עריכה: עודד מרום
טייס הקרב שלמה לוי הפיל במהלך מלחמת יום הכיפורים עשרה מטוסי אויב תוך עשרה ימים. כל ההפלות בוצעו במטוסי “נשר” בטייסת 113. הוא מספר:
תאריך: 12 באוקטובר 1973,
מטוס: נשר 21
הובלתי זוג לפטרול בגובה 18,000 רגל, באיזור אלמגור, בין צפון הכנרת לקריית שמונה, מספר שתיים שלי היה עמוס לפידות, מפקד הכנף דאז.
קיבלנו הפנייה ‘090 למפגש’ לתקיפה סורית באזור תל פארס, נזכר שלמה, השלכנו נתיקי כנפיים ובהאצה כלפי מטה ומזרחה בדקנו מפסקים וירי תותחים. זיהינו ב-5 מייל בערך, סוחוי-7 תוקף ממזרח לכיוון צפון בצלילה רדודה ונכנסו אחריו לכיוון כללי צפונה. נפתח טווח ארוך מאוד. האטנו מהירות להשלכת נתיק הגחון. התפתח מרדף מהיר מאוד, כ-640 קשר כשהסוחוי נעלם בתוך האובך והעשן ברמת הגולן. לפתע, ללא התראה מהבקרה, נכנסו שני מטוסי שחק ביננו לבין מטוס הסוחוי והתפתח מרדף אחרי הסוחוי כולל השחקים ואנחנו, הכל בגובה של כמה עשרות מטרים בלבד.
המשכתי עוד קצת בכיוון האחרון, כללית צפון, כשלפתע גיליתי מטוס במרחק כ-2500 מ’. צללית השחק והסוחוי זהים מאחור ולא היה לי ברור האם זה אחד השחקים או סוחוי. החלטתי להתרומם מעט ולראות את צל המטוס על הקרקע. אחרי מספר שניות ראיתי את הצל המוכר של כנפיים משוכות לאחור. הטווח היה כמייל אחד והטיל, שפריר 2 צפצף. שיגרתי אחרי פניית הסוחוי. הטיל ניהג היטב, אך לקראת סוף הטווח סטה מעט ימינה והתפוצץ. לא ראיתי פגיעה בסוחוי, שפנה וטס לכיוון החרמון. אז גיליתי סוחוי נוסף בגיזרה קדמית, התקרבתי לכדי 1200 מטר ושיגרתי טיל נוסף. זה ניהג ישירות למטוס עד שפגע בו והטייס נטש.
בשלב זה גיליתי סוחוי נוסף, התקרבתי לכ-300 מטר ויריתי בתותחים. מייד החלו חתיכות לעוף מהמטוס והוא נעצר בפתאומיות והתהפך על הגב, כוון מטה. כשחלפתי מעליו זיהיתי שאני מעל דמשק. לא השתהיתי לראות מה קורה עם הסוחוי הפגוע. ניתקתי מגע לכיוון החרמון בגובה נמוך מספר 2 הצטרף אלי וחזרנו לנחיתה.
תוצאות הקרב –
הפלתי שלושה מטוסים: סוחוי (בשפריר דגם 2) סוחוי (בתותחים) אושרו מיידית. שלוש שנים אחרי המלחמה התקבל אישור לסוחוי נוסף.
תאריך: 16 באוקטובר 1973
מטוס: נשר 10
בשעה 08:00 לערך, הוזנקנו מרפידים (לוי-קשטן) לכיוון ציר “טרטור/עכביש”, היה זה הבוקר לאחר שהכוח של אריק שרון חצה את תעלת סוף לתוך מצרים. פטרלנו נמוך מעל הציר שהיה עמוס בכלי רכב מסוגים שונים, כולל כלי רכב רבים “תקועים” בחולות שלצידי הציר. הופננו למפגש מול מטוסי מיג-17 שבאו נמוך מאוד לתקוף בציר. הם היו שמיניה, חמושים ברקטות. השלכנו נתיקים ונכנסתי מיד אחרי אחד המיגים, אשר, כנראה מתוך לחץ שיגר את הרקטות כש”שבר” כלפי מעלה… המיגים טסו במהירות כ-250 קשר, מהירות יחסית נמוכה, אולם מתאימה לפנייה הדוקה.
