גף הקרב הצרפתי השני
סיפור הצבתן של שלוש טייסות קרב צרפתיות בישראל לצורך הגנה אווירית במהלך מבצע “קדש” ידוע ומוכר. פחות מוכר הוא סיפורו של גף מטוסי הקרב הצרפתי שהופקד על הגנת חיפה במלחמת העולם השניה. חיפה היתה במלחמה בסיס בריטי חשוב. צינור הנפט מוסול-חיפה הפך אותה עוד לפני המלחמה לנמל חשוב לייצוא נפט משדות הנפט בעיראק. בתי הזיקוק, שבנייתם הושלמה ב-1940, הגבירו את חשיבותה כמקור לאספקת דלק לכוחות הבריטיים בים התיכון. הבריטים הכירו בכך שחיפה הפכה למטרה אטרקטיבית להתקפות אוויר אסטרטגיות, אולם הצעד היחיד שננקט כדי להגן עליה זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה היה הצבת סוללת תותחי נ”מ כבדים בקוטר 76 מ”מ.
הפצצות האיטלקים
בעקבות כניסתה של איטליה למלחמת העולם השנייה ב-10 ביוני 1940, פתח חיל האוויר האיטלקי בהפצצות על העיר. בין ה-15 ביולי ל-29 בספטמבר התקיפו מפציצי סבויה מרקטי 79 וקאנט 1007 שהמריאו מרודוס את חיפה לא פחות מתשע פעמים. בעקבות שתי ההפצצות הראשונות, אשר גרמו נזק למתקני הנפט והנמל, דרשו גורמים שונים מהממשלה בלונדון לנקוט צעדים לשיפור הגנת העיר. מפקד כוחות הצי בנמל כתב לממונים עליו:
“ההגנה האווירית של חיפה לגמרי בלתי מספקת. הבעיה גוברת כתוצאה מחוסר באמצעי התראה מודרניים כלשהם מפני מטוסים מתקרבים. מחצית מעובדי חברת צינור הנפט ובית הזיקוק ו-50 טכנאים אמריקאים התפטרו זה מכבר. התקפות נוספות יביאו כמעט לבטח להשמדת אספקת הנפט הנותרת ובכל מקרה ייגרמו להפסקה מוחלטת של העבודה. אם מצפים לאספקה נוספת של נפט יש לספק מיד הגנת מטוסי קרב ומכ”ם.” 1
לכאורה האתגר שהציבו הפצצות האיטלקים לא היה גדול מדי. ההתקפות נערכו בשעות היום ע”י לא יותר מעשרה מפציצים בעלי חימוש הגנתי חלש וללא מטוסי קרב מלווים. הבעיה של הבריטים היתה מחסור חמור במשאבים בתקופה זו, בה התחולל הקרב על בריטניה. לרשותם עמדה בארץ ישראל רק טייסת 6 לשת”פ עם הצבא, שגפיה היו פרושים בבסיסי רמלה ועזה. היא היתה מצוידת במטוסי ווסטלנד ליסנדר, אשר לא התאימו למשימות הגנה אווירית. במצרים עמדו לרשותם רק 7 מטוסי קרב מודרניים מדגם הריקיין I ולמרות שנשקלה האפשרות להקצות שלושה מהם להגנת חיפה, מפקד חיל האוויר הבריטי במזרח התיכון סירב לעשות זאת בטענה שבא”י לא היה מערך הבקרה הדרוש להפעלה יעילה של מטוסים כאלה. בעקבות המלצתו ולאור המשך ההתקפות יצאה ב-21 באוגוסט מאנגליה לא”י “יחידת הרדיו הניידת 236” – שם כיסוי ליחידת מכ”ם, על גבי נושאת המטוסים החדשה “אילוסטריוס”.
פתרון מקומי
עוד לפני הגעתה של יחידת המכ”ם לא”י והפעלתה בשלהי ספטמבר, נקט פיקוד חיל האוויר בא”י ועבר הירדן יוזמה יוצאת דופן לשיפור המצב. בעקבות תבוסת צרפת והקמת ממשלת וישי ביוני 1940 ערקו קצינים וחיילים צרפתים מצבא וישי בסוריה ולבנון כדי להצטרף אל כוחות צרפת החופשית. חלקם הביאו איתם מטוסים. המטוס הראשון שהגיע, מפציץ סיור מסוג פוֹטֶז .1163, הוטס לרמלה ע”י שלושה סמלים מחיל האוויר הצרפתי ב-2 ביולי. מטוסים נוספים הגיעו במהלך אוגוסט והפיקוד הבריטי החליט לארגן אותם כגף קרב עצמאי שיופקד על ההגנה האווירית של חיפה.
