הקרב האמיתי- על הקרקע
בתקופה האחרונה מטרידים מטוסי מיג 21 מצריים את מטוסי העיט שלנו אשר תוקפים מטרות מצריות בגזרת התעלה. המצרים ‘טובים יותר’ בארטילריה של תותחים, אך היות ואנו ‘טובים יותר’ בארטילריה ממטוסים – הפצצות, הפך חיל האוויר ל’ארטילריה מעופפת’, כמענה המשמעותי להרעשות הארטילריות שהפכו את חיי החיילים שבמוצבים על גדות התעלה לגיהינום.
התשובה המצרית הייתה – יירוטים בהפתעה, במטרה להגיע ל’הישג מוגבל’, אפילו להפלה בודדת של אחד ממטוסי התקיפה שלנו. עבורנו כמובן, הישג מיצרי כזה, הנו בלתי קביל לחלוטין! מאידך, די קשה לתפוס את המיגים, אשר מנסים להתקרב בגישוש זהיר, מתחמקים ונמנעים מכל מגע, כל אימת שהם ‘מריחים’ שיתקלו במטוסי היירוט שלנו.
אנחנו, טייסי היירוט שטסים במטוסי ‘שחק’ (מיראז’), מבצעים אין סוף פטרולים באויר! יש ימים שמחזיקים רצף של פטרולים לאורך כל היום. אלא, שאיננו יכולים לפטרל כל העת בכל מקום בו מתבצעת הפצצה. הפתרון צריך להיות בכך שגם המצרים יופתעו. שגם להם לא יהיה כדאי לשלוח מטוסים ליירוט, כפי שהם רצו לגרום לנו, שנחדל מלשלוח מטוסים לתקיפות קרקע.
עד כה, כבר נקטנו במגוון שיטות עורמה שונות: ‘מעגל אינדיאני’, מצב בו אנו מתחזים למטוסי תקיפה ומבצעים פניות במעגל, כאשר כל מטוס פרוס על רבע מעגל לעומת שאר חבריו. ניסינו גם יעפי תקיפה מדומים, בהם ביצענו פרופיל טיסה זהה לתקיפת מטרות קרקע. היו גם ניסיונות לבצע פטרול מוצנע הנסתר ממכמ”י הגילוי המצריים, במרחק מה מעבר לתוקפים. כך, המצאות מהמצאות שונות. אבל המצרים כבר למדו את כל ה’טריקים’, הם לא לוקחים סיכונים מיותרים. כאשר הם מבחינים בפטרול יירוט שלנו בקרבה מאיימת, הם מזהים בין תוקף אמיתי לבין ‘מתחזה’! בין השאר, על ידי שהם מוודאים שהמטוסים שלנו שחררו פצצות והן אמנם פוגעות על הקרקע.
הפעם לכן, חשבנו על הונאה חדשה אשר תפתור גם את בעיית ה’התחזות’ וגם את הצנעת פטרול היירוט האלים שלנו.
כדי לעשות את ההצגה למושלמת, אפילו מבחינה מנטאלית, אנחנו טייסי היירוט, הצטרפנו לתדריך טיסה משותף יחד עם הטייסים שיבצעו את התקיפה במסגרת טייסת 105, המצוידת במטוסי ‘סער’ (‘סופר מיסטר’ שהושתל בו מנוע J-52 של סקיהוק). טייסת 105 קיבלה פ.מ. לתקיפת מטרות קרקעיות בצפון התעלה. תכנית ההונאה שלנו – התערבבות מלאה של רביעיית מטוסי היירוט, ה’שחקים’ שלנו, בתוך רביעיית התקיפה שלהם, כולל ביצוע היעפים יחדיו והדיווחים ברדיו.
המשימה שלנו: “להפיל מיגים”!
לא “מארב”, לא “פטרול”, לא “הגנה אווירית”… בדרך כלל אלה המשימות, שעשויות להניב ‘מפגש’ והפלת מיגים. הפעם, אלה רק האמצעים… כן, הפעם זו המשימה עצמה: “להפיל מיגים”! למשימה כזו, בה הסיכוי למפגש אינו מקרי בלבד, מאיישים ‘נבחרת’. כלומר, רק טייסים מנוסים, ‘מפילי מיגים’… ה’נבחרת’ הפעם מנתה מובילים בלבד:
‘מספר 1’ – המוביל – יפתח ספקטור מפקד הטייסת בשחק 52
‘מספר 2’ – משה הרץ בשחק 15
‘מספר 3′ – מנחם שרון, סמ”ט א’.
