התחזית ליום שישי היא מצוינת, ביום חמישי בערב אני מתכנן את הטיסה לפי תוכנת הקרוס קאנטרי, תוכנה שחוזה את תנאיי הדאייה והעוצמה בכל מקום, וחישוב החיזוי מותאם לפי השטח והשעה.
אז כדי להגיע לטיסת הליגה של השנה, צריך לבצע טיסה שהניקוד שלה יותר מ 460 (של נני). אני מתחיל את התכנון מהסוף להתחלה.המקום האחרון שיש בו תנאיי דאייה גבוהים הוא אזור הר חריף וניצנה, שם אני חייב להיות בגבהים של 7-10 אלף רגל כדי לחזור הביתה, וזאת לא אחרי השעה 16:00 .
היו לפי המודל 2 אופציות: ישר דרומה ושם לכיוון אילת ולבצע מספר לגים. או לטוס צפונה לירושלים, משם כמה שיותר קרוב לאילת וחזרה דרך גבול מצרים הביתה.
בוקר יום שישי. הדאון שלי מסוג פיק 20E מאובזר באופן מושלם לסוג כזה של טיסה. מערכת ניווט חדישה ומתקדמת , מגובה במערכת ניווט על מחשב כף יד, מערכת רדיו חדישה עם גיבוי של מכשיר ידני, אופק מלאכותי, מנוע חזק וטוב שחוסך במידת הצורך את צוות החילוץ , ואפילו טרנספונדר מוד S. אז מה צריך יותר טוב מזה?
המראה לפי התכנון ב 11:00 טרמיקה ראשונה ישר לגובה 5,000 רגל. מגובה זה קל לראות שיש כבר עננים בדרום. לכיוון ירושלים נוצרים ונעלמים עננים בגובה 8,000 רגל, ולכן אני בוחר להתחיל ישר צפונה.
הקצב הוא טוב אני טס לירושלים. הבקרה האווירית עמוסה ויש הגבלות גובה לרוב, הגבלות אזורים וכד’ . החברים שלי מתחילים להמריא ולצאת לכיוון שלי משדה תימן כשאני בירושלים, העומס בקשר הופך לקשה. בעיות רדיו , בעיות הבנה והרבה לחץ של הבקר שרוצה לעזור, אבל החריגות והטעיות של החברים לא נעימות.
באזור ירושלים מתפתח ענן סערה קרוב להיווצרות CB ואני בורח משם מהר.
מירושלים אני בוחר לחזור דרך חברון . מידי פעם ענן נוצר ובינתיים ההגבלה היא 6,000 רגל, אני מבקש בחברון לטפס לגובה 8,000 . הבקר חושש בגלל הקירבה לנתיבים הגבוהים,. הדלקת הטרנספונר ל 20 שניות עושה את העבודה. יש אישור ל 8,000 רגל.
אני ממשיך דרומה מהצד המערבי של בסיס נבטים,. טל וישראל מתחילים לחזור מירושלים,. בינתיים נוצר קו עננות במזרח מעל מדבר יהודה ישר לערד, דימונה ודרומה,. הם כמובן בוחרים בקו זה. אני רואה את קו העננות ולצערי אני בשמים כחולים מנסה להגיע לעננות המרשימה סמוך לדימונה. בדרך מצטרף אלי אורי עם הטווין אסטיר, מתחת לקו העננים יש כבר 12,000 רגל, קצב הטיסה מתגבר, הי דרומה לאילת.
בשעה 14:00 מופעל באזור שלי נתיב (“ג’ולייט 13”). אני יודע שאז יגבילו אותי לגבהים של 5,000 רגל, לכן אני לוקח חזק מערבה לגבול מצרים שם אני נקי מהנתיב הגבוה.
רמת הלחץ של הבקר מול 2 חברים שטסים מאחורי גדלה ומגיעה לסף פיצוץ. הוא מחזיר אותם הביתה, אני ממש משתדל להינצל מעימות עם בקר עמוס שהדבר האחרון שהוא צריך זה אותי בכיוון אילת בגבהים של הנתיבים הגבוהים, אני מפעיל את נשק יום הדין -טרנספונדר, מרגע זה אני זוכה ליחס אחר מהבקרה.
הדרך לאילת בשמים כחולים, מידי פעם נוצר ענן, טרמיקות חזקות רוב הזמן אני בין 8-10 אלף רגל. בבסיס עובדה ודרומה נראים שמים פחות טובים, ולוח הזמנים שלי מראה שזה הזמן לחזור צפונה.
עננים נוצרים בצד הלא הנכון של גבול מצרים. מעל סיני תנאיי הדאייה מעולים . אני מבצע לגים ארוכים בין תרמיקה אחת לשנייה. באזור שדה בוקר נראה ענן סערה מתפתח. אני חולף בשוליים המערבים של הסערה, גבול מצרים מגביל אותי ממערב, בסיס רמון וענן הסערה שהופך ל CB ממזרח די מלחיץ.
נוצר פרוזדור צר שאני עובר בו. ענן הסערה שיושב מעל הבית שלי בשדה בוקר עושה שמות, בדיעבד מתברר שהוא הוריד כמות גשם שלא זכינו בה בכל החורף שחלף. שיטפונות באזור, כבישים חסומים (את זה חוויתי כשחזרתי הביתה ואנו ביוני).
בצמוד לענן הסערה רוחות עזות על הקרקע וסופות חול. בגובה שלי אני זוכה לשמים לבנים, זה מרגיש כמו בתוך חלב. הר חריף .אני בדיוק ב 16:00 בגובה 10,000 רגל עם רכיב של רוח גב שמבטיחה לי חזרה הביתה נוחה ובטוחה, מלבד זאת שהקרקע בקושי נראית, והראות החוצה אידיאלית לקבל ורטיגו.
זה הזמן לאופק המלאכותי שיש לי בדאון. אני עובר לטיסת מכשירים, הסתכלות החוצה מידי פעם כדי לראות שענן הסערה הסמוך לא מפסיק לצמוח לגובה, ובקרקע סופות חול וראות גרועה מאוד.
ערכי הגלישה של הדאון בגלל רכיב הרוח הגב טובים ולכן אני מגיע עם עודף גדול של גובה לאזור שדה תימן. השלל מצוין מבחינתי : 480 נקודות ליגה במהירות של 81 קמ”ש.
נחיתות רכות.