חיל האויר המלכותי הבריטי בא”י – מבט-על

באדיבות המחבר

מטס של מפציצי בלנהיים לציון הניצחון במערכה בלבנט חולף בשמי ירושלים ב-24 ביולי 1941 (דני עוזיאל)

יחידות של חיל האוויר המלכותי הוצבו בארץ ישראל (א”י) מכינונו של המנדט הבריטי ועד לסיומו. נוכחותן של יחידות שלו תרמה לא רק לפיתוח תשתיות התעופה בארץ, אלא גם להפיכתו של הכוח האווירי למרכיב מרכזי בתורת הביטחון של הישוב היהודי, ולאחר מכן של מדינת ישראל. מטרתו של מאמר זה לספק מבט-על פעילותו והשפעתו של חיל האוויר המלכותי בתקופת המנדט.

בטחון שוטף אווירי

“גיס התעופה המלכותי” שיחק תפקיד חשוב במערכה על א”י במהלך מלה”ע הראשונה. לאחר סיום המלחמה עלה בבריטניה הרעיון לשלוט באמצעות מטוסים באופן חסכוני על שטחים נרחבים שנוספו לאימפריה. בהתאם לזאת קיבל עליו חיל האוויר המלכותי הצעיר את האחריות הביטחונית על המושבות הבריטיות החדשות. תפיסה זו נקראה “שליטה אווירית” (air control) ובמסגרתה הוצבה בארץ באופן קבוע טייסת של מטוסים רב-משימתיים וכן פלוגת שריוניות של חיל האוויר. במהלך פרעות 1921 ו-1929 נתגלו מגבלות המטוסים בפעילות נגד מרידה עממית. האחריות הביטחונית נותרה אמנם לאחר מכן בידי חיל האוויר, אבל הכוח האווירי תוגבר ביחידות חי”ר. המבחן הגדול של “השליטה האווירית” הגיע עם פרוץ המרד הערבי ב-1936. למרות משלוח מטוסים נוספים, חיל האוויר המלכותי התקשה להתמודד עם המרידה הנרחבת. הוראות נוקשות לפתיחה באש שנבעו מן הרגישות הפוליטית של הארץ תרמו לכך, אולם בהמשך שבו ונתגלו מגבלותיהם הטקטיות של המטוסים. אלה כללו את חוסר היכולת לפעול בלילה ואת הקושי לזהות לוחמי גרילה שנטמעו בקרב האוכלוסיה האזרחית. כתוצאה מכך האחריות הביטחונית הועברה לצבא הבריטי שנאלץ לרכז כוחות קרקעיים רבים כדי להתמודד עם מצב החירום. יחד עם זאת, מטוסים ביצעו שורה של משימות שתרמו לדיכוי המרד: ליווי שיירות, סיור, סגר אווירי, קישור, הנרה ועוד. נוכחות המטוסים בשמי הארץ עוררה עניין בקרב רבים ביישוב היהודי, אשר החלו להתעניין בתעופה וביישומיה הצבאיים.

מטוס הוקר הארדי של טייסת 6 בשמי הארץ בתקופת המרד הערבי (דני עוזיאל)

שלביה הראשונים של מלה”ע השניה

המרד הערבי דעך ערב פרוץ מלה”ע השניה – רגע לפני שהתממש איום מדינות הציר על בריטניה ובעלות בריתה. בתחילת המלחמה נחשבה א”י מושבה בטוחה יחסית והוצבה בה טייסת יחידה לשת”פ עם הצבא. המצב השתנה עם כניסת איטליה למלחמה ב-10 ביוני 1940. במסגרת המאבק בין הבריטים והאיטלקים על השליטה באגן המזרחי של הים התיכון הפציץ חיל האוויר האיטלקי מספר פעמים את חיפה. ההפצצות הגיעו לשיאן הדרמטי בהפצצת תל אביב ב-9 בספטמבר 1940, בה נהרגו כ-130 בני אדם. הפצצות האיטלקים הסתיימו באוקטובר 1940 בגלל חוסר יכולתו של חיל האוויר האיטלקי לקיים מאמץ הפצצה ממושך בזירה רחוקה. היות ובריטניה נאבקה בתקופת ההפצצות על קיומה, לא היה ביכולתה להקצות מטוסים להגנת הארץ. ניסיון להגן על חיפה באמצעות גף של מטוסי קרב צרפתיים לא עלה יפה וגף מטוסי קרב כבדים ממצרים הוצב בשדה חיפה רק לאחר סיום הפצצות. בעקבות הפצצות האיטלקים שיפרו הבריטים את מערך ההגנה האווירית בארץ. בין היתר, הוקמו תחנות מכ”ם ובקרה של חיל האוויר בחיפה, ובהמשך בעזה.

