הימים ימי מלחמת ששת הימים, ואני אז סגן צעיר, מפקד מחלקה בפלוגת הובלה מילואים 587 שהייתה מצויידת ברכב רב מינוע שכינויו בצה”ל “פרש” . (פורד גרמני מעודפי נאט”ו).
כמו כולם גוייסנו לתקופת המתנה בת 3 שבועות ב”מחנה נתן” ליד באר שבע. התוכנית המקורית לגבי פלוגתנו הייתה כניסה לסיני עם כוחות היבשה’ תוך ניצול העבירות הגבוהה של הרכב הרב מינוע שלנו ברחבי המדבר.
אלא שכתמיד, כל תכנית היא בסיס לשינויים … חטיבת הצנחנים (55) שהיית מיועדת לצנוח בסיני הופנתה לכיבוש ירושלים. כל הרכב של פלוגתנו נמסר לצנחנים ואנחנו נותרנו סגל מלא של פלוגת הובלה ללא תעסוקה במחנה נתן …
ימים ספורים אחרי סיום הקרבות הוקמה בג’בל ליבני, (שהיא צומת הדרכים המרכזית בסיני) יחידה לאיסוף שלל, ואנחנו , סגל פלוגת ההובלה שנותר ללא רכב , הועברנו ליחידת איסוף השלל, במטרה לצייד ולהפעיל את פלוגתנו עם המשאיות מתוצרת רוסית שהצבא המצרי הנסוג השאיר בכמויות עצומות בכל רחבי סיני .
אני עצמי צורפתי כקצין הובלה למטה פיקוד השלל, שהיו בו קצינים מומחים מכל החילות. כל יום סיירתי במרחבים העצומים של סיני בחיפוש אחרי ריכוזים גדולים של שלל שלאחר מכן תוכנן הפינוי שלהם. בחיי האזרחיים הייתי אז חבר “דן” , מדריך תיירים וטייס חובב …היה לי רישיון טייס פרטי והיו לי אז כ- 60 -70 שעות טיסה על מטוסי פייפר סטירמן וססנה, הייתה לי הרגשה שאמצא , בין שאר ה”מציאות” , גם מטוס תקין ושמיש …
כמובן שביקרתי בכל שדות התעופה הנטושים בסיני. סמוך לבסיסנו היה שדה התעופה של ג’בל ליבני1 היו שם מספר מטוסים הרוסים של חיל האוויר המצרי, בעיקר מטוסים קלים מתוצרת רוסיה . ביקרתי גם בשדה ביר תמאדה2 , כשישים ק”מ דרומית לג’בל ליבני , מצאתי שם שרידים של מסוקי מי 8 הרוסים …יום אחד מצאתי מטוס איל 14 , הגירסה הרוסית של דקוטה , שנחת בשטח כ – 20 ק”מ מערבית לרפידים. כמובן שהיה הרוס ולא היה לו כל ערך .
באחד הימים סיפר לי אחד מהפקודים שלי, שראה מטוס מצרי צהוב מכוסה ברשת הסוואה בשטח, בסמוך למפקדה מצרית נטושה (לא בשדה תעופה) כ – 10 ק”מ דרומית לשדה התעופה ביר תמאדה …כמובן שמיד התארגנתי לנסיעה למקום .
מצאתי מפקדה מצרית גדולה , פרושה על משטח גדול שטוח עם אבני חצץ קטנטנות – חמאדה . בדיעבד התברר לי כי הייתה זו מפקדת הארמיה המצרית הרביעית עם כ- 200 טנקים בפיקודו של הגנרל המצרי סעד א שאזלי מי שהיה מאוחר יותר , במלחמת יום הכיפורים, הרמטכ”ל של צבא מצרים . הארמיה הזו הועברה למקום מאזור רפיח בעקבות תרגיל הונאה שפיקוד הדרום ביצע בהעברה של אוגדת טנקים דמה עשויים מקרטון לאזור כונתילה, אשר בצד שלנו של הגבול המצרי.
שם מצאתי את המטוס הצהוב שהיה מכוסה ברשת הסוואה והגלגל השמאלי שלו היה מפונצ’ר. זו כנראה הסיבה שלא השתמשו בו לבריחה אלא השאירו אותו במקום … המטוס היה מטוס קל דו מושבי Side by side , דומה מאד בצורתו החיצונית לפוקר שהיכרתי . המטוס היה מתוצרת חילואן במצרים עם מנוע קונטיננטל מתוצרת ארה”ב כמו בססנות . כל הכיתובים היו בערבית , גם על המכשירים. אחד הפקודים שלי ידע ערבית, ותרגם לי את הכיתובים וגם את שם המטוס , גומהוריה .
כאמור, הייתי אז טייס חובב ובעל רישיון טייס פרטי … התיישבתי במושב הטייס פתחתי את המגנטות וניסיתי להתניע . נשמעה נקישה . המצבר היה מת. ידעתי מניסיוני על הפייפרים הישנים 90 כ”ס שלא היו מצויידים בסטרטר, כיצד מניעים בסווינג והחלטתי לנסות …הושבתי את החייל שלי ליד ההגאים , הראיתי לו את המצערת פתחתי את המגנטות ואמרתי לחייל שאני אנסה להתניע על ידי סיבוב הפרופלר מבחוץ , כל מה שעליו לעשות אם המנוע יותנע זה להוריד את הסל”ד על ידי סגירת המצערת . למרבה הפלא אחרי כ 3 סווינגים המנוע הותנע ועבד יפה להפליא …
בחוץ , ירדה כבר השמש והתחיל להיות חשוך, החלטתי לחזור לבסיס , כ- 70-80 ק”מ ולשוב בפעם אחרת .
