“מבעד לשכבת האובך צץ מצפון למטוס שלנו האי קפריסין. היום אי זה אינו מעניין אותנו. חיפה, “תחנת הדלק” הגדולה של הבריטים לים התיכון ולמזרח, היא מטרתנו.”
כך פתח כתב צבאי גרמני את כתבתו על גיחת צילום והערכת נזקים של הלופטוופה – חיל האויר הגרמני – לחיפה ב-20 ליולי 1941. גיחה זו היתה חלק ממאמץ ההתקפי מתמשך של מעצמות הציר נגד הבסיסים הבריטיים בארץ ישראל.
וכן הצביעה השחורה של גחון המטוס לצורך הפצצות לילה
במהלך מלחמת העולם השניה שימשה ארץ ישראל את הבריטים כבסיס חשוב לפעילותם במזרח הים התיכון. מצרים אמנם היתה הבסיס העיקרי בזירה זו, כמו גם המעבר העיקרי למושבות הבריטיות באסיה, אבל לאחר נפילת צרפת בקיץ 1940 קיבלה ארץ ישראל חשיבות יתרה בגלל קרבתה לסוריה ולבנון, אשר עתה היו בשליטת צרפת של וישי. במקביל התקרבה הלחימה לא”י גם מכיוון אחר. כניסתה של איטליה למלחמה לצידה של גרמניה ב-10 ביוני 1940 פתחה את המאבק בין בריטניה ואיטליה על השליטה בים התיכון. השליטה ב”ים שלנו” (Mare Nostrum), כפי שכינו האיטלקים את הים התיכון, היתה חיונית עבורם לא רק כדי להגן על המגף האיטלקי, אלא גם כדי להבטיח את הקשר עם הקולוניות האיטלקיות בצפון אפריקה ובקרן אפריקה.
ב-13 בספטמבר פלשו האיטלקים בכוחות עדיפים מלוב למצרים. פלישה זו נועדה להיערך במקביל למבצע “ארי הים” – הפלישה הגרמנית לבריטניה – אך משדחה היטלר את הפלישה, החליט מוסוליני לבצע באופן עצמאי את הפלישה שלו. במסגרת הסיוע האוירי לפלישה ערך חיל האויר האיטלקי שורה של התקפות על מטרות עומק במצרים ובא”י. הבסיס הקרוב ביותר לא”י היה האי רודוס ובאמצע 1940 הוצבה בו כנף הפצצה 41 (41° Gruppo) עם מפציצים בינוניים מסוג סבויה-מרקטי SM 79. מסתיו 1940 תקפו האיטלקים את ת”א מספר פעמים. הם גרמו אבידות בנזק וברכוש, אבל מטוסיהם לא פגעו במטרות בעלות חשיבות צבאית.
במהלך אביב וקיץ 1941, בעקבות כיבוש יוון וכרתים, נכנס חיל האויר הגרמני לזירת מזרח הים התיכון. הגרמנים שלחו במקביל כוחות לצפון אפריקה תחת פיקודו של גנרל רומל כדי לתגבר את המאמץ האיטלקי לכיוון מצרים. מבצעי הלופטוופה במזרח הים התיכון נוהלו ע”י גיס האויר ה-X תחת פיקודו של גנרל הנס גייזלר, שמפקדתו ישבה בבסיס אתונה-קיפיסיה ביוון. במסגרת הסיוע למערכה האיטלקית-גרמנית במזרח התיכון, יחידות הגיס ביצעו מבצעי הפצצה וסיור בשמי א”י ומצרים. בניגוד לאיטלקים, הגרמנים כיוונו את המאמץ שלהם נגד מטרות אסטרטגיות ובראש ובראשונה נגד בסיסי הצי והאספקה הבריטיים באלכסנדריה ובחיפה. בחיפה ריכזו הגרמנים את המאמץ בבתי הזיקוק ובתשתית הנמל. כוח ההפצצה האסטרטגי של הגרמנים במזרח הים התיכון נשען על מטוסי היונקרס 88 של כנף אימון מבצעי 1 (Lehrgeschwader 1 – LG1), אשר פעלו מבסיסים ביוון ובלוב. בגלל מגבלות הטווח של מטוסים אלה היה צורך לפרוס טייסות של הכנף לבסיסים ברודוס ובכרתים על מנת לאפשר להם להגיע למטרות בא”י. בניגוד לאיטלקים, הגרמנים השתמשו בטכניקה של הפצצת צלילה, אשר הבטיחה הפצצה מדויקת למדי. במהלך המערכה על כרתים הפגינו מפציצי הצלילה הגרמנים את יכולתם בגורמם אבדות כבדות לצי הבריטי.
בליל 9 ביוני 1941 תקפו הגרמנים לראשונה את חיפה והחלו בגל הפצצות שנמשך כחודש וחצי. בד”כ הגרמנים הוציאו גיחת צילום והערכת נזקים לאחר כל הפצצה ובמשך הזמן צוותי האויר הגרמנים למדו להכיר היטב את חיפה וסביבתה.
בליל ה-19/20 ביולי נערכה גיחת הפצצה נוספת. בבוקר, כשהמפציצים שבו לבסיסיהם, שוגר מכרתים מטוס יונקרס 88 מצוייד במצלמה כדי להעריך את נזקי ההפצצה. באותה תקופה לא היה עדיין דגם צילום ייעודי של היונקרס 88 ולמטרות סיור הוקצו לחלק מגיסות האויר מספר מטוסים מדגם A5 עם מצלמות שהותקנו בעמדת הצופה בחרטום במקום כוונת ההפצצה האופקית שהותקנה שם בדרך כלל. אל הגיחה הצטרף הכתב הצבאי היינץ ליבכר מפלוגת כתבים (ממונעת) 7 של הלופטוופה. בדומה לכתבים אחרים ביחידות אלה, ליבכר עבר הכשרה כמקלען אויר והוא החליף במטוס את מקלען הגחון.
מזג האויר באותו יום היה מצויין והראות טובה. המטוס הגיע בגובה רב לחופי לבנון, צילם את נמל ביירות ופנה בנתיב דרומי שהביאו אל מפרץ חיפה. בשעת ההתקרבות ליעד יכלו הגרמנים לראות בבהירות את הכנרת. מראה “אגם נצרת” (שמה הגרמני של הכנרת) וההרים שסביבו עורר התרגשות בצוות המטוס.
“התמונה הזאת, שם למטה בין ההרים, לא מפסיקה לרתק בחיותה, ובכל פעם חייבים איכשהו להתנתק מהמראה היפה והחלומי הזה” כתב ליבכר. הצופה שישב בחרטום עם משקפת ועם תיק המטרה כיוון את הטייס לחיפה. עם המעבר מעל המטרה הפעיל הצופה את המצלמה. נוסף לתמונות, דיווח הצופה על פגיעות רבות בבית הזיקוק, במיכלי הדלק ובתחנת הרכבת. מעל המטרה נתקל המטוס באש נ”מ בריטית מדוייקת ומספר רסיסים פגעו בו. הטייס צלל מזרחה ופנה לבסיסו. זמן קצר לאחר מכן, בשעה שהיונקרס כבר היה מעל הים, הופיע מטוס הריקן בריטי של טייסת 80, אשר פרשה למנחתי חירום בעמק יזרעאל בעקבות ההפצצות הגרמניות. מטוס הקרב הבריטי ניסה במשך מספר דקות לפגוע ביונקרס המתמרן. האלחוטאי והכתב השיבו אש ככל יכולתם. בסופו של דבר טייס ההריקן ניתק מגע והמטוס הגרמני שב לבסיסו בשלום עם המידע המודיעיני.