תוך כדי פנייה חדה יריתי בו והוא נדלק. לא ראיתי נטישה או פגיעה בקרקע, מאחר באותו רגע קבלתי התרעה מקשטן: “אחד שבור, יושבים עליך”! שברתי חזק שמאלה, תוך שאני מגלה זוג מיג- 17 במבנה כמעט מכונס מאחורי. ואני במהירות נמוכה 180 קשר, בגובה נמוך מאוד! היה לי ברור ששבירה לא תעזור במצב זה ולכן המשכתי בפנייה והנמכתי ככל שיכולתי תוך כדי שחרור זווית התקפה להאצה, ככל שניתן. לפתע ראיתי במראות המטוס פיצוץ גדול מאחורי, המשכתי להאיץ עד 450 קשר ופניתי חזק שמאלה. לא ראיתי את המיגים, אך ראיתי שני “חריצים” בקרקע וערימת גרוטאות מעשנות, אלה היו המיגים שרדפו אחרי ופגעו בקרקע בטיסה נמוכה.
תוצאות הקרב:
היפלתי מיג-17. נפילת שני המיגים שרדפו אחריי נזקפה לזכות הטייסת.
===
תאריך: 16 באוקטובר 73
מטוס: נשר 14
קצת אחרי השעה 16:00, הוזנקנו (לוי-קשטן) פעם שלישית באותו יום. הפעם הוזנקנו לאזור החווה הסינית, שם ניטשו קרבות מרים על הקרקע, נגד כוח מצרי שתקף מהאגף את הכוחות על ציר “טרטור”/”עכביש” ועל איזור ראש הגשר במעבר על תעלת סואץ. פטרלנו בגובה של כ-2000 רגל בכיוון צפון/דרום וצירפו אלינו זוג נוסף מ-113 שהגיע מהצפון (גונן – שביט). המשכנו לפטרל ברביעייה. תוך מספר דקות הופננו ע”י הבקר מערבה, למפגש עם שתי רביעיות מיג-17, והתפצלנו לשני זוגות, זוג מול כל רביעיית מיגים. אני עם קשטן בצפון וגונן עם שביט בדרום. השלכנו מיד נתיקים ונכנסנו לקרב עם המיגים. התרעתי בקשר לשים לב למהירות ולא לרדת מתחת ל-250 ק’ (תחקיר של גיחת הבוקר) ונכנסתי אחרי אחד המיגים. יריתי בו והוא נדלק ופגע בקרקע מערבית לתעלת סואץ. שוב מצאתי עצמי בגובה נמוך, ב-200 קשר. ניתקתי מגע בגובה נמוך, וב-400 קשר המשכתי בפנייה בכוונה לחזור לקרב. תוך כדי פנייה חטפתי מכה חזקה מאוד באחורי המטוס, מה שהדליק מיד את הצופר ונוריות התראת שמן, הידראוליקה, אלטרנטור וכו’ והמטוס הפסיק להאיץ. הבחנתי תוך הפנייה הזו במטוס בלהבות צולל ופוגע בקרקע באיזור החווה הסינית.
דיווחתי על היפגעות, השלכתי את הטילים שנשארו ומשכתי לגובה לכיוון רפידים, תוך כדי נסיונות ליצירת קשר עם קשטן או עם גונן. לא היה קשר עם אף אחד מהם. הגעתי בערך לגובה 6000 ונכנסתי לנחיתת חירום למסלול 15 ברפידים (ביר-גפגפה), תוך כדי שליטה במנוע בעזרת “חירום ווסת” החשמלי של המנוע. בגישה הסופית זיהיתי רכב מטאטא את תחילת המסלול הוספתי מעט כח עם הווסת, חלפתי מעל הרכב ונחתתי על המסלול. משכתי בידית המצנח אך דבר לא קרה: לא היה מצנח!!. קראתי למגדל להרים רשת עצירה, ונכנסתי לרשת בסוף המסלול. עם עצירת המטוס קפצתי ממנו וראיתי שצינור הפליטה של המנוע קרוע וכל החלק האחורי פגוע מרסיסים של טיל קרקע-אויר שפגע בי מעל החווה הסינית. קשטן לא חזר. המטוס הפגוע שראיתי היה המטוס של קשטן שנפגע. לא ברור האם ממיג-17, או מנ”מ או טיל בדומה לזה שפגע בי.
