חלק משמעותי מן האירועים והתאונות בטיסה נובע מטעויות אישי צוות-אוויר וניהול פיקוד, ובחקירת התאונות התברר כי התחום האישי והלחצים הפועלים על אנשי צוות אויר איננו מטופל באופן המקצועי והממוקד הנדרש מתחום זה. בכנס מפקדי טייסות שנערך בנובמבר 2001, ציין מפקד ח”א כי “סוגיית הגורם האנושי כפרמטר בירידת הביצוע של האנשים עד כדי תאונה, היא נושא שלא התמודדנו אתו ברמה הראויה, כפי שהתמודדנו עם לקחים ומסקנות אחרות של תאונות וכמעט תאונות שארעו בחיל”.
תאונת בגין-הררי חיזקה את הצורך לבחון את הנושא, ועל פי הנחיות מפקד ח”א הוקם צוות לבחינת הגורם האנושי בבטיחות טיסה בחיל, כראש הצוות מוניתי אני. שמנו לנו למטרה לבחון ולמפות פערים ונקודות חולשה בבטיחות הטיסה, לגבש מסקנות ומענה ולהציע תהליך לשיפור משמעותי ומתמשך במטה ובשדה.
מן הנתונים בלט לעין הנתון של 60% מן התאונות בגלל גורם אישי צ”א, אולם האחוז הנגרם ע”י אישי צ”א נשאר זהה לאורך השנים. בין התאונות הקטלניות הבולטות שנבעו מגורמי אנוש,נזכיר את גל ויסברג, גיל עברי, קולר-פלק, בנצי בכר, ובגין-הררי ז”ל. להם נוספים טייסים שזכו לחזור ולספר את סיפורם המצמרר.
המודעות לנושא אינה חדשה, כבר ב 1991- הוקם צוות “אורחות חיים” במסגרת צוותי “מרקם לבטיחות ,בהובלת מפקד בסיס רמון . פורומים גורמי אנוש פעלו בהובלת ד”ר איתמר ברנע ובהובלת מבק”א (מינהל בטיחות ובקרת איכות), בוצעו מחקרים כגון – מעורבות סמ”טים (סגני מפקדי טייסת) בתאונות, תאונות סביב החלפת פיקוד, הגורם האנושי בתאונות מערך הקרב, CRM במערך התובלה והמסע”ר (מסוקי הסער), ובוצעו סדנאות עבודת צוות.
צוות אורחות חיים (1991) טיפל בשלושה נושאים עיקריים – עומס בעייפות, בעיקר בסדירים ותנאי סביבה כגון, מזון בטייסת, שינה ומנוחה וזמני טיסה. הצוות “פלש” גם לתחום האזרחי של צ”א, כגון – אופנועים, ספורט אתגרי, טיולים, אלכוהול ושעות שינה. הצוות עסק גם בגורמים פסיכולוגיים-פיזיולוגיים – כושר ‘תחרותיות, תרופות, עומס אישי וכו’.
בכנס מפקדי טייסות שנערך בנובמבר 2001,הועלו נושאי מודעות – הנהלת הטייסת, לוחמים, מובילים, אוירה, הכשרה, כניסה לתפקיד וחפיפה. בתחום הסוציומטרי דובר על הגדם קבוצות סיכון, וכן סנסורים- נוכחות מפקדים, טיסה עם כולם, איוש וציוות נכון, חופשות, הפסקת טיסות וכו’.
הצוות בחן את הנעשה בתחום זה החל מתחילת דרכו של איש צוות אוויר, בתהליכי המיון, בזמן ההכשרה של הלוחמים ובהמשך בהכשרת מפקדים, וכן בשגרה ובזמן חקירת תאונות טיסה. כל הנושאים האלה שובצו בקורס מפקדי טייסות ובעבודתם של הסוציולוגים ביחידות. דגש מיוחד הושם על הכשרה בטייסות ברמת הפרט וניהול משאבים אישי, מיפוי עצמי, לקחים אישיים, הפחתת סיכונים וכו’ (ברמת הצוות והמבנה ובדרג המפקדים) יחס הנהלה, סנסורים, מדיניות הדרכה וענישה, איוש וציוות. הנושא היחידי בתחום הפיזיולוגיה בו טיפל הצוות היה העייפות. עבודה יסודית של בחינת הנושא נעשתה ע”י מפקד ירפ”א (יח’ הרפואה האוירית) והוצגה לרל”א (ראש להק אויר).