‘מספר 4’ – ישראל בהרב. בשחק 59
אנו חוצים את התעלה מערבה, טייסי מטוסי ה’סער’ מזהים את המטרות ונכנסים לתקיפת הפצצה, כשאנו, המיירטים – אתם ביחד, כל אחד מאתנו ‘יושב’ במבנה קרוב וצמוד, של מטרים ספורים ממקבילו במבנה המפציץ. כך, זוג אחר זוג.
כנראה שפגיעת הפצצות על הקרקע ו’העדר’ מטוסי יירוט עושים את שלהם. נראה שהמצרים ‘שוכנעו’ שזו אכן ההזדמנות לתפוס ‘טרף קל’ והמיגים שהמתינו להזדמנות, לקחו כיוון ליירט את המבנה המעורב שלנו.
אכן, לאחר היעף השני, קיבלנו הוראה “למפגש”! כשה’סערים’ נשלחים לאחור. מייד התפצלנו מה’סערים’ והתארגנו לרביעייה אורגנית ב’זוגות שורה עורפית’, מאיצה לכיוון מערב, תוך שאנו מותירים אחרינו את ‘בידוני’ הכנפיים (מכלי דלק נתיקים). עפ”י דיווחי הבקר, המיגים היו מערבית לנו, כ- 10 מיל ב’שעה 12’.
ואמנם תוך שניות ספורות גילינו ‘קשר עין’… אך עם… ה’בידונים’ המרחפים שהותירו המיגים…!? נראה שהמצרים גילו את התרמית שלנו והספיקו לפנות לאחור.
שעטנו אחריהם לכיוון מערב כשהטווח לא נסגר ונשאר 10 מיל. תוך זמן קצר התברר שהמצרים, לא רק שהיו מוכנים למקרה זה, אלא אף שהכינו לנו הפתעה משלהם… מעין, ‘הפוך על הפוך’…
השליטה שלהם הייתה מצוינת!
הבקר דיווח לנו על מיגים אחרים המושכים אלינו מכוון צפון! רק הספיק לסיים את הדיווח וכבר גילינו זוג מטוסי מיג 21 חוצה לפנים מימין לשמאל. תכניתם הייתה ‘טובה’ – לפתות אותנו לרוץ פנימה אחרי ה’גזר’ ואז יבוא ה’מקל’… אלא, שהמיגים לא כל כך הצליחו ובפועל נכנסו ל’סנדוויץ’ בין שני הזוגות שלנו.
זוג ה’שחקים’ הראשון, המוביל – ספקטור ו’מספר שניים’ – הרץ, פנו מייד לסכל את כניסת המיגים, כש’מספר 3′ שרון ואני מתכוונים להמשיך אחריהם. אני ‘מספר 4’, אחרון בשורה אצלנו. כבר יודע שאם אנו רואים זוג אחד, הרי שבוודאות קיים לפחות זוג נוסף בשטח, שאותו אנו עדיין לא רואים…! היה לי ברור שזה לא ייגמר בזוג הזה. זוג מיגים לא מושך לבד אל רביעיית מירז’ים!
ואכן, הבקר מדווח על מבנה מיגים נוסף המושך אלינו מאותו הכיוון! בשתיים שלוש השניות הבאות הסטתי את מבטי הלוך ושוב, לאחור מימין – למצוא את זוג המיגים הבלתי נראה, וקדימה לשמאל – לשמור מבנה עם שרון וקשר עיין עם הזוג הקדמי והמיגים שעמם. ימינה אחורה… שמאלה קדימה… אחורה…. לפתע, בשבריר מבט גיליתי! זוג נוסף של מיגים! מימין למטה, עדיין ב 90 מעלות, אך מושכים ומתייחסים אלינו. היה ברור לי שאם נמשיך לטוס כך, בהתייחסות רק לזוג המיגים הקדמי תוך הפקרת זוג המיגים האחורי אנו עצמנו עומדים להיכנס ל’סנדביץ’! אני מדווח ברדיו: “שלוש, יש פה עוד מבנה שנכנס אלינו!”…
מיידית, כמעט סימולטנית, אחד אחרי השני – המוביל ספקטור ו’מספר 3′ שרון ‘קראו אותי ל’סדר’: “המיגים ‘שלנו’ מלפנים”! היה ברור לי שהם לא ‘בתמונה’ לגבי זוג המיגים האחורי. הפכתי קלות ימינה ולמעלה כדי להמשיך לשמור עמם ‘קשר עיין’ ולהתכונן ליצור להם זווית צידוד, אשר ‘תשפוך’ אותם אל מחוץ למעגל הפנייה שלנו, תוך שאני חוזר ברדיו: “יש פה עוד מבנה שנכנס אלינו מאחור מימין”!