תוצאות הקרב
היפלתי מיג 17.
אבידה לטייסת: (סרן קשטן מנחם).
===
תאריך: 18 באוקטובר 73
מטוס: נשר 18
הוזנקנו (לוי – אשחר) לפנות ערב, 16:00 לערך, לכיוון תעלת סואץ. כשהגענו לאזור אל עריש הופננו למפגש לכוון צפון מערב, תוך כדי הנמכה לגובה 5000 רגל. משנסגר הטווח עם מטרות שטרם גילינו, השלכנו נתיקים. התחלנו לקבל הוראות והנחיות שלא הבנתי: “הם כמוכם” ! ואז גיליתי מטוס מיראז’, בגווני צבע שונים משלנו וללא משולשים צהובים משליך פצצות בעלות מצנח פתיחה. המטוס שבר בפנייה בהנמכה ופגע במים.
חזרתי לקרב ומצאתי את אשחר קרוב מאוד למיראז’ אחר ולא מצליח להתארגן. הוריתי לו לצאת כלפי מעלה. נכנסתי מאחורי המטוס במהירות עודפת כ-1000מ’ אחריו למרדף קצר מערבה, בגובה נמוך, מול השמש השוקעת. ניסיתי למצוא את הצפצוף של השפריר ושיגרתי טיל. ראיתי פיצוץ גדול לפנים ושברי מטוס שנפלו לים.
אשחר נלחם בשלב זה במטוס לובי אחר, בקשר שמעתי מבנה של קורנסים מתקרב אלינו. חששתי מיירוט שלהם עלינו (הרי כולנו בעלי צללית דומה) ומיד לאחר שאשחר שיגר טיל הוריתי לשבור ולנתק מגע. לא ראיתי את המטוס עליו שיגר, רק את צל הטיל המשוגר המתקרב על צל המטוס על המים הבוהקים, עד לפיצוץ נוסף.
שברנו שנינו חזרה דרומה (הקרב התחולל מעל הים כ-30 מיל צפונית לאל-עריש).
תוצאות הקרב:
שני מיראז’ים לוביים מופלים בטילים (אחד לי, השני לאשחר)
מיראז’ לובי פגע בים, הפלה שנזקפה לזכות הטייסת.
===
תאריך: 21 באוקטובר 73
מטוס: נשר 85
יצאנו, הרץ – רענן – לוי – שביט לפטרול ברביעייה מעל פאיד. הייתי מס’ 3 ברביעייה שהוביל הרץ. פטרלנו זמן ממושך כשמדי פעם התריע הבקר על מיגים מתקרבים, אך לא הגיעו לטווח של מספיק קרוב כדי להיכנס לקרב. כנראה ניסו למשוך אותנו למארב מטוסים או טילי קרקע-אוויר. לאחר טיסה ממושכת החל מחוון כמות הדלק לסמן כי עלינו לחזור לנחיתה. המוביל הודיע על כך ליחידת הבקרה, ותוך זמן קצר זיהינו שישה מטוסי מיג 21 מעלינו. השלכנו נתיקים ונכנסנו לקרב בנחיתות של גובה ומהירות, ובכמות דלק שלא תאפשר לחזור לנחיתה בחצור ותאלץ אותנו לנחות ברפידים.
