ב-1/8/1974, נקלטו בטייסת 122 שני מטוסי “מוהוק” – “עטלף” בכינויים הישראלי. המטוסים התקבלו מן האמריקאים ושימשו כמטוסי איסוף מודיעין והתראה מוקדמת. על קליטתם והפעלתם של מטוסי ה”עטלף”, סיפר סא”ל (מיל’) י’:
“ה”מוהוק” התקבל בעקבות הסכמי ההפרדה עם המצרים. ישראל פנתה לאמריקאים ובקשה מטוס שיאפשר לצה”ל לעקוב אחר קיום או הפרה כזו או אחרת של הסכמי ההפרדה ע”י המצרים, והאמריקאים השאילו לחיל-האוויר שני מטוסי “מוהוק”. למטוס היה פוד “סלאר” בצידו האחד והוא ידע להסתכל לצד אחד בלבד. (Side Looking Airborne Radar – SLAR). זה היה מכ”ם צד והיינו עושים ‘לגים’ לאורך התעלה הלוך ושוב במשך שלוש שעות כל פעם, וסבבים דומים לאורך הרמה. למכ”ם היה גם מוד M.T.I. (Mooving Target Indicator). התמונה היתה יוצאת על מן סרט צלולויד ליד הנווט שישב בכיסא ימין (ב”מוהוק” הישיבה היא אחד ליד השני), בנגטיב שהיה יוצא בזמן אמיתי עם עיכוב של 2 דק’ בערך, והנווט צריך היה לפענח את המידע. מצד אחד רואים תמונת מכ”ם ומצד שני תנועות. יכולנו לראות אם דברים מסוימים זזים ממקומם. באחת הטיסות זוהו תנועות רבות, כנראה בטעות או עקב תקלה, והיה חשש שקורה משהו. הלחץ והחשש מפני ניסיון הפתעה נוסף ע”י הסורים, זמן לא רב לאחר מלחמת יום-הכיפורים, גרר הקפצה של כל המערכת ב’בור’. לאחר נחיתת המטוס, נקראנו בערב למפקד הבסיס. אני, שהייתי הקמב”ץ שדיווח על ההתראה ל’בור’, וצוות המטוס. … התראה שגויה שכזו, עלולה היתה לגרום לתקרית ולמשבר גדול ומיותר”. מטוס ה”עטלף” שירת בערך כשלוש שנים בחיל-האוויר ועבד בצורה אינטנסיבית מאד. המטוסים הללו לא טסו טיסות אימונים כמעט בכלל, עקב פעילותם המבצעית הרציפה, וכל מי שעבר הסמכה עליו, עשה זאת בארה”ב. את ההסמכה עשו בפורט-טאקר ואת הסמכת המודיעין בפיניקס. שני המטוסים עבדו לילה-לילה ללא הפסקה, משך כל תקופת שירותם בחיל. היתה זו המשימה היחידה שהמטוס הזה ביצע אי פעם. |
משימתם של המטוסים בוטלה בשלב מסוים, עקב הערכות מצב שנעשו ושבעקבותיהן התקבלה ההחלטה שאין יותר צורך מדיני ומבצעי בהמשכן.