המטוסים וכוח האדם הדרוש הועברו לשדה התעופה של חיפה, בו לא נעשה כמעט שימוש מאז פרוץ המלחמה. “גף הקרב הצרפתי ה-2”, כפי שנקראה היחידה המאולתרת, הוכרז כמבצעי ב-28 באוגוסט עם 3 קצינים, 11 מש”קים ו-5 חיילים תחת פיקודו של סרן ז’קואה. בידיהם הופקדו בשלב ראשון שני מטוסי קרב חד-מנועיים מדגם מוראן סולנייה 406 ומטוס הפוטז שהגיע ביולי.
על כל המטוסים נצבעו סימולים בריטיים במקום הסימולים הצרפתיים.2 הגף ייצג באופן תיאורטי שיפור משמעותי ביכולתם של הבריטים להתמודד עם ההתקפות האיטלקיות, אולם מטוסיו בקושי התאימו לתפקיד. מטוסי המוראן סולנייה היו אמנם מטוסי קרב ייעודיים, אבל הם היו מיושנים יחסית וביצועיהם מוגבלים. הפוטז היה מפציץ סיור דו-מנועי מסורבל למדי שהוטס ע”י שלושה אנשי צוות. עם חימוש של שלושה מקלעי 7.5 מ”מ יורים קדימה וביצועים מוגבלים, מטוס זה התאים אף פחות למשימות הגנה אווירית.
פעילות מבצעית מאכזבת
שני מטוסים של הגף הצרפתי – סגן פרון בפוטז 63 ורס”ל בלטור במוראן 406 – הוזנקו מבסיס חיפה ב-6 בספטמבר לניסיון יירוט ראשון נגד ארבעה מפציצי סבויה מרקטי. שני הטייסים לא הצליחו לנסוק במהירות מספקת כדי להשיג את המטוסים האיטלקיים, אשר נסוגו בנתיב צפוני לאחר שהטילו את פצצותיהם לים.3 התחלה זו ברגל שמאל אפיינה את כל פעילותו של הגף הצרפתי. ניסיונות יירוט נוספים לא עלו יפה. הסיבה העיקרית לכך היתה היעדר התראה מוקדמת שנדרשה כדי לאפשר למטוסים המקרטעים לנסוק לגובה הדרוש. קושי נוסף נבע משמישות נמוכה, בעיקר בגלל מחסור בחלקי חילוף. מנוע מטוס המוראן של רס”ל בלטור שבק בשעת ניסיון ליירט עשרה מפציצים איטלקיים ב-25 בספטמבר והוא פוצץ גלגל בנחיתת החירום.
כשירות הטייסים הצרפתים גם לא היתה גבוהה במיוחד, כפי שהדגימו שתי תאונות שאירעו בסוף ספטמבר. תחילה ניזוק קשות מטוס הפוטז לאחר שסטה מן המסלול בזמן נחיתה בחיפה. לאחר מכן התרסקו סגן ז’אק וסמל בוטיט מצפון לחיפה עם מטוס המיילס מגיסטר הקל שהקצו הבריטים לגף, ושברו את גבם.4 מטוסי הגף נותרו מקורקעים במהלך ההפצצה האחרונה שנערכה ב-29 בספטמבר.
יומיים לאחר מכן הגיע לחיפה ממצרים גף בן ארבעה מטוסי קרב כבדים מדגם בלנהיים IF של טייסת 30 הבריטית. מטוסיה החלו לקיים כוננות יירוט עם מטוסי הגף הצרפתי שהיו שמישים. באותה תקופה נכנסה לפעילות מבצעית מלאה יחידת המכ”ם 236 שהוצבה במחנה סטלה מאריס במרומי הכרמל. יחידה זו העבירה מידע לחדר בקרה שהוקם בבסיס חיפה והבקר שישב בו אמור היה לנהל את היירוטים.
דעיכה ופיזור
הבריטים החלו ליישם בחיפה את נהלי היירוט שהיו מקובלים במערכת ההגנה האווירית של בריטניה. כאן נתגלו מגבלות הטייסים הצרפתים במלואן. לא היה להם כל ניסיון ביירוט מכוון מהקרקע והם התקשו לפעול במסגרת זאת – בין השאר בגלל קשיי שפה והשמישות הירודה של ציוד הקשר של מטוסיהם. כאשר הסתבר בסוף אוקטובר כי ההפצצות האיטלקיות הסתיימו לעת עתה, הוחזר גף הבלנהיים למצרים והגנת חיפה הופקדה שוב באופן בלעדי בידי הצרפתים.