אחרי שנחלצתי ב”שבירה” ממיג שאיים עליי בגזרה אחורית, עלה המיג וטיפס גבוה, צללתי כדי לאסוף מהירות ופניתי לעברו. הטיל צפצף היטב, ושיגרתי אליו, תוך כדי שמירת קשר-עין איתו. הטיל פוצץ את המטוס והטייס נטש מעל הקרב, כ-10,000 רגל. אחרי שבדקתי כי אין מטוסי אויב מאחוריי, התפניתי לחפש מטרה נוספת, אותה מצאתי מערבית לי ומעט יותר נמוך. בטווח של כ- 1200 מטר. שיגרתי טיל שפריר שניהג ישר למטרה ופוצץ את המטוס. לא ראיתי נטישה.
תוצאות הקרב –
שלושה מטוסי מיג-21 מופלים
שלמה לוי – שתי הפלות, הרץ – הפלה אחת
===
תאריך: 22 באוקטובר 73
מטוס: נשר 09
הוזנקנו צפונה (לוי-לפידות). עם הגיענו לאזור ת”א קיבלנו משימה מהבקר: ליווי מטוס תובלה ענק ‘גאלאקסי’ אמריקאי בדרכו לארץ. קיללתי בשקט: הערכתי שהמשימה זו הוטלה עלינו משום שמס’ שתיים שלי הוא מפקד הכנף, ומבקשים למנוע מאיתנו לעבור את הגבול. גיליתי את הגאלאקסי במרחק של כ-50 מייל מחופי הארץ. התקרבנו אליו וליווינו אותו עד כ-10 מייל מהחוף. לאחר שליווינו מטוסים אמריקניים פעם נוספת, חזרתי לערוץ הבקר וביקשתי משימה חדשה. אמרתי לו שיש לנו דלק ותחמושת ושאלתי האם פטרול אלמגור פנוי. אחרי בדיקה קצרה קיבלתי אישור לפיטרול אלמגור 18,000 רגל.
התייצבנו בנתיב הפיטרול וכשהגענו בערך למחצית הנתיב צפונה הופננו: “כח מלא, למפגש 090”. השלכנו נתיקים, בדקנו מפסקים וירי תותחים. הבקר עדכן אותי על ארבעה מטוסי מיג-21. המפגש נערך מעט מערבית לקוניטרה. רביעיית המיגים התפצלה לשני זוגות, אפשרתי לעמוס לפידות להיכנס ראשון על הזוג הקרוב. מספר שניות קצר לאחר מכן, נראו מיגים רבים נוספים באיזור הקרב שלנו ונאלצתי לשבור מזוג מיגים שסיכנו אותי, והודעתי על כך לעמוס.
מה”שבירה” שלי עפו המיגים קדימה וכעת נמצאתי אחריהם. הטווח מעל 1000 מטר. ניסיתי להגיע למצב שיגור טיל אך המיג האחורי תמרן בחריפות ומנע ממני להגיע למצב שיגור טיל, אך אפשר לי “לחתוך” בזמן הפניות ולהתקרב אליו. בטווח של כ-300 מטר יריתי צרור קצר, ללא תוצאות. המשכתי והתקרבתי לכ-200 מטר תוך תמרון חזק מעל 7 ג’י. יריתי שוב, הפעם נראתה פגיעה ופיצוץ בשורש כנף ימין ומיד התפוצץ המטוס כולו, נעצר באוויר והתהפך. נאלצתי “לשבור” כדי לא להכנס לפיצוץ, הפכתי הטייה ליד המטוס המתפוצץ וראיתי את הטייס נוטש את המטוס באיזור מזרעת בית ג’אן.
“שברתי” שוב כדי לוודא שאין מישהו על זנבי, וגיליתי זוג מיגים בגזרה הקדמית שלא התייחסו אלי. סגרתי טווח לכ-1200 מטר’ ושיגרתי טיל שפריר שפוצץ את אחד המטוסים. אז הגיעה הוראה מהבקר: “הפסק קרב”.
פניתי מערבה לכיוון רמת הגולן. מצאתי את מספר שתיים שלי ממתין בקריית שמונה ב- 18,000 רגל, הצטרפנו וחזרנו לנחיתה.
תוצאות הקרב
שלמה לוי – 2 הפלות מיג -21
© כל הזכויות שמורות למחבר
הכי אהבתי את מספר 2 שהמתין ב 18 אלף מעל ק.ש.
כבוד