא האחורי של המסרשמידט, בלי שעשה עליו אפילו טיסת סולו אחת. ליכטר הטיס את המטוס במשך שעה ועשרים דקות. בטיסה הבאה כבר הדריך ג’ורג’ את סיד כהן, לימים מפקד טייסת 101, ואת עזר ויצמן.

משם עבר למטוס האויה החד מושבי והשלים עליו 3 שעות ו-40 דקות

מדריכו פרוקופק כתב עליו בחוות הדעת:

מדריכו המליץ עליו כ”ראוי לשמש כמפקד טייסת” והציון שקיבל היה “מצויין”. בהערות הכלליות נכתב שהוא צריך להשלים אימון בטיסות בגובה רב במבנה קרבי, וכן בשימוש בתחמושת חיה ובהפצצה במטוס ה-S-199. מן הסתם מפני שאימונים אלו לא נכללו בסילבוס של הקורס.

בגלל הצורך הדחוף לשלוח טייסים למלחמה בארץ ישראל, החליט לחלק את קבוצת הישראלים לשניים. ארבעת הטייסים שנראו לליכטר ‎ כמוכשרים יותר, נבחרו על ידו לעבור קורס מזורז. היו אלה-שעיה גזית, דני שפירא, מוטי הוד וטיבי כן-שחר. הארבעה החלו בטיסות על “ארדו” ולאחר מכן המשיכו בטיסות עם ליכטר על מטוס אויה CS-89 שהיה גירסה דו מושבית להדרכה. ג’ורג’ ידע כי בהמשך יצטרכו הטייסים לעבור לטוס על ספיטפייר, מטוס חד מושבי ללא כל אפשרות להדרכה כתא הטייס, ולכן שם דגש רב על הטיסות במסרשמידט דו-מושבי. הטיסות התנהלו בשפה הצ’כית וכאנגלית, ולאחר שצברו ניסיון על מסרשמידט עברו לטוס על ספיטפייר, ונשלחו לסיום הקורס בטייסת 101 כחצור.

לימים,תיאר ליכטר את ההבדלים בין האויה לספיטפייר:

ליכטר חזר ארצה בתחילת אוגוסט והוצב בטייסת 101, אך למרות הבטחות שקיבל, לא שובץ לגיחות מבצעיות אלא לליווי מפציצים. לאחר מכן יצא באותו חודש חזרה לצ’כוסלובקיה, ביצע טיסות ניסוי למטוסי הספיטפייר שנרכשו שם ושהוכנו ע”י סם פומרנץ לטיסה הארוכה ארצה, והדריך את הטייסים על המטוסים. ב-18 בדצמבר 1948 יצא ליכטר ארצה במבנה של שישה ספיטפיירים (מבצע העברה “ולווטה-2”) .

בגלל מזג אויר גרוע התפזר המבנה מיד לאחר ההמראה. ארבעה מהם חזרו לשדה קונוביצה ,אחד התרסק בהרי בוסניה, ואחר נחת על חוף הים ליד העיר זאדר (הסיפור המלא בספר “שורשי חיל האויר”). לאחר מספר ימים המריאו המטוסים שנית כדרכם לשדה ניקסיץ’ ביוגוסלביה ומשם טסו ארצה.

ליכטר המשיך לשרת בטייסת 101,ובפברואר 1949 שב לצ’כוסלובקיה ושם נשא לאישה את אישקה שאותה הכיר בעת שהותו שם. הוא ואשתו חזרו לארה”ב ושם חזר לעסקי הטקסטיל, אבל בקיץ אותה שנה חזר הזוג לישראל. הוא חזר לטייסת 101, שהיתה אז תחת פיקודו של עיזר ויצמן בבסיס רמת דוד, ולאחר שלא מצא את עצמו שם, הוצב כטייס ניסוי בבסיס עקרון, ותפקידו האחרון בחיל האויר היה מפקד קורס מתקדם בביה”ס לטיסה.

ליכטר ואשתו עזבו את הארץ בינואר 1951, ומאז שמר על קשר הדוק עם חניכיו וחיל האויר וביקר בארץ לעיתים תכופות. הוא נחל הצלחה בעסקי הטקסטיל, ואף הקים את חברת Berkeley Mills שהיתה סיטונאי גדול לבדי וילונות. לאחר שמכר את עסקיו בשנת 1995, פרש ליכטר לגמלאות בביתו בעיר בולדר סיטי , ונהנה מחייו בחברת ילדיו ג’והן פגי ומיכאל . הוא תרם רבות לארגונים ישראליים וציוניים, וכתב את ספרו הביוגרפי ” Ups & Downs With No Regrets” בעזרת ויק שייני, שיצא לאור בהוצאת Createspace Independent Publishing Platform ב-26 בנובמבר 2012, וכן נטל חלק בסרט “Above and beyond ” על טייסי המח”ל בהקמתו של חיל האויר הישראלי. הסרט, בבימוי רוברטה גרוסמן ובהפקת ננסי ספילברג יצא לאקרנים ב-15 ביולי 2014.

ג’ורג’ ליכטר הלך לעולמו ב-2 באוגוסט 2013 בעיר בולדר שבמדינת קולורדו.

יהי זכרו ברוך.

מקורות:

1. ג’ורג’ ליכטר-מדריך טיסה של ראשוני הטייסים בחיל האויר-עודד מרום. דפי מורשת עמותת ח”א.
2. The New York Times-George Lichter –אינטרנט
3. George Lichter-101 Squadron –אינטרנט-אתר 101 squadron.com
4. תולדות חיל האויר במלחמת העצמאות-אבי כהן, כרך ב’ הוצאת משהב”ט, ההוצאה לאור.
5. גליון הציונים של הטייסים הארץ הישראלים וטייסי המח”ל שנשלחו לקורס ההסבה בצ’כיה.