ההיסטוריה של הדאיה בישראל לאחר מלחמת העצמאות

עריכה ותוספות: אבינעם מיסניקוב

מאמר זה עוסק בהיסטוריה של ענף הדאיה לאחר מלחמת השחרור.

בשנת 1948 התרכזה פעילות הדאיה של קלוב התעופה בארץ בעיקר במחוז תל אביב, החברים הפעילים היו הטייסת רינה לוינסון ז”ל, הטייס אליעזר יפה ונוספים.

לקלוב התעופה היו 8 פייפרים שהתקבלו במתנה מאמריקאי בשם שמילוביץ. בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה היו דואים בסופי שבוע בשדה דב, בגרירה באמצעות הפייפרים.

פעילות זו נקטעה ב-1954 עקב תאונה. בתאונה התנגש דואה בכנף מטוס הפייפר שגרר אותו ונהרג. הדאייה הושבתה בגלל בעיות ביטוח ומימון הגנה מפני תביעה שתבעה משפחתו של המנוח את הקלוב. רב הציוד הוחרם והוחזק בתעשייה האווירית.

בשנת 1957 הוקם ענף הדאייה מחדש, הפעם ברמת דוד.

למנחם בר, מפקד בסיס רמת דוד, היה דאון פרטי בשם “אולימפיה”, שהיה בעל סימן רישום אזרחי 4X-GBA. בבסיס פגש בר את יוסי לוין שהיה דואה נלהב עוד מתקופת נערותו בגדנ”ע אויר. בשלב מסוים פנה בר ללוין עם רעיון הקמת חוג דאייה.

לוין קיבץ וועד פעולה שכלל את משה מנחמי, שהיה אחראי על פעילות גדנ”ע אוויר בצפון, ואת הרצל שרייר ופרידל לוין. לפעילות נרשמו 45 חניכים. הם התחלקו ל-3 קבוצות, בהתחלה מנחם הדריך ואז הציע למספר טייסים שהיו מדריכים בבית הספר לטיסה והיו בהצבת חירום בבסיס להצטרף כמדריכים. לאחר חמישה זינוקים הוסמכו כמדריכים. ביניהם היו ביניהם דן אורן (פיפי) ואחר כך שלמה שפריר.

תחילה יזמו הבאת דאון “שייבה שפאץ” (בעל מוטת כנפיים של 15מ’) מהתעשייה האווירית, ואחר כך פנו לאיסוף תקציב מחברות מסחריות, וכך זכו בדאון סלינגסבי T.43F סקיילארק שכונה “פז” ע”ש החברה המממנת.

ידיעה שהופיעה בעיתון “חרות”, 2 במאי 1962 (מקור: “עיתונות יהודית היסטורית”)

הגרירות התבצעו ברובן באמצעות קומנדקר עם כבל. לאחר כ-80 זינוקים נבחנו עשרה מהחניכים ע”י טיבי בן שחר,שהיה אחד מארבעת הטייסים הראשונים שקיבלו כנפיים בחיל האויר, ושאותו הביא בר מבית הספר לטיסה.

ב-1961 נחנך מנחת מגידו. בשנה זו ניתנה הוראה להעביר את הפעילות מחוץ לבסיס רמת דוד, ונבחר מנחת מגידו שהיו בו שני מסלולים ששימשו את הצבא הבריטי כמנחת חירום של בסיס רמת דוד מפתיחתו בשנת 1942 ועד יציאת הבריטים מארץ ישראל. ההאנגר המזרחי במנחת מגידו נבנה ע”י מסגר שהיה חבר של מנחמי ובמימון החברים. יוסי לוין קנה מספר סטירמנים מעודפי חיל האוויר.

הדואים טפלו במסלול, ניקו מכל צמחייה וחנכו את הדאייה במנחת מגידו ששופץ בהמשך ופעיל עד היום.

מאוחר יותר נוספו האתר בדרום ובקיבוץ מחניים, ובשנות השבעים התקיימה פעילות של קלוב התעופה גם בשדה התעופה סירקין.