ב-24 באוקטובר אחר-הצהריים, לאחר יומיים של “גיהוצים” חסרי כל תוצאות, כשכל הזמן ממשיכים החבר’ה ברפידים במסורת ומפילים אווירונים, יוצא לי שוב להיות בכוננות בטייסת. לקראת הזמן המתוכנן לנו לצאת לפטרול הוסיפו לנו זוג נוסף. יצא, למעשה, הרכב שטוב ממנו קשה ליצור. ארבעה טייסים, כולם מובילי רביעייה לכוננות, כולם ותיקים ומנוסים, כשסך-הכל המיגים שהפלנו ביחד לפני הטיסה הוא כ-35.אני הטסתי את שחק 86.
לפי הוראת הבקר המראנו וטסנו חסכוני לתעלה להחליף רביעייה מטייסת 144 שהיתה בפיטרול באזור, כשברור שאנחנו אלו שמתכוננים “לכבות את השמש” (לפטרל עד אור אחרון).
עם הגעתנו לאזור הועברנו לערוץ של 144, ונאמר להם ללכת הביתה. עוד הם מתכוננים ללכת ואנחנו להיכנס לפיטרול, עולה הבקר ובצעקה מודיע להם לקחת למפגש בכיוון 220. אני מיד שואל אותו “מה איתנו?” והוא באדישות אכזרית מודיע “אתם פנו את הערוץ והמשיכו לפטרל”. פניתי מיד לכיוון שנראה לי ככיוון הקרב המתפתח, והודעתי לו שאנחנו הולכים לקרב ולא עוזבים את הערוץ.
שוב ביקשתי נתונים ולא נעניתי. האצנו, זרקנו נתיקי כנפיים ורצנו דרום-מערבה, לכיוון ג’בל עובייד. מול האגם ראינו זוג טס בטיפוס לכיוון מזרח. לא היה ברור מי אלו, אך הם נראו כמיראז’ים. פנינו יותר מערבה וראינו מרחוק שתי התפוצצויות באוויר וקצת אחריהן שלושה פיצוצים גדולים על הקרקע. היה ברור ששם נערך הקרב.
פנינו והתקרבנו. מיד גילינו מספר גדול של מיגים וכ-6-4 מיראז’ים בקרב. גיליתי זוג ורצתי אליהם מיד. שיגרתי טיל שהגיע, התפוצץ אך לא הדליק את המיג, שהמשיך לטוס כשהוא סוחב אחריו שובל עשן ודלק. הצטערתי על הזמן שאותו עלי לבזבז על מיג פגוע. חתכתי לו את הדרך וסגרתי לתותחים. כשהייתי בטווח של כ-500 מטר ממנו הבין כנראה הטייס שבאמת חבל לו על הזמן ועל חייו, והפליט את עצמו. אמרתי לו ברדיו “תודה”, ופניתי מיד למיג אחר שחלף באזור.
סגרתי עליו בפניה ולאחר מספר תמרונים הגעתי למצב שיגור טוב בצלילה. שיגרתי, הטיל פנה, חלף לפני וגרם לי להזדקרות מדחס. סגרתי מיד מנוע ודיווחתי ברדיו. שמעתי את מנחם אליהו מודיע לידי שהוא איתו בקשר עין. אישרתי לו ומשכתי מיד למעלה, למיג שחלף משמאל לימין. ראיתי מיראז’ יורה עליו ועוזב אותו כשהמיג שלם וטס. שאלתי למה והוא אמר שהמיג ללא טייס. התקרבתי אליו למבנה וראיתי באמת מיג שלם לגמרי טס חלק ללא עשן או אש כשהקוקפיט ריק. אולי זה שלי, שנטש בגובה קודם לכן. דיווחתי והמשכתי. גיליתי מיג נוסף, ולאחר מספר תימרונים חריפים של עולים ויורדים סגרתי עליו ופגעתי בו בתותחים.
פתאום שוב נעשה שקט. לא מטוסים, לא כלום. אני לבד בשמיים. היה לי הרבה דלק: כ-2,000 ליטר, כ-90 פגזים בכל תותח ובידון גחון לא השלכתי. ביקשתי מהבקר מטרות נוספות והוא דיווח שאין.
לקחתי כיוון הביתה, כשאני מארגן את דן סבר ואותי למבנה, שומע את אברהם שלמון הולך לנחיתה, קצר בדלק, ברפידים, וצוק אחרינו מגיע מאזור כותמיה, ממשיך גם הוא הביתה. חזרנו הביתה ושמענו ב”שמחה” שהפסקת האש נכנסה לתוקפה ב-18:00 באותו ערב.
הערת המערכת: את תיאור הקרב מזוית הראיה של תא”ל (מיל’ ) ישראל בהרב שהשתתף בו,אפשר לקרוא במדור זה.
