מתוך מאמר באתר Spyflight תרגום: אבינעם מיסניקוב
ככל שהתמשכה הלחימה בין היהודים והערבים (במלחמת העצמאות) קיבל ח”א המלכותי משימה להשגיח על ההתפתחויות באזור ועד מהרה ביצע גיחות צילום כמעט יום יומיות מעל מדבר סיני וישראל בעזרת מטוסי מוסקיטו PR.MK.34 של טייסת מס’ 13 שהייתה ממוקמת בבסיס כברית באזור תעלת סואץ. המטוסים הבלתי מזוהים שטסו בגבה רב השאירו לעיתים קרובות שובלי התעבות כשטסו מעל חיפה ובסיס רמת דוד,הם נראו מהקרקע וכונו בידי אנשי חיל האוויר “שופטקייט”. לבסוף, בתאריך 20 בנובמבר 1948, כשה”שופטקייט” נראה מעל לגליל בכיוון בסיס חצור, הוזנק הטייס ווין פיק מהרצליה (משכנה של טייסת 101) כשהוא מטיס את אחד ממטוסי המוסטנג שהרכבתם הסתיימה זמן קצר קודם לכן לאחר שהגיעו מארצות הברית (מס’ זנב ד-190). פיק היה טייס קרב אמריקאי בעל ניסיון רב, שטס במשימות קרביות רבות מעל לגרמניה במלחמת העולם ה-2, והיה אחד מכמה מתנדבים אמריקאיים לא יהודים שטסו בחיל האוויר הישראלי (טייסי המח”ל).
מטוס המוסקיטו דגם PR.MK.34 מספר VL620 בעל אות קריאה “גראפיק 3” (וסומן באות הקוד M) המריא מפאיד בשעה 11:00 לגיחת סיור שגרתית מעל לכמה מדינות במזרח התיכון כולל ישראל, גיחה שיצאה כל 48 שעות. המידע המודיעיני שנאסף בגיחות אלה עזר ביצירת תכנית שנקראה “בארטר” ושלפיה נדרשה בריטניה להיחלץ לעזרת מדינת עבר הירדן (ירדן של היום) תחת תנאי הסכם אנגליה-עבר הירדן.
לאחר שהמטוס עזב את איזור התעלה, נסק באיטיות לעבר עבר-הירדן (היום – ירדן) ונחת בבסיס חיל האוויר המלכותי בחבנייה (בעיראק) לתדלוק. לאחר שהמריא מחבנייה, המטוס היה אמור לנסוק לגובה מרבי ולטוס בכיוון צפון פלשתינה, ולאחר מכן לפנות דרומה לאורך קו החוף ולצלם שדות תעופה בישראל.
בינתיים, לאחר שנסק לגובה 30,000 רגל, פיק הונחה לעבר המטוס הבריטי מהקרקע ע”י סיד כהן, טייס מתנדב מדרום אפריקה, שעקב אחרי המוסקיטו בעזרת משקפת. אבל היות ומערכת החמצן לא עבדה במטוס המוסטנג, ומחוסר חמצן, היו לפיק קשיים בראייה. לבסוף, לאחר שנאבק למצוא את המטוס, פיק הנמיך ויירט את המוסקיטו הבלתי חמוש בגבה 28,000 רגל מעל ישראל, כשהוא מזהה אותו בטעות כמפציץ האליפקס.
קרוב לוודאי שמפני שהגיחות היומיות מעל ישראל נהפכו לכמעט שגרה, וחיל האוויר המלכותי האמין שלא היה בידי ישראל מטוס שהיה מסוגל ליירט את המוסקיטו, צוות המטוס שכלל את הטייס קצין הטייס אריק ריינולדס והנווט קצין הטייס אנגוס לאב היו שאננים ולא ראו את מטוס המוסטנג שסגר עליהם מאחור באיטיות. פיק נכנס לבסוף לטווח ופתח באש. הוא ירה כ-45 כדורים וצפה בפגיעות וגם באש שפרצה במנוע שמאל. אחרי צרור קצר שני, נעצרו מקלעי המוסטנג. בתחילה נראה שאש ששת מקלעי הבראונינג “0.50 של המוסטנג גרמה לנזק מועט במוסקיטו שהמשיך בנתיבו, אך אז נטה המטוס לעבר הים, הנמיך לגבה 20,000 רגל בערך, כנראה בניסיון נואש לחמוק, ואז התפוצץ בפתאומיות והתרסק לים מול חוף אשדוד. שני אנשי הצוות נהרגו.
מדוע טס המוסקיטו בגובה נמוך יחסית בעוד שהיה מסוגל לטוס בגובה 36,000 רגל שבו היה כמעט בלתי פגיע ליירוט שבוצע ע”י המוסטנג? לשאלה זו אין תשובה עד היום. כמו כן, העובדה שהמוסטנג הגיע לישראל באוגוסט והפך למבצעי באוקטובר, וכן העובדה שח”א המלכותי לא היה מודע לחלוטין לכך שח”א הישראלי קיבל מטוסי מוסטנג, מצביעות על כשל חמור במערך המודיעין הבריטי.
לבסוף, ידוע כעת שאישור מיניסטריאלי לביצוע גיחות הצילום מעל למדינות ערב וישראל לעולם לא התקבל, ואלו אושרו ע”י מפקדת ח”א המלכותי באזור כדי לספק את מקור המידע היחידי על פעילויות באזור. לאור ההיסטוריה של האזור, הוסכם שהחלטת פיקוד ח”א המלכותי לא הייתה משוללת הגיון ולאחר מכן, מפקד ח”א המלכותי הורה על ביטול גיחות אלה עד שיושג האישור המיניסטריאלי המתאים.
תוספות והערות המתרגם:
המטוס
מטוס זה, שכאמור היה מדגם הסיור-צילום PR.MK.34 לטווח ארוך מאד, יוצר במפעל דה הוילנד בעיר האטפילד לפי חוזה יצור מס’ 4204 וסופק לח”א המלכותי בתאריך 16.1.46. דגם זה צויד במנועי רולס רויס מרלין 113/114, מכלי דלק נוספים בתא הפצצות המוגדל, ושני נתיקי 900 ליטר מתחת לכנפיים ובסך הכל 5769 ליטר דלק שהקנו לו טווח מרבי של 5792 ק”מ בגבה טיסה של 25,000 רגל ובמהירות 483 קמ”ש. מהירותו המרבית של המטוס הייתה 684 קמ”ש.המטוס סופק לח”א המלכותי בתאריך 16.1.46 והוצב בטייסת 13.
ציוד הצילום כלל 4 מצלמות אנכיות דגם 52F. עם עדשה של 36 אינץ’, ומצלמה אלכסונית דגם F.24.
הטייסת
עובדה מעניינת היא שטייסת 13 הוקמה בבסיס ח”א המלכותי עין שמר שבארץ ישראל מטייסת אחרת, בתחילת ספטמבר 1946. מטוסיה ביצעו גיחות צילום מעל א”י והסביבה, וסיורי ים לגילוי ספינות מעפילים עד שהטייסת הועברה לבסיס כברית שבמצרים באמצע דצמבר אותה שנה.
