פרטי המסוק:
דגם: 212
טיפוס: מסוק סער
יצרן: בל,ארה”ב
מספר יצרן: 32231
תולדות המסוק:
נקלט בחיל האויר בשנת 1976 והוצב בטייסת 123 בבסיס חצרים. שימש לחילוצים, מרדפים, תובלת סער ולאימון חניכי ביה”ס למסוקים.
יצא משירות, שומר ואוחסן בבסיס חצרים. הוצא למכירה במכרז של סיב”ט.
בשנת 2005 נרכש ע”י החברה הספרדית גוארדיה .נשלח לספרד עם שני מסוקים נוספים (מס’ זנב 032,036 ) והועבר למתקני החברה באיזור תעשיה בנוואס דל ריי,עיר קטנה הנמצאת 52 ק”מ דרומית מערבית למדריד.
במסמך מתאריך 22 באוקטובר 2009 המופיע באתר “וויקיליקס”, מבקש משרד החוץ האמריקאי מגורמים שונים בממשל האמריקאי את עזרתם בבדיקה לגבי הפרת תנאי רישיון יצוא מספר GC 0411-09 מתאריך 26 במרץ 2009 ע”י החברה הספרדית עקב חשש שהיא תנסה למכור את המסוקים לאירן דרך ספרד.המשרד מבקש ביצוע חקירה כדי לוודא שהמסוקים הגיעו למוסך במדריד וכן לוודא שמשתמשים במסוקים למטרה שהוצהרה בבקשה לרשיון היצוא, וכן לבדוק, בעזרת מכונאי החברה את מצבם המכני.
מספרי המסוקים שפורטו במסמך הם מס’ זנב ח”א 014,032,036.
במסמך נוסף באותו נושא שנחשף, שהיה שדר לשגרירויות ארה”ב במדריד,ברלין, שטוקהולם ותל אביב,נכתב כי:
“איש משטרת ספרד, בליווי הנספח האוירי האמריקאי, ביקרו את המקום כפי שנדרש, כדי לוודא שמשלוח משנת 2009 של 3 מסוקי בל 212 שהועברו לספרד משוודיה הגיע ליעדו המוצהר בבקשה לרשיון יצוא,וכן לוודא כי המשתמש הסופי בוחן את מצבם המכני של המסוקים כדי להחליט על פעולות מסחריות נוספות בהתחשב במצבם.כפי שנכתב בבקשה שנחתמה ב-6 בפברואר. במחסן נראו כל שלושת המסוקים, האדונים איוון בדיה ופדרו טורס גאלגו ליוו את הסוקרים בביקורם במתקני החברה, כולל במוסך בו המסוקים מאוחסנים, ושניהם סיפרו איך רכשו אותם והתוודו שלא היו צריכים לבצע את העיסקה. הם הציגו את עצמם כמשקיעים המנסים להציל ככל האפשר מהעיסקה הגרועה הזו. בדיה וטורס היו כנים בהציגם את חוסר האופציות המסחריות וביקשו את עזרת השלטונות בהצלת השקעתם ככל הניתן,כפוף לתקנות הבינלאומיות להעברת נשק (ITAR). נציג השגרירות האמריקאית יעץ לבדיה וטורס שיש צורך להגיש בקשה לשינוי שם המשתמש הסופי ברגע שיזהו קונה פוטנציאלי. קבוצת גוארדיה ממוקמת במתחם חדש שהוקם בשנת 2009, ונמצא כשעת נסיעה ממדריד.לחברה עשרה עובדים והיא מרושיינת בספרד לעבודה על ממסרים ומנועים, ולשפץ “חלקים דינמיים”, לא כולל להבי מסוקים.בהמשך למשרדים שהוקמו בבניה “ירוקה”,הראה בדיה לבודקים “חדר נקי”, וזה בניגוד למראה ההאנגר הבלתי מושלם יחסית, שהיה ללא בקרת טמפרטורה ובעל מראה מאובק מאד. שני מסוקים נראו עטופים ביריעות ניילון מכוסות באבק ואילו השלישי, מס’ 014, שפורק חלקית למטרת תצוגה לקונים פוטנציאליים,היה גם הוא מכוסה באבק. בדיה סיפר שהלהבים היו חלודות מעבר לכדאיות תיקון,ואמר שיתר החלקים מאוחסנים על מדפים במחסן