תמונות: אשר נחמיאס ורינה לוינסון
בצהרי יום 23 במאי 1995 נחתו בשדה מרקא אשר במרכז עמן בירת ירדן 32 מטוסים שהמריאו כחצי שעה קודם לכן משדה עטרות בירושלים: עשרים ושבעה מטוסים אזרחיים בסימון ישראלי ו- חמישה מטוסים אזרחיים ירדניים.
היה זה ללא ספק רגע היסטורי: מטוסים ישראלים אזרחיים, מלווים במטוסים ירדניים, בצוותים מעורבים: ירדנים עם ישראלים ואמריקאים, חוצים את הגבול מזרחה מפצאל לכיוון עמן, באופן רשמי, בפעם הראשונה.
ה”קשר האווירי” עם הירדנים החל למעשה כחצי שנה קודם לכן. ב-10 בנובמבר 1994, חצה את הגבול לירדן מבנה של 23 מטוסים מוטסים בידי חברי אגודת התעופה הכללית אשר המריאו משדה מגידו.
המטס התקיים לרגל חנוכת מעבר הגבול בגשר שייך חוסיין לפי בקשת מנהלי התעופה הישראלי והירדני אשר פנו אלי כיו”ר אגודת התעופה הכללית בישראל, כדי להוסיף נופך חגיגי לטכס, שהתקיים חודשים ספורים בלבד לאחר חתימת הסכם השלום בין שתי המדינות.
יום קודם לכן, בצעתי מספר מעברים בגובה נמוך משטח ישראל לשטח ירדן כדי למצוא את מסלול המעבר הטוב ביותר מעל הגשר. (תוך כדי הטיסה עברתי בגובה נמוך מעל כפרים ועמדות צבא ירדנים, כשהאנשים למטה מנופפים לי לשלום…) ולמחרת, כאמור, הובלתי “ברווזיה” של 23 מטוסים מעל הגשר.
כיו”ר אגודת התעופה הכללית באותה תקופה נפלה בידי הזכות הנדירה לעמוד בראש שני אירועים אלה, וגם בביקור הצוות האווירובטי הירדני “THE RED FALCONS”, שנערך חודשים מספר לאחר מטס השלום ואשר טייסיו הפליאו בביצועיהם לעיני המוני צופים משתאים בשדה עטרות.
אכן, הייתה זו תקופה נהדרת וחד פעמית, למרבה הצער , עד כה, של ירח דבש בין שתי המדינות, עם המון רצון טוב ושיתוף פעולה מדהים ופתוח לחלוטין.
סיפור מטס השלום התחיל זמן קצר לפני האירוע, כחודש לפניו.
יו”ר ה-AOPA האמריקאי קברניט TWA בארי שיף יצר קשר עם בית המלוכה הירדני ע”י אחד מחברי הארגון בארצות הברית שהיה נשיא חברת התעופה המלכותית הירדנית, וקיבל את הסכמתו העקרונית של המלך חוסיין לערוך “מטס שלום” שייצא מישראל לירדן , בשיתוף פעולה בין הארגונים המתאימים בשתי המדינות.
בארי שיף פנה אלי כיו”ר הארגון הישראלי ויחד התחלנו להריץ את הרעיון. המלך חוסיין מינה את בנו הנסיך פייסל שהיה טייס קרב ומפקד כנף בחיל האוויר הירדני לנהל את המבצע מצדם, ושהיה בקשר רצוף אתי כל זמן ההכנות. מצדנו נרתמו לעניין מנהל התעופה האזרחית ובראשו מנחם שרון וכן רשות שדות התעופה והמנכ”ל אז מוטי דבי.
ההתלהבות של כולנו הייתה עצומה. כולנו, האמריקאים, הישראלים והירדנים, עובדי הרשות והמנהל וחברי ועד אגודת התעופה עבדנו ללא לאות כדי להביא את המטס לכלל מימוש.