משבר אביב-קיץ 1941

באביב 1941, על רקע התדרדרות המצב במזה”ת ובצפון אפריקה, תגברו הבריטים את כוחם האווירי בא”י. במסגרת זו הוצבו בה מספר טייסות קרב והפצצה, אשר הפעילו מטוסי קרב מסוג האריקיין וטומאהוק, ומפציצים קלים מסוג בלנהיים. במקביל, נבנו תשתיות תעופה רבות כדי לאפשר הפעלה יעילה של הכוח האווירי המתרחב. עיקר המאמץ התמקד בבניית מספר בסיסים חדשים, כולל שדה התעופה הגדול עקיר. חיל האוויר גם השתלט בתקופה זו על חלק משדה התעופה הבינ”ל לוד. מלבד בסיסים מרכזיים, בנו הבריטים מספר רב של שדות משנה, אשר שימשו לפריסה קדמית של גפים או לביזור הכוח כדי להגביר את שרידותו.

מבסיסים אלה סייעו מטוסי חיל האוויר המלכותי במאי 1941 למאמץ המלחמה בעיראק. הבסיסים בא”י שימשו את מטוסי הקרב, ההפצצה והתובלה שסייעו לכוח הקרקעי הבריטי שנכנס לעיראק מאי ומעבר הירדן וכבש בסופו של דבר את בגדד.

מפציצי בלנהיים IV מבסיס עקיר במהלך המערכה בלבנט, 1941.
המטוס האחורי מצויד בצריח הסנטר הלא-מוצלח שפורק בד”כ.(דני עוזיאל)

יוני-יולי סייע כוח אווירי חזק אף יותר למסע המלחמה הבריטי בסוריה ולבנון. בשעה שצבא עיראק הובס במהירות ובקלות יחסית, הלחימה נגד צבא וישי בלבנט היתה קשה בהרבה ונמשכה יותר מחודש. למרות מאמצי הבריטים לנטרל את הכוח האווירי הצרפתי באמצעות תקיפת שדות תעופה ופטרולים אלימים, מטוסים צרפתיים נותרו פעילים במשך כל ימי המערכה והם אף התקיפו מספר פעמים מטרות בא”י – בעיקר באזור חיפה.

הגרמנים ניסו לסייע לצרפתים באמצעות הפצצת חיפה בלילות ובאמצעות תקיפת שייטות של חיל הים הבריטי מול חופי הלבנט. חוסר מטוסי קרב ליליים מנע התמודדות יעילה עם הפצצות הלילה, אולם פטרולים של מטוסי קרב חיפו על הצי הבריטי ומנעו נזקים משמעותיים. לעומת זאת, מטוסי קרב לא הצליחו לפגוע במטוסי צילום גרמניים שטסו בתקופה זו בשמי הארץ. הדבר נבע בעיקר מרום הטיסה של הצלמים ומקשיי מערכת הבקרה האווירית בהכוונת מטוסי קרב אל מטרות בודדות.

רגיעה ומשבר חדש

לאחר סיום המערכה בלבנט צמצם חיל האוויר המלכותי את נוכחותו בארץ בצורה משמעותית, אולם התקדמות מעצמות הציר בצפון אפריקה בקיץ 1942 הביאה לשינוי המגמה. חלק מהכוח האווירי הבריטי במצרים פונה לא”י ויחידות חדשות התארגנו בה. מפציצי הליפקס, וולינגטון וליברייטור בריטיים שפעלו מבסיסים בארץ יצאו להפצצות ארוכות טווח על הקורפוס האפריקאי ועל מטרות ספנות בים התיכון. במהלך המשבר נעשתה הרחבה נוספת של תשתיות התעופה בארץ, כולל הקמת מספר מצבורים ומרכזי תחזוקה.

תצ”א של בסיס עקיר, אשר צולם במהלך הסקר האווירי שערכה טייסת 680,
מראה היטב את גודלו של הבסיס לקראת סוף המלחמה.(דני עוזיאל)

פעילות שגרה ומבצעים עד סוף המלחמה

גם לאחר סיום המשבר בצפון אפריקה בסתיו 1942 נותרה נוכחות אווירית בריטית חזקה בא”י, אשר שימשה בעיקר כבסיס התארגנות, לוגיסטיקה ומנוחה. כמו כן, הוקמו ופעלו בארץ מספר יחידות הכשרה, שכללו יחידות אימון מבצעי עבור טייסות שת”פ עם הצבא, מפציצים ופיקוד החופים. בבסיס לוד פעלה יחידת הסבה למפציצים כבדים וברמת דוד פעל בית ספר לצניחה, בו הוכשרו בין השאר אנשי הכוחות המיוחדים הרבים של זירת הים התיכון. בארץ נותרו מטוסי סיור ימי, אשר עסקו בעיקר במשימות פטרול שגרתיות ושוחקות מול חופי הארץ. מטוסי קרב התמודדו בעיקר עם מטוסי צילום גרמניים שהופיעו בשמי הארץ לפחות עד קיץ 1944. רק במקרה אחד הצליחו מטוסי קרב בריטיים להפיל מטוס צילום גרמני.


