ביום שישי, 7 באפריל 1967, חודשו העבודות של החקלאים הישראלים בשדות קיבוץ האון שבשטח המפורז ישראל-סוריה למרגלות הגולן.
כשהחלו הטרקטורים בחריש, פתחו הסורים עליהם באש מהמוצב בעמראת עז אל עדין. צה”ל הגיב בירי טנקים והתקרית התפתחה לקרב של ממש תוך הפעלת ארטילריה. בשעה 12:41 קיבל מפקד חיל האוויר מהמטכ”ל את ההוראה להפעיל את חיל האוויר ולתקוף את המוצב הסורי ועוד שלושה משלטים סוריים אחרים.
חיל האוויר היה זה מכבר בכוננות עליונה. מטוסי היירוט היו בכוננות מידית ומטוסי התקיפה עמדו חמושים בכוננות להמראה. בבסיס רמת דוד היה בכוננות גף של שני מסוקי S-58 מטייסת 124 למשימות חילוץ וכן גף של מטוסים קלים לסיור, תצפית וטיווח ארטילרי.
חיל האוויר החל להוציא גיחות תקיפה בשעה 13:32.מטוסי ווטור של טייסת 110 המריאו מרמת דוד והשליכו את פצצותיהם על המטרות. לאחריהם הגיעו מטוסי מיסטר של טייסת 109, מטוסי אורגן של טייסת 107, ומטוסי סמב”ד של טייסת 105 שצלפו וריקטו את המטרות.
הסורים הזניקו מיד מטוסי יירוט ליירט את מטוסי התקיפה שלנו. ליחידת הבקרה הצפונית הייתה בעיה כיוון שמכשירי המכ”מ לא “ראו” אז את איזור דמשק מתחת לגובה 5000-6000 רגל, ובחיל האוויר חששו שהסורים יירטו את מטוסי התקיפה בגובה נמוך, ללא יכולת שליטה של הבקרים הישראליים על הקרב. מטוסי התקיפה חזרו לבסיסם ובמקומם הגיעו לאזור מטוסי שחק של טייסת 101 , טייסת 117 וטייסת 119.
הזוג הראשון שנתקל במיגים הסוריים היו סרן יפתח ספקטור וסרן בני רומח מטייסת 101. ספקטור הטיס את שחק 52 ורומח את שחק 57. הם פטרלו באזור טבריה בגובה 25,000 רגל כשיחידת הבקרה זיהתה מיגים מתקרבים והפנתה אותם למפגש בכיוון 090. כשנוצר המפגש בשעה 12 בצהריים לערך מעל נפאח, ספקטור התארגן מאחורי אחד ממטוסי המיג 21, ירה בו צרור מתותחיו והמטוס עלה באש, צלל והתרסק דרומית לדמשק. לאחר מכן התייצב רומח לצידו של ספקטור שהיה מוביל הזוג ומעט מאחוריו במבנה הגנתי. רומח גילה את המיג השני שטס בנתיב מקביל, פנה אליו והתיישב מאחוריו.
ספקטור לחץ על רומח לפנות את מקומו מאחורי המיג, ולאחר שרומח צמצם את הטווח ל-400 מטר הורה לו להסתלק. רומח לחץ על ההדק וירה צרור של שנייה וחצי שפגע במיג וגרם להתפוצצות ופינה את מקומו לספקטור. זה התיישב מאחורי המיג, ירה בו צרור ושוב אירעה במיג התפוצצות, והוא צלל מטה והתרסק. ההפלה אושרה כמשותפת לרומח ולספקטור.
 |
עוד מטוסי מיג 21 סוריים חלפו מעל עין גב וזוג שחקים מטיסת 117 שאותם הטיסו מפקד הטייסת רס”ן עמיחי שמואלי וסרן שלמה ניר הופנו לאזור מהפטרול באזור טבריה. נוצר מגע בין מטוסינו לבין המטוסים הסוריים. שלמה ניר שיגר טיל שפריר 1 על אחד מהם אך הטיל החטיא. שני השחקים רדפו אחרי המיג מזרחה לתוך שטח סוריה ובשלב מסוים ניתקו מגע וחזרו לאזור הפטרול שלהם.
