מטוסי העיט בחיל האויר-דגמים, מספרים וטייסות

העיסוק ברכש מטוסי הסקייהוק החל עוד בשנת 1965 עקב צורך חזק בחיל האוויר במטוס תקיפה איכותי ובעיות שמישות ואמינות של המטוסים הצרפתיים שהיוו את כלל סד”כ חיל האוויר באותן שנים.

לאחר משא ומותן נוקשה עם האמריקאים, בפברואר 1966 אושרה מכירת 24 מטוסי A-4E ואופציה ל-24 נוספים.

באפריל 1966 סוכם שהמטוסים שישראל תקבל יהיו מדגם H שהיה דגם מותאם לחיל האוויר הישראלי והתבסס על דגם F שהיה בייצור באותה תקופה. (ראה את המאמר “דרך היסורים אל הסקייהוק” מאת שאול ברונפלד באתר זה).

מצד אחד המטוס הותאם להפעלה בחיל האוויר, קרי הוספת מצנח מעצור ובהמשך תותחי 30 מ”מ במקום 20 מ”מ (ראה את המאמר “ירי תותחים במטוס העיט” מאת אבינעם מיסניקוב באתר זה) . אך מצד שני המטוס עוקר מחלק מהטכנולוגיות (מגוון חימושים, מחשב הפצצה) שכבר היו במטוסי הסקייהוק של הצי האמריקאי באותה תקופה. ההסכם הסופי נחתם ביוני 1966 וכלל 48 מטוסי A-4H.

הכשרת הצוותים הראשונים של חיל האוויר החלה בתחילת 1967 וטיסת הסולו הראשונה של טייסי החיל בארה”ב בוצעה ב- 5 ליולי 1967.

האמברגו הצרפתי לאחר מלחמת ששת הימים ואובדן המטוסים במלחמה הביא לעסקה נוספת לרכש 42 מטוסי סקייהוק A-4H נוספים ו-10 מטוסי TA-4H דו מושביים. הסכם זה נחתם בינואר 1968.

בחיל האוויר הוחלט שטייסת 109 ברמת דוד בפיקוד רס”ן אוהד שדמי, תהיה הראשונה לקלוט את המטוס, ומיד לאחריה טייסת 102 שתוקם בחצור. מטוסיה הראשונים של טייסת 109 (מס”ז 03/05/07/09) הגיעו ארצה בשינוע ימי ב- 29/12/67. הגיחה המבצעית הראשונה של מטוסי העיט בוצעה ב-15 בפברואר 1968.

ב-13 ביוני 1968 הגיעו ראשוני המטוסים (מס”ז 22, 23) לטייסת 102 בפיקוד רס”ן יוסי שריג שהתארגנה בתוך טייסת 109 ואז היא עברה לבסיס חצור.

אובדן מטוס ראשון – מס”ז 07 ארע ב- 19 בפברואר 1968 למפקד בסיס רמת דוד – יעקב אגסי עקב תקלת מנוע אחרי המראה, המטוס ננטש בגובה נמוך.

עסקת הרכישה השנייה הביאה להחלטה להקים טייסת עיט שלישית, טייסת 115 בתל-נוף בפיקוד רס”ן אליעזר פריגת . זו קיבלה את מטוסיה הראשונים ב- 16 במרץ 1969 , וביצעה את הגיחה המבצעית הראשונה ב-20 באפריל 1969.

מספרי זנב בתחילת הדרך – מטוסי ה- H הראשונים שנקלטו סופררו במספר זנב דו ספרתי. והתחלקו בתחילת הדרך בין שלושת טייסות ה- H.

שחיקת מטוסים כתוצאה מתאונות ואובדן במלחמת ההתשה, הביאה לעסקת רכש נוספת של כ- 60 מטוסי E משומשים מסד”כ הצי האמריקאי. קליטת מטוסים אלו הביאה להחלטה על הקמת טייסת 116 כטייסת מטוסי E בתל נוף. הטייסת קיבלה את המטוס הראשון ב- 18 בפברואר 1971 ובכך תם עידן המיסטר בחיל האוויר. לאור היקף הסד”כ הנקלט, הוקמה גם טייסת 110 כטייסת עם מטוסים מדגם E . ארבעת המטוסים הראשונים (שהיו מדגם H ) הועברו מטייסת 109 ב-2 באפריל 1971, ובכך גם הווטור סיים את שירותו בחיל האוויר.