“תחזור שמאלה לקרב” דרשו ממני, “אנחנו ממשיכים אתם” (עם הזוג הראשון)! הסתכלתי בחטף שוב לשניה אחת ימינה לאחור… זיהיתי בבירור שהמיגים ‘סוגרים’ אלינו. ראיתי את ‘מספר 3’ המוביל שלי
מהסס. זרקתי שוב לקשר: “אני פונה ימינה אליהם”. שרון אומר לי “שלילי, תישאר אתי, המטרה לפנים”. הכל, רק בשברירי משפטים. אני סופית: “מיגים ב’שעה 4′! שלוש, הפוך ותצטרף אלי, ימינה למעלה”! הודעתי למוביל שלי, שהינו גם סגן מפקד הטייסת. הופתעתי מחד המשמעיות של עצמי… שנייה נוספת, שרון גלגל את המטוס והפך ימינה ולמעלה והצטרף אלי. באותה שנייה ממש, ספקטור מוביל הרביעייה עדיין לא מוותר לי: “שלילי ארבע, תישאר עם שלוש”! כדי שלא להשאיר את העניינים לא ברורים ומאחר ועדיין הייתי היחיד שהיה לו קשר עיין עם המיגים, ללא שהות של שניה נוספת נכנסתי לתוך סיום המשפט של ספקטור בקשר: “שלוש, אני ב’שעה 2′ גבוה, תמשוך ותצטרף אלי!”. ראיתי את שלש נענה ומתייחס אלי, כך שזמנית התחלפנו בהובלה ושרון נכנס כללית למבנה מאחורי.
כל האירוע, החל מגילוי המיגים מאחורינו, דרך חילופי המילים בקשר ועד למצב בו שרון טס אחרי – התרחש למשך שניות ספורות בלבד. אלא שאלה השניות הגורליות שבהן יקבע האם אנו נמצא עצמנו נלחמים על חיינו, או על חיי המיגים. לא ניתן להקפיא באוויר את המצב והזמן. נדרשת תגובה מהירה, החלטית וכדאי שתהיה גם נכונה!
ספקטור והרץ המשיכו עם המיגים שלהם ובהמשך הפילו כל אחד – אחד. המיגים ‘שלנו’ המשיכו אלינו בעודף אנרגיה, עברו למשיכה אנכית, ועלו מעל גובה המשיכה שלנו. אולם, בשיא המשיכה הם לא נשארו למעלה, אלא הורידו שוב את האף לצלילה ובכך למעשה אפשרו לי ‘לחתוך’ להם את הדרך ולתפוס גזרה אחורית שלהם. אך לא הייתה לי יכולת לממש מצב ירי: לא טילים ולא תותחים, מאחר והמיגים היו מאוד אנרגטיים ובדרכם מטה חלפו בזוית צידוד גבוהה ופתחו מרחק לטווח רחוק. שוב עברו למשיכה אנכית ושוב אני לא יכול להגיע. מעין סדרה של ‘עולים ויורדים’ לכוון כללי מערב, כשאני חותך בתוך אוסילציות ה’מתפרה’ הזו ומצמצם זווית צידוד בקצב איטי. למעשה, עם קצת יוזמה וטקטיקה נבונה יכלו המיגים ‘להישאר’ למעלה ולרדת עלי כהלכה, ישר לגזרה אחורית, אך הם בחרו אחרת.
לאחר כמה תפעולים אנכיים כאלה הצלחתי לתפוס אותם בכוון מטה. הפעם – הם התיישרו בצלילה מגובה של כ- 22 אלף רגל, בזוית תלולה מאוד, כ- 60 מעלות! ופתחו בדהירה מטורפת כלפי מטה.
