היבלת- מארז הל”א הראשון בחיל האויר

תחילת עידן הל"א בחיל האויר

מבצע “מוקד” – תקיפת בסיסי ח”א של מצרים .

מבצע מוקד , תוכנן במטרה לתקוף ולהשמיד ביעף המקדים  את מסלולי  ההמראה בבסיסי חיל האויר של מצרים . היעף השני ,  היה אמור להשמיד את מירב המטוסים שעל הקרקע ומטרות קרקעיות  נוספות .

תכנון המבצע הוטל  ע”י מפקד ח”א עייזר וייצמן על הצוות המוביל של חיל האויר : מוטי הוד , ראש מחלקת אויר,  ישעיהו ברקת שמונה לפקד על מחלקת המודיעין . בכיר הטייסים , יאק נבו, התמנה לפקד על מחלקת מבצעים – אויר-3 . והנווט רפי סיברון , מונה לפקד על מדור תכנון .  התכנון נמשך כשלוש שנים והובא לדיון ואישור בפורום בכיר .

ראש ענף בקרה – אויר -6  , פסל את התכנית בקביעה שכל המטוסים התוקפים יתגלו במהלך דרכם למטרות, המטוסים המצרים יתקפו את מטוסינו חסרי היכולת לקרבות אויר, מאחר והם עמוסים בפצצות, וגם מפני שלא ישארו מטוסים להגן על המדינה . מוטי הוד , בתפקידו כסגן מפקד החיל , קבע שזו אומנם תכנית לא טובה , אבל היא הכי טובה שיש .

במקביל, הוקם  בח”א ענף חדש וסודי ביותר, שכונה : ” נאור גישפט ” . לימים – ענף לוחמה אלקטרונית . מקים הענף, יוסף נאור, היה מהנדס אלקטרוניקה עם רעיונות נועזים. בין המטרות של ענף זה , היתה מציאת דרך לחסימות מכ”מי האוייב ,  שתמנע גילוי מטוסינו בדרכם למטרות .

מעטים היו שותפי סוד, ולמעשה , פעל יוסקה נאור  ישירות מול  ועם מפקד ח”א החדש – מוטי הוד . קמו לו הרבה שונאים  וביניהם – בני פלד , לימים , מחליפו של מוטי הוד.  על הנזקים שעשה פלד לענף , יסופר בנפרד .

יוסף נאור, השכיל להקים צוות מהנדסים  לתכנון ועבודה שכלל את  חיימ’קה ניב , עמוס בן רון (לימים , מפקד במצ”א  108),  גבע , הולנדר ועוד, שאת המוצרים המיוחדים שלהם התקינו והפעילו שותפי סוד , טכנאים והנדסאים,  והיתה לי הזכות להכלל ביניהם .

אחד הפיתוחים הגאונים של נאור, עליו קיבל פרס ביטחון ישראל ,  היה קרון  ” הרקפת” , שהמערכת  שבו נתנה תמונה מדוייקת של מסכי המכ”מ  של האוייב  ובמקביל פותחה ה”מאירה” , שסיפקה נתונים חשובים על המפעילים של מכ”מים אלו .

נאור הצליח לשכנע את מפקד ח”א לרכוש מהצרפתים מערכת לא גמורה ולא מוכחת בשם  “שיפירון” , ששמה הוסב בארץ ל “יבלת “, והוא מיכל בגודל “בידון” (מיכל דלק נתיק ) התלוי בתחתית כנף מטוס הווטור. כאן אני נכנס לתמונה . התקבלתי כשותף סוד לענף, ונשלחתי לצרפת , ללמוד את המבנה וסודות המכשיר.

בשובי מצרפת , הוקם גף  סודי ביותר ,” לוחמה אלקטרונית   מוטסת” ,  בכנף- 1 , ( רמת דוד ) שם , שאסור להעלתו על  השפתיים . השם שניתן לו – גף אא’ .

המסגרת היתה משוייכת לטייסת תחזוקה  ולגף אלקטרוניקה ,  אך אף אחד ממפקדי הטייסת והגף לא היו שותפי סוד,  ולמעשה פעלנו ישירות מול הטייסות השונות עם אמצאים מיוחדים נוספים , בנוסף ליבלת שמוקמה באחד הדת”קים של טייסת הווטורים – 110 . הייתי ממונה על כל הפעילות המסווגת בעזרת  צוות נהדר של טכנאים והנדסאים,  שנתנו כל שיכלו לביצוע המשימות ללא שינה וללא “אבא” אמיתי שאליו יכולתי לפנות לעזרה בעת הצורך .

לא סופר עדיין מה תפקיד ה”יבלת” .

ה”יבלת” , היה מיכל נישא בכנף מטוסי הווטור , בו מותקנים שני מכשירים  , קדמי ואחורי , שהפעלתם גורמת לשידור עוצמה אלקטרו מגנטית שאמורה לחסום תחנות מכ”מ בשיטה מיוחדת שלא נוסתה מעולם .

צ.ה.ל.  וח”א  ,  תכננו  איך ומתי  תתקוף ישראל את השכנים שמתכננים לחסל אותנו. היבלת היתה כבר קיימת ומוכנה להפעלה . על הקרקע ,  פעלה כראוי עם מערכות חשמל וקירור קרקעים , אך מעולם לא נוסתה  באוויר,  ולא היו כל ידע והבנה איך היא תפעל – אם בכלל , מה תהיה השפעתה ועוד.  כל זאת , מתוך חשש שהפעלתה לנסיונות של שידור במלוא ההספק , כדי לאמת ולהבין את הביצועים , יחשוף את  סודותיה לאויב . לאור זאת , היא לא נלקחה בחשבון בעת תכנון התקיפה .

עוד בעת הלימודים בצרפת , הבנתי שיש לתכנן ולבנות מכשיר מוטס שיותקן במיכל היבלת , במקום מכשיר אלקטרוני שהיה בה,והוא יפעיל את מערכות המיכל  לעוצמות גבוהות, ולמעשה יבדוק את שמישות המיכל . בחוזרי מצרפת לטייסת , מיד תכננתי ובניתי מכשיר כזה , תוך ניצול ידיעותי במכניקה , מיכשור בקרה ואלקטרוניקה. לאור הדחיפות בנושא , אושר לי לטוס עם המערכת שנבנתה בחשכת הדת”ק .