מטוסים דו מושביים – במסגרת העסקה הראשונה נרכשו כ- 10 מטוסים דו מושביים מדגם H שסופררו בקידומת XX4 (40-49), במסגרת עסקת מטוסי ה-E המשומשים הגיעו כ- 4 מטוסים מדגם TA-4F שסופררו בקידומת XX6 (64-67). בעסקאות ההמשך נרכשו עוד מטוסים דו מושביים מדגם TA-4J שחלקם הקטן הגיע לפני מלחמת יום כיפור החל מנובמבר 72 ורובם אחריה. סה”כ נרכשו כ- 35 מטוסי עיט דו מושבי מ-3 דגמים שונים.

במהלך השנים שטרום מלחמת יום הכיפורים, הוחל בתהליך שדרוג של סד”כ מטוסי ה- H לתותחי 30 מ”מ צרפתיים מדגם דפה 553, מחשבי הפצצה, כושר נשיאת חימוש מגוון ועוד. במקביל סוכמה ובוצעה עסקת רכש מטוסי סקייהוק חדשים מדגם N שהיה שדרוג של מטוסים מדגם M שפותח עבור הזרוע האווירית של המארינס – חיל הנחתים האמריקאי.

הפלה ראשונה (ואחרונה) – ב-12 במאי 1970 הפיל מפקד טייסת 109, עזרא דותן (הבבן) שני מטוסי מיג 17 סורים בעת שטס על עיט מספר זנב 03 (שהופל לאחר מכן במלחמת יוה”כ). מיג אחד הופל בתותח 30 מ”מ והשני ברקטות נגד טנקים.

מספרי זנב תלת ספרתיים – לאור הגידול בסד”כ מטוסי העיט בוצע שינוי בספרור מספרי הזנב ומעבר לספרור תלת ספרתי. מטוסי ה- H בטייסת 109 קיבלו את הקידומת 1, מטוסי ה- H בטייסת 115 קיבלו את הקידומת 3 ובטייסת 102 את הקידומת 7. מטוסי ה-E בטייסות 110/116 קיבלו את הקידומת 2. המטוסים הדו מושביים להדרכה קיבלו קידומת בהתאמה לטייסת כלומר 7XX בט. 102 ו- 1XX בט. 109. מטוסי ה- TA-4J כבר קיבלו קידומת 4XX ומטוסי ה- TA-4F קיבלו קידומת 5XX.

קליטת מטוסי ה- N בוצעה בטייסת 115 והמשך הקליטה תוכנן לטייסת 116 שתעביר את מטוסיה לטייסת 140 החדשה שהוקמה בבסיס עציון. מטוסי ה- N קיבלו מספר תלת ספרתי בקידומת 3.

בתחילת שנות ה- 70 הוחלט ששלב המתקדם בקורס טיס, יבוצע על מטוסי העיט שהתגלו כמטוסי הדרכה טובים, ובמהלך שנת 1972 הוקמה טייסת מתקדם עיט שקלטה אליה את מירב מטוסי ה-T מכלל טייסות החיל ומעט מטוסים חד מושביים.

סטטוס מטוסי העיט בפתיחת מלחמת יום כיפור

טייסת 115 – מטוסי A-4N ומעט מטוסי H.

טייסות 102 ו-109 – מטוסי A-4H בתהליך שדרוג

טייסות 110 ו-116 – מטוסי A-4E

טייסת 140 שרק הוקמה כחודש לפני המלחמה בפיקוד רס”ן דן פסח פוזרה ומטוסיה וטייסה חולקו בין טייסות 110 ו-116.

טייסת מתקדם עיט העבירה את מטוסיה לטייסת 102 וטייסיה פוזרו בטייסות ההצ”ח שלהם.

מלחמת יום כיפור – מטוסי העיט פעלו במלחמה כמרכיב המרכזי לסיוע לכוחות הקרקע, אך ביצעו גם משימות מורכבות של תקיפת שדות תעופה וסוללות טק”א. טיסה במרחב מסוכן ומאוים הביאה לשחיקה גבוהה מאוד של הסד”כ ולאבדות רבות.

אובדן מטוסים וצוותים במלחמה:

טייסת 115 – 7 מטוסים ו-5 טייסים (ובנוסף מפקד הטייסת עמי גדיש, ׁגולדיׂ שנהרג בתאונה ב- 3/10/73 )
טייסת 102 – 17 מטוסים ו-7 טייסים
טייסת 109 – 12 מטוסים ו-7 טייסים
טייסת 110 – 11 מטוסים ו-6 טייסים (כולל מפקד הבסיס אל”מ זוריק לב)
טייסת 116 – 5 מטוסים ו-2 טייסים בהם מפקד הטייסת סא”ל אהוד שלח ז”ל.