הייתי מצויד בשני טילי אוויר-אוויר מבויתי חום, עם חיישני קרינת אינפרא אדום, ‘ברקן’ SW-B. הערכתי שזו תהיה ההזדמנות המתאימה לירי, היות ומכאן הטווח ייתכן ורק ייפתח.
תוך שניות ספורות, כבר אספו המיגים מהירות גבוהה מאוד. סיימתי את ההתיישרות שלי מאחוריהם בטווח של כ- 1000 מטר. כיוונתי כראוי על מיג ‘מס’ 2′ לשיגור טיל, אלא שלא שמעתי שהוא קולט. שגרתי אותו בכל זאת, ולוא כדי להגיע מייד אל הטיל השני שלי. הטיל דווקא ניווט יפה אך ‘התעייף’ בדרך. זה לא הפתיע אותי לאור נתוני טיסה ומגבלות השיגור של טילים אלה.
בקצב מואץ עלתה המהירות אל מעבר למהירות הקול, למאך 1,1… 1,2… כשמד הגובה, אף הוא, רץ כלפי מטה כמטורף בצלילה שיגעונית זו. קצת לפני גובה 10,000 רגל החלטתי שעבורי זה סוף המרוץ וסוף ההרפתקה. הייתה לי קליטה ושגרתי את הטיל השני. הטיל ניהג אל המיג, עבר קרוב והתפוצץ מפיקוד חישני מרעום הקרבה. לא ראיתי אש או עשן מהמיג ותחילה חשבתי שגם טיל זה הלך בדרך קודמו. אלא, שנראה שהטיל כן השיג את מטרתו בדרך כלשהי:
אני כבר הייתי במוד מחשבתי של משיכה להיחלצות, כשלהפתעתי אני רואה את מוביל המיגים מתהפך שמאלה ונכנס למשיכה למטה, לאנך!? האם לביצוע Split-S, תמרון שמשמש אותם כ’תרגיל התחמקות’!? בתמרון כזה, הטייס הופך את המטוס כלפי מטה, ומושך אותו דרך האנך במשיכה רצופה עד אל האופק בכיוון ההפוך. מעין פנייה לאחור, אלא שהיא לא מבוצעת במישור האופקי, כי אם – אנכית.
‘מספר 2’ שלו החל גם הוא לגלגל שמאלה לכיוון מטורף זה ואני אחריו. אך זה לא הגיוני! יחסר גובה כדי להשלים את התמרון! לכן, תוך כדי תחילת הגלגול נמלכנו והחילונו שנינו – המיג (‘מספר 2’) ואני לגלגל חזרה ימינה ועברנו למשיכת היחלצות, לחוצה מאוד! נראה שגם מיג ‘מספר 1’ ‘התחרט’, אך היה ברור שזה מאוחר מדי, הוא כבר לא יהיה מסוגל לצאת מהתמרון שלו, מה שאמנם הוכח מייד לאחר מכן.
משכתי ‘חריף’ להיחלצות. מיג ‘מספר 2’ נעלם לי מתחת לאף תוך שאני זונח אותו לחלוטין, מתרכז בהיחלצות עצמה. למעשה, שמתי פשוט ‘סטיק בבטן’ מתוך תקווה שעקומת ההיחלצות של המטוס תסתיים מעל גובה הקרקע ולא מתחת… מחוג תאוצת ה g ‘גמר’ את כל הטווח המסומן על הצג, נצמד לספרה האחרונה – 10g ונשאר שם. היציאה מהצלילה נראתה ארוכה כנצח, כשמד הגובה עושה את שלו כלפי מטה 9000… 8000… 7000…!
אינני יודע כמה g ביצעתי בפועל מעבר ל- 10g שמראה הצג…, אבל, גם 10g ‘בלבד’ משמעו תאוצה של 10 פעמים יותר ממשיכת כדור הארץ, כלומר, מכפלה של 10 פעמים המשקל.
