לאחר אישור הצנזורה
טיסות ניווט היו דבר אחר לחלוטין…
מטיסת הניווט הראשונה בגובה נמוך התאהב ד’ בזה מייד… מגובה נמוך הכל נראה אחר, תלת ממדי יותר מהתמונה המתקבלת מהגובה. מהירות הטיסה מוסיפה לזה מימד משלה – הכל רץ אל מתחת לחרטום המטוס ומציב לוחות זמנים קשיחים לכל פעולה שאתה רוצה לעשות עם מה שקיים בשטח. אין אפשרות לעצור ולחשוב מה לעשות הלאה. צריך לקבל החלטות זריזות ומהירות תוך כדי הטסת המטוס ושמירת נתוני טיסה – זה קשה, זה מאתגר, אבל זה כיף גדול כשזה מצליח…
ניווט באוויר שונה מהניווט על הקרקע. על הקרקע אתה בוחר נתיב תוך התייחסות לקרקע, באוויר אתה טס ישר לנקודת קצה נתיב. על הקרקע אתה חש את הנתיב ברגליים, עומד עליו ושום דבר לא יכול להזיז אותך ממנו. המטוס טס בתוך האוויר שזז עם הרוח, והרוח מסיטה את מטוס מהנתיב, לעתים מבלי שאתה שם לב או מבחין בעוצמת הסטייה.
על הקרקע , אם אתה לא מזדהה, אתה יכול לעצור ולבחון את מיקומך מעמדה יחסית נוחה. באוויר אתה חייב להזדהות תוך כדי טיסה, ועל פי רוב על סמך מה שאתה רואה בגזרה הקדמית של המטוס. אין לך את הלוקסוס לבחור כמה וכמה נקודות הזדהות… כל התיקונים שלך לנתיב ולנקודות סוף הנתיב חייבים להיות מחושבים, ולחשב חישובים טריגונומטריים תוך כדי הטסת מטוס בגובה נמוך זה לא פשוט, גם עם קראת בספר ולמדת אתמול בעל פה איך עושים זאת…
בדרך כלל לא היו לד’ בעיות גדולות עם הטסה בגובה נמוך, עם חישובי התיקונים ועם הזדהות. הבעה הייתה אחרת – שילוב של בעיות שליטה בשפה העברית שנתקל בהן כבר קודם, עם מדריך צעיר, פדנטי ומעט שבלוני.
המדריך שהוגדר לו כמדריך אישי שלו היה גדעון ט’ – בן לאחד מוותיקי ובכירי חיל האוויר. גדעון היה שונה מרוב המדריכים והטייסים של חיל האוויר של אז – אביו היה קצין בריטי בימי מלחמת עולם השנייה, וגדעון ספג את ה”שארם” הזה עם חלב אמו, כנראה. הוא היה מאוד מנומס, רך ונעים הליכות לכל הסובבים, כולל החניכים, אך יחד עם זה מאוד החזיק בדעות של עצמו ולפעמים התקשה להפגין גמישות.
בטיסות הניווט הראשונות גדעון הראה לד’ איך ומה צריך לעשות – וד’ קלט את הדברים די מהר. אך הבעיה הייתה שגדעון דרש ממנו הסברים לכל דבר שהוא עושה או רואה, וזה הסיט את תשומת ליבו של ד’ בטיסה לתחום הבעייתי שלו– יכולת ההבעה בעברית…
הצלחה בטיסות הניווט תלויה מאוד בהכנות אליהן, ולפני כל טיסת ניווט היו החניכים לומדים במגורים את מפות הניווט, את נקודות ההזדהות, ומתרגלים תיקונים לסחיפות היפותטיות מהנתיב. לד’ לא הייתה שם בעיה עם לימוד המפות והנתיבים –הוא יכול היה בקלות להבין מהמפה מה יהיו פני השטח ואיך הם יראו בטיסה. הבעיה הייתה האותיות הקטנות על המפה בשמות של נחלים, ישובים והמקומות המסומנים – בארות ובורות מים, חורבות וכו’. לא תמיד יצא לד’ לקרא נכון את השם, ולעתים הייה מוותר לעצמו. זאת אומרת, הוא ידע שיש נחלונצ’יק שיחצה את נתיב הטיסה שלהם מימין לשמאל בזמן X, אבל את שמו של הנחלונצ’יק הזה לא טרח לקרא ולזכור… או שהיה קורא אותו לא נכון וזוכר כך… כך או אחרת את הציר למד וידע טוב, אבל כמובן שלא יכול היה ללמוד את כל אשר היה על המפה. ומכיוון שהחניכים ניווטו בחלקי ארץ שלא היו מוכרים לד’ קודם כלל ועיקר, הרי ש”כתמים לבנים” במפות שלו היו גם היו.
בטיסות ניווט עם גדעון קרה שהם היו חולפים בנתיב איזשהן נקודות שד’ היה מזדהה עליהן בדיוק כפי שתכנן. הוא היה מכריז על כך למדריך, מספר לו האם הם על הנתיב או סטו, ואם סטו, מה צריך להיות התיקון על מנת לחזור לנתיב. גדעון היה מקשיב בשקט לכל זה והיה מתעניין בנימוס מופגן לשמו של הנחלונצ’יק המסכן שלידו עברו או לשמה של חורבה שנראתה לא הרחק מאיתם.
ד’ לא יכול היה להודות שהוא לא יודע, ולכן באמצע הטיסה בגובה נמוך היה תוקע את הסטיק בין הברכיים, פותח את המפה ומנסה בין כל סימני הניווט והשמות שעליה למצוא את המבוקש. קרה שהוא קרא בשם של חורבה או נחלונ’יק אחרים, קרה שביטא את השם לא נכון… אבל כל זה לקח זמן שבו המטוס סטה ממסלול הניווט, נתוני הטיסה השתבשו, וד’ איבד את קצב האירועים… המשך הניווט כבר היה בעייתי, הטיסה נהפכה לברדק, ובתחקיר גדעון היה אומר לו כל מה שהוא חשב עליו. בעיקר שד’ לא משקיע, לא לומד, לא מבין מפה, לא יודע לשמור נתונים תוך כדי טיסה, שהוא צריך להשתפר ועוד כיוצא בזה… כך שלמרות התענוג שבעצם טיסות הניווט, ד’ היה יוצא מהן בהרגשה מזופתת… וגדעון, שהיה מצטט לו את פרק השגיאות האופייניות של החניך לא הבין עוד הרבה זמן מה באמת היו הבעיות של ד’ בטיסות איתו…
ובכל זאת, טיסות הניווט שלהם חלפו בכל מני פינות חמד מפורסמות של הארץ, שברובן עוד לא דרכה כף רגלו. כך את מצדה ראה מקרוב מהקוקפיט של הפוגה, כמו גם את הר הורדוס, מנזרים וכנסיות של הבקעה, נחלי הנגב. הכי מרשים בשבילו היה הניווט לצפון – לבסיס רמת דוד, נחיתה שם וטיסת ניווט בנתיב אחר בחזרה לחצרים. נופים יפיפיים וירוקים אחרי הצהוב של המדבר היו למראה מלהיב, מלבב וחדש לחלוטין עבורו…