סה”כ אבדו במלחמה כ- 52 מטוסי עיט ורבים אחרים נפגעו ותוקנו.

במסגרת הרכבת האווירית מארה”ב לסיוע למדינת ישראל במלחמה, החלו להגיע בטיסות העברה כ- 30 מטוסי סקייהוק משומשים מהצי האמריקאי מדגם E ששולבו בטייסות 110 ו-116 שהטיסו את אותו הדגם. (ראה את המאמר “העברת מטוסי סקייהוק לישראל במלחמת יום הכיפורים” באתר זה) לקראת סוף המלחמה הגיעה גם אניה ועליה 16 מטוסי עיט מסוג A-4F שנקלטו ברובם הגדול בטייסת 102 עקב האובדן הרב שספגה הטייסת. מטוסי ה-F סופררו בקידומת XX6.

במהלך המלחמה פותחה והותקנה הארכה לצינור הפליטה שמטרתה היתה להקטין את פליטת החום של הצנ”פ ולצמצם את היפגעות המטוסים מטילים מונחי חום, תוספת שהושלמה לכלל הסד”כ לאחר המלחמה.

בתום המלחמה המשיכו להגיע ארצה מטוסי ה- N כחלק מעסקת הרכש שהחלה לפני המלחמה, וטייסת 116 החלה בקליטת המטוס במקום מטוסי ה- E שלה. מטוסי ה- N שהגיעו המשיכו בספרור המתחיל ב- 3 ובהמשך ב-4 עם קליטת אחרוני המטוסים מפס הייצור. סה”כ נרכשו כ- 117 מטוסים מדגם זה.

סה”כ נקלטו בארץ כ- 350 מטוסי עיט ממגוון דגמים (ועוד 2 מטוסים מדגם A-4A/B שהגיעו לצרכי הכשרת מכונאים וניסוי הפלטה).

מיד לאחר המלחמה בוצעה הסדרה של מספרי זנב לפי דגם מטוס:

TA-4F – XX1 (שרדו את המלחמה רק שניים וגם הם אבדו בהמשך בתאונות)
A-4H – XX2
A-4N – XX3 ו- XX4
TA-4H – XX5
A-4F – XX6
TA-4J – XX7
8XX – A-4E

תקופת שיא – קליטת מטוסי N חדשים, הגעת מטוסים משומשים במהלך המלחמה, ותחילת קליטת מטוסי כפיר בחיל האוויר, הביאה לשינויים במערך העיט:

טייסת 140 חזרה לתהליך ההקמה בבסיס עציון מיד לאחר המלחמה כטייסת מבצעית עם קא”מ – (קורס אימון מבצעי) לבוגרי בית הספר לטיסה במערך הקרב. הטייסת קלטה תחילה את מטוסי ה- E של טייסת 116 בעיקר ומטוסי T. קורס הקא”מ הראשון נפתח כבר בנובמבר 1973. בהמשך נקלטו בטייסת גם מטוסי N.

ב- 1976 הוקמה בעציון טייסת עיט נוספת, טייסת 149, שהתבססה בתחילה על מטוסי E ובמקביל טייסת 109 הוסבה לכפיר בשנת 1977 ועיקר מטוסיה עברו לטייסת 110 השכנה.

בקיץ 1978 הוקמה טייסת העיט האחרונה, טייסת 147 שהוקמה כטייסת עיט שניה בבסיס חצרים בפיקוד סא”ל חנוך פטישי עם סד”כ משולב – מטוסי ה- F שעברו אליה מטייסת 102, ושילוב של מטוסי E ו-N. בסוף שנות ה- 70 הגיע מערך העיט לשיא כוחו וכושרו, טייסת 110 ברמת דוד, טייסות 115/116 בתל נוף, טייסות 147 ו-102 בחצרים ושתי טייסות 140 ו-149 בעציון. סה”כ 7 טייסות מבצעיות, ומסגרת מתקדם עיט עם סד”כ עצמאי.

