ראשית מערך המסק”ר בחיל האויר: הצפע חלק א’

עריכה: אבינעם מיסניקוב
לאחר אישור הצנזורה

בעקבות תחקירי מלחמת יום כיפור וקשיים בהשגת יעדי ח”א בתקיפת בסיסי ומתקני חיילות האוויר של האויב, החליט מפקד חיל האויר דאז אלוף בני פלד לבדוק היתכנות תקיפת מטרות נקודה איכותיות בלילה חשוך ובגובה נמוך ע”י מסוקים,.בתחילת 1974 , בביקורו בארה”ב טס במסוק קוברה בצבא ארה”ב והתרשם.

חיל האויר בדק בהמשך מסוקים נוספים למשימות תקיפה בשדה הקרב, ובמקביל ליוז 500 שבדקתי בארה”ב, ויוסי טרון שבדק מסוק דופין בצרפת בעל 6 טילי הוט, הבאנו ארצה בחשאי מסוק נוסף שהוסתר באחד הדת”קים בבסיס חצור בתקופת פיקודו של אביהו בן נון כמפקד הכנף, והייתי נוחת איתו להסתרתו בזריחה. באחת הטיסות טס עמי מפקד חיל האויר ואחה”צ היה אצלו דיון מסכם לגבי המסוק הנ”ל. עם חזרתו מביקורו בארה”ב ב-1974 ולאחר מספר דיוני מטה הוציא ח”א , ב-2/5/74 משלחת לארה”ב שהתפצלה לשנים. מדענים ומומחים למערכות מתקדמות עם התמקדות בראיית לילה וטילי אוויר קרקע ביקרו במוסדות הממשל ובמפעלים מפתחים. ויובל אפרת שהוביל את משלחת הטייסים שכללה את אורי בן דור, יעקב רשף ואותי כטייס ניסוי. ביצענו הסבה בת 3 חודשים למסוק היואי קוברה בביה”ס לטיסה של צבא ארה”ב בפורט ראקר שבמדינת אלבמה, שבמהלכה הפעלנו את כלי סוגי הנשק של המסוק ובכמות אדירה. אחריה יצאנו ליחידת עלית של הצבא ליד אוסטין שבטקסס וטסנו בתרגיל שדה שלהם 3 שבועות.

בסיום ההכשרה על הקוברה , קיבלתי אישור מיוחד מחיל האויר, לאחר שבעזרת קשרי בחברת סיקורסקי עם ההנהלה הבכירה שנוצרו ב-1969 עת הייתי בצוות 4 הטייסים שקלטו את היסעור, ארגנתי לארבעתנו ביקור במפעל חברה בקונטיקט בכדי לטוס על אב טיפוס מסוק הקרב S-67 בלקהוק, פיתוח עצמי של סיקורסקי שניסתה למכור. הסיבה העיקרית לארגון הביקור הייתה כי מסוק הקוברה של אז היה בעל יכולת נשיאת מטען נמוכה לטווח (עד 4 טילים לכשעתיים) בעוד ה- S-67 בעל הכנפיים והמהירות הגבוהה נשא 16 טילי טאו בנוסף לצריח הסנטר , או עד 4 מיכלי דלק נתיקים וכל שילוב ביניהם, 2 טילי אוויר אוויר AIM-9 סיידווינדר להגנה ממיירטים, ועד שישה אנשים לפעולות מיוחדות ו/או הצלה בתא הגחון. הוטסנו מוושינגטון עם מטוס מנהלים, קיבלנו במפעל אירוח מלכים בראשות נשיא חברת סיקורסקי וצוותו הבכיר, ולמחרת למדנו וטסנו. נשארתי אחרון וטסתי עם טייס הניסוי הראשי של הפרוייקט עד שנגמר הדלק כשהאחרים אכלו עם סגן הנשיא ג’ק מק-קנה.

בעקבות הביקור הזמין ח”א את אב הטיפוס להדגמה בארץ לאחר תערוכת פרנבורו בשנת 1975, אך טייס הניסוי הראשי קורט קאנון התרסק בתצוגתו האווירית המתוכננת האחרונה בפרנבורו עקב טעת לפני הגעתם לישראל. הוא נספה ואיתו טייס המשנה והמסוק נמחה לאחר שצבר 598 שעות טיסה. ח”א חתם קודם לכן עם החברה על מכתב כוונות לרכישת 12 עם אופציה לכמות כפולה. עקב התאונה הכל נתקע וגם הפרויקט בוטל לבסוף.

