לאחר שקיבלה ממשלת לבנון את הידיעות על פרוץ מלחמת ששת הימים, קיבלה החלטה להצטרף למלחמה. החלטה זו היתה נועזת ביותר בשל גודלו הקטן של הצבא הלבנוני ויכולותיו.
ביום הראשון למלחמה, כשעתיים לאחר שתקפו מטוסי מיג 17 סוריים ומטוסי האנטר ירדניים את צפון הארץ, הועברה פקודה לטייסת ההאנטרים של חיל האויר הלבנוני שהיתה מצויידת במטוסי האנטר מדגם FGA.MK.70, ושכנה בבסיס ריאק בצפון מזרח המדינה, וזו הזניקה מטוסים חמושים בפצצות ורקיטות לתקיפת בסיס רמת דוד.
טייסת 117,שהיתה אחראית על הגנת שמי המדינה בגבולות הצפוניים,החזיקה מטוסי שחק בכוננות יירוט מיידית, ומטוסים אחרים שלה ביצעו פיטרולים חמושים לצורך גילוי ויירוט מטוסים חודרים.בשעה שתיים אחר הצהריים היו ממלא מקום מפקד הטייסת סרן אורי אבן ניר בכוננות הירוט וישב במטוס השחק מס’ 45 בחצר הדת”ק מוכן להתנעה מיידית. יחד עמו היה בכוננות סרן אברהם אורן,
מטוסי ההאנטר הגיעו לרמת דוד בגובה נמוך, משכו, התיישרו וצללו לתקיפה. הם לא הצליחו לזהות את מסלולי הבסיס, עברו אותו, הפציצו את הלולים של מושב נהלל, פתחו מבער אחורי וברחו צפונה.
ההזנקה היתה מיידית. אבן ניר המריא במהירות רבה ואיתו סגן אבי אורן, רס”ן עזרא דותן, סרן גדעון דרור, וסרן דרור אבנרי. לאחר ההמראה התפצלו המטוסים ואבן ניר ואורן פנו צפונה בעקבות ההנטרים אך לא מצאו אותם, ונשארו באויר לפיטרול כשהם מאזינים לקשר וממתינים להוראות הבקר.לאחר זמן מה הורה להם הבקר לפנות לכיוון צפון. מטוס אוייב התגלה על צגי המכ”מ של יחידת הבקרה כשהוא חודר למרחב האוירי של ישראל מכיוון לבנון.
הם פתחו מבער אחורי בגובה 20,000 רגל ושעטו צפונה. המטוס הלבנוני נמלט לשטח לבנון, שוב חדר לשטח ישראל ושוב ברח צפונה לפני שמטוסי השחק יכלו ליירט אותו. הבקר אסר על הטייסים לחדור לשמי לבנון. לבסוף ביקש אבן ניר אישור לרדוף אחרי המטוס הלבנוני ולחצות את הגבול. האישור ניתן ואבן ניר ואורן הגבירו את מהירותם וצימצמו את הטווח עד שגילו מטוס האנטר לבנוני חמוש ברקיטות. אבן ניר הסתער על ההאנטר אך בשל מהירותו הגבוהה של השחק נאלץ לבצע תרגילים שונים כדי להגיע מאחורי זנבו.
הטייס הלבנוני היה בהלם מוחלט והמשיך לטוס ישר ללא תמרוני התחמקות .אבן ניר גם ביצע גלגולים מסביב למטוס הלבנוני ואף טס הפוך מעליו. לאחר כמה שניות הצליח אבן ניר להתארגן מאחורי ההאנטר, ירה צרור פגזים שפגעו בו אך זה המשיך לטוס. שוב הגיע אבן ניר מאחורי זנב ההאנטר וירה בו אך זה המשיך בטיסה ישרה. לבסוף התקרב השחק להאנטר ירה צרור ארוך ואז החל ההאנטר להתפרק, וחלק ממנו נכנס לכונס האויר של השחק ופגע במדחס המנוע. המנוע כבה.
סיפר לנו אורן:
“מאצבע הגליל רצנו למפגש לכיוון צפון לאחר השלכת נתיקים. היה מוזר בעיננו שנינו ראינו רק מטרה אחת, מטוס בודד בגובה של כ 15000 רגל. אבן נכנס מאחוריו ואני כמספר 2 יצאתי מעט מהמעגל ועליתי למעלה על מנת להמצא תמיד בעמדת כניסה מחוץ למעגל והיה וההנטר שמתמרן טוב ישבור ואבן לא יחזיק אותו. בהפיכות ההטיה עברתי מצד לצד כאשר אני מלמעלה בעמדת כניסה וסביר שטייס ההנטר ראה אותי (ולכן אולי לא תמרן חד כאשר אבן על זנבו). כאשר אבן נפגע מפנל של ההנטר שנכנס לו לכונס הורדתי את האף לכניסה טובה להנטר ומוכן על ההדק אך בהיותי בטווח של כ 300-400 מטר טייס ההנטר נטש, מצנחו נפתח ואני טס אל עבר אבן שבמצוקת מנוע, לא יכול להעלות סלד מעבר לערך מסוים מבלי לחטוף הזדקרות מדחס ולכן מאבד לאט גובה. מריאק הצעתי לאבן לטוס לים מערבה בעוד אני טס במהירות מעל 400 קשר ב S-ים על מנת להגן וללוות את אבן בקו רוחב בירות מערבה. בכל אותה הדרך תארתי לבקר את מקומנו וביקשתי להתכונן לחילוץ ימי, דבר שלא נזקקנו לו כי השקיעה של אבן נפסקה בסביבת גובה 8 ואבן קרטע בשלום לנחיתה ברמת דוד”. |