בעבור הלב – זה שקול כאילו גבהתי ל 17.5 מטר. בשביל שרירי גופי – זה שקול כאילו הוספתי שלושת רבעי טון למשקל גופי. לא ניתן להרים זרוע, כל אחת הופכת לעשרות קילוגרם! לפתע אתה מגלה שללחיים יש משקל והן נמשכות מטה, ואפילו לעפעפיים יש משקל משלהם… וצריך להתאמץ להחזיקם פתוחים. מערכת הראייה הנה הראשונה שנפגעת מחוסר דם, עקב הקושי של הלב לדחוף ולספק אותו עד אל הראש. התופעה מתחילה בהצטמצמות שדה הראיה, אשר הולך וקטן מההיקף למרכז. בתחילה אתה רואה שחור בהיקף, אך השחור הולך ונוגס ממה שנותר במרכז, עד שהמרכז מצטמצם ונעלם גם הוא ואתה בעיוורון מוחלט. עתה, אם תרפה את משיכת הסטיק ותשחרר את המטוס מהתמרון וה g הגבוה – ראייתך תשוב. אובדן הראייה מהווה את האינדיקציה האחרונה לאובדן ההכרה הקרב ובא מייד אחריו. לכן, כל עוד נותר משהו משדה הראייה – יש לי שליטה על ההכרה, לאחר איבוד שביב הראייה האחרון – איבוד ההכרה יקרה בחטף, ללא שליטה וללא יכולת לעצרו.
גוף האדם לא נולד להימצא תחת תנאים פיזיים כאלה. אלא שאינני רוצה גם לסיים את החיים בהתרסקות אל תוך ביצות הדלתא. לכן, אני מאמץ ככל יכולתי את שרירי הבטן התחתונה, שאמורים לסייע ל’חליפת הלחץ’ לשמור עצמי בכרה.
מה יקרה קודם? אובדן ההכרה, התפרקות המטוס, התרסקות לקרקע, או, היחלצות מהצלילה?
הגובה ממשיך לרדת 6000 … 5000… 4000…!
בגובה 2000 רגל יכולתי לנשום לרווחה, הצלחתי להביא את אף המטוס אל האופק. המטוס חולץ. אני ‘שלם’, אלא שמייד גיליתי נזקים במטוס: הגנרטור והאלטרנטור התנתקו, מספר נורות אזהרה נדלקו, הכוונת נעלמה ובנוסף, התנתקו מספר מערכות התלויות באספקת החשמל.
הופתעתי, כשלפתע ראיתי את מיג ‘מספר 2’ עולה לי לפני האף, כבר מצוי בזוית נסיקה גבוהה. צא ולמד עד להיכן – הוא ירד?
גלגלתי את המטוס כדי להביט אחורה למטה, לאמת את מצב המיג האחר – את ‘מספר אחד’. אכן, מצאתי אותו, התרסק על הקרקע מתחתי, הוא לא הצליח להיחלץ מהצלילה המטורפת אליה לקח את כולנו.
הצלחתי להחזיר את הגנרטור והאלטרנטור לפעולה, הכוונת חזרה ו… קדימה, להמשך קרב ה’תופסת’. שרון איתי, מאחור.
מלפנים, בכיוון מערב החל להופיע ‘מרבד’ של עננים נמוכים שנפרסו בשכבה דקה מעל הדלתא. המיג ניסה לרדת אליהם, כדי להסתתר בינם לבין הקרקע ולנתק מגע, הביתה, לבסיסו במנצורה. אלא שהגיע אל שכבת העננים בזוית צלילה חדה מידי ומפאת גובהם הנמוך, נאלץ למשוך בפראות ולהיחלץ חזרה למעלה, שלא לחזור על גורלו המר של המוביל שלו.
כך, חזר המיג לנסות זאת שוב ושוב. לצערי, טילים כבר לא היו לי, שניהם נורו קודם. הטווח נע בין- 600 ל- 800 מטר.
כדי ל’השטיח’ את הזווית לכזו שתאפשר לו לחדור את שטיח העננים ללא התרסקות בקרקע, נאלץ המיג לבצע את תמרוני השבירות שלו במישור יותר ויותר אופקי, דבר שבמקביל קרב אותי לטווח של כ- 500 מטר ושיפר לי את זווית הצידוד.
