בשנת 1966 הצליח המוסד לשכנע טייס עירקי לערוק עם מטוס מיג 21 ולהנחיתו בבסיס חצור בישראל.
חיל האויר הישראלי ראה בו אוצר שלא יסולא בפז – לימוד תכונותיו והשוואה למטוסי חיל האויר יצרו יתרון ממשי לטייסי החיל במקרה של מפגש אווירי עם מטוס מיג 21 של האויב. המטוס חנה בדת”ק נפרד ושמור שנמצא בבסיס חצור, ומשם הוטס ע”י טייס הניסוי הראשי של חיל האויר סא”ל דני שפירא (אח”כ אל”מ).
לתחזוקת המטוס נקבע צוות של שני טכנאים בכירים – רס”ל אברהם כחלון (לתחום המכאני) וסמ”ר אברהם שחק (לתחום החשמל) שדאגו לשמור על שמישותו ובעיקר להכינו לטיסות הרבות שבוצעו (לעיתים גם 3 טיסות ביום).
במהלך התקופה עזב רס”ל כחלון מהצוות המקורי והוחלט להגדיל את הצוות ולצרף לצוות ארבעה טכנאים. ביניהם היה רס”ל יוסי אלעזר שהיה טכנאי ותיק כדי שישמש כמחליפו של כחלון שעזב ועוד שלושה טכנאים צעירים מתלמדים. עבודת הצוות הצעיר התבטאה בתחילה בעזרה לצוות הוותיק ובלימוד מערכות המטוס.
לאור העובדה שנשארתי היחיד מהצוות המקורי (ובינתיים עליתי בדרגה לרס”ל) הפכתי ממילא לראש הצוות ואחראי על תחזוקת המטוס.
באחד הימים, לקראת ביקור שעמד להיערך בימים הקרובים על ידי צוות חיל אויר זר, ביצעתי עבודת תחזוקה שגרתית שנדרשה לצורך הכנת המטוס לביקור. ישבתי על הצד השמאלי של דופן תא הטייס כשרגליי בתוך התא על כסא המפלט וחצי גופי בחוץ מעל סולם גבוה שהיה צמוד לתא. טיפלתי בחלק מהחופה שהיתה פתוחה מעל ראשי.
בצידו השני של התא (מבחוץ) עמד אחד הטכנאים הצעירים על סולם נמוך יותר ובחן את עבודתי (לפחות כך חשבתי שעשה).
וכך כשאני מרוכז בעבודה על החופה אני שומע פתאום צליל חזק הנשמע ממכלול כסא המפלט – מעין טרטור מהיר שנשמע כמו צליל של שעון מעורר. במחשבה מהירה קלטתי שחלק כלשהו של מגנון ההפלטה של כסא המפלט הופעל והכסא עלול להיפלט מהתא ואיתו גם הרגליים שלי שנשענו עליו.
בפעולה מיידית התגלגלתי אחורה על הסולם שהיה צמוד לתא תוך צעקה לטכנאי הצעיר שיתרחק מייד מהתא. אחרי זמן קצר ביותר נשמע רעש עז של פיצוץ. לתדהמתי, הכסא נשאר במקומו וריח חריף של אבק שריפה ריחף באוויר.
מה בעצם פעל ומדוע הכסא לא נפלט.
מסתבר ששיטת ההפלטה במיג 21 מהסדרה המוקדמת היתה מאוד מיוחדת ושונה מכל מה שהכרנו.
ראשית. החופה במטוס נפתחה קדימה ולא אחורה כמו במטוסים המערביים. מדוע קדימה – כי החופה שימשה כמגן לטייס בזמן הפלטה.
בשנייה הראשונה להפלטה, החופה נצמדת לראש כסא המפלט ומתנתקת מהתא. תוך כדי יציאה כלפי מעלה החופה נצמדת לכסא וסוגרת את הטייס בתוך מעין קפסולה כך שהרוח החזקה פוגעת בחופה ולא בטייס.
לכסא מחובר כבל ארוך המחובר בקצהו השני לרצפת תא הטייס.
כשהכסא יוצא מהתא ומתרחק כלפי מעלה, הכבל נמתח וקצהו שמורכב על הכסא מתנתק. למעשה בקצה הכבל יש פין קצר הנשלף מתוך יחידה מכאנית המורכבת בצידו הימני של הכסא. ברגע שליפת הפין מתחילה פעולה של מנגנון השהיה של מספר שניות המאפשר לכסא להתרחק מרחק בטוח מהמטוס.
לאחר נספר שניות, היחידה מפעילה שני כדורים פירוטכנים שמפעילים שתי זרועות מתכת הדוחפות את החופה כלפי מעלה ולמעשה מפרידות אותה מהכסא. הכסא נשאר מאחור והטייס נופל נפילה חופשית עד לפתיחה האוטומטית של המצנח (לפי זמן וגובה).
תיאור תהליך ההפלטה במטוסי מיג 21 מהסדרה המוקדמת – הטייס נפלט ביחד עם החופה
מה קרה כאן – איזה חלק מהכסא פעל?
לאחר מספר דקות בהן החזרתי את נשימתי לקצב רגיל, עליתי חזרה על הסולם והתקרבתי לתא ואז הבחנתי כי שתי הזרועות שתפקידם להפריד את החופה מהכסא הופעלו. הם שינו את מצבם למצב הפלטה (תנועה סיבובית של כ 120 מעלות כלפי מעלה).
