בבסיס חיל האויר המצרי 286 גרדקה (חורגדה) השוכן במישור פתוח במצרים התחתונה ובמבואות הדרומיים של מפרץ סואץ, היתה מוצבת ערב מלחמת ששת הימים טייסת משולבת 20/21 עם מטוסי מיג 19 של הבריגדה האוירית ה-15, וגם פריסה של גף של מטוסי מיג 21, וגף של מסוקי מי-8 של טייסת 40. הבסיס היה אחראי על ההגנה האוירית במיצרי ים סוף, דרום סיני ואיזור שארם א-שייח.
טייסת 119 הוציאה במסגרת גל התקיפה השלישי של מבצע מוקד רביעית שחקים לתקיפת השדה. בתדריך לגיחה, אמר מפקד הטייסת רן פקר, שהיה גם מוביל הרביעיה, ששדה זה עדיין לא הותקף מפני שהמטוסים בו לא היוו איום על המדינה עקב ריחוקו, עכשיו הגיעה העת לתוקפו, ושהמצרים כבר מוכנים לבוא התקיפה. הזמן שנקבע להגעה למטרה היה לפי התכנון 12:30.
הטייסים שיצאו לגיחה זו היו כאמור רס”ן רן פקר , מספר 2 סגן ארנון לבושין בשחק 20, מספר 3 סרן ראובן רוזן ומספר 4 סרן ברוך קינן. הם המריאו כשהם מצויידים בבידונים גדולים, פצצות ותחמושת לתותחים. הם פנו לכיוון דרום, התכנסו למבנה קרבי, ונסקו לגובה 25,000 רגל כדי לחסוך בדלק. בהיותם מעל נואייבה צללו לגובה נמוך, שינו את המבנה לתקיפה והגבירו מהירות. מעל מפרץ סואץ הם ירדו לגובה 100 רגל, ופנו 90 מעלות לכיוון צפון-מערב אל תוך שטח מצרים במהירות של 540 קשר. תוך שניות הם היו מעל לבסיס. רן פקר הפעיל מבער מלא ומשך לתקיפה לגובה 4000 רגל, התהפך על גבו וצלל על המסלול מצפון לדרום והאחרים בעקבותיו. אש הנ”מ החלה להיות חזקה. הם הטילו את פצצותיהם בשליש הראשון של המסלול הארוך ואלה התפוצצו ופערו במסלול מכתשים גדולים.
זו היתה הפתעה גדולה למצרים שציפו לתקיפה. מפקד הבסיס המצרי החזיק באויר בכל עת רביעית מיגים להגנת הבסיס שפיטרלו מצפון מזרח באיזור א-טור. מטוסינו הגיעו מהכיוון ההפוך ובגובה נמוך, מתחת לכיסוי המכ”מ המצרי. המצרים התעשתו ומגדל הפיקוח הזעיק בקשר את רביעית המיגים להגנת הבסיס.
המיגים הגיעו לאיזור כשרביעית השחקים השלימה את ההפצצה, יצאה מאיזור הבסיס, התארגנה וחזרה בפנייה שמאלית לצליפות. בעת הצליפות אירעה תקלת דלק במטוסו של סרן רוזן ולפי הוראה של פקר הוא ניתק מגע וטס חזרה לבסיס. טייסי המיגים שיגרו רקיטות לכיוון השחקים בהתקפת מצח. אחד המיגים התישב על זנב מטוסו של פקר ומטווח 300 מטר פתח באש כשהוא מכוון לפני חרטום השחק. פקר הוזהר ע”י קינן, שבר חזק שמאלה, השליך נתיקים והעביר את מפסקי החימוש לאויר-אויר. תוך כדי כך הפך הטייה בגובה נמוך ביותר ותוך שהוא שומר על קשר עין עם המיג, עשה לו OVERSHOOT, המיג חלף ועתה נמצא לפני השחק של פקר. זה שם עליו את ה”פיפר” (הכוונת), כיוון למרכז הגוף, לחץ על ההדק והצרור פגע במיג שנדלק והתפרק.פקר משך מעלה והתרחק מענן השברים,ומצא את לבושין בגובה 6000 רגל רודף אחרי מיג בפנייה שמאלית ,ועל זנבו מתיישב מיג בטווח 600 מטר.פקר פנה לעבר המיג המאיים .
המיג שאחריו רדף לבושין זיהה אותו, הפעיל את שני המבערים האחוריים שלו וצלל מטה. המרחק בין שני המטוסים היה 1500 מטר ולבושין סגר טווח ל-1000 מטר ול-500 מטר, כשהוא מתרכז במיג ואינו שם לב לנעשה סביבו. המיג שבר חזק ימינה, לבושין ביצע תמרון אנכי, נסק מעלה ולאחר מכן צלל על המיג ומטווח 400 מטר ירה מתותחיו ופגע בו. טייסו הפעיל את כסא המפלט ונטש. המטוס צלל והתרסק. לבושין פנה החוצה והתרחק לכיוון מדבר סיני והבסיס. המיג שטס אחריו ניסה תחילה לטוס בעקבותיו אך התחרט, ושבר שמאלה לכיוון הבסיס ולנחיתה. כאן פקר הצליח לסגור טווח, ירה, פגע והמיג צלל והתרסק.
בצד המערבי של המסלול נראה לפתע מיג נוסף כשהוא עם מדפים וגלגלים בחוץ ופונה שמאלה עם הרוח לצלע הסופית לקראת הנחיתה, ואחריו סרן קינן שמנסה להפילו. קינן היה במהירות סגירה נמוכה וניסה לשים על המיג את הכוונת. השחק החל לשקוע וקינן הפעיל מבער כדי לעצור את השקיעה אך כתוצאה מכך חלף מעל למיג. פקר ראה את הנעשה והיות וחשש שעקב המהירות הנמוכה קינן יפגע מהנ”מ שירה עליו (ועל המיג), הורה לו לנתק מגע ולהתרחק. המיג נגע בקצה המסלול, רץ עליו אך לפתע נפל לתוך מכתש שנוצר מפצצה שהטילו השחקים והתפוצץ.
שלושת מטוסי השחק שבו בנפרד. הם נחתו בחצרים לתידלוק והמשיכו ונחתו בבסיסם.