ואכן, כבר בטיסת הניסוי הראשונה נתגלו תקלות חמורות בתפעול המיכל שתוקנו במהרה,  ולמעשה , ערב המלחמה , כל המיכלים היו שמישים . רק לאחר המלחמה , נשלח המיתקן ל “בדק”  ובפיקוח מצ”ד 4  נמצא שמיש להטסה …( כאשר יש עדיפויות בטחוניות , מקצרים הליכים .. )

אני זכיתי להיות מועמד לפרס קפלן היוקרתי  ולקבל את פרס ראשון של משרד הביטחון . עם 1000 הלירות  שקיבלתי , קניתי טלויזייה  שחור לבן  ומכונת כביסה …..

ההחלטה  לשתף  מטוס ווטור דו מושבי  אחד ,  עם שתי ” יבלות ”  , שיוקצה ליעף הראשון  בתקיפת שדות התעופה  במצרים ,  התקבלה  יומיים לפני המלחמה . הנווט היה אמור להפעיל את  המערכות בזמן הנדרש, אך לא בנו תכניות לפי התאוריה שאולי תתבצע . כל נושא הל”א היה אז בחיתוליו והתמקד בעיקר בתחום הקליטה וההבנה , שיבוש קליטת קשר  של האויב , האזנות  אלינט למיניהן ומבצעי הטעיות . חסימות  רציניות של מכ”מים לא נוסו מעולם ואיש לא ידע מה הן  ביצועי ה”יבלת “.

ממש ערב המלחמה , שכנע ראש מדור ל”א – יוסף נאור , את מפקד ח”א , לצרף עוד מטוס עם “יבלות” , מתוך הערכה שתהיה לכך השפעה ממשית למהלכי המלחמה .למעשה , אמונתו האישית של מפקד ח”א – מוטי הוד בהערכותיו של יוסף נאור, שהיה כבר עם תואר חתן פרס ביטחון ישראל , הביאו להחלטתו להוסיף עוד מטוס  עבור חסימות מכ”מ , על חשבון מטוס הפצצה  שיגרע מסד”כ התוקפים .

 לצורך הגנה על שני  מטוסי הווטור עם ה”יבלות” ,  הוקצו ארבעה מטוסי מיראז’ , גם הם נגרעו מהכוחות שתוכננו. היו לא מעט מתנגדים למהלכים הנ”ל , אך מפקד החיל קיבל החלטה , שאכן הוכיחה את עצמה  .

השיקול ל”בזבז” נווט להפעלת היבלת , במקום לנווט שיעסוק בניווט  לעומק האויב , גרם לכך שנבחרתי לאייש  את מקומו באישור מפקד הכנף  , אל”מ  סומך , זאת , מאחר והוסמכתי לטיסות ניסוי עם ה”יבלת” .

התרגשות אדירה , תוך הבנה שזו מלחמה שלא ברור איך היא תתנהל ומה יהיו   התוצאות .

היעף היה מתוכנן  לדרום  – למצרים. ה”מאירה” ומכשירים נוספים, סיפקו את הנתונים הנדרשים לצורך הכנת ה”יבלות”  לחסימת המכ”מים המצריים. קבלתי את נתוני מערכות המכ”מ המצריות אותם יש לנטרל . העברתי אותם לצוות, וביותר תשומת לב דאגתי  לכיווני התדרים הנדרשים תוך בדיקה קפדנית לביצוע נכון . ה”יבלות” חוברו לכנפי מטוסי הווטורים  והכל היה מוכן .

במשך כשבועיים עשינו זאת כל אור אחרון .  באור ראשון , נתנה ההוראה לפרק , כולל כל חימוש התקיפה מכל המטוסים  והם חזרו לטיסות אימונים רגילות .

הדרג המדיני , חשש ולא קיבל החלטה על ביצוע מבצע מוקד . הרמטכ”ל  יצחק רבין , נשבר רוחנית ואושפז . את תפקידו קיבל – זמנית , ראש אג”מ  עיזר ויצמן  ויחד עם שילוב פוליטי של אופוזיציה וקואליציה , התמנה משה דיין לשר הביטחון בממשלת אשכול,  ואז התקבלה החלטה סופית  לפעול . בערב האחרון  קיבלתי את הנתונים החדשים ע”י  טלפרינטר בחדר הכ”ס ( כתב סתר ), ואז , מפקד הכנף הוציא מחדר המבצעים את כל מי שצריך ונותרו מפקדי הטייסות ואנוכי .

נאמר המשפט שיזכר  –” מחר בבוקר לא מפרקים חימוש . מחר ממריאים כדי לתקוף , לנהוג  בזהירות ולהמנע  מלגלות לצוותי הקרקע” . כאן  , הוא הודיע שאני אחליף נווט קרב במטוס הווטור השני שעל הכנסתו  לסד”כ תקיפה ראשונה עם “יבלות” , הוחלט במברק הפעילות האחרון .

חזרתי לדת”ק והכנתי עם הצוות את הציוד כפי שנדרש , אך עם התרגשות גדולה ומאמץ רב שלא לספר  לצוות וטכנאי הדת”ק מה יקרה מחר בבוקר . בשעת לילה  מאוחרת יותר קבלתי סרבל טיסה חדש ,  (הישן , היה זקוק דחוף לכביסה ..). חליפת לחץ , הג’י סוט , שהפעם הקפדתי להתאמה טובה שלה לגוף , וכן מסיכת חמצן מותאמת חדשה, ומחוברת לקסדה מותאמת ביתר קפדנות לראש . 

קיבלתי הדרכה מחדש  בנושא בטיחות  ומילוט ע”י כיסא מפלט, מאחר והפעם זו לא טיסת ניסוי . זו מלחמה . הכנסתי לראשי במקום טוב , לא לשכוח לדחוף את לוח המכשירים קדימה ,לפני הפעלת כיסא המפלט , אלא אם ברצוני להפלט ללא הברכיים ….

עם בוקר נוכחתי בתדריך  בטייסת  והגעתי  בטנדר עם הטייסים לדת”ק  בו היו ה”יבלות” , להפתעת הצוות שלא הבין מה התחפושת שלי עם ג’י סוט  וכל היתר ( עוד טיסת ניסוי ? ).  אני מבצע יחד עם הטייס בדיקה הקפית סביב המטוס , מוודא הורדת כיסוי צינור הפיטו, מסתכל בהתרגשות על שתי ה”יבלות”    התלויות אחת בכל כנף, ומקווה שאכן הן יפעלו ללא תקלות ויפתיעו אותנו ואת העולם כולו . כמו כן וידאתי את הורדת כסוי הגנה מהפרופלור בחרטום ה”יבלות” , שמסתובב באוויר ומפעיל אלטרנטור, המספק את הכוח החשמלי למכלול המכשירים שבתוך היבלת . בפיטמה השניה בדת”ק , מתארגן הצוות הראשון  שימריא עם שתי “יבלות”  וצוות הל”א , מטפל בכיוונים האחרונים .

