הופיע במגזין “פלייט” ביוני 87.
תירגום:אבינעם מיסניקוב
חברת מרום שירותי טיסה נמצאת בעסקים מזה 30 שנה ותומכת ביצירת תעשית החקלאות הלאומית. רובין בלץ’ מדווח מתל אביב על החברה ששאיפתה לרווח גוברת על השאיפה לזוהר.
אין דרך טובה יותר לראות את ישראל מתא הטייס של מסוק גאזל , כשאנחנו טסים עם אף מטה במהירות של 140 קשר וגולשים לאורך חוף הים התיכון, ונצפים ע”י ספינות המשמר של חיל הים הישראלי.
חוף הים התיכון מאופיין ע”י מצוקים אדמדמים שמעליהם משתרעים נופיה של ישראל המודרנית עד הרי ירושלים.זוהי תחילת האביב, לאחר חורף רטוב במיוחד שהשאיר את איזורי הכפר ירוקים ועסיסיים.לא תמיד היה כך.כשהגיעו החלוצים הראשונים, הארץ היתה ברובה שוממה, זרועת סלעים וצחיחה.היו ספקות רבים האם אפשר ליצור כאן אדמה פוריה מהמקורות הזעומים, אך לחלוצים לא היתה כל ברירה.
המארח שלי היה חנן ליס, הטייס הראשי של מרום שירותי תעופה, אחד משתי החברות היחידות בישראל שבעיסקי הריסוס האוירי. חברת מרום חגגה לא מזמן 30 שנה להיווסדה. היא הוקמה ע”י מקס קרמר, יהודי מדרום אפריקה במאי 1957. קרמר עלה לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה, והבין עד מהרה שעתידה של המדינה הצעירה תלוי בחקלאות, ולתעופה יש תפקיד מכריע בהתפתחותה של זו.
פנינו לתוך הארץ וטסנו בגובה נמוך מעל למטעים וקיבוצים. מסוק הגאזל יצא רק עכשיו מפעולות אחזקה, וליס מעוניין לבדוק את התנהגות המסוק במהירויות נמוכות. ריחפנו בגובה נמוך מעל פרדסים ומטעי אבוקדו, וזכינו למבטים מהעובדים למטה שבהו בנו מרחפים בגובה 50 רגל מעליהם. לאחר מכן האצנו ופנינו לנחיתה בבסיסה של חברת מרום בשדה התעופה בהרצליה, צפונית לתל אביב, כדי לפגוש את מקס קרמר.
קרמר גאה דרך שבה חברתו התפתחה מההתחלה הצנועה שלה, בהשתמשה בפיקחות ובצניעות המקומית כדי להישאר בעסקים. הוא התחיל עם שני מטוסי סטירמן שהוסבו לריסוס. כיום מחזור החברה עומד על 4 מליון דולר.
התוכנית המקורית היתה לרסס שדות כותנה בתורכיה, אך היא נגנזה כשהיה צורך דחוף במטוסים בישראל. מאוחר יותר הופעלו ביוון מטוסי גרומן אוונג’ר שכיום זנוחים בהרצליה. קרמר גאה בהשגי הצוות שלו, שטס באוירה קשוחה ומסוכנת, ועושה עבודה הדורשת ריכוז גבוה במיוחד, כישורים ומשמעת עצמית.
מרום היא חברה ישראלית טיפוסית, התלויה באילתורים ומלאה בביטחון עצמי. הלחצים של הישרדות כלכלית, המשותפים לכל חברה בתחום התעופה, מודגשים כאן ע”י מצבה המיוחד של ישראל. התקורות נשמרו כאן בנחישות ע”י רכישה של מטוסים משומשים והתאמתם לריסוס, ואנשים מוכשרים מפתחים כאן ציוד הקרקע הנדרש לתעופה החקלאית. “אני קונה גרוטאות ומתקן אותן,” מתבדח קרמר, “למעשה הופך גרוטאות לזהב”.
באופן מסורתי, חברת מרום שיגשגה על גבה של החקלאות הלאומית המתפתחת, אך עם הכנסתם לשירות של מסוקי הילר UH-12E4 החלה מרום לגוון את שירותי ופנתה לפעילויות מכניסות אחרות. אלו כוללות סקרים סייסמיים, סיורים לאורך קוי מתח גבוה ושטיפת המבודדים שלהם, צילומי טלויזיה ופירסום אוירי.
מסוק הגאזל נרכש בשנה שעברה, ולפני כן הופעל בידי חברת ספשליסט פלייט טריינינג מקרלייל שבבריטניה.המסוק עדיין ברישום בריטי ומושכר לטיסות מנהלים,תחום שלדעת קרמר עשוי להתפתח. “המסוק הוא תקוותנו הטובה ביותר לעתיד”. המסוק שימש להטסת נשיא ארה”ב לשעבר ג’ימי קרטר בביקורו הפרטי בישראל, כשבא לבקר את עיזר ויצמן, מפקד חיל האויר לשעבר ושר בממשלה, וחבר מימי קמפ דייויד.
