חיל האויר הישראלי באוגנדה

על פי ראיון עם סא”ל (דימ’) עודד עינב

התמונות מאוסף עודד עינב.

אוגנדה השתחררה מן השלטון הבריטי וחגגה את עצמאותה באוקטובר 1962 כחצי שנה קודם לכן ביקר ראש הממשלה המיועד מילטון אובוטה בישראל. במהלך הביקור נקשרו יחסים שהביאו להסכמים בין ישראל לאוגנדה בתחומים אזרחיים וצבאיים, ביניהם עיסקה רחבת היקף שרובה מומנה על ידי ישראל. סוכם על הקמת חיל אוויר באוגנדה שיכלול מיון והכשרת טייסים ומכונאים, וכן תכנון תשתיות והקמת בסיס אווירי באנטבה. לאחר תקופה לא קצרה של הכנות ותהליכי ביורוקרטיה החלה פעילות אנשי חיל האוויר הישראלי באוגנדה ביולי 1964. הפעילות כללה גם הקמת בית ספר לטיסה באנטבה, בו יוכשרו טייסי פייפר לקישור וסיור, טייסי סילון במטוסי פוגה וטייסי תובלה במטוסי דקוטה. אל”מ ישעיהו גזית שהיה אז ראש לה”ד אוויר (הדרכה) יצא לאוגנדה לתכנן את הצעדים הראשונים.

אנשי חיל האוויר היו כבר בעלי נסיון של כחמש שנים ברחבי אפריקה. משנת 1959 שהו בגאנה סא”ל אדם שתקאי, סרן דן יואל, סגן איתן גונן, סגן ראובן אייל, סגן יצחק הירש ואחרים, שם ניהלו בית ספר לטיסה. בהמשך פעלו סא”ל צחיק יבנה וצוותו בטנגנייקה, משם עברו באוגוסט 1964 בטיסה עם ארבעת מטוסי הפייפר שלהם לאנטבה באוגנדה.

בספטמבר 1964 הועברו מישראל לאוגנדה במטוס סטרטוקרוזר, במספר סבבים, שישה מטוסי פוגה מפורקים וציוד נלווה. עמם הגיעו אנשי הצוות הטכני וכן סא”ל דני שפירא, טייס הניסוי של חיל האוויר. מלבד זאת הגיעו בטיסה שני מטוסי דקוטה שנועדו לשמש את יחידת הצנחנים האוגנדית העתידה לקום. העברת המטוסים והציוד הסתיימה באמצע שנת 1965.

המשימה הראשונה שהוטלה על צוות חיל האוויר באוגנדה היתה עריכת מטס כבוד לרגל יום העצמאות השני של אוגנדה ב-9 באוקטובר 1964, בנוכחות ראש ממשלת אוגנדה מילטון אובוטה, והשר לענייני פנים והגנה, פליקס אונומה. היה צורך להיערך לביצוע המטס בתוך פחות מחודשיים ממועד הגעת הצוות לאוגנדה.

ההצלחה במשימה זו היתה חשובה במיוחד לצוות חיל ¬האוויר, שביקש להוכיח את יכולתו לממשלת אוגנדה עוד בתחילת תהליך הסיוע, נוכח התחרות מצד גורמים בריטיים. הוחלט כי במטס ישתתפו ארבעה מטוסי פייפר, מוטסים על ידי הטייסים האוגנדים שהוכשרו בארץ, ועוד שני מטוסי פוגה שיוטסו על ¬ידי מדריכים ישראלים.

הטייסים האוגנדים שהוכשרו בארץ עברו אימונים אינטנסיביים בביצוע טיסת מבנה מסודרת, והטייסים הישראלים התאמנו בתרגילי אווירובטיקה. ואכן, למרות לחץ הזמן בוצע המטס בהצלחה רבה. בעקבות זאת, לראשונה, פירסמו אמצעי התקשורת המקומיים את דבר הקמתו של חיל אוויר באוגנדה בהדרכת צוות ישראלי. חיל האוויר האוגנדי קלט גם עשרה מטוסי דורניר 27 (דרור בשמו העברי).

בעקבות המפגן הראשון המשיך צוות חיל האוויר לערוך מפגני אוויר שנתיים לכבוד יום העצמאות של אוגנדה, שהשתכללו במרוצת הזמן, ובהם השתתפו תמיד גם טייסים אוגנדים. בנובמבר 1964 התחילה אספקת חימוש לפוגות: רקטות, פצצות וכדורים, להצגות אש בפני הקהל.

אנשי המשלחת של חיל האוויר באוגנדה הגיעו לשם עם המשפחות, ומצאו עולם אחר. עודד עינב ששרת במקום מאוגוסט 1969 עד אוגוסט 1971 מתאר את הערים קמפלה ואנטבה כערים במושבות הבריטיות באפריקה, מרכז העיר מודרני ובו מסחר תוסס ובשוליה שווקים שורצי זבובים ושכונות של רעבים חסרי בית. פרחי הטיס האוגנדים באו רובם ממשפחות משכילות בערים, אולם היו ביניהם גם יוצאי שבטים נחשלים מחוץ לעיר. אידי אמין דחק בקציני המיון לאפשר גם לצעירים בני שבטו להתקבל לקורס טיס, התוצאות אינן זכורות לעינב.

בנובמבר 1964 החל קורס מתקדם במטוסי פוגה לשלושה אוגנדים שהוכשרו בישראל כטייסי קשור וסיור והם הוסמכו כטייסי סילון בפוגה בינואר 1965. באוגוסט 1965 מונה סא”ל מתי כספית כראש הצוות באוגנדה ואחריו כיהן בתפקיד זה סא”ל אמנון הליבני. הקצין הטכני היה רס”ן הלל פלד ואתו צוות גדול של טכנאים במקצועות האחזקה השונים. בין מדריכי הטיסה ששרתו באוגנדה היו זאב שרון, משה בדיחי, אלי מור, יעקב טל, עודד עינב, דרור רשפי ואחרים.

יוסי סלנט היה מפקד הצוות האחרון באוגנדה. פעילות ההדרכה האינטנסיבית בשנים 1964-1967- הלכה ודעכה עד שנת 1972. בינואר 1971 עלה אידי אמין לשלטון לאחר הפיכה צבאית, היחסים התקררו עד שנותקו היחסים הדיפלומטים בין ישראל לאוגנדה במרס 1972.

עודד עינב מספר כיצד טס עם אמין פעמים רבות וכי היחסים ביניהם הפכו קרובים מאוד. “הוא חלק את דעותיו איתי והתייעץ לגבי מהלכים פוליטיים”, סיפר עינב. “אך כיאה לרודנים הפכפכים שינה אמין את גישתו כלפי הישראלים מןֺ הקצה אל הקצה”, נזכר עינב.

בשנים 1964-1967 הוכשרו באוגנדה כ-130 מכונאים ו-32 טייסים, מהם שירתו בחיל האוויר האוגנדי תשעה טייסי פוגה, שלושה טייסי קישור וסיור, ושני טייסי דקוטה.

לפני שעזבו הישראלים את אנטבה, צילמו את שדה התעופה אליו נלקחו חודשים ספורים לאחר מכן 105 הנוסעים ואנשי הצוות, חטופי המטוס של חברת “אייר פראנס” בטיסה מצרפת לישראל, ששוחררו במבצע אנטבה. הסרטונים התמימים של אנשי חיל האוויר, יחד עם צילומי העובדים שהקימו את הבסיס והמסלולים באנטבה הפכו נכס מודיעיני יקר עבור מתכנני המבצע ועזרו בהצלחת מבצע השחרור שזכה לתהילה עולמית.