 התמקמתי בתא הנווט , הצוות הטכני ווידא את חיבור צינור חמצן , חיבור מערכת השמע , חיבור וסת לחץ לחליפת ה “G ” , ריתמות כסא מפלט  והמצנח, ואני כיוותי מיד את ווסת החמצן  ל 100 אחוז , הרגל מטיסות הניסוי .

 צוות הקרקע , דחף את המטוס מהפיטמה  לרחבת הדת”ק . מחברים גנרטור לצורך התנעת מנועי הסילון , הנעה , בדיקות אחרונות  , מנועים מרעישים  , המטוס הראשון מסיע בעליה מהדת”ק למסלול ההסעה, ויוצא מהדת”ק  למסלולי ההסעה . אנחנו אחריו .

מסלולי ההסעה מלאים במטוסים חמושים , עמוסים בפצצות ורקטות . ווטורים , מיסטרים  ומיראז’ים , רעש והמולה . מטוסי “היבלות” , ימריאו ראשונים ויתארגנו למיקומם המתוכנן בשמיים,  ואז יחלו המראות מטוסי התקיפה בהתאם למתוכנן .

ווטור מספר אחד , מתיישר על המסלול , פותח מנועים ומתחיל ” לרוץ”  להמראה . מטוס שני  ואני בתוכו , מתיישר אחריו , מבצעים בדיקת קשר פנים (חיצונית , דממת אלחוט ) פתיחת מנועים , ריצה והמראה .

שני הווטורים עם היבלות ממריאים ראשונים ואוספים גובה וכיוון בהתאם לתדריך. התרגשות עצומה לקראת הלא ברור . דממת אלחוט מוחלטת וכולם טסים לפי התדריכים שלפני ההמראות . כאשר היינו “בגובה ובכיוון” ,  היתה הפרה  של דממת האלחוט לה חיכיתי במתח רב , מילת קוד אחת בלבד וחזרה לדממה .  נתנה הפקודה להפעיל את ה”יבלות”  . בחיל ורעדה אני מושיט יד ליחידת  ההפעלה ומרים  מפסקי ההפעלה למצב ” ON” נוריות ירוקות מאירות ,  היבלות הופעלו יחד  עם התרגשות עצומה  , מה יקרה ?

החלה תקיפת ח”א   והיבלת הופעלה – פעם ראשונה  בהיסטוריית המלחמות העולמיות . אלו לא הפרעות מגנטיות זעירות ולא “מוץ” . זו אמורה להיות פעילות אלקטרומגנטית בעוצמה לא מוכרת . מאחר ולא היה ברור  מה יפעל , מה התוצאה ועוד דברים לא ידועים , הוחלט להפעיל בו זמנית  את המכשיר המטפל באויב שבכוון הטיסה, וגם הפעלה בו זמנית של המכשיר אחורי , שאמור להיות מופעל  כאשר המטוס פונה לאחור ואז מטפל באויב שמאחוריו . 

היבלת  הופעלה ושידרה  אלומה אלקטרו מגנטית בעוצמה אדירה ולא מוכרת   ששיבשה את כל מערכות המכ”מ , בהיקף  ובטווחים שאיש לא האמין שיש אפשרות לכך.  כל מסכי המכ”מ בחזית המצרית “הולבנו ” ולא ניתן להבחין במטוסים התוקפים , לא בכיוון ,  לא בגובהם  ולא את הטווח .

גם בכל הצפון  , שנחשף  למכשיר האחורי , כולל בלבנון , סוריה ,טורקיה ויוון  יצאו מכשירי המכ”ם משימוש . נמנע מהאויב לדעת היכן מטוסי ח”א הישראלי , מה הגובה , מה הכיוון  וכמות המטוסים התוקפים, וזה הקל על תקיפת מטרות .

הערה חשובה .  

כל ה”יבלות” , למעט אחת , כוונו לתדר  צר ומסוים  המתמקד ו”מטפל ” בתחנת מכ”מ מסויימת . בטעות , כוונה “יבלת” אחת לספקטרום של כל רוחב התדרים בתחום . דבר זה גרם לחסימות עוד תחנות מכ”מ שלא תוכנן לחסום. מסתבר , שעוצמת השידור היא אדירה  גם בשידור “רחב סרט” חדרה בקלות גם באונות צד וגם ב”אחורי”  של אנטנות החיפוש, ולמעשה חסכה בשלבים מאוחרים בכמות “יבלות” הנדרשת לאזור בו יש יותר מתחנת מכ”מ אחת .

מטוסי ח”א הגיעו למטרות מבלי שהמצרים גילו וזיהו אותם.  ורק כאשר החלו לתקוף את שדות התעופה, הבינו המצרים מה קורה והפעילו את נשק הנ”מ שברשותם .באחת , הסתיימה דממת האלחוט ומערכות הקשר רעשו מהתלהבות הטייסים והפגיעות המצוינות במטרות .  האויב , ללא מכ”מ הגילוי , היה חסר אונים ואינו יודע מהיכן הוא יותקף , ולא ידע את כמות התוקפים , הכיוון והגובה . שילוב ה”יבלות” , פעם ראשונה וכמובן , התכנון הכללי , הביאו לישראל את ניצחון מלחמת ששת הימים .

מארז “יבלת” מוטען על ווטור 70, אחד המטוסים שהוכשרו לשאת אותו (באדיבות רענן וייס)

היתה התרגשות עצומה על ההצלחה , אין סוף של טפיחות על השכם .סוד היבלת נחשף  וקרנם של חברי לצוות הל”א , עלתה והחלו להתיחס אלינו בפחות חשדנות ואפילו בקנאה .

אמריקה שלחה מיד את אוניית הביון ליברטי  , לנסות לקלוט נתונים  ולהבין מה הישראלים עושים. חיל הים  וחיל האוויר  תקפו אונייה  זו  ונהרגו בה 34 חיילים אמריקאים ונפצעו 171 . סוד ה”יבלת” התגלה, ומיד ישבו הנוגעים בדבר  ונקבעה השיטה  איך תופעל היבלת  ותשתלב בכל גיחות ח”א.

יש מזל

הצבא הירדני היה כפוף לפיקוד המצרי . התקיפה הישראלית התרכזה במצרים,  וה”יבלות” הוכנו לתדרי המכ”מ המצרי אולם תחנת המכ”מ הירדנית שבג’בל  “עג’לון ” , לא נלקחה בחשבון . תחנה זו זיהתה מיד את גלי מטוסי התקיפה לכיוון מצרים ונסתה ליצור קשר עם המפקדה המצרית אך ללא הצלחה .  ערב קודם , הוחלפו קודי התקשורת, והירדנים לא עדכנו את עצמם .  צריך “פייס” גם במלחמות .  אומנם הם הצליחו ליצור קשר עם המצרים בדרך אחרת , אך עם מסכי מכ”מ חסומים ע”י היבלות  , זה לא עזר להם . בהזדמנות הראשונה , הושמדה התחנה .