כחודשיים אח”כ נסעתי לארה”ב בתפקיד לא מקובל- נציגו של ראש מחלקת אמצעי לחימה  מיכה רמתי, וגם כנציג ראש מחלקת מטוסים מיכה כהן. שניהם היו ידידי ונתנו לי סמכות גבוהה להחלטות בשטח. הצטרף אלי גד סנדק ממשלחת משרד הביטחון בניו יורק  , ועוד סגן ממה שנקרא אז ענף מצ”ד 5 בפיקודו של איציק גבע, (לימים ענף חימוש אווירי). ירדנו לבסיס קורפוס קריסטי בטקסס. ישבנו שלושה  ימים עם מפקדי הבסיס, שהינו בעיקרו בסיס האחזקה האוירית של הצבא. איתרנו שישה מסוקי יואי קוברה נפגעי וייטנאם בבעלות הצי, שאחד מהם לא היה דומה לשני, ובדיונים קבענו תצורה שכוללת מעל 1,000 שינויים ושיפורים, כשהחשוב ביניהם הוא תותח M-35  בקוטר 20 מ”מ וולקן בכנף שמאל, ובנוסף התקנים כגון מד גובה אלקטרוני, מכשיר תא”ג שני, התראת אש ולהבים ראשיות משופרות. כולם פותחו עבור הצבא אך לא נרכשו עקב מגבלות תקציב.

המחיר,שכלל את שיפוץ המסוקים למצב חדש (שבוצע בתוך 45 יום בשתי משמרות), כמות כלי נשק וחימוש שהספיקה למלחמת עולם, וכל הציוד הלוגיסטי, כולל עיתוד ראשוני וכולל הכל, עמד על  2.5 מיליון דולר. אך בביקורת כספית שבוצעה אחרי שנה, הוחזרו חצי מיליון דולר עקב חיוב יתר.

עם סיום השיפוץ ביצעתי שם שש טיסות מבחן, ולאחריהן באו מטוסי הרקולס והובילום מפורקים ארצה לבסיס לתל נוף, שם הם נפרקו במקום שהיה ממערב ליין הפוגות לשעבר ליד הבניין ששימש בעבר את טייסת מתקדם פוגה, שם הוקמה יחידת הניסוי. נציג טכני של חברת בל שהיה בארץ עבור קליטת האנפה, פיקח על הרכבת ששת המסוקים שכונו “צפע א’” ולאחר מכן ביצעתי שש טיסות מבחן לבדיקת המסוקים וכל מערכותיהם כשהראשונה נערכה בתאריך 13.5.75. לאחד מהם הייתה תקלה קטנה בסולנואיד קולקטיב שתוקנה מיד. זה היה הגרעין להקמת טייסת הקוברות.

אני הדרכתי שם את ראשוני הטייסים שכללו בנוסף לצוות המקורי, את שוקי לבנת מפקד היחידה הראשון, יאיר קרן, ציון בראור, צבי קלרון ועוד שני טייסי קרב שהתנדבו לצוות- גדעון שפר לאחר שנפגע בידו בנטישת קורנס צילום מעל לתעלה, והשני טייס נשר שפגע במטרת בד אוויר קרקע במטווח ברמת הגולן ונחת בשלום, איני זוכר את שמו. כל זאת עד שיצאתי ביוני 1975 לקורס בן שנה בארה”ב.

באותה תקופה גם הגיעו משקפי ראיית לילה דור ב’. קודם לכן כשטסנו עם משקפי דור א’ ב-1974 בארה”ב הן טרם נקלטו בצבא, המערכת הייתה בחבלי לידתה ורק בודדים טסו ניסויים עמה.

לאחר כשנה הוחלט לסיים את הניסויים המיוחדים. המסוקים נשלחו לאמרילו שבטקסס לקו שינויים של חב’ בל וצבא ארה”ב, שעיקרו היה התקנת מערכת טילי טאו בעלת 4 משגרים ומערכת בקרת אש יום מתוצרת יוז. זו שימשה גם לירי מיוצב ומדויק בתותח בצריח האף XM-197 שהותקן במקום תותח ה- M-35 . כינויים של המסוקים הוסב ל-“צפע ב’”. במקביל לתקופת ביצוע השינויים בטקסס, הטייסת שינתה כיוון, התבססה על סיוע התקפי בקרב היבשה כמשימה עיקרית, הטייסים השתלמו בשריון ופעלו בהמשך בעיקר עם כוחות אלה.