שיתוף הפעולה היה מדהים ממש, ופקסים התרוצצו הלוך ושוב בין ישראל וירדן כדי לגבש את נהלי הטיסה והנחיתות בעטרות ובעמן, נתיב הטיסה והאירוח והאכסון של המשתתפים וכל מה שצריך לאירוע כזה.
למנהל המבצעי של המטס מיניתי את צביקה ליברמן, המוכר לרבים מאתנו: טייס חיל האוויר לשעבר ומדריך ראשי בחברת “נשר”.
כאן כדאי לספר שהאירוע נישמר בסוד עד הרגע האחרון כמעט, כדי למנוע הפעלת לחץ פוליטי של מדינות ערב על ירדן שעלול היה לגרום לביטולו, וגם בגלל שיקולי ביטחון כנגד הערכות עוינת של גורמים שונים.
אולם החל מיום היציאה זכה האירוע לכיסוי תקשורתי מקומי ובינלאומי רחב ביותר. ואכן, ביום המטס בשעה 07:30 בבקר נחתו בשדה עטרות בפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים 5 מטוסים ירדנים אזרחיים חד ודו מנועיים, מטוסים בשרות האקדמיה הירדנית המלכותית לטיס עם כ- 20 טייסים ונציגי ירדן, ובראשם ראש מנהל התעופה הירדנית גנרל אחמד ג’ועייבר (מפקד חיל האוויר הירדני לשעבר).
עד לשעה 12:00 נחתו בעטרות 27 מטוסים של התעופה הכללית בישראל: 19 מהם עם חברי המשלחת האמריקאית ו-8 עם חברי אגודת התעופה, כ-20 במספר.
לאחר המפגש המרגש הזה נסענו כולנו לשדה התעופה עטרות ולאחר ברכות מפי ראש העיר ונציגי שלשת הצדדים המשתתפים התפזרו הצוותים בין המטוסים, כאשר בחלק מן המטוסים צוותו צוותים מעורבים, ישראלים וירדנים יחד – רעיון של הנסיך פייסל.
חוברת התדריך למטס שהוציאה חברת “נשר”- באדיבות רינה לוינסון (דרושה תוכנת Acrobat)
בשעה 16:00, לאחר שכל המטוסים התיישרו על מסלול 30 לפי הסדר שנקבע מראש, המריאו כולם ב-8 מבנים שנקבעו מראש. כל השיירה הארוכה הזו עברה מעל ירושלים והעיר העתיקה בגובה 1200 רגל תוך כדי קשת שמאלה, בסדר מופתי, והמשיכה דרך הנקודה “סאלם” צפונית לפצאל ב-VFR בכיוון 083 ובגובה 5000 רגל ישירות לעמן
וחצתה את הגבול.
בשני המטוסים המובילים טסו בארי שיף, מנחם שרון ואני עם מספר חברי ועד האגודה יחד עם מטוס ירדני מלווה. ההתרגשות, שלי לפחות, הייתה עצומה: במשך שנים טסנו לאורך הבקעה צפונה ודרומה כאשר אנחנו מוזהרים מידי פעם ע”י הבקר שלא להתקרב לגבול… והנה, לא עוברות דקות מעטות וכבר עמן פרושה מתחתינו. (כמובן שהיו בתוכנו כמה טייסים שעברו גבול זה בעבר, אבל בנסיבות אחרות לגמרי…)
לאחר 25 דקות טיסה החלו הנחיתות בשדה מרקא, כאשר אני נוחת שני עם הצירוקי 6 לאחר האצטק של שרון. שדה התעופה מרקא ממוקם היום בלב עמן לאחר שהיה שדה התעופה הבינלאומי של ירדן שנים רבות. השדה נימצא בגובה של 2555 מטר ובאורך מסלול של כ-11,000 רגל (24-06). כאשר יצאנו מהמטוסים ראינו פמליה גדולה מלווה בחיילים צועדת לקראתנו: המלך חוסיין בכבודו ובעצמו, לוחץ ידיים ומברך לשלום.