מאובטח בהאנגר. בדיה וטורס גוללו את סיפורם שהתחיל בעיסקת רכישת 16 מסוקי בל 212 ממשרד הביטחון הישראלי שממנה קיבלו משלוח של שלושה על בסיס של ניסוי לפני ששותפם הגרמני (חברת European Petrol Station או EPS ) נסוג מהעיסקה. בדיה וטורס תארו פגישות שנערכו בישראל בשנים 2005 ו-2006 שבהן השתתפו נציגי EPS. לדבריהם,חברת גוארדיה עומדת להגיש תביעה נגד משרד הביטחון להחזר תשלום המקדמה בת בסך 1.2 מליון דולר ששילמה, ונודע שהיא קרובה להסדר עם עורכי הדין הישראליים.שישה עשר מסוקים אלו,הם חצי מכמות של 32 מסוקים שעמדה למכירה. בדיה הזכיר את הדוגמה של חברת INAER הספרדית שרכשה שישה או שמונה מהם כדי להסב אותם למסוקי כיבוי בעלי תעודת כושר טיסה בקטגוריה מוגבלת.כשחברת גוארדיה הסכימה לרכוש מסוקים נוספים בקבוצות של ארבעה. בדיה סיפר שכוונתם היתה תמיד להטיסם בתוך גבולות אירופה.הם ייצאו את המסוקים לשוודיה בתקווה לקבל תעודת כושר טיסה ביתר בקלות מאשר בספרד, וטענו שהם הוציאו כ-400,000 דולר יותר כדי לרשיין את המסוקים,אולם בזמן כל שהוא לאחר הרכישה וההעברה, השתנו החוקים באיחוד האירופי ומנעו רישיון מסוקים אלה למטרת כיבוי שריפות ושימושים אזרחיים אחרים.(הערה:גם INAER לא הורשתה יותר להטיס את מסוקי הבל 212 שלה).הם גם אמרו שאין להם וגם לא יהיו להם מסמכים פיננסיים ולא מסמכים טכניים של המסוקים,(הלוג בוקים נשארו בישראל) . בדיה טען בכנות שאפילו אם הם יכלו או רצו להביא את המסוקים לכושר טיסה,אין שום דרך שיוכלו לטוס באירופה או בארה”ב. עקב כך, אמרו לנו המשקיעים,הם חיפשו לקוח שירכוש את המסוקים שלמעשה “נתקעו” איתם. היתה להם התעניינות (קניינים מהרפובליקה הדומיניקנית,מקסיקו, קוסטה ריקה,דובאי, ישראל,קנדה וקולומביה), אך אף אחד מהם לא שאף להגיע לחתימת עיסקה.היה להם גם ביקור ממרכז המודיעין הספרדי (CNI), והם גם שקלו להוריד את המחיר שביקשו עקב חקירת השלטונות האמריקאיים והמודיעין הספרדי, כדי להוריד את המשקיעים שלהם מעל גבם.הם גם אמרו לנו שהם בודקים את נושא השבתת המסוקים ואיך להסיר מהם את המאפיינים הצבאיים כדי לגרוט אותם ולמכור כמה שיותר חלקים.הם התעקשו שמטרתם להיפטר מהמסוקים בחלקים ולהחזיר לפחות חלק מהשקעתם.הם ביקשו את עזרתנו בלהגדיר אילו חלקים יכולים להימכר בארה”ב והם הבטיחו שאם לא יקבלו רשות, ישמידו את המסוקים וידווחו לממשלת ארה”ב. לסיכום: בהנחה שאין כאן כוונות זדון, ובידיעה שהמודיעין הספרדי התעניין בחברה זו ובשלושת המסוקים, ולאחר התיעצות עם גורמי הממשל,העברנו לבעלי המסוקים את הפעולות שהם צריכים לעשות אם יהיו להם רוכשים לחלקים ספציפיים.כעת, כשהם נראים מחוייבים למכור את המסוקים בצורה של חלקים,המשוכה הראשונה תהיה לפרק את המסוקים ולזהות איזה חלקים ניתן למכור.לאחר מכן,הם חייבים למצוא קונים, ולפני כל מכירה החברה צריכה להגיש בקשה לשלטונות ארה”ב לשינוי המשתמש הסופי לכל חלק. נכון ליום כתיבת דו”ח זה,לא יצרו שני המשקיעים קשר עם שלטונות ארה”ב בקשר לכוונותיהם.נציגי ממשלת ספרד יגיעו שוב לבעלי המסוקים לאחר חופשת חג המולד כדי לבדוק אם עמדו בהתחייבותם”. |