בינתיים התקדמנו יותר ויותר מערבה, ‘מספר 3’ שהיה כללית אחרי, החל ללחוץ עלי לעזוב ולחזור הביתה. כשאני לחילופין, חוזר ומבקש עוד רגע… עוד רגע…
לפתע, בשבירה פראית דרך צד שמאל עד כוון צפון, המיג הצליח ליצור זווית צלילה שטוחה. הדבר הבטיח לו כניסה בטוחה לענן. אבל, גם קירב עצמו אל התותחים שלי, לכ- 450 מטר. המיג היה כבר בדרכו אל תוך הענן הנמוך, נותרו שתיים שלוש שניות. לא היה לי זמן ‘לשים כוונת’ מסודרת. לפי מיטב שיפוטי ויכולת האינטואיציה, שמתי כוונת קדימה אל מה שנראה לי ההיסט הנכון וללא המתנה לתגובת הכוונת האיטית, אשר דורשת שניה נוספת שחסרה לי – לחצתי את הדק התותחים ויריתי צרור ארוך. הפגזים תפסו את המיג ברגע כניסתו לענן, ראיתי אותו נפגע.
הענן היה בשכבה דקה מאוד. בגובה 2000 רגל חלפנו מתחתיו לכוון צפון במבנה חזיתי: המיג בוער בצד ימין, אני במרכז ובצד שמאל ‘מספר 3’ (שרון). לא רחוק מימין, ניתן היה גם לראות את הבסיס של המיג, שדה התעופה מנצורה הממוקם על גדות הדמייט, הזרוע המזרחית של דלתת הנילוס.
הטייס נטש. מסכן, עוד מעט ויכול היה אולי לנחות בשלום בבסיסו… לפחות יתנחם שהוא ממש ליד ביתו – מנצורה.
מאחר ולא השלכנו בקרב זה את ‘בידון’ הגחון היה לנו הרבה דלק. דהרנו חזרה במבנה פתוח להגנה הדדית, בגובה נמוך, מלחכים את הביצות וחצינו את הדלתא מזרחה, עד אחרי התעלה, הביתה, לבסיסנו בחצור.
אלא שרק על הקרקע החל הקרב האמיתי. התחקיר שלאחר הקרב התמקד בעיקר בי. ליתר דיוק, בביקורת עלי. שום תחקיר על המלכודת אליה הוכנסנו וממנה חילצתי את הרביעייה. אף מילה על ההישג והתוצאות – הפלתי זוג מיגים! היה קשה מאוד. תחת התפיסה העקרונית של ‘מספר 2 למקום’, הואשמתי בכך שלא נשמעתי להוראות, שכאילו “הלכתי לבד”, אל זוג מיגים לכאורה לא רלוונטי, שנטלתי את ההובלה ואילצתי את ‘מספר 3’, סגן מפקד הטייסת לבוא איתי ולא אפשרתי לו להכתיב את מהלכי הזוג בקרב. ובנוסף, ביקורת אינסופית על ‘בזבוז’ טיל ששיגרתי ללא קליטה ועל ירי בתותחים ללא כוונון ‘תקני’.
עמדתי הייתה, שבמצבים מסוימים, כגון אלה, יש מקום וגם חובה ליוזמה של ‘מספרי שניים’, כשכל מקרה ומקרה כזה יש לתחקר ולבדוק עניינית ולא רק עקרונית: האם היוזמה הייתה במקומה, נכונה, או לא (כשלגופו של עניין, יוזמתי בקרב הזה הייתה נכונה והכרחית!). אך, מאחר והעיקרון שבו דגלתי – לא התקבל, ממילא לא נבדק האירוע הקונקרטי.
במקרה זה שום דבר לא התנהל לפי המקובל בחיל האויר, לא תרבות התחקיר ולא מה שתמיד קובע בסופו של דבר – ‘מבחן התוצאה’. לכן, לא אהבתי את ה’תחקיר’ ההוא ולא את מה שנלווה לו, כשמפקד הטייסת שהיה גם המוביל, ספקטור הדיח אותי מהטייסת (בצורת ‘קידום’ לתפקיד סמ”ט ב’ בטייסת מטוסי ‘אורגן’, המשמשת לקורס אימון מבצעי לטייסים צעירים).
למעשה, אל אירוע זה נתחברו ונתערבבו יחדיו מספר עניינים שהפכו לסלע מחלוקת מדובר, בהבדלי תפיסות מבצעיות בין ספקטור לביני. ספקטור בחר לא לראות בי אתגר, אלא ‘הפרעה’ ונפטר ממני.
סרן ישראל בהרב
© כל הזכויות שמורות לתא”ל (מיל’) ישראל בהרב.אין להעתיק את המאמר או להשתמש בו או בכל חלק ממנו ללא אישור בכתב מהמחבר.