הסורים התחילו להפגיז את קיבוץ עין-גב ואת קיבוץ גדות. מטוסי התקיפה של חיל האוויר הגיעו לאזור שוב בשעה 15:25 ותקפו את סוללות התותחים הסוריות כדי לשתקן והסורים הזניקו עוד מטוסי יירוט.
מפקד טייסת 119 רס”ן רן פקר ובן זוגו סרן אברהם שלמון ישבו במטוסיהם בכוננות יירוט מידית והאזינו לרשת הקשר. המטוסים היו חמושים בטילי אויר-אויר מסוג שפריר 1, חימוש מלא לתותחים ובמיכלי דלק נתיקים. לפתע נשמעה הקריאה “זנק”. הטייסים לחצו על כפתורי המתנעים, אויר בלחץ גבוה עבר מסוללות בקבוקי ההתנעה למתנעי המנועים. המנועים הניעו, צוות הקרקע הסיר את סדי הגלגלים, וזוג השחקים יצא מסככת היירוט, הסיע במהירות לקצה המסלול וללא עצירה המריא תוך שימוש במבער האחורי . לאחר ההמראה פנו פקר ושלמון פנייה חדה לכיוון צפון, ובמנוע בכוח מלא החלו בטיפוס איטי לגובה 20,000 רגל.
יחידת הבקרה הצפונית הזניקה באותו הזמן גם את זוג השחקים מטייסת הסילון הראשונה שהיה בכוננות מידית ברמת דוד. פקר קיבל הנחייה מהבקר לטוס בכוח מלא לכיוון 010. הוא האיץ למהירות מירבית כששלמון נשאר לצידו. כשהגיעו לאזור הודיע לו הבקר להישאר במעגל המתנה מעל צמח היות ובקרב ישנם יתר מידי מטוסים. זוג השחקים טס במעגלים כשמפסקי החימוש מופעלים ומיכלי הדלק הנתיקים מתרוקנים, ולאט לאט הגיעו לאזור הרמה שהייתה מכוסה בעננים בגובה בינוני ונמוך, ועברו לטיסה במעגל בשורה עורפית.
בינתיים הגיע לאזור מבנה מיגים נוסף, ופקר גילה זוג מיג 21 שחלף מתחתם ופנה פנייה חדה צפונה. הוא דיווח לבקר על קשר עין, לא קיבל תשובה וטס בעקבות המיגים. טייסי המיג ראה את פקר ושלמון שרדף אחריהם, חידדו את הפניה והתפצלו כשמספר אחד הופך הטיה בחריפות שמאלה ופונה צפונה, ומספר שתיים ממשיך לטוס ימינה לכיוון דרום מזרח.
מספר פקר בספרו “נץ בשחקים”:
| “אני מתחיל לסגור טווח על מספר אחד, שמגלה אותי מאחוריו ופונה ימינה ושמאלה, תוך הפיכות הטיה והנמכה חדה. הדבר מסייע לי לסגור את הטווח ביתר מהירות ולהתכונן לירי. השמים מעוננים והמרדף מתנהל בין שני גושי עננים לבנים וגדולים. פתאום המיג פונה ישר לעבר ענן גדול ותוך שניות נבלע בתוכו. אני מאחוריו במרחק של 400 מטרים ובמהירות סגירה יחסית גבוהה. אני שובר חזק שמאלה, כדי לא להיכנס לתוך הענן הסמיך בעקבות המיג, ולאחר מכן הופך הטיה ימינה למרכז המרווח שבין שני גושי העננים. אני ממשיך להנמיך במהירות גבוהה תוך כדי עקיפת הענן מצידו המערבי, ולפתע אני רואה את המיג נפלט מהענן החוצה כמו קליע שיוצא מתותח וניצב בשעה 2 שלי,מימין וקצת קדימה. יפה, כל הכבוד, כך אני אוהב את זה. בתוך שבריר שנייה אני שם עליו את האף, לפני שהוא יגלה אותי. הגובה כ-2000 רגל. משגר עליו טיל שפריר. הטיל רץ לעברו ופתאום משנה כיוון כלפי הקרקע. הטייס מזהה כנראה את מעוף הטיל ופונה חריפות ימינה תוך הורדת האף בחריפות כלפי מטה ופתיחת מבער אחורי. ככה, מתפרע, לא אתן לך לברוח. המיג מגביר מהירות ומנמיך לגובה הקרקע, נמלט בכיוון צפון מזרח לעבר