כשהחלה המערכה בפלשתינה, היו לטייסת של הצבא התורכי הרביעי ארבעה מטוסים,אך רק אחד מהם,הרומפלר,היה שמיש.בזמן המתקפה הראשונה בסואץ,לא קיבלו כוחות החי”ר התורכיים כל סיוע אוירי,בעוד מטוסים של הבריטים והצרפתים טיווחו אש ארטילרית נגד התורכים.
ב-1 באפריל 1916 היחידה האוירית הגרמנית/תורכית (פליגראבייטלונג 300) הידועה בכינוי “פאשה” היתה ממוקמת בבאר שבע, ופיקד עליה קפיטן הלמוט פלמי,היו ברשותה מטוסי רומפלר C.1 ולאחר כמה ימים מאז שהצטרפו למערכה, טסו טייסיה מעל מצרים והפציצו את בסיס האויר הבריטי בפורט סעיד.אחרי מבצע זה התקימה סדרה של טיסות סיור ותקיפות אויר מחודשות על פורט סעיד במאי 1916,כשהכוונה היתה להשמיד את המטוסים הבריטיים על הקרקע לפני שיכלו להמריא.
כשטייסת “פאשה” עברה לאל עריש, הפכה ליעילה מאד בקרבות נגד הבריטים. בנוסף על הפצצות על בסיסי אויר ועל החי”ר הבריטי,גם הטילו טייסיה כרוזים על ערים מצריות. אולם ב-18 ביוני 1916,פשטו אחד עשר מטוסים בריטיים על המנחת באל עריש.למרות שהשמידו שני מטוסים,הופלו שניים מהמטוסים התוקפים ע”י אש נ”מ תורכית.
בתחילת אוגוסט 1916 ערכו הכוחות התורכיים עוד מתקפה על סואץ, שם תקפו כוח מוכן היטב של בעלות הברית ברומני.בזמן הקרב ההוא הפציצה טייסת 300 את הבריטים,הפילה מטוס בריטי וגרמה לנזק כבד למטה הבריטי במוחמדייה, אולם לאחר יומיים של לחימה נאלצו הכוחות התורכיים לסגת. מתקפה זו שכנעה את הבריטים להזיז את קוי ההגנה שלהם בתעלת סואץ לתוך סיני. כעת הגיע תורם של הבריטים להתקדם. טייסת 300 ביצעה גיחות סיור מעל סיני ומעל ים סוף,והודיעה למטה הצבא התורכי הרביעי על תנועות האוייב.כשניתחו התורכים את המידע המודיעיני שקיבלו מהטייסים, החליטו לסגת למגדבה.עיר זו נפלה לידי הבריטים ב-23 בדצמבר 1916 והכוחות התורכיים נסוגו לקו עזה-באר שבע.
במרץ 1917,כשהחלו הכוחות הבריטיים והאוסטרליים להתקדם לעבר עזה,השגיחה טייסת 300 מהאויר אחרי תנועותיהם.גיחות הסיור של הטייסת לא רק היו שימושיות למפקדים התורכיים בשדה הקרב על עזה, אלא גם גרמו לנזקים חמורים למערכות המים שבהם השתמשו הבריטים,כמו מפעל המים של רומני שהופצץ ב-4 באפריל ומפעל המים בסלמנה שהופצץ ב-19 באפריל.
הבריטים הגיבו לתקיפות טייסת 300 בעוצמה דומה,ובתוך זמן קצר ראתה זירת הלחימה בפלשתינה הפצצות של שני הצדדים.למשל,ב-4 במאי, שישה מטוסים של טייסת פאשה הפציצו את המנחת הבריטי בדיר אל בלאח ,הפצצה שלה הגיבו הבריטים ע”י הטלת 20 פצצות על המנחת התורכי ברמלה ב-5 במאי.המנחת הבריטי בדיר אל בלאח הופצץ שוב למחרת.
