שלום חברים
חגי תישרי הגיעו , וכמו כל שנה גם בתקופה זאת הליגה שלנו בדאייה מגיעה לסיומה,. עדין לא שכחתי את ראש השנה לפני שנתיים, כששחר שהיה במיקום נמוך בליגה, הגיע בכל יום בחגי תשרי, ובכל יום הביא טיסות מרשימות כשאני צופה בהם מרחוק (בהתחייבות משפחתית), איך הוא מטפס לאט לאט בדירוג בכל ימות החג עד ערב יום כיפור, ששם לקח ממני (בצדק רב) את הובלת הליגה שהייתה בלעדית שלי מהקמתה.
אז תחת הטראומה הזאת בשבוע שעבר ביצענו שחר ואני מאבק של 7:30 שעות בשמים, עם הטיסות הטובות ביותר שבוצעו בארץ. הפער בינינו לאחר מכן היה כ- 30 נק’ בלבד. טיסה של שחר ללא מענה הולם מצידי, ואני עלול להפסיד את ראשות הובלת הליגה.
יום רביעי האחרון היה ערב חג, ואח”כ חמישי הוא ראש השנה והצפי הוא לתנאיי דאייה טובים מאוד. אני לא לוקח צ’אנס. בערב החג אני בשדה. שחר לא מגיע ואני מנצל את היום כולו להכנת הפיק שלי לטיסה מול שחר הצפויה למחרת.
יום חמישי בחג, אני נוטש בית עם 19 אורחים שמתארחים אצלי , ומתייצב לקרב מול שחר. אסור לו לבצע טיסה טובה יותר משלי.
אברון חברי היקר נמצא בראש התור לבחירת דאון, וזאת הזדמנות לבחור דווקא את הטווין אסטיר, לאחר חשיבה ארוכה בעניין ראיתי את ההזדמנות גם להוכיח לעצמי ולאחרים שהמנוע שיש בדאון לפעמים הוא נטל. הטווין מאפשר לי טיסה ארוכה מאוד עם חבר שהוא גם טייס מצוין שיכול להחליף ולתת לי דקות מנוחה חשובות, וגם אינדיק אפ משמעותי כך ששחר הפעם יצטרך להזיע יותר ממני ויותר זמן כדי להגיע לתוצאות הנדרשות.
התכנון לבצע טיסה טאקטית שבו לא נאפשר לשחר לטוס לבד. נעשה מרחק דומה והאינדיק אפ ינצח בשבילי את היום.
המראנו ראשונים לאוויר לתנאיי דאייה חלשים מאוד,.כרגיל ישר דרומה לכיוון רמת חובב, כדי לייצר אולי יתרון נוסף על שחר. חוזרים לשדה כששחר כבר באוויר.
שחר, שמכיר את כל הטריקים ואת האופטימיזציה של הטיסה, גורם לי שוב לבקר ברמת חובב. אנו שומרים בקפדנות על הזנב של שחר ויוצאים צפונה כשבדרך אוספים את כל דואי המרחק שבאוויר- אורי, פינקוס וגבי.
טרמיקה אמיתית ראשונה באזור להב. אנו שלושה דאונים יחד באותו הגובה. לפני סיום הטרמיקה בגובה 4,000 רגל דאון יוצא. אני צמוד לו בזנב ולאחר כמה דקות מתברר ששגיתי ואני בעצם טס אחרי פינקוס. שחר נשאר בטרמיקה. הלכה הטקטיקה שלי. עכשיו צריך לעבוד לבד ומהר ולברוח צפונה לשחר מתוך הנחה שהוא יסגור עלינו בהמשך.
תנאיי הדאייה משתפרים עם ההתקדמות שלנו צפונה. הגובה 5,500 רגל, עננות בכל מקום במערב מתחיל להיות סגור מידי בעננים. בגב ההר נראה טוב . גבי טס שם, אנו בוחרים לטוס בשולי ההרים. מתברר שקו ההתקדמות שלנו מצוין, הקצב ממש טוב ורוב הזמן אנו מטפסים בקו ישר. השיא היה באזור ההרים מזרחית לבית שמש. כדי לא להיכנס לעננים שהיו באזור ממש מפותחים, טסנו בצד המזרחי שלהם והמשכנו לטפס לצד העננים 1000 רגל מעל בסיסי הענן,. בינתיים הבקר זרק את גבי מגב ההר, שחר נתקל בקשיים בדרך צפונה ומתעכב, פינקוס נעלם בגלל טעות לכיוון אחר, ואנו כבר בגבולות ה TMA בן גוריון, חוזרים דרומה ואורי מקבל את פנינו בדאון שלו שעמוס במים ליד בית שמש הוא בדרכו צפונה ואנו דרומה.