דמשק הבירה. המרחק בינינו גדל לרגע ל-400 מטרים. המיג טס עכשיו בגובה האדמה, מלחך את צמחית רמת הגולן. המהירות שלו מעל 600 קשר. שומר איתו על קשר עין וטס מאחוריו. אני משגר את הטיל השני שהלך גם הוא לעולמו כדרך השפריר הראשון. “לעזאזל”! אני נכנס לאמביציה חזקה. הפלת המיג הזה הופכת כעת לאתגר אישי עליון. ממשיך לרדוף אחריו והוא טס במהירות גבוהה ובגובה נמוך. אני סוגר בקושי את המרחק ל-300 מטרים. שנינו טסים בשורה עורפית כשאנו מתרחקים מזרחה ומתקרבים לבירת סוריה…..” שלמון שרדף אחרי מיג מספר שתיים, השליך נתיקים, פתח מבער מלא וכשהגיע לטווח 1000 מטר שיגר טיל שפריר. הטיל החטיא ושלמון המשיך לצמצם את הטווח ובמרחק 700 מטר שיגר טיל שני שגם הוא לא פגע. טייס המיג החל בסדרת הפיכות הטיה ושלמון מאחוריו. בטווח 400 מטר ירה שלמון על המיג מתותחיו וכנראה שהמיג נפגע אך המשיך לטוס ונחת נחיתת חירום בשדה דמייר. בעקבות הוראה של פקר שלמון ניתק מגע, פנה מערבה לשטחנו והמתין לפקר באזור דרום הכינרת. פקר:” …ואני עדיין בעקבות המיג שלי, עוקב אחריו בגובה נמוך כשהוא נמלט כמו ארנבת רדופה. השעה מאוחרת,העננות המוגברת מסתירה את השמש והראות בגובה נמוך לקוייה. קשה עכשיו לעקוב אחרי המיג הבורח. לאחר כמה דקות טיסה מזרחה לתוככי סוריה, הוא כנראה מרגיש בטוח יותר, מכבה מבער וקצת מגביה את נתיב טיסתו. חשב שעזבתי אותו. המרחק בינינו הלך ונסגר. הטווח אופטימאלי, כ-250 מטר. אני שם את מרכז הכוונת על המיג ומוביל בעדינות את הפיפר לחופת תא הטייס. המתנה קלה. צרור ארוך של 2 שניות ו…בום! פגיעה! מהמטוס יוצא עשן, פיצוץ, ועוד אחד. המיג נפגע כנראה במנועו וכאילו נבלם בבת אחת באוויר, חרטומו כלפי מעלה. המטוס ממשיך לטוס בפנייה ימנית קלה תוך איבוד מהירות וגובה. אנחנו כבר עמוק בתוככי סוריה. אני פונה בחריפות שמאלה ומערבה וממשיך בגובה נמוך ובמהירות גבוהה לכיוון הגבול….” |
שלושה מיגים מופלים
פקר ושלמון חזרו לבסיס וטייסת 119 הזניקה זוג נוסף.המוביל היה רס”ן מוטי ישורון, סמ”ט א’ של הטייסת ואיתו רס”ן עודד שגיא. כשהגיעו לאזור הם צורפו לזוג שחקים של טייסת 117 שאותם הטיסו רס”ן עזרא דותן וסרן אבי לניר בשחק 60. המבנה טס לכיוון דרום ולכיוון השני טס זוג מטייסת 101 שאותו הוביל סרן אבנר סלפק בשחק 81 ואיתו כמספר 2 סרן אמנון שמיר.
פעילות מטוסי התקיפה הסתיימה בשעה 16:15 ואז הזניקו הסורים מבסיס דמייר רביעית מיג 21 שטסה לאזור בשני זוגות. הבקרה איתרה את המיגים בשעה 16:30 ודיווחה לטייסינו. עזרא דותן דיווח על קשר עיין עם זוג מיגים ממערב לפיק ופנה עם בן זוגו לעברם. דותן רדף אחרי מיג מספר 3 ולניר על מספר 4. דותן ניסה לשגר טיל שפריר אך לא הצליח והמיג השפיל את חרטומו לעבר ערוץ נהר הירמוך,ירד לגובה נמוך ודותן אחריו. בטווח 400 מטר דותן ירה צרור מתותחיו, צמצם את הטווח ל-250 מטר וירה שוב. המיג התפוצץ ודותן שבר ימינה כדי לא להיכנס למפל השברים. טייס המיג הצליח לנטוש והמטוס נפל בשטח ירדן.
