שלום חברים
משדה בוקר נראה בבוקר יום שישי, ה-26 באוקטובר, יום צלול,יפה ושמים כחולים ונקיים מאוד. למרות שבצפון ובמרכז ירד גשם זלעפות, היום נראה מבטיח. אני מגיע לשדה בשעה 9:00 ולשם שינוי אף אחד משני הדאונים שנמצאים בבעלותי החלקית לא פנויים. זה הזמן לטוס בדאוני המועדון אולם התור של המועדון שם אותי באחד מהמקומות האחרונים. כל הדאונים שהם סבירים לטיסת מרחק כבר תפוסים, כך שאני נהנה להזמנתו של עמית להצטרף אליו בטווין אסטיר של המועדון המסומן 4X-GGZ.
המראה מאוחרת ישר לתנאיי דאייה טובים, גובה 6,000 בבאר שבע. הדאון ממש מגעיל בצורה, בהתנהגות, בניקיון ובכל פרט שאני נוגע. עמית מבצע עבודה טובה ואנו יוצאים מזרחה. התנאים ממש טובים, הקצב מהיר מאוד. זהו טווין אסטיר של מועדון, אבל מגיע בקלות ובמהירות שיא לקצה הצפוני של ים המלח תוך שעה אחת בלבד, וב 5 טרמיקות בלבד, מרחק מצטבר של 86 קילומטר. הגובה שם 7,500 רגל.
גבי טבק מגיע אלינו עם ה טווין הפרטי שנראה מלוקק ויפה. ההבדל בדאונים נראה באופן ברור. בחזרה דרומה, הבקרה האווירית זורקת אותנו מקו תנאיי הדאייה שהיה לצערי מתחת לנתיב, ואנו מתמודדים עם תנאים קשים יותר. אנו מגיעים לערד כאשר עננות גבוהה מכסה את כל השמים. אנרגיית השמש יורדת במהירות על הקרקע, ואיתה היחלשות מהירה של תנאיי הדאייה.
אנו בפיגור של 2,000 רגל מגבי שמסתובב מעל מנחת ערד ונראה יוצא משם ב 7,500 רגל. בגובה זה מובטח לו חזרה בטוחה לשדה תימן. אנו מתחילים לטפס מגובה של 1,000 רגל מעפ”ש בטרמיקה שדועכת בגובה של 5,500 רגל.
רוח אף לכיוון הביתה 8 שמיניות של עננות גבוהה ונהיה ממש שחור וחשוך. ע”פ החישובים שלנו אנו מגיעים אולי לעומר וכך זה נשאר עד הקרקע. הנמכה יציבה ושקטה ישר לנחיתת חוץ בעומר.