החלו זמנים מטורפים . לא היתה גיחת מטוסים מעבר לגבולות ישראל ללא ליווי מטוס ווטור נושא מיכל  “יבלת” . צוות ה”יבלת” כלל שמונה טכנאים והנדסאים  שבפיקודי ואחריותי , שעובדים סביב השעון בהשמשת ה”יבלות” , התקנתן בכנפי המטוסים תוך שימת לב מרובה לכוונן לתדרים הנדרשים באותה גיחה , כשיש צורך בלתי פוסק לאמת את נתוני תחנות  המכ”מ שיותקפו , לפי אנפורמציה משתנית המתקבלת ממערכות  הקליטה (אלינט), שלא פעם  טעו בנתונים .

הטיפול והשמשת מיכל ה”יבלת” , לא היה פשוט .מיד עם הנחיתה היה צורך בהשלמת כמות מים מזוקקים עבור מערכת קרור המכשירים, השלמת שמן הדראולי לאור  נזילות לא  צפויות , מילוי חנקן בלחץ למניעת “רתיחת ” השמן ההדראולי ומי הקרור , ובדיקות כלליות לנזקים חצוניים . להפתעתנו , המכשירים האלקטרונים בי”בלת” תפקדו כמעט  ללא תקלות, והעיסוק בהן היה רק לבצע את כיווני התדרים הנדרשים .

לפני חיבור ה”יבלת” לכנף המטוס , היה צורך לכוון את תדרי ההפעלה לשידור התואמים את תדרי המטרות  ואיפוסים נוספים כמו “וובולציה” , “SPOT” ,או “ברג’ “. היה צורך לבצע הפעלה על הקרקע, ולאמת ע”י הציוד המתאים שהכוונים אכן נכונים ותואמים לנתונים שנתקבלו ממפקדת ח”א .

בנוסף , לאור טעויות העוסקים בנושא בגף מבצעי ל”א  שבמטה ח”א ,  ערכנו רישום מטרות ותדרים, כדי  לבדוק לפי קריטריונים  ולאמת שאכן הנתונים הגיונים מוסכמים , שאכן  תואמים – למשל לגזרה הסורית הנדרשת  ולא מתאימים לגזרה המצרית . לא מעט טעויות בוצעו והיתה יוזמה מקומית שלנו לאמת נושא זה .  בשיחה ישירה עם ראש הענף ,   נאור , תוך כדי הלחימה , הוא אישר לי לבצע כיווני תדרים לפי הנסיון והבנה שלנו ובאם יש מספיק זמן ,לא תמיד היה , לנסות ולאמת טעויות . ח”א  פעל ללא הפסקה בכל הגזרות בעת המלחמה, ולא פסק במשך מלחמת ההתשה . גיבוי היבלת ניתן גם לטיסות מודיעין וצילום.

מפת גיחות ה”יבלת” במלחמת ששת הימים שהוענקה למיכה הרפז ע”י מפקד טייסת 110 לוי צור (מיכה הרפז)

כל התקיפות של ח”א , קבלו גיבוי של ה”יבלת”  שמנעה מהמטרות לזהות את התקיפות   והמטוסים התגלו רק כאשר ממש תקפו .   מרגע זה , פעילות האויב היתה ע”י נ”מ , או מטוסים ששהו במקרה באוויר .

הצוות שלי  וגם אני , הותשנו . לא לישון  48 שעות , היה לנתון קבוע .  למעשה לא היינו שייכים לשום מסגרת .  מנהלית היינו שייכים לטייסת תחזוקה , אך לא היה עמה שיתוף פעולה  וללא כל עזרה בציוד או רכב שנזקקנו לו לצורך ניוד אנשים וה”יבלות” עצמן , בין הדת”קים  בהתאם למטוסים שהוקצו  לנשיאת  ה”יבלת”  היה בלתי אפשרי לעמוד במשימות .

ה”יבלת” בדת”ק של טייסת 110 (תמונה: מיכה הרפז)

למזלנו , מפקד הכנף עצמו ,שהיה שותף סוד , עזר רבות : צוות מטבח עמד לרשותינו 24 שעות היממה . צוות הל”א ,  שוחרר מכול התורנויות הבסיסיות (מטבח , שמירה , סמל תורן ועוד ) . כמו כן ניתנה הוראה למפקד גף רכב להעמיד לרשותינו , בכל עת שתידרש , כל רכב שנדרוש גם אם יש צורך להקצותו מרכב חרום .

לזכות מפקדי טייסת 110 ( צור , טרנר , ישורון ) שעמם הייתי  בתקופת פעילותי בנושא  וכמובן מנהלת הטייסת  ומערך האחזקה ,  יאמר שנתנו תמיד כל עזרה נדרשת . עצם היותנו פיזית בטייסת 110, עשתה הטייסת כל שיכלה לעזור לנו  והייתה ” האבא החורג ” שלנו .

מכתב הערכה ששלח רס”ן יעקב טרנר, מפקד טייסת 110 במלחמת ההתשה

גיחה אחרונה וכואבת.

בשלב מסוים התעקש  בעל תפקיד בכיר במטה חה”א להוציא גיחת הפצצה  לשדה התעופה    H3  שבעירק .  הייתה בעיית שמישות “יבלות”  וביקשתי דחיה של כשעה ליציאת הגיחה לצורך השמשת “יבלת” שתגבה את הגיחה . היו בעבר מקרים של דחיה מבצע  בגלל שמישות ה”יבלות”  ההוראה שלו היא : ” תצאו בזמן בלי “יבלת ” .

רביעיית הווטורים  , המטוסים  היחידים שמסוגלים להגיע למטרה עם כמות  נכבדת  של פצצות  ,המריאו  וקבלו לווי של  רביעיית מטוסי מיראז’ . זו הגיחה היחידה  במשך המלחמה שיצאה לשטח אוייב ללא הגנת  “יבלת” .

