יום הטיסות השלישי בנמיביה

שלום חברים

יום שישי, התחזית הייתה לתנאים טובים אבל יתחילו מאוחר. עדין יש לנו עוד ללמוד ולהתכונן ליום הגדול שיגיע ,שבו בכוונתנו לעבור 1200 ק”מ מרחק (משפט מחייב). כדי להצליח יותר וליעל את הטיסה לרמה הנדרשת , אנו צריכים ללמוד יותר על בחירת מסלולי טיסה, ועוד על הדאון. כידוע אני טס יחד עם מוטי רמות, האיש עם מוטיבציה אדירה להביא תוצאות, מדרבן ודוחף כל הזמן קדימה. למרות היותו טייס וותיק, בדאייה מסוג זה הוא ממש טירון. ניצלנו את היום ללימוד והכנת בד”חים מסודרים יותר, סידורנו את תאי הטיסה לישיבה של 10 שעות עם נידרש, מוטי מתברר שהוא גם משאבה אדירה של יידע. הוא הגיע רעב ללמוד ושואב ולומד רושם ושואל כל הזמן.

ביצוע טיסה גדולה מחייבת את מוטי למיומנות הטסה ותכנון גבוהים. קשה פיזית להטיס את המפלצת הגדולה שאנו טסים בה, עבודת הרגלים קשה ומעייפת, הגבהים הגבוהים גורמים לעייפות מצטברת ולכן 2 טייסים שעובדים בתיאום במקרה שלנו זאת הנוסחה. ארז ועופר המריאו מאוחר וטסו כ 500 ק”מ, ואנו נשארנו בחדר שנמצא 30 מטר מהדאון שלנו ולמדנו והתכוננו.

יום הטיסות השלישי (יום שבת). שוב תחזית לתנאיי דאייה סבירים וגבוהים, אבל הכול מתחיל מאוחר ובאזור השדה מסתיים מוקדם, הפעם ארז ועופר לוקחים יום חופש.

האגם היבש שמשמש כשדה תעופה כבר לא יבש. ירדו גשמים בלילה ולא ניתן להמריא ממנו, ולכן המסלול היחידי שמאפשר הוא יחסית קצר ובנוסף רוח צד של עד 10 קשר.

רוב הדאונים נשארו על הרצפה וויתרו על יום טיסות. אחרי שבדקתי את המסלול והרוח התחילה טיפה להיחלש, החלטנו להמריא.

במסלול רגיל, כשיש לך כנפיים כבדות באורך 26 מטר ומשני הצדדים 1-2 מטר יש שיחים התחושה לא נעימה ודורשת ריכוז גבוה.

המראה מדויקת וטיפוס בשמים כחולים, רחוק כ 70 ק”מ מהשדה מתפתחים עננים בכיוון צפון מזרח.

התקדמות איטית אבל החלטית בגבהים יחסית נמוכים לעננים, ושם טרמיקות טובות מאפשרות גובה עבודה שבין 3,500 ל 4600 מטר. הקצב מהיר, מוטי כבר מגיע לידי ביטוי טוב יותר גם בהטסת הכלי, וגם בשימוש במידע הרב שיש לנו מכל מכשירי הטיסה והניווט. אנו מבצעים לג ראשון של 280 ק”מ במהירות ממוצעת של 101 קמ”ש, לג שני בחזרה באותו הקו שבינתיים מתחזק במהירות של 134 קמ”ש ושוב חוזרים בקו מקביל ודומה הפעם במהירות של 137 קמ”ש.

השעה מתחילה להיות מאוחרת. חייבים לנחות לפני השקיעה. החושך מגיע מהר אחרי השקיעה, אנו במרחק של כ 200 ק”מ מהבית השעה קרוב 18:00, נתרגם את המשמעות למושגים שלנו בארץ דאון שצריך לחזור לנחיתה בשדה תימן נמצא במחניים שעה וחצי לפני החשיכה.
שינוי במוד הטיסה. ואנו מתחילים בגלישה ארוכה. תחילה מתחת לענני דרדלה שנותנים לפעמים טיפה טרמיקות, אבל אין מספיק זמן לבזבז על תנאים חלשים והדילמה בין לאסוף גובה כדי להצליח לחזור בבטחה. לבין קצב התקדמות שחייב להיות כזה שיחזיר אותנו בשעה היעודה. דורש תכנון וחשיבה, מוטי עובד קשה בחישובים ובתכנון של שדות תעופה חלופיים. העננים נגמרים ויש לנו עוד כ 100 ק”מ בשמים כחולים ויבשים, עוד רחוק מעבר לאופק הראייה שלנו, כדי לחזור הביתה נדרשת ההטסה מדויקת בכיוון, שמירת גלישה אופטימאליים , 2 טרמיקות של כ 1 מטר לשנייה משפרות טיפה את הנתונים, ואנו חוזרים הביתה עם שלל של 738 ק”מ יותר מכל טייס שהמריא מהשדה שלנו, הסיפוק עצום.

אז צפו להמשך.