להק האויר ידירים של הצבא התורכי, הוקם במאי 1917 בסיוע חיל האויר הקיסרי הגרמני וכלל ארבע טייסות חדשות, שהיו פליגראבטיילונג 301,302,303 ו-304b.המטוסים שנשלחו מגרמניה לתורכיה נשלחו ברכבת מתחנת הרכבת היידרפאסה באיסטנבול אל החזית,אולם מיד לאחר שהרכבת עם מטוסי טייסת 301 עזבה לאלפו שבסוריה,פרצה שריפה בתחנת הרכבת והמטוסים שהיו בה ניזקו קשות. בינתיים זכו הבריטים לעליונות אוירית בשמי פלשתינה,כיוון שהיו ברשותם מטוסים רבים יותר.בזמן הקרב השלישי על עזה, החזיקו הבריטים מטוסי קרב באויר כל הזמן,כדי למנוע טיסות סיור של טייסי פאשה.בקרב זה אבדה כרבע מכמות המטוסים שהיו בטייסת הגרמנית/תורכית.
בפברואר 1918,החליף גנרל לימן פון סאנדרס את גנרל פאלקיהיין כמפקד להק ידירים, והחל באירגון מחדש של הכוחות התורכיים בפלשתינה,שהשפיע גם על הטייסות.באותה עת היו בלהק כ-36 מטוסים שמישים,כולל אלו של הטייסת החדשה 305. אולם מאחר שהיו נחותים מבחינה טכנית מהמטוסים הבריטיים,וסבלו ממחסור מתמשך בחלקי חילוף, היה קשה יותר ויותר להוציא מטוסים לגיחות סיור יעילות.
בתחילת 1918 נאספו כל מטוסי הקרב בשדה התעופה של ג’נין תחת פיקודו של קפיטן הלמוט פלמי.בינתיים,כשהתקדמו הבריטים בפלשתינה,התקיפו הערבים מדרום בירדן.כדי לתצפת על תנועות המורדים הערבים ולתקוף אותם לפי הצורך,הוקמה טייסת נפרדת בעמאן תחת פיקודו של קפיטן הלמוט בינק,וביצעה תקיפות רבות נגד הערבים עד לסיום המלחמה.
בשנת 1918 התקיימו קרבות אויר רבים בין המטוסים התורכיים/גרמניים לבין המטוסים הבריטיים,והיו גם הפצצות הדדיות.למשל,אחת מהפעולות החשובות ביותר של המטוסים התורכיים/גרמניים,היתה ההפצצה על העמדות הבריטיות בקאטרנה ובטאפיילה באוגוסט 1918,שעליה הגיבו הבריטים בהפצצה על שדות תעופה תורכיים כמה ימים אחר כך. בסופו של דבר הובסו התורכים במלחמה והחלו לסגת.בספטמבר 1918,לאחר הקרב על שכם,אוחדו טייסות 302,303 ו-305 תחת פיקודו של קפיטן אילייס ביי.יחידה זו,שפעלה מהמנחת בדרה,פעלה ביעילות נגד המורדים הערבים ועשתה את חייהם של החיילים התורכיים הנסוגים קלים יותר,אבל היה ברור שאי אפשר לעצור את הבריטים המתקדמים לעבר דרה,לכן הועברו המטוסים תחילה לשדה התעופה רייאק בלבנון,ולאחר מכן לשדות תעופה צפוניים יותר באלפו ובחמה שבסוריה.
שדות אלו היו במצב נורא.מטוסים בריטיים תקפו אותם והיה מחסור חמור בחלפים ובחומרים לתיקונים.בסופו של דבר,כל המטוסים התורכיים היו לא שמישים,ולצוותי האויר לא נותר אלא להגיע למפקדות באלפו ובקונייה ולהמתין לשביתת הנשק.
מה נוגע לי סיפור הטייסות הגרמניות…סבי זיגמונד קליצ’בסקי היה איש צוות בטייסת 305 שישבה בדרעא סוריה.ובמקום בו אני גר ולדהיים/אלוני אבא ישבה טייסת 302.בסוף המערכה 1918 עברה גם טייסת 302 לסוריה.