זנב צבעוני – כחלק מגאוות היחידה, התחילה באותה תקופה מסורת של צביעת הגה הכיוון בצבעים האופייניים לטייסת. הצביעה התחילה בטייסת 102 שצבעה את זנבה בתחילה בכחול משולב בפסים לבנים ובהמשך בכחול מלא עם הקמת טייסת 147 שצבעה את זנבה בצבע צהוב. הנ”ל היה בהתאמה לטייסת הפנטום 107 – טייסת אבירי הזנב הכתום. גם צבע הקסדות של הטייסים נצבע בהתאמה.

בהמשך טייסת 115 אימצה את הנוהג וזנבות מטוסיה נצבעו באדום עם פסים לבנים וחלקם הפוך, לבן עם פסים אדומים ובטייסת 140 נצבע הזנב בירוק עם פסים צהובים בהתאמה לסמל הטייסת. גם בטייסת 110, לקראת סוף דרכה כטייסת עיט, נצבעו חלק מזנבות המטוסים בצהוב עם פסים שחורים, אולי כמחווה לטייסת 147 אליה העבירה את המטוסים עם סגירתה ב- 1980 לקראת קליטת מטוסי הנץ בטייסת.

בשלב מסוים גם מטוסי מתקדם עיט נצבעו עם זנב אדום-כתום וגם חרטום המטוס נצבע בצבע זה שמסמל מטוס הדרכה.

בעקבות הסכמי השלום והחזרת חצי האי סיני ובהתאמה פינוי בסיסי צה”ל בסיני, הוקמו בסיסי חיל האוויר ברמון ועובדה. בתחילת שנות ה-80 עברו טייסות 149 ו-144 (כפיר) לבסיס עובדה וטייסת 140 עברה לבסיס רמון. זמן קצר לאחר המעבר, ב- 1981, נסגרה טייסת 149 כטייסת עיט והפכה לטייסת כפיר שניה בעובדה.

מלחמת שלום הגליל – המלחמה פוגשת את מערך העיט עם 5 טייסות – טייסות 115/116 בתל-נוף המפעילות מטוסי N, וטייסות 102 ו-147 בחצרים, כאשר 102 מפעילה מטוסי H ו-147 מפעילה מגוון דגמים, וטייסת אחרונה – טייסת 140 בעציון, שגם היא מפעילה סד”כ מטוסים משולב. במהלך המלחמה ביצעו מטוסי העיט משימות תקיפה רבות כנגד יעדי אש”ף. ביום פתיחת הלחימה, ב- 6 ביוני 1982 הופל מטוס עיט N מס’ זנב 334 מטייסת 115 בעת תקיפה באזור ביירות, וטייסו אהרון אחיעז נלקח בשבי בידי אש”פ. היתה זאת הנפילה המבצעית האחרונה של מטוס עיט בחיל האוויר.

ב- 1983 נחנך בדרום בסיס חיל האוויר השלישי לאחר פינוי סיני, בסיס נבטים, אליו עוברות טייסות העיט 115 ו-116. באותה שנה מתחילה טייסת 102 בקליטת פוד לוחמה אלקטרונית המתופעל ע”י מפעיל איש ל”א על בסיס המטוסים הדו מושביים, ובטייסת נקלט ומוקם גף של מפעילי ל”א שחלקם אנשי ל”א וחלקם נווטי קרב שסיימו לטוס בקורנס.

צוק העיתים הכלכלי, מביא לכך שב- 1985 נסגרת טייסת 147 ומקפלת את דגלה. גם טייסת 140 סוגרת את שעריה כטייסת סקייהוק ונערכת לקליטת מטוסי נץ בבסיס רמון. מערך העיט מצטמצם ל-3 טייסות (115/116 ו-102) ומסגרת הדרכה – מתקדם עיט. מהלך זה מביא להפיכת שלוש הטייסות לטייסות של מטוסי N בלבד ומעט מטוסי T, בטייסת מתקדם נקלטים יתרת מטוסי ה- H יחד עם מטוסי ה- T הדו מושביים להדרכה. מסגרת הקא”מ עוברת מטייסת 140 ברמון לטייסת 116 בבסיס נבטים.

אינדונזיה – מטוסי ה- E נפלטים משירות מחיל האוויר, חלקם משופץ ע”י התעשייה האווירית ונמכר באישור אמריקאי לחיל האוויר האינדונזי. סה”כ נמכרו לאינדונזיה כ- 33 מטוסים מתוכם גם שני מטוסי TA-4H מס”ז 540 ו-541. (ראה המאמר “מכירת מטוסי עיט לאינדונזיה” מאת אבינעם מיסניקוב באתר זה).