הצי של מרום התרחב ל-34 מטוסי כנף קבועה ומסוקים.בנוסף מציעה מרום מטוסי ססנה 152,180 ו-185 להשכרה, אבל החברה מפעילה אותם בעיקר להטסת צוותים בין בסיסה למנחתים.החברה משתמשת גם במטוס פייפר אצטק, למרות שכיום הוא מוצע למכירה יחד עם כמה מטוסי פייפר פוני שנמצאו מאכזבים לעומת מטוסי הסנואו. ניצולת הכללית של צי המטוסים היא בסביבות 5,000 ש”ט לשנה.
חמישה עשר מעשרים ואחד הטייסים עובדים במשרה מלאה ולרובם יש רקע צבאי, בדרך כלל על מטוסי סילון. מסיבה זו מחזיק קרמר מטוס הרוורד ושני מטוסי פייפר סופר קאב להסבת טייסים חדשים למטוסי הריסוס הבוכנתיים.
לפחות שתי עונות ריסוס, כ-18 חודשים, נדרשות כדי להסמיך טייס להטסת כל סוגי מטוסי הריסוס.בעבודה כזו, מרווחי הטעויות הינם מינימליים והתוצאות הפוטנציאליות של השגיאות הן הרות אסון.באופן מפתיע, למרות שיעור התאונות הגבוה הקשור בתעופה החקלאית, למרום יש רקורד בטיחות טוב.אומר קרמר:”לעולם לא איבדנו טייס, תודה לאל”. מכונאי אחד היה פחות בר מזל,הוא נהרג בתאונה בנוסח הסרט “מילכוד 22” כשלא הבחין במטוס ריסוס שהתחיל את פס הריסוס שלו.
תאונות כאלה קורות פחות מתאונות של שפיכת חומרים כימיים רעילים בזמן מילוי מחדש של ההופר של המטוס, או לאחר תאונה. כל עובדי המנחתים של מרום עוברים הדרכות קפדניות באחזקת חומרים מסוכנים, ועוברים ריענונים תכופים.מנהל המכירות משה אלוני סבל מהרעלה קשה כשצינור של מתקן מילוי התפוצץ במנחת.” תוך דקות מעטות סבלתי מכאבים חזקים ומשיתוק” מספר אלוני שפונה במהירות לבית החולים ושם עבר טיפול באינפוזיות של חומרים מנטרלי רעל במשך 24 שעות עד שהתאושש.
חלק מהשאיפה לבטיחות הוא חינוך מגדלי הפירות לעבוד בשיטות נכונות. מרום חילקה להם חוברת מאויירת ופשוטה בה הם יכולים לסמן ולמספר נכונה את החלקות שאותן יש צורך לרסס, מכשולים, רוחות צולבות ועוד. בזבוז יכול להימנע ע”י סימון מדוייק שמונע מהטייס חפיפה של פסי הריסוס.
למשרד החקלאות הישראלי יש הוראות ברורות באשר לכימיקלים שבהם מותר להשתמש בריסוס מהאויר.החומר DDT שיש לו כושר פיזור נמוך, הוצא אל מחוץ לחוק לפני שנים רבות, אך הפחד מהרעלה במקרה של תאונה (החומר פרתיון למשל, גורם למוות אם נספג דרך העור) הוא אמיתי.כל טייס בחברה נושא עימו מזרק אטרופין לשימוש כנוגדן ראשוני במקרה של אסון.בבסיס הבית בהרצליה כל המטוסים נשטפים בדקדקנות לאחר כל גיחת ריסוס.כל מטוס נגרר למאצרה מיוחדת בה הוא נשטף ע”י מים בלחץ.
מטוס ה”סנואו” הידוע בכינויו הרשמי AT-301 אייר טרקטור,(פותח ע”י המתכנן האמריקאי ליילנד סנואו, שתכנן גם את מטוס הריסוס רוקוול ת’ראש S-2) הוא עמוד השדרה של צי מטוסי הריסוס של מרום. “פשטות מבנהו, ביצועיו עם מטען מלא וקלות האחזקה שלו, עושות אותו כלי יחודי לסוג העבודה שלנו”, מתפאר קרמר. אחד ממאפייניו של המטוס הוא, שאפשר להסיר את הפנלים של הגוף במהירות לצורך שטיפה קלה ובדיקה.למעשה,אפשר להסיר את כל מעטה הגוף בתוך דקות מספר. המטוס מונע ע”י המנוע הכוכבי המפורסם R1340 של פראט אנד וויטני, המפתח 600 כח סוס,והמסוגל לעמוד בשיתוך שחומרי הריסוס גורמים.