למחרת , חזרתי אל המטוס “שלי”, הבאתי איתי משאית שלל מסוג “זיל” שהיה לה קומפרסור המיועד לאפשר הוצאת אוויר מהגלגלים לנסיעה בדיונות ולמלא אוויר בגלגלים לנסיעה על הכביש . ניסיתי למלא אוויר בגלגל המפונצ’ר של המטוס אבל זה לא הצליח … ככל הנראה הטייס המצרי שנחת על החמדה קיבל פנצ’ר בגלגל בנחיתה והמשיך להסיע את המטוס על הפנצ’ר עד למקומו .
זו כנראה הסיבה שהגנרל שאזלי נאלץ לנטוש את המטוס ולברוח בדרך היבשה .
משלא הצלחתי לנפח את הגלגל , פירקתי אותו ולקחתי אותו איתי לבסיס על מנת לתקנו שם . עם פירוק הצמיג מהחישוק, התברר שהפנימי ניזוק כל כך (כתוצאה מההסעה על הפנצ’ר ) עד כדי כך שאי אפשר היה לתקנו . במשך מספר ימים ניסיתי להשיג פנימי מתאים ללא הצלחה . ואז ניזכרתי שבשדה התעופה של ג’בל ליבני ישנם כמה מטוסים מצריים שנפגעו על ידי צליפות חיל האוויר שלנו . ואכן מצאתי שם מטוס קל פגוע עם גלגל אף שלם , לא הצלחתי לזהות את סוג המטוס . הפנימי של הגלגל הזה אמנם היה קצת יותר גדול מהמידה של גלגל הגמהוריה אך הצלחתי להתקין אותו בתוך הצמיג של הגמהוריה …
חשבתי אז שאני טייס “גדול” ומנוסה מספיק בכדי להטיס את המטוס לארץ ולמסור אותו לחיל האוויר . הכנתי גם קופסה עם צבע על מנת לצייר מגן דוד על גוף המטוס . הכל היה מוכן , אך לבסוף בכל זאת גברה התבונה, וצילצלתי לחבר ילדות שלי, סא”ל דוד יהלום שהיה אז מפקד טייסת 100 בכנף 15 . סיפרתי לו על המטוס ואמרתי לו שאני מתכוון להטיס אותו ארצה, ואני מבקש ממנו לדווח לבקרה . יהלום הרגיע את התלהבותי ואמר : “חכה חכה, אני אבוא מחר ונראה “…למחרת בזמן שקבענו נפגשנו בשדה התעופה של ביר תמאדה . יהלום הגיע במטוס דרור עם עוד טייס , מכונאי וחבית עם דלק , אני לקחתי את כל החבורה עם הגלגל שאני תיקנתי , ועם חבית הדלק ברכב שלי למטוס הגמהוריה . שם המכונאי בדק בקפדנות את המטוס ,ניקז את הדלק שהיה במטוס, מילא את הדלק שהביאו איתם , יהלום התיישב על ההגאים ואני התנעתי לו בסווינג והוא המריא לכמה דקות טיסה לרפידים לתידלוק מלא ובדיקה נוספת . אני טסתי עם הטייס השני לרפידים .
ברפידים הצטרף אלינו מטוס דרור נוסף, וטסנו במבנה לתל אביב , הגומהוריה הצהוב מוביל, ומטוס דרור בכל צד .
המטוס שהיה אירובטי מלא , שימש את טייסי 100 לטיסות כיף וארובטיקה לתקופה של כמה חודשים . גם אני הגעתי באחת החופשות שלי ולקחו אותי לשעה של טיסת כיף . בהמשך התגלה סדק בפרופלר והמטוס קורקע והושבת .
במשך הרבה זמן לא ידעתי מה קרה עם המטוס הזה . הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה … אף אחד לא ידע לספר לאיפה נעלם . לפני כשלוש שנים הוזמנתי לטכס החלפת הפיקוד על בסיס חצרים , קרוב משפחתי תת אלוף אבשלום עמוסי נכנס לתפקיד . בזמן הטכס פגשתי שם את תת אלוף טרנר ושאלתי אותו אולי הוא יודע איפה נעלם הגמהוריה ?? אה , הוא אמר , החלפנו אותו עם אספן בריטי תמורת הרווארד שבמצב טיסה היום במוזיאון חיל האוויר .
התעלומה נפתרה .
הערות המערכת:
1 שדה ג’בל ליבני . ניבנה על ידי המצרים אחרי מבצע קדש (1957) כבסיס קדמי משני ששימש לפריסה בחרום והיו מוצבים בו מספר מטוסים מיושנים . היה בו מסלול אחד 03-21 באורך 2800 מטר במבצע מוקד ביצע זוג מטוסי מיראז’ 3 של טייסת 117 תקיפת צליפה בלבד . תקיפה נוספת על ידי 3 אורגנים של טייסת 107 . לאחר מכן השדה ננטש .
2 שדה ביר תמאדה . נבנה על ידי המצרים בשנות ה- 60 ,סמוך מאד לכניסה למעבר הג’ידי ולמספר בסיסי שיריון מצריים . שימש את חיל האוויר המצרי בעיקר למסוקים ולמטוסי תובלה . היה בו מסלול אחד 12 – 30 באורך 3010 מטרים . שימש פרק זמן את חיל האוויר הישראלי למסוקים ומטוסי תובלה כ – בח”א 7 .
אז מה זה גומהוריה?