הבעיות שאפיינו את הפעלת הגף הצרפתי לא נעלמו ואף החריפו. מטוס הפוטז היה היחיד שיצא לפטרולים והוא הוזנק מדי פעם ליירוטי שווא. בדצמבר הושבת מכשיר האלחוט שלו כתוצאה ממחסור בחלפים. באמצע דצמבר הגיע מטוס מוראן נוסף, אשר הוטס לשדה לוד בידי עריק מבסיס ריאק בלבנון. מטוס המוראן שהושבת לאחר נחיתת החירום של רס”ל בלטור הושמש בסופו של דבר ע”י שימוש בחלקים שפורקו ממטוס שניזוק בנחיתה.
בתחילת 1941 אותת פיקוד חיל האוויר בא”י ועבר הירדן כי כוונתו לפרק את הגף ולפזר את אנשיו ביחידות שונות של ח”א המלכותי. מפקד בסיס חיפה רס”ן פופ התנגד לתוכנית לאור המוטיבציה הגבוהה של הצרפתים וקשיי ההשתלבות הצפויים. הוא המליץ לארגן את הגף מחדש עם מטוסי קרב בריטיים ולפזר ליחידות בריטיות רק את אנשי צוות האוויר שאינם טייסים.5 בשעה שהפיקוד הבריטי שקל את צעדיו המשיכו הטייסים הצרפתים בשגרת האימונים והפטרולים בשמי חיפה.
הם השתדלו במיוחד ללטש את נהלי היירוט מונחה המכ”ם. חרף אלתורים שונים ומשונים, מצב התחזוקה של מטוסי הגף נותר רעוע. המצב לא הפך קל יותר בעקבות הגעתם של שני מטוסים נוספים במהלך פברואר. תחילה הגיע משדה ריאק סמל במטוס פוטז 63 ונחת בלוד. הוא גויס מיד לחיל האוויר הבריטי והועבר עם מטוסו לחיפה. שבוע אחריו הטיסו שני סמלים מטוס ים מסוג לואר 130 מטריפולי לקפריסין. גם הם גויסו והועברו לחיפה. מטוסם החל לפעול ממעגן מטוסי הים שבנמל.6 בתחילת מרץ רק מטוס זה נותר כשר לטיסה, ובסוף החודש רק מטוס מוראן.
שמישות שני מטוסי הפוטז הוגבלה בעיקר ע”י מחסור במצתים למנועי הגנום-רון שלהם. בינתיים התעכבה הסבת הגף למטוסים בריטיים בגלל המחסור המתמשך במטוסים כאלה במזרח התיכון. הסוף התקרב עתה במהירות. מנהיג צרפת החופשית גנרל דה-גול ומפקד כוחות צרפת החופשית במזה”ת גנרל קאטרו הגיעו לבקר את הגף הצרפתי בחיפה ב-7 באפריל. יומיים לאחר מכן הגיעה ממפקדת ח”א במזה”ת הפקודה לפרק את הגף ולהעביר את מטוסיו לאחסון במצרים. אנשי הגף פוזרו בין יחידות בריטיות וצרפתיות שונות במזה”ת.7 בזאת תם הפרק הצרפתי בהגנה האווירית על א”י.
הערות שולים:
1.UK National Archives (UKNA), CO323/1787/54, Rear Admiral (D) Mediterranean to C. in C. Mediterranean, 26/7/1940.
2.UKNA, AIR 28/661, Operations Record Book: RAF Station Ramleh, 1/9/1940.
3.UKNA, AIR 29/895, Operations Record Book: RAF Detachment Haifa, 6/9/1940; AIR 24/1262, Agreed Report on Air Raid 6th Sept. 1940
4 UKNA, AIR 29/895, Operations Record Book: RAF Detachment Haifa, 30/9/1940.
5.Ibid, OC RAF Station Haifa to SASO HQ RAF Palestine and Transjordan, 5/1/1941.
6. UKNA, AIR 23/1261, Operations Record Book: HQ P.&T.J., 13-22/2/1941.
7.Ibid, Signal HQ RAF ME to RAF P&TJ, 9/4/1941.