לניר השליך נתיקים, בדק את תותחיו, צמצם את הטווח מאחורי המיג שלו ל-200 מטר וירה. המיג התפוצץ ולניר לא הספיק לשבור בשל המרחק הקצר בין המטוסים, נכנס לענן השברים ומטוסו התכסה בפיח.
סיפר לניר אחר כך:
| בשלב מסויים ישבתי אחריו בטווח נוח כמעט בלי מהירות סגירה והחלטתי:זה הזמן להתחיל לאט לכוון ולחכות לפיפר (כוונת) על הקוקפיט.חיכיתי ולחצתי על ההדק מתוך כוונה לתת סחיטה.לא הספקתי לסחוט את ההדק ואריתי התפוצצות עצומה מהמיג,ואני חושב שתוך חצי שנייה או שנייה ראיתי ממש להבה עצומה,לא הספקתי לשבור ונכנסתי ממש למרכז הלהבה.אני לא מאמין שהספקתי להיכנס לתוך שברי המיג.יותר נראה לי שסילון של דלק פרץ מהמטוס או האדים עדיין בערו באויר ולמעשה למה שנכנסתי-לתוך הדלק הבוער.עובדה שהמטוס חזר בלי שום פגיעה של איזה שהוא רסיס.בכל אופן עברתי דרך הלהבה.יצאתי וכשהייתי בתוך הלהבה,המטוסרעד כולו והזדעזע.כל החופה היתה שחורה. |
היות ולניר לא יכול היה לראות החוצה, הוא פרש מהקרב ורס”ן ישורון ליווה אותו עד הגבול. בהיותו מעל בקעת בית נטופה התנקה הפיח מהחופה ולניר חזר לנחיתה בבסיסו. המיג שהפיל התרסק בשטח ירדן.
מספר רס”ן (דימ’) סלפק:
| פיטרלנו לאורך הקו בגובה נמוך, אני בשחק 81 ואמנון שמיר כמספר 2 שלי. ראיתי מרחוק ניצנוץ של מטוס (מבריק מהשמש) רחוק במזרח מעבר לגבול. הודעתי לבקר שאני “נכנס” אך אף אחד לא ענה לי פנינו מזרחה לתוך הרמה, לעבר הנצנוץ שטס מערבה לכוון דרום הרמה, ולכשהתקרבנו זיהיתי מיג 21. הוא גם זיהה אותי וניסה למשוך מזרחה, ועשינו כשתי חליפות מספריים והתישבתי על הזנב שלו . בעודי מנסה לשים עליו כוונת, הבחנתי בפגזים מתפוצצים בצד שמאל שלי ומעט אחורנית. הסתכלתי אחורנית וראיתי מטוס שחק כ-1300 מטר אחרי ויורה. לא הבנתי לאן הוא יורה. חזרתי להתרכז במיג שלפני, יריתי צרור ארוך כשאני רואה שהוא נפגע וכנפיו מתמלאות בפגזים שלי, וממש שניה לפני שהמיג מתחיל לבעור, הטיס מפליט את עצמו והמטוס הבוער מתרסק לתוך גבעה ליד הירמוק מזרחית לאל חמה. |
בסיום יום הקרב הזה הפילו טייסי הקרב שלנו שישה מיגים של ח”א הסורי ושמי בסיסי חיל האוויר רעמו מ”בזי” הניצחון שביצעו הטייסים. קרבות היום הזה היו חלק מהאירועים שהובילו למלחמת 6 הימים.
ידיעה שהופיעה לאחר יומיים בעיתון “מעריב” (מקור: “עיתונות יהודית היסטורית”)
נו נו נו ספקטור ככה גונבים הפלות?
בני רומח ז”ל חלל צהל שמקומו לא נודע. לא נשכח.