פרטי המטוס:
דגם: מוסקיטו T.MK.III
יצרן: דה הוילנד,בריטניה
מס’ ח”א המלכותי הבריטי: VR330
תיאור האירוע:
דני שפירא,טייס הניסוי המהולל של חיל האויר, היה בשנת 1952 טייס מוסקיטו בדרגת סרן בטייסת 109 שהיתה מוצבת אז בחצור. בתאריך 8 ביולי 1952 המריא במטוס מוסקיטו מיוחד לאימון מדגם T.MK.III של הטייסת תוך שהוא מדגים המראה קצרה לסגן זאב תבור.
מספר שפירא בספרו “לבד בשחקים” (ספריית מעריב,1994):
| ב־8 ביולי 1952 יצאתי לטיסת הדרכה עם זאב טברסקי (תבור), חניך צעיר שהצטרף לקורס. באותו יום תירגלנו המראות רגילות ונחיתות במנוע אחד. שתי ההמראות הראשונות עברו בשלום, אבל החלטתי להדגים לטברסקי המראה כהלכתה. המראנו על המסלול הפונה מערבה, שהיה קצר מן האחרים, ובקצהו היה ואדי. אנו רצים על המסלול, המהירות כבר מאה ועשרה קשר, קרובה למהירות הניתוק, ופתאום המטוס נוטה שמאלה. אני מושך מעט את המצערת כדי להפחית את עוצמת המנועים, והמטוס מתיישר. אני פותח שוב מנוע, ושוב המטוס סוחב שמאלה. המטוס יורד והגלגלים נוגעים בקרקע. כבר היינו קרוב לאמצע אורך המסלול, ובמהירות שהגענו אליה, לא היה די במרחק הזה להמראה. ״הוא לא ימריא מכאן,״ אמרתי נחרצות. הדבר היה ברור לי בוודאות. במצב שבו היינו, כאשר המדפים וכן הנסע בחוץ, המוסקיטו לא היה מצליח להמריא במנוע אחד, בעד שום הון שבעולם. כיוון שכאלה היו פני הדברים מיהרתי לסגור גם את המנוע השני, כדי להפסיק את ההמראה. מבט על קצה המסלול המתקרב. יש שם ערימת חול, וזה לא מעודד. בבת־אחת הרמתי גלגלים ומדפים, ומשכתי מעט את ההגה כדי להרחיק את המטוס מעלה, וכדי שהמדחפים לא ייפגעו. בתנועה מהירה הפסקתי את מתגי ההצתה של שני המנועים. קראאשש… הם נכנסו לקרקע והתנפצו בחוזקה. המדחף הימני פגע ראשון, נתלש מן הציר לאחור, ותוך כדי כך חתך את גוף המטוס. המוסקיטו המשיך להיגרר בחריקה נואשת, כשחלקים עפים ונתלשים ממנו, ובינתיים הלך הוואדי שממול והתקרב במהירות. לקראת סוף המסלול פנה המטוס המקרטע על גחונו ומנועיו ימינה. כנף שמאל ציירה קשת מעל הוואדי ונעצרה. הספקתי עוד לסגור את ברזי הדלק למנועים והתכוננו להימלט החוצה. במוסקיטו היה נוהל יציאה ברור – היושב בצד שמאל, קרוב לפתח היציאה, פותח את החופה ויוצא החוצה, ואחריו יוצא היושב בצד ימין – זאת כדי לאפשר יציאה בטוחה לשני יושבי המטוס. פתחתי את החופה מעלי, והנה הבחור שלידי קופץ ומנסה לצאת ראשון. ״חכה רגע!״ אמרתי לו, ״יש נוהל יציאה ממוסקיטו!״ צעקתי לו לההתרחק ולהוריד את הראש, וגם ״עודדתי״ אותו ברחיפה בכף־היד. טברסקי תפש מיד את החופזה במעשהו, שב לעשתונותיו והמתין. קפצתי החוצה מן התא, והחלקתי מטה לתוך האבק שאפף עדיין את המטוס. מטוסי המוסקיטו העשויים עץ היו בדרך־כלל נדלקים מיד במקרה של תאונה מעין זו, בשל קריעת מכלי הרלק והמגע עם המנועים הלוהטים, והעץ המלא שרפים ודבק. טברסקי, שסברתי שהיה מודע לכך, היסס משום־מה ביציאה. ״תתרחק מהר מן המטוס!״ צעקתי לו. הוא יצא מן התא, צעד לאטו על הכנף מחשש שיחליק, וקפץ ממנה לארץ. מיד משכתי אותו הרחק מן המטוס והמתנתי להתפוצצות. בינתיים הגיעו צוותי החילוץ וכיבוי אש. הרופא מיהר אלינו ושאל בדאגה, ״מה קרה עם הטייסים?״ מן הסתם הוא חשב שאנו מצוותי החילוץ. ״אנחנו הטייסים,״ השבנו לו, ״תירגע, לא קרה לנו כלום.״ המטוס נותר על מקומו, מפורק לשניים ואפוף בענן אבק, אך לא עלה באש. לאחר הבדיקה התברר שסיבת התאונה היתה ״כשל בהספקת דלק״ לאחד המנועים. |