ם הנסיך פייסל בסביבה, (נראה ומדבר כג’נטלמן בריטי לכל דבר, כמו רבים מעמיתיו הירדנים) מחפש ומוצא אותי וסוף סוף אנו נפגשים פנים אל פנים לאחר שעד עתה תקשרנו רק בפקסים… השמחה שבה התקבלנו ע”י הירדנים הפתיעה את כולנו, וביני לביני הרהרתי – לשם מה היו נחוצות שנות האיבה הרבות.
לאחר התארגנות קצרה התכנסנו כולנו בחדר קבלת הפנים בשדה והמלך נאם בפנינו. דיבר בשבחו של השלום בין שתי המדינות והדגיש את חשיבות הקשר האישי בין האזרחים ובעיקר בינינו הטייסים (“לטייסים אין גבולות” – כדבריו) כדי להכניס תוכן אמתי להסכם השלום. אין ספק, המלך חוסיין איש מרשים ביותר.
בערב, קבלת פנים של הנסיך פייסל לכל המשתתפים ב”כאן זאמאן” (בעברית – היו זמנים) מקום אירוח מפואר, כשהנסיך דואג באופן אישי לכל המשתתפים ומטגן בעצמו דג לג’רי רנוב…לידי בשולחן המרכזי יושב גבר בלבוש אזרחי שאינו מראה סימני התלהבות יתרה, בלשון המעטה. אני בכל זאת מנסה לקשור שיחה והתוצאה – ידידות מופלאה באמת הנמשכת עד היום עם האיש, מוחמד חאולדה, מנהל האקדמיה הירדנית המלכותית לטיס, סגן מפקד חיל האוויר הירדני לשעבר וטייס קרב בדרגת תת אלוף. תוך תקופה קצרה אנו מכירים זה את משפחתו של זה, מתארחים מידי פעם בביתנו בירדן ובישראל ושומרים על קשר עד היום. קשר זה עם הגנרל חאולדה סייע לנו רבות בביצוע מטסים נוספים של אגודת התעופה לירדן בשנים שלאחר מכן.
במשך הערב אני פונה לנסיך פייסל ומזמין את הצוות האווירובטי הירדני, הידוע כאחד הטובים בעולם, להיות אורחינו ביום התעופה הקרוב של האגודה. ואכן, לאחר מספר חודשים הם אורחינו, כפי שתואר בתחילה.
למחרת – סיורים בעמן ובסביבתה, בהר נבו, במפת מיידבא ועוד, ובצהריים, בחום של 40 מעלות התארגנות ליציאה בשדה מרקא והמבנים ממריאים בזה אחר זה חזרה לישראל כשהנסיך פייסל מניף ידו לשלום לפרידה.
אני נוחת בירושלים לראיון ב”ערב חדש” ביחד עם רינה לוינסון ואח”כ המראה להרצליה.
“מטס השלום” היה הראשון ופתח את הדרך למטסים נוספים שנערכו לאחר מכן. לאחרונה, בגלל הנסיבות הפוליטיות אירועים אלה התמעטו ולמעשה לא מתקיימים, אולם הקשר האישי בין האנשים בשתי המדינות נישאר ונקווה לזמנים טובים יותר, בהם נחזור ונטוס לירדן.
שיתוף הפעולה בין שלטונות התעופה הירדנים והישראלים ב”מטס השלום” הניח את היסודות לשיתוף הפעולה השגרתי ביניהם עד היום.
לאחר המטס הוקם נוהל לטיסות לירדן, ומאז כל מי שרוצה לטוס לשם מגיש מרשה וטס, כפוף למגבלות הביטחון כמובן.
היו אלה ימים יפים עם המון תקווה לעתיד בשני הצדדים שבאו לידי ביטוי בהרבה רצון טוב ופעולות משותפות. נקווה שימים אלה יחזרו… התשתית קיימת, האינטרסים משותפים, הקשרים האישיים נשארו ברובם ומה שמפריע זו רק הפוליטיקה, בשני הצדדים…