זו הייתה הגיחה הכואבת ביותר של המלחמה,  ולדעת לא מעט הנוגעים בדבר זו הייתה גיחה מיותרת .  ללא ה”יבלת” , הם התגלו  בדרכם למטרה   כבר מעל ירדן  וכל מטוסי  הקרב של העירקים , כולל מטוסי  הנטר שהוטסו  ע”י טייסים פקיסטנים , התרוממו לאוויר וחיכו  לתקוף את מטוסינו  , דבר  שעד עתה לא קרה  כאשר ה”יבלת” הייתה באוויר  ונתנה הגנה .   יכולת המטוסים לקרבות אוויר היתה בלתי אפשרית לאור עומס הפצצות  שנשאו .  גם המיראז’ים שליוו את הווטורים היו מוגבלים , מאחר וגורמי מטה החליטו להעמיסם  בחימוש  חיצוני . ( חבל לשלוח מטוסים רחוק כל כך , ללא חימוש אוויר קרקע ).

כאשר מטוסינו הגיעו למטרתם , הותקפו  מכל כיוון .  נפגעו שני ווטורים   וגם מטוסי מיראז’. נהרגו  טייס בכיר והנווט הבכיר של טייסת הווטורים טייס של ווטור נוסף שנפגע  וטייס מיראז’,  גדעון דרור , שתוך קרב אוויר,  הפיל הנטר עירקי אך נפגע מטיל אוויר אוויר שנורה מהנטר שהוטס ע”י מדריך  טיס  פקיסטני , נפלו בשבי .

תקיפה מיותרת .  איך האגו משפיע , גם ב ח”א .

מלחמת ההתשה

כשקיבלתי את דרגת הרס”ר , החלה מלחמת ההתשה .  המצרים , שקבלו טילי קרקע אוויר מדגם  SA  2 , וסיוע והדרכה של הרוסים , הרימו את נושא הלוחמה האלקטרונית לרמות ביצועים גבוהות עם הצורך בפיתוח אמצעים מיוחדים  בנושא , למעשה , מול הרוסים .

תחנות המכ”מ המתקדמות שלהם עברו לתחומי תדרים גבוהים יותר,  ונוצר הצורך להתאים את ה”יבלת” .רפא”ל קבלה על עצמה את ביצוע השינוי .למעשה, לא  היה צורך בשינויים בתחום המערכת והאלקטרוניקה. נרכשה שפופרת ראשית -“קרסינטרון ” לתחום ה” X ” , והיה צורך לבצע שינויים להתאמה מכנית של השפופות במקום השפופרת הקיימת  בתחום ה “C ” ולחברה לאנטנה מתאימה ע” ייצור מוביל אנרגייה מתאים -” גלבו ” , שנבנה ע”י אמן של רפא”ל , מר היינס .

היתה בעיה בפיתוח אנטנה מתאימה שתחובר למיקום קיים של אנטנת התחום הנמוך . צוות קטן , מקצועי ומיומן , פיתח בהצלחה את המוצר , אך כמקובל , היו סביבו הרבה “נותני עיצות ” שהפריעו . בעיה טכנית נוספת היתה להפעיל רכיב מכני – ” תא תהודה ” , שע”י בורג מכני שבו , נקבע תדר העבודה של השפופרת . את הפתרון לכך , מצאתי בעזרת מפעל מכני של אחי – בנימין   שבנהריה, ובעזרת בעלי המקצוע שבמפעל , נמצא פתרון לנושא .

ברפא”ל ארגנו לא מעט ישיבות בהן הייתי שותף , ולמעשה לא הבנתי מדוע  לא השאירו את הפיתוח  בידי טכנאים והנדסאים במחלקה שבכנף 1. הצוות שלי ידע והכיר את המכשירים טוב יותר מכל גורם אחר שבארץ ומדי יום ,הייתי מקבל הסעה לרפא”ל וחזרה לכנף , לצורך הסברים נוספים והדרכות בנושא .

הקטע הרע היה בסיום הפרוייקט , כאשר התכנסו גורמי מטה בכירים יחד עם הגורמים  ברפא”ל לטקס הסיום של הפרוייקט , עם הרמת כוסית נאומים והכרזות שונות , כשאני והצוות שלי עומדים בצד ומגחכים איך בכל החדר, פרט לנו , אין לאף אחד מושג אמיתי בנושא. את כל התכנון והעבודה ביצע הצוות , פרט לגלבו והאנטנה  שהיו בעיות מכניות שאפשר היה לפתרן לפי שרטוטים פשוטים הנמצאים “על המדף” בשוק . ברפא”ל התעקשו שלא לרכוש את הציוד בחו”ל מוכן על המדף,  וניסו לבנותו בעצמם . זה זמן וזה כסף . לשאלתי  מדוע לא מבצעים ורוכשים לפי תכנון קיים   קבלתי תשובה — ” ומה עם הכיף של הפיתוח ?” .

נגמר עידן המטוסים הצרפתים  והגיע  עידן המטוסים האמריקאים . נקלט מטוס הסקייהוק   ובשלב מאוחר יותר , עם סגירת טייסת הווטורים , ה”יבלת” הותקנה בכנפיו , אך היו בעיות בשליטה עליה ובהטסתה . עקב כך, ועקב הכנסה לשירות של מערכות ל”א אמריקאיות, יצאו מערכות ה”יבלת משירות.

סיכום והערות .

במלחמת ששת הימים , הופעלה בפעם הראשונה , מערכת חסימות מכ”מ מוטסת ,שהפתיעה את האויב בעוצמתה וביעילותה , ה”יבלת” .את תקיפת שדות התעופה של מצריים , תכננו מיטב המוחות וחה”א תרגל את התקיפות ,ו את השיטות של הטיסות הנמוכות והתחמקות מגילוי המטוסים ע”י מערכות המכ”מ המשוכללות של צבא מצרים . מאחר ולא היה ידוע על הפעילות בתחום הלוחמה האלקטרונית , מה יהיו התוצאות של פעילות זו ובמיוחד עוצמת ה”יבלת” , התמקדו באימונים , בתווים ובשיטות  שתורגלו .

הפעלת היבלת והצלחתה בגיחת התקיפה הראשונה , לא נקלטה בתודעת הטייסות . רק אחרי המשך תקיפת שדות התעופה עם גיבוי ה”יבלת” , החלו להבין במפקדת חה”א , מהי עוצמת ה”יבלת”, והבינו שהיא המגן הכי טוב שיש למטוסי חה”א  . הם לא מתגלים ע”י מכ”מי האוייב , גם אם טסים מול אנטנות המכ”מ . רק בעת התקיפה עצמה , האויב מבין שתוקפים אותו ומפעיל את נשק נגד מטוסים – נ”מ , שברשותו .

ה”יבלת” הופעלה גם במשך מלחמת ההתשה וסיימה את  תפקידה במלחמת יום הכיפורים , בגלל תפקוד לא מקצועי של מערך המבצעים ומערך השליטה .

