מתוך אתר צה”ל:
ערב הקמת המדינה, הגיעו לישראל תותחי הנ”מ הראשונים מסוג היספנו-סוויזה בקוטר 20 מ”מ. התותחים השוויצרים הגיעו בספינת משא, תוך שהם מוסתרים בין שקי תפוחי אדמה. במסווה של מפעל, הוקם בהרצליה בית הספר הראשון לנ”מ. המדריכים היו ארץ-ישראליים, חיילים לשעבר בצבא הבריטי שלחמו במלחמת העולם השנייה. החניכים, שהיו תלמידי תיכון, עולים חדשים וניצולי שואה, עברו חמישה ימי הכשרה ונשלחו להשתתף בקרבות בעמק הירדן.
בינואר 1950 הוקם פיקוד הנ”מ ויחידותיו פוזרו בחיל האוויר, אך הוכפפו לחיל התותחנים. ב-1951 נוספו שני גדודים נוספים לחיל וב-1953 הוקם גדוד רביעי, שזכה לקלוט תותחים חדישים ומונחי מכ”ם. במקביל, הוקמו גדודי מילואים ויחידות בקרה.
בראשית שנות ה-60′ גבר הוויכוח על שיוכו החילי של הנ”מ. כאשר סוכמה עסקה לרכישת טילי הוק אמריקניים, טען מפקד חיל האוויר דאז, האלוף עזר ויצמן, כי רק חיל האוויר מסוגל לענות על הצרכים המורכבים של הפעלת הטיל. בעקבות כך, טילי ההוק נקלטו בחיל האוויר והיוו את הצעד הראשון בקליטת מערך הנ”מ כולו בחיל.
שיתוף הפעולה בין חילות האוויר והתותחנים הלך והתהדק, וכך גם התמחותם המקצועית והייחודית של חיילי הנ”מ. בדצמבר 1970 צורף מערך הנ”מ לחיל האוויר ובפברואר 1971 הוקמה מפקדת נ”מ מקצועית, שבראשה עמד אל”מ משה תמיר. למרות “גילו” הצעיר, הצליח המערך להפיל 15 מטוסי אויב מצרים במלחמת ההתשה.
בשלהי מלחמת יום הכיפורים נרכשו טילי הצ’פארל, תותחי הוולקן וטילי הרד-איי שהוכנסו מיידית לפעולה. במקביל נקלטו מערכות “שלל”, לרבות תותחים בקוטר 23 מ”מ וטילי SA-7. מלחמה קשה זו היוותה את המבחן האמיתי של המערך, שהוכיח עצמו היטב והפיל 43 מטוסי אויב מצרים ושבעה סורים.
במלחמת שלום הגליל נעו כוחות הנ”מ עם אוגדות צה”ל תוך כדי מילוי משימתם הייעודית. כוח וולקן הפיל מטוס מיג 21 תוך ניהול קרב קרקע עיקש עם כוח מחבלים. סוללת טילי הוק שהוצבה בלבנון הפילה מיג 25 סורי וטיל רד-איי, שנורה על ידי גדוד מילואים, הפיל מטוס סורי אחר. מאז מלחמת שלום הגליל נוטלים כוחות הנ”מ חלק נכבד במשימות הביטחון השוטף בצפון, בשיתוף פעולה הדוק עם כוחות הקרקע.