קרמר בנה מוסך בהנגר קטן מימי המנדט הבריטי (ושעדיין משתמשים בו).למנהל הטכני בן עמי אבנרי היה חלק חשוב בבניית שני האנגרים חדשים וכן עגלות טיפולים הנגררות לשדה ע”י משאית. כיום יש במרום כ-40 עגלות כאלו ובכל אחת יש את כל הציוד הדרוש לשם עירבוב ושאיבת בנזין וכימיקלים אל מטוסי הסנואו. אבנרי הפך את החברה לכמעט עצמאית לחלוטין בנושא האחזקה. כל הביקורות למטוסים נעשות במוסכי החברה חוץ משיפוץ מלא של המנוע שנעשה בחברת קונביגטון אייקרפט באוקלהומה.למרום יש מחלקת מדחפים המשפצת את מדחפי ההמילטון סטנדרד בעלי הפסיעה הקבועה של המטוס. אבנרי בנה חתך עובד של המנוע להדרכת טייסים ומכונאים. מערכת גלאי שבבים שהותקנה במנועים חסכה הרבה תקלות וכיבויי מנוע באויר.
קרמר נכנס לעיסקי המסוקים בשנת 1976 כשרכש שני מסוקי הילר UH-12E חדשים.בשנת 1982 זכה בחוזה למחקר סייסמי שעד היום הוא חלק נכבד בעסקי החברה ומצריך כישורים רבים ושיתוף פעולה בין הטייסים וצוותי המחקר, המיועד לגילוי מרבצי נפט בנגב וכולל יצירת רשת מדוייקת של קידוחים בעומק 3 מטר ובמרחק 40 מטר האחד מהשני במדבר.מסוק ההילר מוריד ציוד וטכנאים הממלאים את הקידוחים בחומרי נפץ ומחברים את כבלי הנפצים למרחק בטיחות של 2 ק”מ. העבודה היא ידנית ואיטית ומתבצעת תחת שמש הנגב הקופחת.גל ההלם הנוצר ע”י הפיצוצים המסונכרנים,נקלט ע”י מיקרופונים דינמיים, ויוצר תמונה אלקטרונית של מבנה הסלעים.
כשמסתיימת העבודה,לוקח החוקר קריאות גרביטציוניות בכל נקודה כשהוא משתמש בציוד הנמצא על המסוק.הטייס צריך לנחות בדיוק בנקודה ולהדמים את המנוע בכל פעם שנלקחת קריאה כדי למנוע הפרעות חשמליות.לכן מספר התנעות המנוע הוא גדול, בערך 40 ליום. פעילות כזו אינה מתאימה למסוקים בעלי מנועי טורבינה בגלל הטמפרטורות הגבוהות והשחיקה.
את מסוקי ההילר מפעילה החברה גם בשירות חברת החשמל לשטיפת המבודדים של קוי המתח הגבוה בכל הארץ. מפלי מתח נוצרים עקב לכלוך המצטבר על המבודדים והמסוק הוא הכלי הטוב ביותר לשטוף אותם. פעילות זו כוללת טיסה לאורך קוי המתח הגבוה, ריחוף לצד כל עמוד ושטיפת המבודדים ע”י צינור שטיפה השולח מים בלחץ אל המבודדים, כשכבלים המוליכים 20,000 וולט בקרבת המסוק. מומלץ להשתמש בראש רגוע ובזוג ידיים יציבות.
המסוקים מופעלים גם לצורך גילוי איבודי מתח ברשת החשמל הארצית בעזרת הדמייה תרמית.מסוק הגאזל נמצא אידאלי לעבודה זו בשל יכולתו לשאת טייס ועוד צוות של שלושה וגם גלאי חום מתוצרת בריטית בדומה לציוד בשימוש הצבא. הציוד מאתר “נקודות חמות” המציינות תקלות אותן ניתן לתקן במהירות. מסוק הגאזל גם מיועד לככב בסרט רמבו של סילווסטר סטלונה המיועד להיות מצולם בהרי אילת באוגוסט השנה.
חברת מרום פועלת כיום רק בתחומי מדינת ישראל למרות שקרמר תמיד מחפש עבודה בחו”ל. בעבר, החברה ריססה עצי זיתים ביוון ויערות בשוודיה, אך מפעיל חקלאי תמיד יהיה מוגבל בשל מצבה הפוליטי של ישראל. רק מספר מדינות באפריקה ישכרו מטוס ישראלי ויתר המזרח התיכון סגור, ולכן השוק מוגבל.
לעת עתה מרום תמשיך לרסס שדות כותנה, מילונים, ועצי לימון, וגם את העשב בחצרו של השכן…