בגלל חוסר הבנה וידע של מקבלי ההחלטות שהשתלטו על נושא הלוחמה האלקטרונית  בחה”א ,אבד ציוד וידע חשוב שחסר היה גם במבצע ” ערצב 19 ” , שלמעשה הצליח בזכות רמת שליטה נמוכה של הצוותים הסורים ופחות בגלל תכנון מבריק של חה”א הישראלי . (ניתן להוכח זאת).

 מעט מביני דבר , מבינים שאת נצחון  מלחמת ששת הימים  , יצרה הפעלת הלוחמה האלקטרונית שנוהלה בדרך היעילה ביותר ,  ע”י מי שברא אותה וידע איך להשתמש בה – אל”מ נאור יוסף .

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

20 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
מיכאל זיו
מיכאל זיו
1 year ago

(אין מניעה מבחינתי, בהשמטת המשפט הזה, לצרף , באישורו והסכמתו של מיכה , את דבריי כנספח למאמרו המאלף)
היה לי הכבוד והעונג להימנות על מערך הל”א בכנף 1. התגייסתי ב1976 והגעתי לכנף ב1977, מילאתי מגוון של תפקידים מטכנאי לר”צ, מ”ע ובסופו של דבר בתחילת שנות ה90 גם מפקד הגף.
כטכנאים צעירים ישבנו ערבים שלמים ושתינו בשקיקה את מורשת הקרב של המחלקה ושלל הסיפורים והמעללים מאנשי המילואים שהיו חלק ממערך הל”א בתחילת דרכו בכנף 1.
שתי אנקדוטות, אחת מתקופתו של מיכה שסופרה על ידי אנשי המילואים, ואחת שנים רבות אחרי שקשורות זו בזו.
במהלך מלחמת יום כיפור נערכה גיחת ל”א – “יבלת”, על ידי סקייהוקים של ט. 110, במהלך הגיחה הודיע הבקר לטייסים שיש מטוסי אוייב במגמת תקיפה לכיוונם, טייסי העייטים הכבדים והאיטיים השליכו את הפודים ופנו חזרה לכיוון רמת דוד. בדיעבד התברר שהיו אלה רביעיית מירז’ים שחזרו מעומק סוריה לשטח ישראל וכך “התאדו” להם 4 מארזי “יבלת”. מאז הוחלט בח”א שאין משליכים יותר מארזי ל”א וכדי להבטיח זאת, לא מוציאים את פין הבטחון בנושא הפצצות/מארז לפני יציאה לטיסה כדי שגם עם הטייס לוחץ “פאניק” השלכה בחירום, המארז לא מושלך.
שנים רבות אחרי, כאשר מארזי ה”יבלת” מאוחסנים בסככת המחלקה כ”קוץ ב…” ומהווים מטרד ומטלה בכל מסדר המפקד, הגיע הנחייה לגרוט את 4 הפודים הקיימים. המשמעות, להזמין טרקטור ומכבש כבישים מיחידת בינוי ולכתוש את המארזים. הדבר כנראה נודע בדרך זו או אחרת לטרנר מנהל מוזיאון חיל האוויר בחצרים אשר דרש לבטל מידית את ההוראה ולשלוח אליו למוזיאון את המארזים. כיאה למצוינות ולמקצוענות של המחלקה, זימנתי איש מילואים בכיר ומקצועי מאותה תקופה, רס”ר (מיל.) הרצל מתיתיהו, כדי לשלוח את הפודים בצורה המכובדת ביותר שניתן. במהלך השיפוץ ושיפור פני ה”יבלת” החלטנו גם להפעיל אותה על ידי אלתורים של חיבורי חשמל והאלקטרוניקה. להפתעתנו הפוד פעל ויותר מכך, התדרים היו “בול” כנדרש בתחום התדרים המבצעיים דאז. כמו כן, הפעלנו את הפוד באוויר החופשי בתוך המחלקה כאשר אנו ישובים עליו. כיבינו את כל הפלואורסנטים במחלקה, הפעלנו “ON” הרגשנו גל חום שעוטף אותנו וכל הפלואורסנטים נאורו לחיים והאירו, רק בהשפעת הקרינה מהפוד, וכך שמחים ומאושרים שלחנו את הפודים למוזיאון.
שנים מאוחר יותר ביקרתי במוזיאון, חלפתי על פני כל התצוגות ולא הבחנתי בפודים. פניתי לאחת המדריכות במקום וביקשתי לראות אותם. לקחה אותי לאיזו פינה במוזיאון וראיתי אותם מלוכלכים ומוזנחים (כמו רוב התצוגות במוזיאון), כואב הלב שכך נעלמת לה תהילת עולם.
רס”ן (מיל.) מיכאל זיו

מיכה הרפז
מיכה הרפז
הגב ל  מיכאל זיו
1 year ago

ממיכאל למיכאל.
לידע כללי, התחלתי נושא ל”א בשנת 1965, את הכנף עזבתי לאחר 5 שנים . את מלחמת יום כיפור חטפתי ביח’ 545 בג’בל אום חשיבה שבסיני היו כמובן וסיימתי שרותי בג’בל ברוך שבלבנון , במלחמת לבנון הראשונה.I היו כמובן הרבה פעילויות בתחום הל”א באירועים שונים.
יהיה מעניין להחליף חוויות
בברכה
רס”ן בדימוס , מיכאל הרפז
harpaznm@gmail.com

EITAN BROGARDI
EITAN BROGARDI
הגב ל  מיכאל זיו
1 year ago

כפקוד לשעבר של מיכה זיו במערך
וכמוביל צוות פיתוח , שניר הרפז, בנו של מיכה הרפז הינו מפתח מוביל בה כיום
וכאיש ל”א בעבר ובהווה:
מאמר מרתק המייצר גאוות צוות בתפקיד החשוב של מערך הל”א מימיו הראשונים.

דור
דור
1 year ago

הי מיכה,

המאמר מרתק ומדהים! תודה רבה.

אני גם איש לוחמה אלקטרונית, אשמח ליצור קשר עימך בנושא.

המייל שלי זה
dorratz12@gmail.com

תודה
דור

דוד
דוד
1 year ago

מאמר מרתק על נושא שלא ידעתי עליו ולא ראיתי שהוזכר באף כתבה / ספר על מלחמת ששת הימים.

אריה וולק
אריה וולק
הגב ל  אבינעם מיסניקוב
1 year ago

לכל הנוגעים בדבר: כאיש חט’ טילים ברפאל לשעבר אני מוריד את הכובע לפועלכם חוץ משטות ענקית אחת-הישיבה על הפודים הפעילים לפני העברתם למוזיאון ח”א. נזקי קרינה בכל אורך גל יכולים להיות איומים ובעיקר למוח. ידוע הסיפור על פיתוח המיקרוגל כתוצאה מצפייה ביונים שנקלעו לאלומת מכ”ם ונפלו מבושלות.