כאמור, כיון שרק שתי הזרועות שמפרידות את החופה מהכסא הופעלו הבנתי שמה שפעל (למזלי) היתה רק יחידת ההשהיה ולא מערכת ההפלטה של הכסא. כיוון שהחופה היתה פתוחה והכסא נשאר בתא לא היה מגע בין הזרועות לחופה ופעולתן לא גרמה נזק.
ירדתי למטה ועברתי לצד השני של התא – מחוג שעון הזמן על יחידת ההשהיה הורה על סוף הטווח שמשמעותו, יחידת הזמן הופעלה. אבל, הכבל המפעיל היה תקוע במקומו כאילו לא יצא ולא הפעיל את היחידה.
הבנתי שהטכנאי הצעיר שעמד בדיוק מול יחידת ההשהיה של הכסא היה סקרן והחליט לבדוק באופן פיזי את הכבל שהיה מחובר ליחידה. הוא משך קלות את הכבל ולא ידע שבקצה הכבל יש פין שניתן לשליפה בקלות. מייד כששמע את רעש מנגנון ההשהיה, הוא הבין שטעה ובמהירות החזיר את הפין למקומו אבל זה היה כבר מאוחר מדי – היחידה הופעלה.
התמונה הבאה מציגה במבט כללי את החופה (במצב פתוח), את כסא המפלט וגם את היחידה שמפעילה את מערכת הפרדת החופה מהכסא בזמן הפלטה. בצד, תיאור סכמתי של היחידה והכבל.
בהערכת מצב מהירה הבנו כי אנחנו בבעיה כפולה. ראשית, מערכת ההפלטה אינה שלמה ובלעדיה המטוס מקורקע.
בעיה שניה – נציגי חיל האויר זר עמדו להגיע לביקור בימים הקרובים.
כפעולה ראשונה, פרקנו את הכסא. אחר כך פרקנו את הכדורים הפירוטכנים שהופעלו ואת מערכת ההפעלה של הזרועות שמפרידות את החופה. היה צורך לנקות את הצנרת מהפיח שנוצר כתוצאה מפיצוץ הכדורים.
בשלב הבאה היה צורך להרכיב את מערכת הזרועות חזרה אבל כאן חזרנו לבעיה הבסיסית – מהיכן לוקחים שני כדורים פירוטכנים חדשים. לא היו ברשותנו שום חלקי חילוף. כזכור המטוס הגיע מעירק עם מיכל גחון נתיק בלבד – ללא שום חימוש או מטענים אחרים.
מהיכן נשיג שני כדורים חדשים? התחלנו לחפש פתרונות וכאן נכנס כושר האלתור הישראלי לתמונה.
ראשית, פרקנו את הכדור הפירוטכני של המיכל הנתיק בגחון וגילינו שהוא זהה לכדורים שהופעלו על הכסא. הוחלט לקחת את הכדור מהמיכל הנתיק תוך הסכמה שבמקרה הצורך לא תהיה אפשרות להשליכו בחרום. למעשה, כמעט כל הטיסות בוצעו ממילא ללא המיכל הנתיק.
כדור אחד כבר יש אז מהיכן לוקחים עוד כדור?
מצאנו שבגב המושב של כסא המפלט מותקן כדור פירוטכני נוסף שהופעל בתחילת תהליך ההפלטה ותפקידו היה למתוח את רצועות הטייס ולמעשה להצמידו בחוזקה לגב הכסא (כדי למנוע פציעה שעלולה להגרם עקב הג’י הגבוה שנוצר בהפלטה).
גילינו שגם הכדור הזה זהה לכדורים שהופעלו אז תאורטית אפשר להשתמש גם בו. אבל, רגע, הוא חיוני לתהליך ההפלטה.
דיברנו עם טייס הניסוי דני שפירא שהיה הטייס היחיד שהטיס את המטוס והגענו להסכמה – הוא ישאר תמיד צמוד לגב המושב ולא יטה את גופו קדימה בשום מצב. זה למעשה מייתר את תפקיד הכדור הנוסף שאמור למתוח את הרצועות – הן ישארו מתוחות באופן קבוע.
לקחנו את שני הכדורים והתקנו במערכת הפרדת החופה במקום הכדורים הישנים. הרכבנו את הכסא חזרה לתוך התא ובזה הסתיים תהליך החזרת המטוס לשמישות.
הביקור המתוכנן של הצוות מחיל האויר הזר התקיים במועד – אף אחד לא ידע על הדרמה שהתרחשה זמן קצר לפני הביקור.
שאלה נוספת שנשאלה – מה דינו של אותו טכנאי ששלף את הפין והפעיל את יחידת ההפעלה וכמעט גרם לקירקוע סופי של המיג 21 היחיד במערב. הנזק יכול היה להיות עצום. למזלו של אותו טכנאי, בשלב ההוא חילות אויר נוספים עמדו לבקר, אז הבנו שלא כדאי שהנושא יופץ ברבים. הענשה של הטכנאי היתה גוררת שאלות שלא יכולנו לענות עליהן, ולכן הוחלט להוציא את הטכנאי מהצוות ולשכוח מהפרשה.
מרתק – תודה