ובכתבה שפירסם העיתון הספרדי “EL PAIS ” ב-11 ביוני 2011 נכתב:
“המודיעין הספרדי והשירותים החשאיים האמריקאיים עקבו במשך שנתיים אחרי שני אנשי עסקים ספרדיים שנעצרו לבסוף על מעורבותם במכירת מסוקים לאיראן, סוג של עסקים שנאסר ע”י האו”ם. אנשי העסקים הם חיימה בדייה גארסייה ופדרו טורס גאלגו, שנעצרו ב-25 במאי 09 יחד עם ארבעה אנשי עסקים מאיראן במחסן בנוואס דל ריי (מדריד), שם הוחזקו שלושה מסוקים.באותו יום עצרה המשטרה בסבאדל (ברצלונה) שני אנשי עסקים ספרדיים אחרים,שבבעלותם היו שישה מסוקים דומים. “האיראנים”, לפי משרד הפנים,”הגיעו לספרד כדי לסכם על רכישה של ציוד צבאי”, והפרו את האמברגו על איראן שהטיל האו”ם. בין השמונה שנעצרו, איש עסקים איראני שמושבו בדובאי. רוכשי המסוקים לא יכלו למכור אותם במשך 5 שנים. הסיפור הביזארי של מסוקי בל 212 אלה מתחיל בשנת 2005. לפחות שלושה מהם,שהיו שייכים לבדיה ולטורס ושהם אותם מסוקים הנזכרים במסמכי ויקיליקס לעיל,נעקבו ע”י האמריקאים. זה לא היה מעקב חשאי,אנשי העסקים קיבלו ביקורים רבים של פקידי ממשל אמריקאיים ושל אנשי מודיעין ספרדים שבהם דובר על גורלם של המסוקים. משרד הביטחון הישראלי הוציא מכרז למכירת מסוקי בל 212 בשנת 2005. המשרד רצה להיפטר מכמות גדולה של מסוקים ישנים. לחברה גרמנית בשם יורופיאן פטרול סטיישן היתה האפשרות לרכוש שישה עשר מהם.מאוחר יותר, החברה הספרדית גוארדיה השקעות, בבעלות בדיה וטורס, נכנסה לעסקה זו.נציגי החברה הגרמנית, הספרדים ומשרד הביטחון חתמו על חוזה בו סוכם כי גוארדיה תרכוש את המסוקים ושהיא תהיה אחראית עליהם. (הערת המערכת: מס’ זנב 014,032,036). בדיה וטורס רצו לשלוח את המסוקים לשוודיה מפני שבספרד החקיקה היתה קשיחה ואי אפשר היה לצפות לקבל תעודות כושר טיסה עבור המסוקים.בשלב זה הם הקימו חברה בשטוקהולם בשם יורופיאן הליקופטר סרוויס ובקשו רישיון יצוא מהממשל בארה”ב להעבירם לשוודיה וזאת מפני שהמסוקים היו צבאיים ומתוצרת ארה”ב. בזמן ההוא, האיראני הראשון בסיפור,עלירזה ולדחאני,(שהיה בעלן של חברות רבות באיראן ובדובאי,אחת מהמדינות המשמשת את האיראנים לעקיפת חוקי האמברגו)- הופיע בזירה.ב-5 בנובמבר 05 , אחת מהחברות שלו, Exim Corner International General Tradingחתמה על חוזה עם הספרדים, לחיפוש משותף אחרי מסוקים. לפי עורך דינו של בדיה,חיימה סאנז דה ברמונד,האיראני מימן כמעט את כל הסכום שנדרש ע”י הישראלים עבור המסוקים.את הסכום הזה היה על גוארדיה להחזיר לו מאוחר יותר. לבסוף, בפברואר 2006 המסוקים הועברו לשוודיה לאחר שהתקבלו אישורים מארה”ב ומישראל,אך שם, לפי דובר חברת גוארדיה, שם דבר לא קרה לפי המתוכנן.