רמי ש.
רמי ש.
1 year ago

מיכה שלום

זה רמי ש.

קראתי ונעצבתי מאוד.

שאלותיי:

  1. האם אי פעם בדקתם וחישבתם את יעילות היבלת כנגד מכמי הגילוי השונים שהיו אז בזירה ?
  2. האם אי פעם ערכתם ניסוי מבצעי בו הפעלתם יבלת מטווחים מבצעיים כנגד מטוסים בפרופילי טיסה שונים מול מכמי הגילוי (או מכמ”ים שווי ערך להם) ?
  3. האם אי פעם תחקרתם מפעילי מכ”מ מהאוייב על השפעת החסימה נגדם?
  4. . האם ידוע לך מה הייתה יעילות היבלות (ושאר אמצעי הל”א) במבצע “אתגר”, אז נפל שמואל חץ ז”ל?
  5. האם אותו ערך מהולל בניצוחו של נאור, פרסם בסוף המלחמה תחקיר ל”א על מבצעיו ?
  6. כתבת צבע נחמדה ותו לא, לא מצאתי שום תימוכין מקצועי מלבד שמות מפוצצים…
  7. האמת שלא איכפת לי מכתבות צבע וזכרונות אבל לטעמי עצם ההערה על ערצב 19 לא ראוייה וניבזית.
  8. האם אתה יכול להוכיח את שכתבת :

“חוסר הבנה וידע של מקבלי ההחלטות שהשתלטו על נושא הלוחמה האלקטרונית בחה”א ,אבד ציוד וידע חשוב שחסר היה גם במבצע ” ערצב 19 ” , שלמעשה הצליח בזכות רמת שליטה נמוכה של הצוותים הסורים ופחות בגלל תכנון מבריק של חה”א הישראלי”
בקיצור, הם אתה מכיר את הל”א במבצע ערצב 19 ?

שוב, עצוב היה לי מאוד לקרוא את המאמר הזה.

רק בריאות!

רמי ש.

רמי ש.
רמי ש.
1 year ago

מיכה שלום

 

זה רמי ש.

 

קראתי ונעצבתי מאוד.

 

שאלותיי:

 

1.     האם אי פעם בדקתם וחישבתם את יעילות היבלת כנגד מכמי הגילוי השונים שהיו אז בזירה ?

2.     האם אי פעם ערכתם ניסוי מבצעי בו הפעלתם יבלת מטווחים מבצעיים כנגד מטוסים בפרופילי טיסה שונים מול מכמי הגילוי (או מכמ”ים שווי ערך להם) ?

3.     האם אי פעם תחקרתם מפעילי מכ”מ מהאוייב על השפעת החסימה נגדם?

4.     . האם ידוע לך מה הייתה יעילות היבלות (ושאר אמצעי הל”א) במבצע “אתגר”, אז נפל שמואל חץ ז”ל?

5. האם אותו מערך מהולל בניצוחו של נאור, פרסם בסוף המלחמה תחקיר ל”א על מבצעיו ?

6.     כתבת צבע נחמדה ותו לא, לא מצאתי שום תימוכין מקצועי מלבד שמות מפוצצים…

7.     האמת שלא איכפת לי מכתבות צבע וכתבות זכרונות אבל לטעמי עצם ההערה על ערצב 19 לא ראוייה וניבזית.

8.     האם אתה יכול להוכיח את שכתבת :



“חוסר הבנה וידע של מקבלי ההחלטות שהשתלטו על נושא הלוחמה האלקטרונית בחה”א ,אבד ציוד וידע חשוב שחסר היה גם במבצע ” ערצב 19 ” , שלמעשה הצליח בזכות רמת שליטה נמוכה של הצוותים הסורים ופחות בגלל תכנון מבריק של חה”א הישראלי”

בקיצור, הם אתה מכיר את הל”א במבצע ערצב 19 ?

 

שוב, עצוב היה לי מאוד לקרוא את המאמר הזה.

 

רק בריאות!

 

רמי ש

מיכה הרפז
מיכה הרפז
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

שלום לרמי.
אני מבין את הכעס. אבל, הערצב היה מבצע מבריק ולא פרטתי את השיטות וסוגי הנשק.
היו לא מעט בעיות בעיקר של שליטה , בזבוז נשק יקר וחשיפת ל”א מיותרת שנחשפה.
בעניין 6 השאלות ששאלת, חושבני שהתשובות לכך שהיבלות המשיכו ללוות את מטוסי חה”א
עד וכולל מלחמת יום הכיפורים. מן הסתם , הן הוכיחו עצמן .
בברכה
מיכה

מיכה הרפז
מיכה הרפז
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

שלום לרמי
אני מבין את הכעס. אבל, מבצע ערצב היה מבריק , לא פרטתי את הנשק והשיטות.
השליטה הייתה גרועה . הרבה נשק יקר הלך לאיבוד, שימוש בהרבה ל”א , חלקו מיותר והוא נחשף למי שלא צריך.
לגבי שש השאלות ששאלת, עצם המשך המסיבי בשימוש היבלות כולל מלחמת יום כיפור עונה בחיוב על השאלות. ברור שלא פורסם ברבים את המחקרים והתחקירים למיניהם בגלל ביטחון שדה.
בברכה
מיכה

רמי ש.
רמי ש.
הגב ל  מיכה הרפז
1 year ago

 
מיכה שלום
 
כמה הערות:

1.אין שום כעס יש בי רק תימהון על התכונה למתוח ביקורת בלתי מבוססת וקטלנית על מבצעי אחרים.

ממה שכתבת אני קובע:

א. אינך מכיר את מבצע ערצב 19 , תכנונו הכוחות בשטח והשליטה בו.- חד וחלק.
2. כמתכנן בענף הכרתי את יכולות היבלות , נתוניהם והם לא היו וואו גדול בכל חישובי היעילות (ואני עשיתי את חישובי היעילות.
3. אפע’ס קצת הגזמת במאמר הראשי שלך על הביצועים של היבלת (שעל התוצאה לא היה לך ביקורת)

מיכה רק בריאות !

רמי ש.

