עם פתיחת מלחמת ששת הימים, נשאר סגן אורי גיל,טייס שחק צעיר מטייסת 117,בכוננות “מיידי” ליירוט מטוסי אוייב החודרים למרחב האוירי של המדינה בעוד רוב טייסות חיל האויר תוקפות יעדים של חילות האויר הערביים. יחד עימו נשארו בכוננות סרן אורי אבן ניר, סגן עמית לבני וסרן שמואל דביר.
שיחזר גיל:
“אחרי שעות רבות ב”מיידי”, הזניקו אותנו מרמת-דוד לכיוון סוריה. אתה טס פעם ראשונה בסוריה ופתאום אומרים בקשר: ‘למפגש’. אם יש משהו שמאוד מרגש טייס, זה כשאומרים לו בקשר ‘למפגש’. בשלב מסוים עזבנו את המכ”ם משום שלא היה למיראז’ מכ”ם טוב, הסתכלנו החוצה מסביב ואז הבקר אומר: ‘הם פנו לאחור’. אנחנו לא פונים לאחור, כי אנחנו לא רואים אותם. ואז הבקר אומר: ‘תסתכלו סביב, מייל לפניכם’. אני הייתי בצד ימין, מספר ארבע. שברתי חזק ימינה ואני רואה ש-600 מטר מאחורי יש מיג. “קרו פה כמה דברים שלא יקרו היום. היום אם הבקר אומר ‘לפניכם’, אז יש מטוס מלפנים. והיום, אף טייס צעיר שאני מכיר לא ישבור ויעזוב מבנה על דעת עצמו רק כי אמרו לו ‘מייל לפניכם’ והוא לא רואה שם מטוס. “התחיל בינינו קרב בודדים. שברתי ימינה מתחת לאופק כדי לא להפסיד מהירות. בשלב מסוים הרמתי את האף וגם הוא הרים. שמתי עליו אף. שנינו עולים למעלה ואני לא סוגר עליו. הבנתי שהוא יותר מהיר ממני. למיראז’ יש מנוע מאוד רגיש וראיתי שאני הולך להגיע למהירות אפס, אז סגרתי את המבער והתחלתי להוריד טיפה את האף ואז ראיתי שגם הוא מוריד את האף. הוא הוריד אותו הרבה יותר מהר ממני ונפל יותר מוקדם. “במהירות היחידה האחרונה שהיתה לי, חתכתי מאזנות למקום שאהיה מאוד קרוב אליו, ואז עברנו, הפוכים, קרובים מאוד אחד לשני. המרחק בינינו היה אולי עשרים מטר. כל-כך קרוב שאתה חושב שאתה נוגע בו. וככה, הפוכים, הסתכלנו אחד על השני. הוא היה עם קסדת עור. אני הייתי עם הקסדה הלבנה שלי. “כיוון שהוא הוריד את האף יותר נמוך, הוא גם איבד יותר גובה ועבר אותי. בשלב הזה, נתקעתי במהירות אפס. עזבתי אותו והתעסקתי רק בבעיית המהירות. הייתי צריך לחלץ את המטוס ולא להיכנס לסיחרור, כדי שלא תהיה לי הזדקרות מדחס. לאט לאט נחלצתי מהמצב. בינתיים, הוא כבר היה כמה מאות מטרים לפני. הוא התחיל להשתולל ולהתפרע כדי להעיף אותי קדימה, כדי שאני לא אוכל לירות בו. פשוט שמתי את הכוונת על הקוקפיט שלו. הוא הפך שמאלה, שמרתי כוונת כל הזמן על הקוקפיט שלו, יריתי צרור קצר והכל נכנס בקוקפיט. הוא אפילו לא נטש. זהו, נגמר. היה שקט. “ |
סיפר אורי אבן ניר:
היינו שחר במטוס 88 ואני במטוס 25 בפטרול רגיל באיזור טבריה. בהמשך מצרפים אלינו את לבני בשחק 71 ואת גיל בשחק 70, ואני מוביל רביעיה.בצד השני רביעית מיגים. לא עובר זמן רב ו”למפגש”. חולפים בהד און זוג מיג 21 בלבד,פונים אחריהם ואז לבני וגיל ראשונים.כל אחד בוחר לו מיג. לבני אחרי המיג שלו שנמצא רחוק יותר, במהירות מעל 650 קשר וגובה נמוך, נעלם לנו מן העין, ממשיך עד קו דמשק, מגיע למינימום דלק.יורה ממרחק 500 מטר, לא נראו פגיעות וחוזר הביתה. אני עם שחר שומרים על גיל שנדבק למיג שלו, גובה 5,000 רגל, בערך 1.2 מאך לכיוון צפון מזרח, לדמייר. משגר שפריר שהולך לכיוון המיג אך לא מתפוצץ.גיל מתקרב, המיג הופך הטיות, גיל יורה כל פעם צרור קצר עד שפודע.להבה גדולה והמיג בספליט S נכנס לאדמה. משיכה לגובה וחוזרים בשלישיה. לבני חוזר לבדו לפנינו. |