האריקיין IV טרופי חמוש ברקטות של יחידת אימון מבצעי 74 בבסיס פתח תקוה (סירקין), 1944
(דני עוזיאל)

יחידות חיל האוויר המלכותי בארץ נטלו חלק במערכה שהתרחשה באיי הדודקנז בעקבות יציאת איטליה מהמלחמה בסתיו 1943, במהלכה ניסו הבריטים להשתלט על האיים. מטוסי תובלה מרמת דוד הטיסו חלק מן הכוחות אל האיים ותספקו אותם. לאחר שהגרמנים הצליחו לכבוש מחדש את האיים זז מרכז הכובד של המערכה בים התיכון מערבה וא”י לא מילאה תפקיד חשוב נוסף במלחמה. בסוף 1944-תחילת 1945 ערכו מטוסי מוסקיטו של טייסת 680 סקר אווירי שיטתי ראשון של א”י, במהלכו צולמו מן האוויר רוב חלקי הארץ. יחידות האימון הוסיפו לפעול בארץ עד סיום המלחמה, ואז הן פורקו במסגרת צמצום הכוחות הכללי.

גיוס מתנדבים בא”י

החל מ-1940 החל חיל האוויר המלכותי לגייס מתנדבים ומתנדבות בא”י. הגיוס היה מהוסס ותחילה לא הותר למתנדבים – יהודים ברובם – לשרת בתפקידי צוות אוויר. הבריטים גם התנגדו ליוזמת מוסדות היישוב להקים טייסת קרב ארצישראלית במסגרת חיל האוויר המלכותי על פי המודל של טייסות לאומיות אחרות. על פי הרשומות הבריטיות שירתו במהלך מלחמת העולם השניה בחיל האוויר הבריטי 2,027 ארצישראלים, שכתשעים אחוז מהם היו יהודים. רק ששה מהמתנדבים שירתו כטייסים. בהתאם למדיניות הבריטים, אשר לא נתנו אמון רב במתנדבים, רוב הארצישראלים הוצבו מחוץ לגבולות הארץ. חלקם אף הפכו לקצינים, אשר צברו ניסיון מקצועי רב וחשוב במקצועות התעופה השונים.

שיטפונות בבסיס עין שמר בינואר 1945 (דני עוזיאל)

סיום המנדט

חרף סיום המלחמה נותרו בארץ יחידות רבות יחסית של חיל האוויר המלכותי. הדבר נבע מן החשש מפני הרעה במצב בטחון הפנים. חשש זה התממש ב-1946 וחיל האוויר מצא את עצמו נלחם שוב במרידה. מעבר למשימות הביטחון השוטף הרגילות, מטוסי סיור ימי ומטוסי צילום עסקו עתה גם באיתור אוניות מעפילים ובהכוונת אוניות הצי הבריטי ליירוטן. בעקבות החלטת החלוקה ב-1947 ובמסגרת התפנות הבריטים מן הארץ, החל גם חיל האוויר המלכותי לפנות את כוחותיו.

בתקופה זו התכוננו מוסדות היישוב היהודי למאבק עם הערבים לאחר התפנות הבריטים. הם עסקו, בין השאר, ברכישת הבסיסים שפינו הבריטים, תוך שהם מנצלים ברוב המקרים בעלות יהודית על הקרקעות. כמו כן, נרכש ציוד רב, כולל ציוד תחזוקה, קשר ומכ”ם. ניסיונות לרכוש מטוסים נכשלו בד”כ, מלבד רכש 21 מטוסי קישור מסוג אוסטר מעודפי זרוע האוויר של הצבא הבריטי.

מטוסים בריטיים היו עדיין בארץ בימים שלאחר הקמת מדינת ישראל. ב-22 במאי התקיפו מטוסים מצריים בטעות את בסיס רמת דוד, בו התרכזו המטוסים האחרונים לקראת הפינוי. שלושה מטוסים הושמדו על הקרקע, אולם ספיטפיירים של טייסת 208 שהמריאו אל התוקפים הפילו ארבעה מהם. מטוס דקוטה שהמריא מן הבסיס אל קפריסין יומיים לאחר מכן היה המטוס הצבאי הבריטי האחרון שהמריא מהארץ. בכך הסתיימה נוכחות אווירית צבאית בריטית שנמשכה כ-31 שנים.

לחיל האוויר המלכותי היתה השפעה רבה על דמותו של הכוח האווירי היהודי. בשנות המנדט גברה מודעות היישוב לחשיבותו של הכוח האווירי בעקבות מגע עם חיל האוויר המלכותי. תשתיות התעופה המתקדמות שהקימו הבריטים עברו ברובן לידי מדינת ישראל עם הקמתה. רוב הבסיסים הבריטיים שימשו את ח”א הצעיר במלחמת העצמאות ואחריה. רבים מהמתנדבים הארצישראלים נקלטו בצורה זו או אחרת ב”שירות האוויר” ובהמשך בח”א, ומילאו שם תפקידים מרכזיים. שלושה מששת טייסי היישוב אף הגיעו לפיקוד על ח”א. מתנדבים אלה הביאו איתם לא רק ידע מקצועי רב ערך, אלא גם תרבות ארגונית ואת רוחו המבצעית של חיל האוויר המלכותי.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
0
Would love your thoughts, please comment.x