מטוס מטאור 13 מס’ 52 נקלט בטייסת העטלף שהוקמה ב-9 באוגוסט 1956 והוחזק בכוננות ליירוט לילה. ב-28 באוקטובר 1956 בשעה 20:00 הוזנק המטוס למבצע “תרנגול” ובו הצוות המבצעי היחיד של הטייסת: צ’אטו צידון והנווט אלישיב ברוש. מטרת המבצע היתה ליירט מטוס תובלה מצרי מדגם איליושין IL-14 ובו הרמטכ”ל המצרי עבד אל חכים עמר וחבורת קצינים בכירים שחזרו מביקור בדמשק. הגנרל היה אמור להמריא במטוס IL-14 ואחריו מטוס שני ובו קציני הצבא הבכירים. אולם (למזלו של) הגנרל, הוא התעכב בדמשק ומטוסו המריא לאחר מכן. את זה לא ידעו צ’אטו וברוש.
הם המריאו ונסקו לגובה 10,000 רגל כשמטוסם מצוייד ב-640 פגזי תותח. בהתיצבם בגובה זה גילה צ’אטו שאין העברת דלק מהמיכלים הנתיקים. צ’אטו לא ידע היכן בדיוק נמצאת המטרה מכיוון שהבקר נתן רק כיוון כללי ולכן לקח החלטה והשליך את המיכלים מהמטוס. בהיותם במרחק 3 מייל מהמטרה זיהה אותה ברוש על מסך המכ”מ שלו ובטווח 210 מטר זיהה אותה גם צ’אטו.

המטוס המצרי טס במהירות 323 קמ”ש, שהיתה קצת מעל למהירות ההזדקרות של המטאור. צ’אטו טס ליד המטוס המצרי כדי לזהותו בוודאות, קיבל רשות לפתוח באש, לאחר מכן תמרן מאחורי האיליושין והחל לירות עליו פגזים נותבים מארבעת תותחי ההיספנו 20 מ”מ של המטאור, שפגעו במנוע השמאלי של המטרה. הנותבים עיוורו את צ’אטו למספר שניות ואז נתקע זוג התותחים הימני. עקב המהירות הנמוכה שבה המטוס טס, ועקב הרתע של התותחים בכנף שמאל, נכנס המטוס לסיחרור.
צ’אטו חילץ את המטאור מהסחרור וחזר אל המטרה שאותה זיהה לפי האש שפרצה מהמנוע השמאלי. הוא ביצע יעף שני על המטוס המצרי שטייסו כיבה את אורות הניווט והאט את מהירות הטיסה. צ’אטו הוריד מדפים, הרים את האף ובהיותו בטווח 25 מטר מהמטוס המצרי פתח באש. המטאור נכנס להזדקרות ולאחר מכן לסיחרור שמאלי. המטוס המצרי נפגע, והתרסק לים. צ’אטו נחלץ מהסיחרור בגובה 300 מטר מעל למים וחזר לנחיתה בבסיס חצור.
זוהי היתה ההפלה הראשונה של טייסת העטלף והאחרונה שבוצעה ע”י מטוסי מטאור.