מיכה הרפז
מיכה הרפז
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

שלום לרמי.
בעת מבצע ערצב הייתי בג’בל ברוך שבלבנון . אכן אין לי ידע על התכנון למעט מהנכתב בתקשורת וגם עצם הפעילות בשטח מובנת לי מאותם מקורות.
מודה שהכיתוב שלי בנושא היה מיותר.
בנושא היבלת, בתחילת השימוש בה, מלחמת ששת הימים וחלק מההתשה, היא הייתה מאוד יעילה ודחו גיחות מבצעיות עד השמשת יבלת. לא היו עושים זאת אם לא הייתה יעילה. עם הזמן , ההחלטות על אופן השימוש בה כולל הכיוונים האלקטרונים , גובה טיסה וכיוונה, יצאו משליטת ראש ענף טכני ועברו לשליטה של ענף מבצעים. החלו ה”פיספוסים” וירידה ביעילות לא רק בנושא היבלת. היוזם , המקים והמפעיל של נושא הל”א , אל”מ יוסף נאור , קבל על כך בפני מפקד החיל , בני פלד , הוא סולק מהצבא.
אכן, בששת הימים , ידיעותי בתחום האלקטרוניקה היו זעומות . עם הזמן ובעידוד נאור רכשתי ניסיון וידע בנושא. היה לי קטע מעבר מענף הטכני לענף המבצעים (557) בו מהר הבנתי את הבעיות עליהן קבל נאור והחלטתי לחזור לענף הטכני.
חוץ מזה מרקיז הכל בסדר.

רמי ש.
רמי ש.
הגב ל  מיכה הרפז
1 year ago

 
מיכה שלום

1. על הפסקה הראשונה שלך נאמר : מודה ועוזב – ירוחם.
2. שוב יש לי ספקות גדולות על יעילות היבלת, זאת אני אומר מתוך היכרות לא רעה עם המערכת ופרמטריה (זאת, מחוברת של לצ”ד שהייתה בענף, ומחישובי יעילות שעשיתי כאשר היא פועלת כנגד מכ”מי הגילוי בזירה , כולל המכ”מ הירדני בעג’לון) ותוצאות היעילות לא היו משהו.
3. אתה כותב: “לא עשו זאת אם לא הייתה יעילה”, שאלתי החוזרת ונשנית היא איך ידעו על יעילותה (של היבלת) אם אז באותה תקופה לא ידעו לחשב יעילות חסימה ואף לא עשו ניסויים מבצעיים כנגד מכ”מים שווי ערך ?.
4. סיפור עניין בני פלד (אותו השמצת) ונאור היה עניין אישי, בני הטכנולוג והקפדן באופיו, לא אהב את שיטת העבודה של נאור עוקפת ההיררכיות והעניין הסתיים כפי שהסתיים – ומכאן לדעתי צומחות הטענות של נאור כלפי המערכת שבאה אחריו (אותן אני מכיר).
5. עם כל הצער, אני מפקפק באמינותו של נאור שטען (לטעמי טענה ניבזית) כי היה לו פתרון לבעיית ה- SA6 ורק בגלל סילוקו – חה”א “אכל אותה” ביו”כ – אני מעלה זאת כי עניין זה פורסם ע”י היסטוריון מלחמה ידוע והיו לכך ריקושטים רבים.
6. גם לי יש טענות לדור הראשון בל”א מבצעים (ולא אזכיר כאן שמות) אבל הם מכיוון אחר.
7. מיכה, אין לי בעיה עם סיפורי זיכרונות , רק צריך להקפיד לא לטעון טענות בלתי מבוססות ולא להגזים.
 
רק בריאות ושבוע טוב.
 
רמי

מיכה הרפז
מיכה הרפז
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

שלום לרמי.
תגובתך מאמתת את תאוריית נאור.
מאז שהכרתי אותך , הסתובבת עם כלכולתור עמוס בנוסחאות כאלו ואחרות. בפועל, הבנתך המקצועית, בדומה לשותפיך במערך המבצעים, לוקה בחסר. אין לך מושג מהן הביצועים של מערכת היבלת וכנראה גם של מערכות הטכניות והמקצועיות של עוד מערכות. סתם הערכה : במצב SPOT די רחב , ניתן היה להיכנס לישבנה של אנטנה ממרחק 450 ק”מ. זה נוסה והוכח. אבל מערך המבצעים תקוע בנוסחאות עם הבנה מקצועית מינימלית. המערך הטכני פועל עם ציוד כזה או אחר ,.בעזרת ספקטרומאנליזר פשוט ניתן לבדוק מה משדרת תחנה ומה יטפל בה המשדר. איך לטפל ולהפעיל את משדר, אין למערכת המבצעים מושג.
בברכה
מיכה
.

רמי ש.
רמי ש.
הגב ל  מיכה הרפז
1 year ago

מיכה בוקר טוב.

בסדר, הבנתי אותך :

“מצב ספוט די רחב”…, “להיכנס לישבנה של אנטנה ממרחק 450 ק”מ”…, “זה נוסה והוכח”…ספקטרום אנלייזר משקף יעילות חסימה…,

ושוב : על מה שיש לי (ולמערכת המבצעים) מושג ו”אין לי מושג”…

הוויכוח בינינו באמת מיותר.

מיכה, רק בריאות !

רמי

רמי ש.
רמי ש.
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

שלא לדבר על הכישרון לרדת לפסים אישיים ולמתוח ביקורת מקצועית :

“בפועל, הבנתך המקצועית, בדומה לשותפיך במערך המבצעים, לוקה בחסר. אין לך מושג מהן הביצועים של מערכת היבלת וכנראה גם של מערכות הטכניות והמקצועיות של עוד מערכות.”

תודה מיכה

רק בריאות ! 

רמי ש.
רמי ש.
הגב ל  רמי ש.
1 year ago

מיכה עסקה…

כתבת:

“במצב SPOT די רחב , ניתן היה להיכנס לישבנה של אנטנה ממרחק 450 ק”מ. זה נוסה והוכח.”

אם תראה לי את ההוכחה לכך,(קישור, סיכום ניסוי וכו’) אחזור בי בהכול מכל שכתבתי, אם לא תצליח, נסכם כי אתה מספר בדיות.

מחכה להוכחה.

רק בריאות

רמי

EITAN BROGARDI
EITAN BROGARDI
1 year ago

כפקוד לשעבר של מיכה זיו במערך(מופיע בשרשרת המגיבים)
וכמוביל צוות פיתוח , שניר הרפז, בנו של מיכה הרפז(כותב המאמר) הינו מפתח מוביל בה כיום
וכאיש ל”א בעבר ובהווה:
מאמר מרתק המייצר גאוות צוות בתפקיד החשוב של מערך הל”א מימיו הראשונים.

מאמרים אחרונים

קטגוריות

ניוזלטר מרקיע שחקים

הירשמו לניוזלטר של מרקיע שחקים ותהיו הראשונים לדעת על מאמרים ועדכונים חדשים באתר!

תודה על הרשמתך
20
0
Would love your thoughts, please comment.x