החקיקה לגבי הוצאת תעודות כושר טיסה הוקשחה,וכן המסוקים היו במצב קשה יותר מששערו הבעלים,ולכן הם לא היו יכולים למכור אותם למטרות תובלה או כיבוי מהאויר, כפי שחשבו לעשות.הזמן חלף לו והמסוקים המשיכו להתפורר. המסוקים אוחסנו שלוש שנים בשוודיה. הספרדים הגיעו למסקנה שהם לא יוכלו למכור אותם שם וביקשו רשות לאחסנם בספרד.לשוודים ניתן רישיון יצוא והאמריקאים אישרו את ההעברה בשני תנאים:שנציגי הממשל יוכלו לבדוק אותם לכשיגיעו למדריד, ושכל שינוי במיקומם או בשימוש שלהם יצטרך לקבל את אישורם. המסוקים הגיעו לספרד במאי 05 , ארבע שנים לאחר שנרכשו מישראל.מסמכי וויקיליקס חשפו חשש אמריקאי שהמסוקים יועברו לאיראן. מסמך בחתימת מזכירת המדינה הילארי קלינטון מ-22 באוקטובר 09 ביקש מהשגרירות במדריד להשגיח על המסוקים שהגיעו משוודיה ולבדוק שמשתמשים בהם כפי שהוגדר בבקשה לרשיון יצוא.המסמך הזהיר כי” זהו אחד האחרונים מסדרת מאמצים של משרד החוץ לחקור חשדות שהחברה השוודית תנסה להעביר את המסוקים לאיראן דרך ספרד”. איש העסקים האיראני הופיע שוב בזירה בשנת 2009 , 4 שנים לאחר שהמסוקים חזרו לספרד. הוא רצה להחזיר את השקעתו,ואז, לפי פרקליטם של בדיה וטורס, יצר קשר עם קבוצת חברות בברצלונה בשם Linnaeus and Grup Les Fontsשגם לה היו מסוקים, ושהביעה התעניינות ברכישת שלושת המסוקים. במאי 2009, החברה האיראנית מדובאי וחברת גוארדיה חתמו על תוספת לחוזה המקורי בה סוכם שהחברה האיראנית תרכוש שניים מהמסוקים ותהיה לה אופציה לרכישת השלישי.לפי עורכי דינה של גוארדיה,הלקוחות הוסיפו במסמך תנאי שהרכישה תהיה בתוקף רק אם ההעברה תתבצע לחברות בברצלונה ולא לחברה בדובאי, ובלווית אישור ממשלת ארה”ב.האיראני הסכים, והודיע שיגיע לספרד לבדוק את מצבם של המסוקים. ב-25 במאי 2011 הגיע ולדחאני למדריד ונסע לנוואס דל ריי.ליווה אותו עו”ד איראני ממשרד עו”ד בברצלונה,בעל חברת תעופה איראני ומהנדס.בעוד הם בודקים את המסוקים, פרצו למקום סוכנים של המפקח הכללי לענייני מידע של המשטרה ועצרו את כולם. בברצלונה נעצרו חוזה סראוס ופדרו מריה סאנז דה מטורנה,מנהלי החברות שהיו אמורות לקבל את שלושת המסוקים. הם החזיקו עוד שישה מסוקים דומים במחסנים משלהם. בדיה וטורס הוכנסו לכלא באשמת אחסנת והברחת נשק בלתי חוקי.האיראנים שוחררו בערבויות שונות, ולפי דובר בית המשפט הגבוה לצדק במדריד,שני אנשי העסקים בברצלונה שוחררו לאחר גביית עדות מהם בסבאדל. |
אחרית דבר
בדיה וטורס שוחררו לבסוף באוגוסט 2011 לאחר שלדברי התובע הכללי “לא נמצאו מספיק הוכחות למסחר בלתי חוקי בנשק”.גורלו של אנפה 014 ושל שני האחרים לוט בערפל:לפי מקורות רשמיים הם לא שוחרר מעולם ועדיין מוחרמים,בעוד מקורות תעופה בספרד טוענים שהמסוקים פורקו לחלקים.
.Many thanks to Mr.George C.Kuntz for his help in preparing this article