לקראת סוף העשור, בסוף שנת 1989, עם קליטת מטוסי הברק בחיל האוויר והמשך מהלכים של קיצוץ תקציבי, הופכת טייסת 102 לטייסת מילואים המשלבת את מתקדם עיט תחת חסותה. מהלך זה אפשר להשלים את פליטת מטוסי ה- H ולהפוך את טייסת 102-מתקדם לטייסת מילואים והדרכה מבוססת מטוסי T ו-N כאשר משימתה המבצעית הייחודית הינה משימת הל”א. בשלב זה נצבעים גם זנבות מטוסי טייסת 102 (וגם אפי המטוסים) בצבע כתום – אדום כמטוסי הדרכה אך על זנב המטוסים סמל טייסת 102 ולא מתקדם עיט.

ב-1994 הוחלט לסגור את טייסת 115 עיט, מהלך זה מחזיר את המערך לשתי טייסות מבצעיות – 102 ו-116 ולמסגרת הדרכה נפרדת – מתקדם עיט. עם חזרתה למסגרת נפרדת, נמחקו ממטוסי 102 צבעי בית הספר לטיסה, הזנב הכחול כבר לא חזר, ובמקומו צוייר נמר מעופף על הזנב בסגנון דומה למטוסי קרב אחרים בחיל באותם שנים.

אל שנות ה-2000 נכנסות שתי טייסות עיט, שתיהן מבוססות מטוסי N, טייסת 102 עם כשירות אידיליה ושילוב עם מתקדם עיט בחצרים, וטייסת 116 עם מסגרת קא”מ קרב.

בשלב הזה כבר לא נותר צורך במרבית כשירויות העיט, תותחי ה- 30 מ”מ יצאו מכשירות, וטייסת 102 ירדה מכשירות תקיפה ונותרה עם כשירות ל”א, הנרה והטלה כרוזים. עסקת מטוסי הסופה שנחתמה בשנת 2000 , והצורך בהעברת מערך הנץ מבסיס רמון לבסיס נבטים לטובת קליטת הסופה ברמון, הביא לסגירת טייסת 116 כמסגרת עיט בסוף שנת 2002 , ומסגרת הקא”מ עברה לטייסת 102.

אגרסור אזרחי – כחלק מצמצום הסד”כ, נמכרו מספר מטוסי N ו-T לחברות אזרחיות בחו”ל ( BAE, ATSI, ATAC) הנותנות שירותי ביום אויב וגרירת מטרה לחילות האוויר אמריקאים ואחרים.

מערך העיט משנת 2003 הפך לטייסת אחת ומסגרת מתקדם קרב עם כשירות מבצעית מצומצמת מאוד.

“עיט משופר” – במהלך שנת 2004 עבר מטוס העיט תהליך השבחה מצומצם במסגרתו הוחלף התע”ל (תצוגה עילית), הוכנסה מערכת ניווט מבוססת GPS ואוחדו התצוגות בין מטוסי ה- N וה-T. טיסה ראשונה בעיט משופר בוצעה בדצמבר 2004 ועל המטוסים שהוסבו, נוספה הכתובת “עיט משופר”.

בקיץ 2005, בדומה לשאר מסגרות האחזקה, עברה אחזקת מטוסי העיט לאחזקה אזרחית תחת חברת כנפי תחזוקה.

ב- 31/5/2007 ננטש מטוס עיט מס’ זנב 401 של טייסת 102 עקב תקלת מנוע. היתה זאת הנטישה האחרונה של מטוס עיט בחיל האוויר.

מטוסי העיט עוד הספיקו להשתתף במלחמת לבנון השניה, עופרת יצוקה וצוק איתן במשימות פיזור כרוזים וגיחות ל”א.

עקב שמישות נמוכה של מטוסי העיט והתאמה נמוכה של המטוס להכשרה למטוסי קרב מתקדמים, הוחלט על רכש מטוסי לביא כמחליף לעיט. מטוסי הלביא הראשונים נחתו בארץ בקיץ 2014 בעיצומו של מבצע צוק איתן. מטוסי העיט המשיכו לטוס במשימות הדרכה בעיקר במקביל לתהליך הקליטה של מטוסי הלביא.

ב- 13 לדצמבר 2015, לאחר 48 שנות שירות, בוצע מטס סיום וסגירת מערך העיט בחיל האוויר.

תם עידן!