הבקר מונע מהדאונים שמאחורי מלהגיע לגבולות ה TMA כך שזה נותן לנו עוד יתרון קטן.
הקו הנפלא של גב ההר, או המדרונות של ההרים, נסגר לנו ע”י הבקרה האווירית ואנו במז”א גרוע עם עננים שסוגרים את השמים מערבית לקו התפר.
השמים נפתחים שוב באזור דבירה, אנו מגבירים קצב.
ליד שגב שלום אורי חובר אלינו ואנו יחד נעזרים אחד עם השני בדרך לניצנה. שחר מגיע לאזור שלנו כ- 10 קילומטר מאחור, משמיע קולות של אולי חוזר הביתה, אבל בפועל מגביר את הקצב ומנסה לסגור עלינו.
אני שולף את השפן שלי מהכובע מהמר על כיוון הר חריף. הלג דרומה גדל ל- 128 קילומטר.
זה אומנם מגדיל את המרחק לדרום, אבל בגלל הסגירה של המרחב האוירי של בסיס רמון מזרחית לנו ,אין אפשרות למתוח קו חדש מזרחה לדימונה או לערד, מבלי לבצע עיקוף ארוך וגדול מסביב לבסיס.
השפן שלי הוא תקדים חודש קודם שהיה עם הבקרה שאפשרו לי לחצות את הבסיס, הבקר היה נחמד ביקשתי יפה הוא עשה מאמץ מול הבסיס, הפלא התרחש שוב, מותר לנו לחצות את בסיסי רמון בגבולות הגדר שלו, מה שמאפשר לבצע טיסה ישרה לכיוון דימונה. שחר בינתיים בניצנה ואנו ממהרים להמשיך לדימונה. שם אנו כבר שלושה דאונים שחר מצטרף מעלינו ב- 500 רגל.
באחד ממכשירי הניווט שלי נמדדת רוח של 50 קמ”ש.נראה שזאת טעות, אבל הנתון הזה מכרסם . אני לא שקט. ההחלטה- ממשיכים לערד עם דאון יחסית נחות מאוד לדאונים של אורי ושחר, ערך הגלישה למנחת ערד הוא 1:22 עננות כבדה מעל המנחת הוא נראה לנו בזווית שטוחה בדיוק לפייניל ישיר. מערבית למנחת בעמק ערד פחות עננים ועמוד אבק ענק שנראה כמו מיני טורנדו.
ההחלטה להמשיך לעמוד האבק פירושה נחיתת חוץ אם מפספסים. שדות לא חסרים, ואמונה גדולה ביכולת שלנו מובילה אותנו לעמוד בגובה נמוך. שחר ואורי ממשיכים צפונה ומזרחה ובעצם משלב זה נעלמים לנו.
השעה גבולית ואנו כבר למעלה מ- 6 שעות באוויר. עמוד האבק מספק את הסחורה, 4 מטר בשנייה כלפי מעלה. הטרמיקה החזקה של היום, מה שמחזיר אותנו למשימה.
שחר עם אורי בוחרים לחזור לדימונה בקו עננים מסודר. הדרך שלנו לשדה תימן נראית ממש גרועה, אבל 6,500 רגל הם בהחלט גובה שמאפשר לחזור הביתה.
הדילמה היא האם לטוס לדימונה עם סיכון שניפול בדרך, או לקוות לנצח את היום בחזרה ישירה, בתקווה ששחר לא יצליח לאסוף עוד מרחק דרומה.
זה לא נגמר עד שלא נוחתים, ולכן שומרים ערך גלישה מיטבי, מה שמאפשר לעבור את שדה תימן לכיוון אופקים וחזרה מדויקת הביתה לנחיתה עם שלל של 457 נקודות ליגה יקרות, הטיסה השנייה הטובה שלי השנה, תודה לאברון על העזרה והחברה.
שחר מותח את קצה היכולת שלו ושל הדאון ונוחת כ 20 דקות אחרינו עם הישג מאוד מרשים של 430 נקודות ליגה. שיפור משמעותי, אבל לא מספיק לסגור את הפער. ההפרש עלה ל- 80 נקודות. יש לשחר עוד צאנס להדיח אותי מהמקום הראשון אבל הפעם הוא יקבל מאבק צמוד ולא מתפשר. http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?dsId=3370171
כל הכבוד ל- 16 טייסי מרחק שביצעו טיסות מרחק ממגידו ועד באר שבע . לדעתי ביום זה נשבר שיא טיסות מרחק ביום אחד בישראל. הדאונים גמעו באותו יום מרחק מצטבר של כ 3000 קילומטר.
אז שנה טובה ונחיתות רכות
רפי לוסקי
