תקיפת חטף על גשר בחושך במלחמת יום הכיפורים

7-10-1973

המשימה: תקיפת גשרים מצריים בתעלת סואץ צפונת לאיסמעיליה.

האווירה: הכוחות הקרקעיים במצוקה קשה. יש לבצע כל משימה כמעט בכל מחיר.

מבנה: גילוץ-אראל בקורנס 101, בקל-פלטיאלי . מבנה “שטיח”

זמן המראה: 16:30 מתוכנן.

אור אחרון: 17:30.

משימה לא מאד מפחידה. מגיעים בטיסה נמוכה בשטחנו ומבצעים יעף חטף על הגשר שהמצרים פרסו בתעלה. בצעתי עשרות של גיחות כאלה אך לא במלחמה שעדיין אינני קולט את עוצמת מערך ההגנה האווירית שעומד מולנו.

אני מסיע לעמדת המראה. השמש לפני שקיעה. אני יודע שלא אגיע באור לתקיפה. אני מצפה שהמפ”ט יעצור את הגיחה וזה לא קורה. אני מחליט שאם לא עוצרים אותי

אני יוצא. לא יגידו על גילוץ שפחד לצאת למשימה!

וכך זה קורה. מגיע זמן המראה, ואנחנו ממריאים.

אור דמדומים עדין וערפילי. בכוון מערב ניתן עדיין לראות את פס האור של השקיעה אך השמש כבר שקעה.

מארגנים את התא ומפסקים. הכל מוכן.

טסים נמוך, לא מאד עקב החושך הסוגר ומקשה על הראות. האזור מישורי והערכת הגובה בעייתית.

באמצע הדרך בקל מודיע שהוא הולך הביתה.

אני חש הקלה מסוימת וממשיך לרוץ לכוון מערב. “אנחנו יוצאים להילחם איתכם” מהדהד שיר התנועה הרוסי באוזני. “לֹא נְהַסֵּסָה לָצֵאת בִּזְרוֹעַ, כָּל מִי שֶׁבָּנוּ יְנַסֶּה לִפְגֹּעַ –נֶשֶׁק בַּיָּדַיִם, לֹא נִטְבַּע בַּמַּיִם; לֹא נִירָא מִבּוֹא בָּאֵשׁ.”. איך שאינדוקטרינציה עוברת.

מתקרבים לתעלה. כצפוי איננו מסוגלים לאתר את המגדל ממנו אנחנו צריכים לצאת כוון אחרון.

אני לוקח כוון לטסה שם יש אנטנה גבוהה. אראל נותן לי כוון מהאנטנה לגשר (282 בערך) ואנחנו יוצאים כוון. צא כוון קצת ארוך מהמתוכנן במקור עקב ריחוק טסה מהתעלה.

מושכים, התעלה נפרשת תחתינוה מצפון לדרום. איפה הגשר? בתחילה לא רואים אותו, ואז אני מגלגל ימינה ומזהה את הגשר תחתי. אי אפשר להיכנס. למטה ומזרחה בפראות. אני מסתלק מהזירה לכוון מזרח. שום אתראה של טילים. שקט מוחלט. המצרים הופתעו אבל המשימה לא בוצעה.

סיבוב חוזר, אנחנו שוב הולכים לכוון טסה. בדמדום האחרון בטרם יהפוך היום לילה, על רקע חגורת אור כחלחלה אחרונה ניתן לזהות את האנטנה של טסה. נתקן את הכוון. מעלה אחת פחות.

צא כוון. כ4 דקות של טיסה ושוב משיכה. ממש חשוך. שקט אלקטרוני. אני מגלגל ימינה, ושוב הגשר ממש מתחתי. הפעם המצרים יורים עלינו משטחנו. אני מוריד את האף ושם הכוונת על אלה שיורים וסביבתם לא רחוק מהגשר. “דפיקה קלה בכנף”, שבירה ימינה ולמטה. מזרחה. נמוך, אך לא נמוך מדי שאפשר יהיה לשבור אם יהיה צורך.

אחרי התרחקות מהתעלה אפשר לטפס לגובה.

הביתה, לנחיתה למשימה הבאה.

נדמה לי שעל הקרקע בקל אמר לי שלא יכול היה להמשיך ותו לא. נדמה לי.

קדימה למשימה הבאה.

ב”חיבורים” שנכתבו בסמוך לאחר המלחמה בני המבנה התייחסו לגיחה זו.

אראל (הנווט של גילוץ)

גיחות מיוחדות

7.10 – עם גילוץ תק’ גשרים בתעלה חטף באור אחרון. מעבר למגבלות מבחינת תאורה, מס’ 2 (בקל) לא ביצע כי זה מעבר למגבלות האישיות שלו ואיני בטוח שאנו היינו צריכים לבצע.

בקל 24/10

מה למדתי על ניהול לחימה בטייסת:

היו מספר מקרים של גיחות לחוצות בעיקר באור אחרון שהוא מעבר למגבלה. לי זכורה גיחה של גילוץ – אראל. בקל – פלטיאלי. חטף על גשר בתעלה באור אחרון ואפילו אחריו. שהיתה מעבר למגבלות הביצוע של שנינו.

מכך צריך להסיק 2 מסקנות – מנהל לחימה חייב להיות אדם בכיר בטייסת (כפי שאומנם היה), ומובלים לגיחות מסוג זה צריכים להיות מובילים בכירים הדבר נכון בעיקר לאופי לחימה כפי שהיה בשבוע הראשון.

גיחות מיוחדות: כפי שציינתי, הגיחה עם גילוץ לתעלה. זה היה ביום השני או השלישי ללחימה, הבעיה היתה טיסה בגובה נמוך מאד באור אחרון עם אובך וכו’ וביצוע יעיל חטף אני לא בצעתי בגלל בעיית מפסקים שלי.

אחרי 40 שנים קראתי את התייחסותם לגיחה זו.

זה עורר שאלות:

למה יצאתי לתקיפת חטף בתעלה באור אחרון שברור לי שאני מגיע בחושך?
למה החלטתי שאם ההנהלה לא עוצרת אותי, אז “סימן” שצריך לצאת למשימה.
למה לא חשבתי שאולי מספר 2 (בקל) לא יכול לבצע זאת והוא יכנס לאדמה?
למה הרגשתי הקלה ואפילו יותר מזה כאשר הוא הודיע לי שהוא מפסיק וחוזר הביתה?
למה המשכתי לתעלה כאשר אינני מזהה שום מגדל?
למה בצעתי יעף נוסף בתנאים כל כך גרועים?

מה זה היה, “דבקות במשימה?, “אגו טריפ”?, טיפשות ואוילות? לחץ חברתי?

ההבדל הקטן כל כך בין גיבור לחמור.

מילים: ואסילי איוונוביץ’ לבדב־קומאץ’
תרגום/נוסח עברי: בצלאל פלדמן
לחן: יורי סרגייביץ’ מיליוטין